שערי תורה חלק א רעז

להם שיהי' להם על ידי זה טובת עולם הזה (ודוקא דבר שעל ידי מצוה אדם זוכה לשכר עולם הבא צריך אזהרה) וע"ז אמר ר' יוסף זו בית חייהם ר"ל שיהי' להם טוב עולם הזה שנקרא בשם חיים כי עני חשוב כמת וטוב בעולם הזה הוא חיים ועל ידי מצות שבין אדם לחבירו יש לו גם פירות בעו"הז והוא הדרך הישר אשר ילכו בה כדרשת ר' יוסף שיעשו מצות שבין אדם לחבירו וגם יעשון הבעלי דברים לפנים משורת הדין כמ"ש מוהרש"א בגלל זה יאכלו פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ואם כן תודיע להם דבר הצריך להם וא"ש ויה"ר שנזכה לעשות מצוה שנאכל הפירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ונזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן

דרוש שדרשתי בעיר ואם בישראל ק"ק פראג בבית הכנסת הקדושה הנקרא ב"הכ מייזיל

א במסכת גיטין דף ס"ב, עמוד א' רב הונא ורב חסדא הוי יתבי חליף ואזיל גניבא א"ל חד לחברי' ניקום מקמי' דבר אוריין הוא אמר לו ומקמי פלגאה ניקום אדהכי אתא איהו לגבייהו אמר להו שלמא עלייכי מלכי שלמא עלייכי מלכי אמרו ליה מנלן דרבנן איקרי מלכים אמר להו דכתיב (משלי ח') בי מלכים ימלוכו וגומר אמרו לי' ומנלן דכפלינן שלמא למלכי אמר להו דאמר ר' יהודה אמר רב מניין שכופלין שלום למלך שנאמר (דברי הימים א' י"ג) ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים וגו' אמרו לי' ליטעום מר מידי אמר להו הכי אמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו שנאמר (דברים י"ד) ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת עכ"ל ויש לדקדק בסוגין: א) על גניבא כיון שבודאי הבין שלא קמו בפניו כי קימה צריך להיות מלא קומתו כדאי' ביו"ד סי' רמ"ד ולמה עזב דרכו שהי' קנטרן ומחל להם וחלק להם כבוד לומר להם שהם מלכי רבנן: ב) קשה על ר' הונא ור' חסדא שמעיקרא היה מבזים אותו ולא קמו בפניו ואח"כ אמרו לו בכבוד ליטעום מר מידי כדמוכח במס' ברכות דף כ"ז ע"ב דאיתא שם דר' ירמיה בר חבא היה תלמיד חבר של רב שא"ל מי בדלת ולא אמר מי בדיל מר א"כ מוכח שלשון מר הוא חלוקת כבוד (ועיין ביו"ד סימן רמ"ב בטורי זהב ס"ק י"ד): ג) שאמרו לו ליטעום אטו לא ידעו דין שאמר רב שאסור ליטעום כי הם הי' תלמידי דרב ובוודאי ידעו אותו דין גם כן: ונראה ליישב ומקודם נבאר ליישב מה שיש לדקדק במקראי קודש בד"ה א' י"ב דאי' שם בפסוק ט"ז וי"ז ויבוא מן בני בנימין וגומר ויען ויאמר אם לשלום וגומר ואם לרמותנו וגו' ורוח וגו' לך דוד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעוזריך כי עזרך אלהיך ויקבלם דוד ויתנם בראשי הגדוד: א) ויש לדקדק כיון שדוד היה מסופק אם הם אוהבים היאך האמין להם בדברים הנ"ל אולי יש רמאות בדבר איזה דבר היה נראה לו מתוך דבריהם שהם לו לאוהבים: ב) ים לדקדק לענין מאי אמר לו כפל דברים שהוא דוד ובן ישי: ג) יש לדקדק לענין מאי אמר ועמך בן ישי תיבת עמך מיותר הו"ל לקצר לך דוד בן ישי: ד) מ"ש כי עזרך כו' אינו מן המובן ונראה שנתנו לו חידודי דברים כי באותו שעה הי' במצור ובמצוק ולא הי' לו עדיין עזר ונראה ליישב ונקדים מקראי קדש (בשמואל א' כ') אי' ויהי ממחרת החודש וגו' ויאמר שאול וגו' מדוע לא בא בן ישי גם תמול וגו' ויען יהונתן וגו' נשאל דוד מעמדי וגו' ויאמר לו בן נעות המרדות וגו' כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תיכון אתה ומלכותך וגו' ויש לדקדק: א) מדוע קצף כל כך שאול על יהונתן בנו כי איזו חטא הי' בתשובתיו שהשיב לו כי אולי הי' באמת כן: ב) יש לדקדק מדוע קרא שאול לדוד בשם בן ישי ויהונתן קרא לו בשמו וברד"ק מצאתי הטעם על שאול שדרך השונא שאינו מזכיר בשמו, ולולי דבריו יש לומר באופן אחר ויתיישב על נכון בעז"ה

ב ונקדים עוד לבאר מקראי קודש (בשמואל א' י"ח) איתא ויהי' כאשר זקן שמואל וישם את בניו שופטים לישראל ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה שופטים בבאר שבע ויש לדקדק מדוע סיפר כאן שמם הי' לו להזכיר שמם מקודם לכן איזה שייכות יש זה עם זה ונראה ליישב על נכון שהסדר יהי' מדויק ומקודם נבאר לפרש סוגי' הש"ס בחולין דף מ"ג ע"ב דאית' שם אתמר תורבץ הושט רב אמר במשהו ושמואל אמר ברובא כו' האי תורא דהוי לבני מר עוקבא דאתחיל בי' שחיטה בתורבץ הושט וגמר בושט אמר רבא רמינא עליו חומרא דרב וחומרא דשמואל וטריפנא כו' אגלגל מילתא ומטא לקמי' דר' אבא א"ל תורא בין לרב ובין לשמואל שרי זילו אמרו לי' לברי' דרב יוסף בר חמא דלישלם דמי תורא למרי' ופירש"י רבא ברי' דר' יוסף בר חמא הוא רבא דכולה תלמודא יע"ש כל הסוגי' ויש להבין לשון חכמים וחידותם מדוע בלשון ברי' דר' יוסף ולא אמר בשמו דהוא רבא:

ונראה ליישב דהנה רש"י ותוס' פירשו שהי' טועה בדבר משנה ואולם הרשב"א בחידושיו כתב וז"ל לפמ"ש רבינו אלפסי בענין טעה בדבר משנה ושיקול הדעת צריכין אנו לפרש דרבא טעה בשיקול הדעת הוי דהוא היה סובר דלא סתרי אהדדי כדאמר רב טבית כולה כרב עבדו אלא לפי דברי מי שאמר דסתרי אה אהדדי רמינן עלה חומרי דרב וחומרי דשמואל אבל לדידי' לא סתרין אהדדי סבירא לי' ומש"ה הוי חשיב לי' לר' אבא טועה בשיקול הדעת דכללי דרב יהודה הוי סבירא לי' ולפיכך מחייבו לשלם אבל אם הי' טועה בדבר משנה אפילו הי' נשא ונתן ביד לא היה משלם וכן צריכין אנו לומר לדברי רבינו זלה"ה דלא קיבלו בעלי השור לרבא להורות להם ומעצמם טרפה להם דאי קיבלהו עליהם לא הי' משלם ואפילו נשא ונתן ביד דמומחה לרבים הוה דודאי רבא אין לנו גדול ומומחה ממנו עכ"ל ואי' במס' סנהדרין דרין דף ה' ע"א אמר רב האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעי ליפטר לישקול רשותא מריש גלותא ומבואר ברמב"ם בפר' ששי מסנהדרין ה"ב דדין זה שייך בטעה בשיקול הדעת שכ' שם וז"ל טעה בשיקול הדעת כו' אם הי' דיין זה מומח' ונטל רשות מראש גלות' או שלא הי' נוטל רשות אבל קבלו אותו בעלי דינין עליהן הואיל והוא מומחה חוזר הדין ואם אי אפשר לחזו' פטור מלשלם אחד הנוטל רשות מראש גלות או הנוטל רשות מב"ד של ישראל בא"י אבל לא בחו"ל כו' היה הטועה מומחה ולא נטל רשות ולא קיבלו אותו בע"ד עליהם או שלא היה מומחה אבל קבלו אותו בע"ד עליהם לדין כדין וטעה בש"ה אם נשא ונתן ביד מה שעשה עשה וישלם מביתו ואם לא נ"ונ ביד יחזור הדין ואם אי אפשר להחזיר ישלם מביתו עכ"ל ועיין בש"ע ח"מ סי' כ"ה ס"ב וג' וראיתי בערוך אות א' דף ב' ע"ג ד"ה אביי שכתב וז"ל ואביי ורבא שכתב הרי אנו מפורשין לך דאביי נחמני שמו כו' ורבה ורבא אבה ואבא שמותיהן כאשר הוא ברור דאמר רב נחמן דציית לי' לאבא וזה הרי"ש שבראש המילה סימן הוא לרב ולישנא קלילא עכ"ל נשמע דרבא הי' שמו אבא ורי"ש הוא לסימן על שם רב ולפי זה יש לומר או שרי"ש הי' סימן על שם רבי או על שם רב וידוע ההפרש שבין רב לרבי כמ"ש הערוך שם כל רב מבבל וכל ר' מארץ ישראל וכן פירש"י בכתובת דף מ"ג ע"ב ד"ה אמר ר' זירא וז"ל אמר רבי זירא וא"ל רב זירא הא ר' זירא הוא רב זירא אלא בבבל מקמי' דליסלק לארעא דישראל לקמי' דר' יוחנן ואין סמיכ' בבבל הוי קרי לי' רב זירא ובהא שמעתתא איכא למ"ד מקמי' דסמכוהו אמרה ואיכא למ"ד בתר דסמכוהו אמרה עכ"ל (ועיין בשאלות ותשובת שבות יעקב חלק א' סי' קל"ד שמפלפל אם ר' הונא הי' מוסמך בארץ ישראל וכתב שלא הי' מוסמך ועיין בר"ן במסכת נדרים דף ח' ע"ב ד"ה ושמתא שכתב כן להדיא דלא היה סמוך וא"כ בשם רבא אם הי' שמו רבי אבא היה סמוך בארץ ישראל כמו ר' זירא תלמידו או שהי' סמוך בבבל והיה שמו רב כי רב הוא סמיכה בבבל וכבר מבואר בשאלות ותשובת ריב"ש סימן רע"א שכתב וז"ל שהסמיכה הוא כמו נטילת רשות לדון בכפיה ואי טעי ליפטר לינקט רשותא מריש גלותא וזהו נוהג אפילו בחוץ לארץ שהרי ריש גלותא בבבל הי' ואע"פי שאין סמיכה בחוץ לארץ לא היה זה סמיכה ומאן דנקיט רשותא אינו דן דיני קנסות ואם היה סמוך היה דן דיני קנסות אפילו בחו"ל כדאית' בפרק ק' דסנהדרין עכ"ל ואם כן עיקר הפרש הוא רק לענין דיני קנסות אבל יכול לקבל סמיכה בחוץ לארץ מריש גלותא לדון ויש לומר דרבא הי' שמו רב אבא והי' מוסמך לדון בחוץ לארץ כל הדינים חוץ מדיני קנסות כי ריש גלותא היה בזמן רבא כדאי' במס' ברכות דף מ"ב ע"א, ואי' במס' תענית