שערי תורה חלק א רעח

דף ג' ע"א זימנין דקרי' לי' בשמי' רב יהושע בן בתירא וזימנין דקרי לי' בשמי' דאבא הוא דלסמכוהו והא לבתר דסמכוהו פירש"י מקמי דסמכוהו לא הוי חשוב וקרי ליה משמי' דאבוהו ועיין בהגהות מיימוני בפרק חמישי מהלכות תלמוד תורה ס"ק ז' וא"כ ברבא קודם דסמכוהו הוי נקרא בשם אביו ברי' דרב יוסף בר חמא ולאחר דסמכוהו היה נקרא בשם רבא שמורה רב אבא או ר' אבא כי רי"ש הוא סימן ועכ"פ יהיה איך שיהיה כיון שנתמנה לראש כדאי' במס' ברכות דף ס"ב ע"א רבא מקמי דהוה רישא כו' בתר דמלך עבדא לי' כוותא יע"ש א"כ נשיאות שלו מכונה בשם מלוכה ראוי לקרות בשמו כי עיקר הטעם בגמרא הנ"ל מקודם שנעשה מוסמך דהיינו ראש אינו חשוב לקרוא בשמו ואח"כ חשוב שיהיה נקרא בשמו לבד באדם מפורסם שאין קורין אותו בשם אביו שהוא מפורסם מצד עצמו ולענין זה אין חילוק בין מוסמך בארץ ישראל או מוסמך בחוץ לארץ מריש גלותא לדון כל הדינים חוץ מדיני קנסות וא"כ א"ש דבאמת הי' דבא מומחה ואם הי' א' מב' ענינים או שקבלוהו עליהם או שהי' סמוך ונטל רשות מריש גלותא הי' פטור מלשלם אך באותו זמן עדיין לא הי' מוסמך וגם לא קבלוהו עלייהו כמ"ש רשב"א לכן חייבהו לשלם ור' אבא רצה לרמוז טעם זה ולכן קראו בשמי' דאבוהו שעדיין לא הי' מוסמך דקודם שהוסמך היה נקרא בשם אביו ולכן חייב לשלם וז"ש זילו ואמרו לברי' דרב יוסף בר חמא דלשלם כו' ומה דאי' אח"כ אמר מר ברי' דרבינא מותיבנא כלפי סנא דרבא וקרא לי' בשמי' היה לאחר זמן כי היה בימי רבינא ורב אשי מסדרי הש"ס שהי' בנו של רבינא ובאותו זמן כבר מת רבא וקרא על שמו שהי' לו אח"כ שהיה מוסמך וכן מסדר הש"ס אבל בימי רבי אבא יש לומר שלא הי' עדיין מוסמך וא"ש ונכון

ג העולה שקודם שאדם נסמך לראש ואינו בחשיבות נקרא בשם אביו ואח"כ בשמו ושמעתי אומרים בשם דרשנים בפירוש הכתוב (בתהלים מ"ט) קראו בשמותם עלי אדמות ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו כי יש בני אדם שמפורסמים בעולם מחמת גודל עשירות שהוא מנהיג ופרנס המדינה ומושל על אדמה ואין לו שם מצד עצמו וזה דומה כמו בהמה אם היא בריאה ושמינה אין לה חשיבות מצד עצמה כי אם הוא בארץ שמינה היא שמינה ואם היא בארץ כחושה היא כחושה וז"ש קראו בשמותם עלי אדמות ר"ל שמושלים עלי האדמה ואדם ביקר בל ילין שהוא מצד עצמו אין לו יקר נמשל כבהמות נדמו כנ"ל והטעם שקודם שנסמך לא נקרא בשמו כיון שאינו ראוי להיות מוסמך אין לו חשיבות מצד עצמו ואם אביו הוא מפורסם חשיבות שלו מצד אביו ונקרא בשם אביו ולאחר שנסמך ונעשה ראש מצד עצמו אזי החשיבות שלו על שמו כי יש בני אדם שחשובים בעולם מצד שהם ממשפחה מיוחסת שבישראל ובזה מובן מקראי קדש (בשמואל א' ח') ואומר כי בתחילה קודם שנעשו שופטים וגדולים בארץ לא הי' מפורסמים בשמם כי לא היה להם חשיבות מצד עצמם והיה נקראים בשמי' דאביהם שהמה בני שמואל שהיה מפורסם בעולם אבל אח"כ כשנעשו שופטים נתגדלו ונקראים בשמם וז"ש וישם את בניו שופטים לישראל ויהי שם בני הבכור יואל ושם משנהו אביה שופטים בבאר שבע ר"ל כיון שנעשו שופטים והוא סמכהו כי האב יכול להסמיך את בנו לכן קנו שם ונעשה חשובים בעולם והי' להם לכבוד ולתפאר' שלא הי' צריכין לקרותם בשמי' דאביהם כי אדם רשום וחשוב בעולם נקרא בשמו וגדול מרבן שמו וא"ש ומובן היטב

ד ובזה מובן הא דאי' בפ' שלח ויהס כלב את העם וגומר כתב רש"י וז"ל השתיק את כולם אל משה לשמוע מה שידבר במשה צווח ואמר וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם השומע היה סובר שבא לספר בגנותו ומתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים שתקו כולם לשמוע גנותו ואמר הלא קרע לנו את הים יע"ש כי השונאי' לא היה קוראי' לו בשמו כראוי לקרוא לאדם מפורסם בעולם שגדול מרבן שמו רק בשם אביו שהוא בן עמדם המפורסם ואוהביו היה קוראי' אותו בשמו והוא בכיון רצה להשתיקם וקרא בשמי' דאבי' וע"י זה היה סוברים שבא לספר בגנותו וכוונתו היה לשם שמים

ה ובזה יובן מקראי קודש (בשמואל א') דהנה ארז"ל במס' מגילה דף י"ד ע"א בדרשת רז"ל בפסוק (בשמואל א' כ"ה) במעשה דאביגיל מן ההר מבעי' לי אמר רבה בר שמואל על עסקי דם הבא מן הסתרים נטלתה דם והראתה לו אמר לה וכי מראין דם בלילה אמרה לי וכי דנין דיני נפשות בלילה אמר לה מורד במלכות הוא ולא צריך למידייני' אמרה לו עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם וכתב בספר פרשת דרכים בדף מ"א שמחלוקת דוד עם שונאיו הי' דוד סבר כיון שנמשח משמואל הנביא למלוכה ע"פי פקודתו יתברך יש לו דין מלך אף ששאול חי ושונאי' סוברים שאין לו דין מלך כל זמן ששאל חי וא"כ א"ש דנראה כמו קודם שנסמוך נקרא בשם אב כמו כן קודם שנסמך למלך כיון שאינו אדם דשום נקרא בשמי' דאבוהו המפורסים בעולם ולכן בכיוון שאול וכל שונאי דוד קראו לדוד בן ישי כי סוברים שמשיחת שמואל אינו עולה כל זמן ששאול חי והוא רק בן ישי הצדיק ולא חשוב מצד עצמו ולכן אמר מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום, ואולם יהונתן אוהבו לדוד כנפשו סבר שמשעה שנמשח משמואל יש לדוד דין מלך וראי לקרוא בשמו ולכן אמר נשאל דוד מעמדי כי הוא מלך וראוי להיות חשוב מפורסים מצד עצמו ולכן קצף עליו שאול ואמר לו בן נעות המרדות כו' כי לא תיכון אתה ומלכותך כיון שאתה מוחל על המלוכה אתה עושה רעה לעצמך כיון שאתה מודה לו שהוא מלך וא"ש

ו ובזה יובן מקראי קודש בד"ה הנ"ל, דהנה בלשון עם מצינו מחלוקת בין ראשונים זלה"ה דאיתא במס' אבות יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ומבואר בתוס' ישנים דף פ"ה ד"ה תשובה בעי יו"הכ ובהגהות מימוני בפרק שלשה מהלכות תלמוד תורה ס"ק ב' שפירשו דרך ארץ עיקר כדאי' בפ' החולץ מדקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב מ"מ יורשי האב עיקר, ותוספת בשם רבינו אלחנן חולק ע"ז דאדרבה תורה עיקר ודרך ארץ טפל, א"כ ס"ל דלשון עם מורה טפל שהוא טפל לדבר הנכתב אחר כך ומעתה יראה אדם שאין לו חשיבות מצד עצמו רק מצד שבח אביו אזי שבח אביו עיקר אבל אם יש לו יחוס מצד עצמו וגם מצד אביו אזי בודאי הוא לכבוד ולתפארת כשמיחסו אחר אביו אבל זאת הוא כבודו כשאומרין עליו שעיקר חשיבתו הוא מצד עצמו ואף גם הוא בנו של אותו צדיק ונודע מעלת ישי שהיה מצדיקים שמתו בעטיו של נחש לכן קודם שנתגדל שמו של דוד היה קוראין לו בשמי' דאביו ואחר כך היה עמשי אומר לו בדרך כבוד שיש לו שני מעלות מצד עצמו ומצד אביו אבל עיקר החשיבות מצד עצמו וחשיבות מצד שהוא בן ישי הוא רק טפל לגבי חשיבות מצד עצמו כיון שהוא מלך ישראל ובספר דעת קדושים כתב לכן כופלין בשלום המלך כי אין מלך בלא עם ויועצי מלוכה כי אי אפשר למשוך הנהגות המדינה כי אם ע"י יועצי ושרי המלוכה ועבד מלך מלך לכן כופלין בשלומו היינו שראוי לבקש בשלומו ובשלום יועציו וכמ"ש רז"ל הוי מתפלל בשלומו של מלכות ולכן כופלין בשלום מהאי טעמא ולפי זה א"ש כי עמשי רצה להורות לו שיש לו דין מלך משעה שנמשח משמואל מפקודת השם יתברך כבר נעשה מלך בעזר השם יתברך ונעשה לו אז העזר לכן התחכם ואמר ב' דברים בגודל חכמתו שיבין שמודה לו א' שאמר לו בשם דוד ב' מה שכפלו לו בשלום וכיון שאין כופלין לשלום רק למלך מחמת כי אין מלך בלא עם וראוי לכפול שלום לו וליועציו ולעבדיו מזה מוכח שהוא מלך וז"ש לך דוד ועמך בן ישי כי הורה לו שהוא חשוב מצד עצמו ומה שהוא בן ישי הוא נוסף על מעלתו אבל הוא טפל כי מעלתו מצד עצמו הוא עיקר וז"ש לך דוד ר"ל אתה בעצמך מפורסם בשם כי אתה הוא מלך ועמך הוא בן ישי ר"ל עמך הוא טפל שלום לך ושלום לעוזריך ק"ל שראוי לכפול לך שלום כיון שאתה הוא מלך וראוי לכפול שלום למלך כי עזרך ד' אלהיך ר"ל שכבר עזרך שתהיה מלך ע"י משיחת שמואל הנביא שהיה ברצון השם יתברך מאותו שעה יש לך דין מלך וא"כ הודו לו על המלוכה ולכן ויקבלם דוד ויתנם בראשי גדוד כי הבין שכוונתם אמת בלי רמי' כי דיבר בחכמה נפלאה וא"ש

ז ולפי זה נבוא לבאר סוגי' דגיטין ונקדים איזה הקדמות ידועים

הקדמה א איתא במס' סנהדרין דף ק"י ע"א אמר ר' חסדא כל החולק על רבו כאילו חולק על השכינה וכתב רמב"ם בפרק ה' מת"ת הלכה ב' איזהו חולק על רבו זה שקובע לו מדרש ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו ורבו קיים ואע"פ שרבו במדינה אחרת ואסור לו לאדם להורות הלכה בפני רבו לעולם וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה והובא כן בש"ע יו"ד סימן רמ"ב ס"ג וכ' הש"ך בס"ק ב' שמדברי כסף משנה נראה דהיינו דוקא כשקבע עצמו להורות הוראת אבל מדברי הב"ח אינו נראה כן שכתב דר"ל כיון שהוא קובע לו מדרש הרי הוא חולק על שררתו של רבו ותדע אפי' לבדוק סכין של שחיטה שאינו