שערי תורה חלק א רפ

צאנכם וגומר, ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשות ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך כו', אמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן א"ל רבא לרבנן במטותא מנייכו ביומא דניסן ויומא דתשרי לא תתחזי קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכי כולה שתא עכ"ל הש"ס ויש לדקדק בסוגי' הש"ס הנ"ל טובא:

א) הקשה בתוס' על ר' חנינא בר פפא שמוקי קרא דואספת דגנך בעושים רצונו של מקום הא ר' שמעון בן יוחי מוקי להאי קרא באין עושים רצונו של מקום:

ב) יש לדקדק למה מאריך הלשון ואמר כאן בעושים רצונו של מקום, ולא קאמר בקיצור כאן בצדיקים כאן ברשעי' או בבינונים, והאמת שלשון עושים רצונו של מקום ואין עושים רצונו של מקום מורגל בש"ס, ואולם באמת במקומות הללו ג"כ צריך התבוננות להבין דברי חכמינו ז"ל:

ג) יש לדקדק לפי פי' רש"י קרא דואספת דגנך לר' חנינא מיירי כשעושים רצונו של מקום וקרא דולקחתי דגני מיירי באין עושים רצונו של מקום, וכיון דהתחיל בקרא דולקחתי דגני הוי לי' לומר כאן באין עושים רצונו של מקום, בזה מיירי קרא דולקחתי דגני כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום בזה מיירי קרא דואספת דגנך, דכן דרך הש"ס לתרץ ברישא מאי דהתחיל להקשות, וכיוצא בזה הקשה תוס' במס' קדושין דף מ"ח ע"ב בד"ה הא במיא:

ד) הקשה מורי דודי זקיני מוהרש"א ז"ל על ר' שמעון בן יוחאי דמוקי קרא דואספת דגנך באין עושים רצונו של מקום הא מפורש בקרא להדי' בעושים רצונו של מקום כי אמר והיה אם שמוע כו' לאהבה כו' ואספת דגנך, ובאין עושים רצונו של מקום מפורש אח"כ השמרו לכם וגומר:

ה) קשה לי דהנה במס' מנחות דף צ"ט ע"ב איתא אמר ר' יוחנן משים ר' שמעון בן יוחאי אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית, קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עם הארץ שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי תורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו מקרא זה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא בדוק שעה שאינו לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית (ופירש"י דבר שלא יהי' בעולם ופליגא הא דר' ישמעאל דסובר חובה ללמוד כל היום ודלא כר' שמעון בן יוחאי ע"ש) ולכאורה דבריהם סותרין זה את זה לסוגי' דברכות הנ"ל כי בסוגי' דברכות הנ"ל אמר ר' שמעון בן יוחאי תורה מאי תהא עלי' הא לדידי' אפשר לקיים מצות לא ימוש בק"ש שחרית וערבית ור' ישמעאל אמר בסוגי' דברכות הנ"ל הנהג בהם מנהג דרך ארץ הא לדידי' לא קיים מצות לא ימוש כ"א כשלומד בכל יום ולילה וכנ"ל וידענא שיש לדחוק וליישב אבל בעינא לומר תי' מרווח בס"ד (ואולם בש"ך יו"ד סימן רמ"ו ס"ק א' הגי' ר' שמעון בן יהוצדק וכפי נראה הי' ר"ת רשב"י וא"ש) שוב נדפס ספר סדר משנה להגאון המפורסים מו"ה וואלף באסקוויץ זצ"ל שהרגיש ג"כ בזה והנאני:

ו) הקשה ריא"ף בספר עין יעקב על ר' ישמעאל דאמר ואספת דגנך מה ת"ל כו' הא צריך לכתוב לגופי' כי אינו מיותר ע"ש:

ז) יש לדקדק מ"ש ר' ישמעאל אפשר אדם חורש כו' תיבת אדם מיותר וגם למה תוארו בשם אדם ולא בשם ישראל כמ"ש אח"כ:

ח) יש לדקדק דהנה לענין תשובה משמע מרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות תשובה הלכה ב' שעיקר הוא עזיבת חטא ווידוי דברים וסגופים הוא טפל, וכן משמע במס' קדושין דף מ"ט ע"ב על מנת שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו יע"ש ומצאתי ראי' זו בתשובת שמן הרוקח ח"ב סימן י' שכ"כ אא"מ הגאון כרו ודחה ראי' זו מהא דאיתא בתענית דף ח' ע"ב בימי ר' זירא גזר גזירה וגזר דלא למיתב תעניתא אמר ר' זירא נקבלון עליכון ולכי בטל הגזירה ליתיבו א"ל מנלך הא א"ל דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום כו' אשר נתת לבך להבין כו' נשמעו דבריך אם כן גם כאן י"ל שמא הרהר תשובה בדעתו וקיבל עליו לסגוף א"ע ע"ש דפח"ח וכן משמע לשון הר"אש ז"ל שכתב במס' קדושין שם וז"ל שמא הרהר תשובה בלבו לעשות תשובה ע"ש, והיינו כמ"ש אאמ"ו הגאון נרו אמכם בהנ"בי חלק א"ח סימן ל"ה הוכיח דאין הסגופים מעיקרי התשובה, דאם לא כן אמאי לא מהני תשובה לחייבי מיתת ב"ד (ע"ש ברמב"ם בפרק ד' מהלכות עכ"ום הלכה ו' ובראב"ד שם ובמגדול עוז שם ודוק, וגם הספר נזר הקודש כתב ג"כ כעין דברי נודע ביהודא בפרשה ט' סימן ו' דף ע"ד שכתוב וז"ל ואינו דומה ליוצא ליהרג בב"ד שאין תשובה מועלת דבדין אדם לא ידעינן אם הוא תשובה שלימה או תשובה של רמי' ואינו נפטר מספק עכ"ל) ובע"כ משום דא"כ בטלת כל מיתות ב"ד דכ"א יאמר חטאתי והנני שב ואי נימא בעיקר תשובה הוא תשובת המשקל אם כן וודאי שנאמר למשה מסיני משקל תשובת כל עון לפי ערכו, ואם כן אכתי קשה למה לא יועיל תשובה להציל ממיתת ב"ד דנחזי אנן אם סיגף את עצמו לפי משקלו יפטור א"ע כי בסגופים לא שייך רמי', ומי שלא עשה כמשקל חטאו יומת בב"ד, אלא ע"כ עיקר תשובה הוא עזיבת חטא וידוי דברים וע"ש פח"ח ובתשובת מהר"י מטראני ח"ב סימן ח' כתב דיסורים וסגופים המה עיקרים לתשובה ע"ש, ואולם משמעות לשון רמב"ם מורה כתשובת נודע ביהודא וא"כ קשה לפי פירש"י אליבא דר' חנינא בר פפא דהנה בהושע ב' איתא ורדפה את מאהביה ולא תשיג אותם כו' ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו וגומר והצלתי צמרי ופשתי לכסות ערותה ועתה אגלה את נבלתה לעין כל כיון שעושים תשובה בווידוי דברים שאמרה אלכה ואשובה אל אשי הראשון אף שלא נזכר שעשו סיגופים מכל מקום כיון שעיקר תשובה הוא ווידוי דברים אפילו הוא תשובה מיראה מדוע לא ירחם עליהם ותו כפי הנראה היינו תשובה מאהבה כי שם אח"כ איתא והיה ביום ההוא תקראו אישי ולא תקראי לי עוד בעלי ופירש"י תעבדוני מאהבה ולא מיראה אישי לשון אישות וחיבת נעורים ע"ש והא ג"כ נזכר לשון אישי אלכה ואשובה אל אישי הראשון א"כ קשה מדוע ילקח הדגן מישראל והנה חוץ לדרכינו אמרתי ליישב, קצת קושית הנזכרים לעיל על מימרא דר' חנינא בר פפא, והוא קושית א' ב' ג' ד' ו' ט'

ואומר הנה רבינו הקדוש בספר חובת הלבבות כתב כלל חדש כי יש מצות נגלות הנראים, כשאדם עושה המצוה מה שעשה בפה כשלומד תורה ומוציא משפה לחוץ, וכמתפלל בפיו וכיוצא בזה הרבה ענינים שתלוים במעשה שעושה צדקה ותלוי' בדבור, ויש מצות נסתרות התלוים במחשבה כמו חובת לבבות לאהוב לאל ואהבת רעים והש"י משלם מדה כנגד מדה על מצות התלוים במחשבת משלם שכר נעלם והיינו שכר עולם הבא שהוא נעלם מעין כל חי וכמו שאמר הכתוב עין לא ראתה וגומר, ועל מצות התלוים במעשה ודיבור שהם מצות נגלות ג"כ השכר נגלה בעולם הזה לכן על מחשבה טובה השכר בעולם הבא ועל דיבור ומעשה טובה השכר בעולם הזה והוא מדה כנגד מדה, ע"ש וע"פי כלל זה יובן מ"ש ביהושע א' לא ימוש ספר התורה זה מפיך והגית בו יומם ולילה כו' ואז תצליח את דרכיך ואז תשכיל יש לכאורה כפל במילת תצליח תשכיל ובהנזכר לעיל אתי שפיר כי רבינו משה אלשיך ז"ל כתב כמה פעמים בספרו שעולם הזה מכונה בשם דרך שהוא דרך לבוא לתכלית אמיתי לשכר עולם הבא, וידוע שעיקר עולם הבא מה שמגלין לאדם רזי תורה אשר לא הי' בכחו להשיג כשהי' בחיים חייתו מחמת חומר שהוא מסך מבדיל בין אדם לקונו לחזות בנועם ד' וכמו שאמרו חכמינו ז"ל עתידין צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן כו' ולא קאמר על ראשיהן, כתב בספר בינה לעתים דעטרותיהן הוא בראשיהן מה שמשיגין בשכל שבראשיהן רזי תורה שמשכיל בתורה מה שלא היה יכול להשכיל בעולם הזה מחמת החומר יע"ש, וזה שאמר לא ימוש ספר תורה מפיך, דהיינו מצוה נגלה והגית כו' דהיינו בלב כמ"ש רש"י וא"כ תעשה מצוה נגלה ונסתר ויהי' לך שכר עולם הזה ועולם הבא מדה כנגד מדה כי אז תצליח את דרכיך דהיינו בעולם הזה שכר נגלה עבור נגלה, ואז תשכיל דהיינו לעולם הבא תשכיל בתורה ותשיג רזי תורה עבור הגיון בלב ויהי' לך שכר נעלם בעולם הבא, ובזה מובן מ"ש בפרשת ואתחנן כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ד' אלהיך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר ד' אלהיך נותן לך ע"ש והרגישו המפורשים א' הפי' כאשר צוך, ועיין רש"י שפי' אף על כיבוד אב ואם נצטווה במרה, ב' לענין מה כפל השכר אריכות ימים והטבה ונראה דהנה איתא במס' קדושין דל"ו ע"א תני אבימי ברי' דר' אבוהו, יש מאכל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם, ועיין רש"י שפי' עוף חשוב ושמן מין שליו שהי' במדבר ונענש שמראה לו צרות עין על סעודתו ויש מטחינו בריחיים ומביאו לחיי עולם הבא, וכתב רש"י שמכבדו בדברים טובים וניחומים והמלאכה מטיל עליו בלשון רכה ומראה לו