שערי תורה חלק א רעט

שום הוראה כלל אסור משום כבודו של רבו וא"כ לדברי הב"ח ללמוד תורה עם תלמידים בישיבה אף בלא הוראה אסור כל זמן שרבו קיים

הקדמה ב במס' עירובין דף ס"ב ע"ב אמר ר' יוסף אפילו ביעותא בכותחא בעי מיני' מרב חסדא כל שני דר' הונא ולא אורי ור' חסדא אורי בכפרי בשני דר' הונא פירש"י שם מקום ולא היה מקומו של ר' הונא ומקומו בפומדיתא ושתיהן בבבל וכתבו תוס' ד"ה ר' חסדא וז"ל כדמפרש רש"י שלא היה מקומו של ר"ה וצריך לומר דתלמיד חבר דר' הונא הוי אבל תלמיד גמור א"י להורות אפילו שלא במקום רבו ואפילו יותר משלשה פרסאות יע"ש העולה דתלמיד גמור א"י להורות ולקבוע מדרש אפילו שלא במקום רבו אבל תלמיד חבר אין יכול להורות או. לקבוע מדרש במקומו ושלא בפניו מותר

הקדמה ג בטעם שאסור לאכול קודם שמאכיל לבהמה יש לומר ב' טעמים א' כמ"ש בספר נזר הקודש בב"ר פרשה ל"ג דף קנ"ט ע"ב על הא דדרשו בפסוק אדם ובהמה תושיע ד' אדם בזכות בהמה כשדור חייבים אינם ראוים שיהי' מטר בעולם ובא המטר בזכות הבהמה ולכן מהאי טעמא אסור לאדם שיאכל עד שיתן לפני בהמתו באשר ע"פי רוב הדור רובו חייב ואינו מתקיים אלא בזכו' הבהמ' לפיכך ראוי להקדים הבהמ' לאדם במזון בהיותו ניזון בעבורה, טעם ב' יש לומר כמ"ש רמב"ם בפרק ט' מהלכות עבדים הלכה ח' וז"ל מקדימין מזון בהמה ועבדים לסעודת עצמן הרי הוא אומר כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה עכ"ל והנ"מ לטעם של נז"הק יש חילוק רשע הנידון בזכות בהמה אסור להקדים אבל צדיק שניזון בזכותו מותר לאכול קודם שאין לו לחלוק כבוד לבהמה אבל לרמב"ם שהוא משום רחמנות אפי' צדיק מחויב ליתן לבהמה קודם

הקדמה ד לפמ"ש בשם ס' דעת קדושים לכן כופלין בשלום מלך משום יועציו ועבדיו כ"כ הת"ח שנקרא מלך כי כמו שמלך מושיע לעם תשועת הגוף שעל ידו יש להם קיומם בארץ ולוחם להם מלחמותיהם ונותן להם מזון ומחי' ע"י שמנהיג המדינ' כ"כ ת"ח שתופס ישיבה ומרביץ תורה ברבים ומלמד תורה לתלמידים מושיע נפשות ישראל לעבודתו יתב"ש וכיון שא"א להיות מלך כי אם ע"י תלמידים וכמ"ש רבינו ז"ל ומתלמידי יותר מכולם לכן כופלין שלום לתלמידים חכמים ותלמידיו ומובן, ולפ"ז יש לומר שגניבא הי' חכם גדול כאשר ראה שלא קמו מפניו והי' קשה לו היאך יעברו חכמים וצדיקים כמותם על מצות עשה הכתוב בתורה שמחויב לקום מפני ת"ח והבין שהורו דין חדש שמפני ת"ח פלגאי אין לקום וכיון שזה הוי הוראה שבפני פלגאי מבטלינן מצות קימה הבין שבע"כ ר' חסדא לא הורה דין הלז כי אפי' תלמיד חבר אסור להורות הלכה בפני רבו והבין שבע"כ ר' הונא אמר דין הלז וי"ל שהבין שאמרו חד לחברי' ודיברו זה עם זה ומכח חכמתו הבין שמדברים בענין זה והבין שבע"כ האומר נקום הי' ר' חסדא כי מבואר בתוס' במס' עירובין שם וכן קיי"ל להלכה בדבר הפשוט לכל כגון נותן טעם לפגם לא הוי הוראה ומותר לתלמיד להורות ומכ"ש דבר המפורש בתורה לקום מפני ת"ח דלא הוי הוראה ודין דבפני פלגאי אין לקום מיקרי הוראה ובע"כ האומר היה ר' הונא א"כ הבין בשכלו שמן הסתם רב חסדא רצה לחלוק כבוד לגניבא לקום מפניו כי לא הוי הוראה והאומר שלא לקום הוא ר' הונא לכן רצה לחלוק כבוד לר' חסדא ולצערו לרב הונא בדברים על שהורה הלכה נגדו ורצה לעשות קטונריא ומחלוקת בין ר' הונא ור' חסדא כיון דר' חסדא לא היה תלמיד מובהק רק תלמיד חבר דר' הונא רצה לרמוז לו שגם הוא ת"ח כרב הונא וראוי לו לקבוע ישיבה ג"כ בעיר ר' הונא ולכן כפל בדברים ואמר שלמא עליכו מלכי ומטעם שכופלין בשלום משום כמו שכופלין בשלום מלך עבור יועציו כ"כ בשלום ת"ח עבור תלמידיו ובכיון אמר בלשון רבים עליכו ר"ל שגם רב חסדא ראוי להיות מלך כמו ר' הונא וראוי לכפול לו שלום שראוי ללמוד עם ישיבה כמו ר' הונא כי רצה לחלוק כבוד לר' חסדא ולצער לר' הונא לכן בכיון אמר שראוי לקרות לר' חסדא מלך כמו ר"ה שגם הוא ראוי להיות תופס ישיבה וראוי לכפול לו שלום, וכאשר אמר להם הדין בשם רב דכפלינן שלום יש להמשיך הענין בדרך מליצה דארז"ל אם ראית תלמיד חכם שעבר עביר' ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה שמא ס"ד אלא ודאי עשה תשובה ורז"ל דייקו בלשונם תלמיד חכם והיינו למדן מופלג וארז"ל איזה ת"ח זהו שהוא יודע ואפי' במס' כלה, ולכן דעת כמה פוסקים שאין לנו ת"ח בזמן הזה אבל אם הוא בר אורין ואינו ת"ח גמור נסתר חזקה זו כי אולי ח"ו אין בו יראת שמים וכמו שדרשו רז"ל חבל על דלית לי דרתא ותרעא לדרתא עביד רק אם הוא ת"ח שלמד הרבה וכיון שאז"ל לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא וכיון דמן השמים עזרו לו שיהי' תלמיד חכם בודאי אית בי' יראת שמים רק מחמת תאות היצר הרע כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ושפיר אמרינן שמן הסתם המאור שבו התורה החזירו למוטב ובודאי עשה תשובה, והנה רש"י פירוש בר אורין בן תורה משמע שלא ידעו שהוא ת"ח גמור כי אפילו בזמן הש"ס לא היה בנמצאים ושכיחים שיהי' לו דין ת"ח כנ"ל והיה סוברים שהוא בר אורין ולא חכם גמור וכאשר שמעו שחולק עם מר עוקבא בפירש"י שציערו לא רצו לחלוק כבוד לעמוד מפניו כי חשבו אולי ח"ו אין לו יראה וכאשר ראו שהוא תלמיד חכם גמור שאמר להם דין חדש בשם רב שכופלין שלום וכפי' הנ"ל הבינו מעלתו שהוא ת"ח גמור ולמד הרבה וחזקה שעשה תשובה על מה שחטא נגד מר עוקבא כמו שארז"ל אם ראית ת"ח כו' לכן רצו שוב לעשות לו כבוד וחשבו לעשות לו כבוד והידור ע"י טעימה שעל ידי זה יבין שגדלה מעלתו אצלם וכנגד מה שפגמו בכבודו שלא קמו בפניו רצו עכשיו לכבדו כי כבר נתבאר ב' טעמים הנ"ל ולטעם נז"הק צדיק מותר לאכול קודם שמאכיל לבהמה ולרמב"ם אסור ולפי זה יובן כי הם רצו עכשיו לתקן מה שפגמו בכבודו וסברו שאין לו יראת שמים לכן לא קמו בפניו וכאשר ראו שהוא תלמיד חכם ואי' בגמ' אם ראית ת"ח משמע דוקא ת"ח לכן חשבו שבודאי עשה תשובה והוא צדיק ומש"ה א"ל ליטעם מר מידי ר"ל קודם לבהמה דאתה ניזון בזכותך לכן אמרו לו בלשון מר בדרך הכבוד כי סברו הטעם שכ' הנז"הק וע"ז השיב להם תשובה נצחת שמוכח שאפי' צדיק גמור אסור לאכול קודם והטעם כמ"ש רמב"ם והראי' שרב הוכיח כן מקרא דכתיב ונתתי עשב והדר ואכלת ושבעת ומקראות הללו איירי בצדיק כי איתא שם והיה אם שמוע תשמעו כו' ומוכח אפי' צדיק גמור אסור לו לאכול קודם שמאכיל לבהמה וא"ש ודוק נשמע כמה הקפידו בכבוד תלמיד חכם וכל דבריהם הי' לש"ש כ"ז נלענ"ד ואם שגיתי ה' הטוב יכפר ממעל ויצילני משגיאות ויראני בתורתו הקדושה נפלאות אמן

דרוש אשר אמרתי בק"ק קעללין במדינת פיהם בערב ראש חדש מרחשון ה' תקע"ד לבריאת עולם, בפני כבוד אלופים המסובלים במצות ובמעשים טובים גומלי חסדים התורנים והרבנים המופלאים ומופלגים בתורה וביראת ה' נגידים מפורסמים חברה קדישא נרם יאיר כאור הבהיר יצו ה' הברכה עליהם ברכה משולשת הכתובה בתורת ה' אמן

א במסכת ברכות דף ל"ו ע"א רב חנינא בר פפא רמי כתיב ולקחתו דגני בעתו וגומר (הושע ב') וכתיב ואספת דגנך וגומר לא קשי' כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כאן בזמן שישראל אין עושים רצונו של מקום פירש"י וכשעושים רצונו הדגן שלהם (ובזה מיירי קרא ואספת דגנך) וכשאין עושים רצונו של מקום נוטלו ומראה להם שהוא מלו יע"ש ת"ר ואספת דגנך, מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ (פירש"י דברים ככתבן שלא יעסוק בדרך ארץ, הנהג בהם עם דברי תורה דרך ארץ, שאם מביא לידי צורך הבריות סופך לבטל מדברי תורה יע"ש) דברי ר' ישמעאל ר' שמעון בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה כו' תורה מה תהא עלי', אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשות ע"י אחרים שנאמר (ישעיה ס"א) ועמדו זרים ורעו