שערי תורה חלק א רעו

אמת כי מה תועלת בכל אלה לכך נכתב בהם חוק אני ה' גזרתי עליכם ר"ל אני ה' אחקותי דמנייהו סליק את חקותי תלמדו אני ה' חקקתי גזרתי עכ"ל ולולי דבריו יש לומר דקאי על תרווייהו דבאמת יש ראי' ברורה על החוקים שיש להם טעם אך הטעם נעלם מאתנו כי נחזי אכן בנוהג שבעולם אם אנו רואין איש מפורסם בחכמות שאומר או מחבר איזה ספר שרוב דבריו הם בהשכל ובדעת ומובן היטב לכל בעלי מדע המיעוט נגרר אחר הרוב אף כשאומר או כותב דבר שלא נודע הטעם ההכרח לתלות החסרון בהשומע ובהמעיין ולא בהאומר והמחבר וכמו כן כיון שמצות השכליות שנודע לבו טעמים והחוקים הכל נאמר מהש"ית מוכח שהכל הוא בהשכל ובטעם רק שנעלם מאתנו כיון שהכל יצא מפי אל יתברך שמו וז"ש שמא תאמר מעשה תוהו ר"ל שהם דברים של תוהו דרש"י פירש בפסוק והארץ היתה תוהו ובוהו לשון תמה ושממון שאדם תוהא ומשתמם על בוהו שבה יע"ש וכשנאמר דבר בלי טעם דרך בני אדם לתמוה לכן קאמר שהם מעשה תוהו ר"ל שבמצות החוקים יש דברים שאדם תוהה עליהם ואין להם טעם לכן אמר אני ד' גזרתי עליכם מצות שכליות וחוקת וכמו שיש טעם למצות שכליות שגלוי לך ג"כ יש טעמים לחוקים רק הטעם נעלם, או יש לומ' בפשיטות בבחינה שאם חכם מפורסם אומר דבר שנעלם הטעם הדרך לתלות חסרון בהמעיין מכ"ש דבר הנאמר מפי הש"ית מראוי לתלות החסרון בהמעיין שמחמת דקות הענין המושג ועומקו ומחמת קוצר שכל האנושי מלהשיג כמו שכתב הרמב"ם בח"א מספרו מורה נבוכים פרק ל"א כי לשכל האנושי השגות בכחו ובטבעו שישיגם ויש ענינים אין בטבעו שישיגם בשום פנים ולא בסיבה וארז"ל במס' אבות לפום צערא אגרא ומעתה הי' מקום לצדיק לבחור לעשות מצות שטעמם נעלם כדי שיהי' לו שכר יותר כיון דרשאי לעבוד על מנת לקבל פרס כמ"ש בספר מדרש שמואל שמה שארז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין ע"מ לקבל פרס היינו מצד חסידות אבל מצד הדין יכול לעבוד ע"מ לקבל פרס כדאי במס' פסחים בסלע זו לצדקה ע"מ שיחי' בני או שיזכה לחיי העו"הב ה"ז צדיק גמור וא"כ יהי' נזהר רק בחמורות ולא בקלות ואולם כתבו המפורשים ז"ל שגם במצות שכליות יש ליצר הרע להתנגד שיעשה המצוה מצד השכל וכן במצות הטבעיות שיעשה מצד שטבעו מסייע לזה ולא מצד פקודתו יתברך כי בכל ענינים היצר הרע מתנגד שלא לעשות לשם שמים ואולם אדם צריך לכבוש ליצרו ע"ז ולעשות לש"ש ויש לו ג"כ צער בכבישת היצר הרע וא"כ גם במצות השכליות יהי' לו שכר לפום צערא וז"ש הוי זהיר במצוה קלה היינו מצוה שקלה בעיניך לעשות כמו במצות חקות שהיא חמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות כי גם במצוה קלה יוכל להיות שיהי' כמו כן שכר כמו בחמורה כיון שצריך לכבוש היצ"הר, וידוע שמשה רבינו ע"ה ידע טעמי המצות ולפניו לא הי' חוקה כי שכלו הי' זך ונקי והי' לו התפשטיות הגשמיות והבין דברים העומדים ברומו של עולם ומפורשים פירשו והזהרתה שהוא מלשון והמשכילים יזהירו (דניאל י"ב ג') שיברר וילבן להם את החוקות והתורות, וא"כ א"ש כי מאה רבינו ע"ה שהי' אוהב ישראל והי' דן אותם לכף זכות אמר בסתם והודעתי את חוקי וגו' ואת תורתיו ר"ל לא אגיד ואברר להם הטעם של מצוה רק בדרך חוק כי המה כל כך צדיקים ותמימים שאפילו אם לא אברר להם הטעם ממצות החוקים רק הודעה שאודיע להם מ"מ ישראל קדושים הם מאמינים בני מאמינים ישמעו לדברי הנאמרים לי מהש"ית כדי שיהי' להם שכר ביתר שאת ואולם יתרו אמר למשה כיון שהם עם וכדאי' בפסוק ט' ולפמ"ש רש"י הי' הענין לאחר מתן תורה ולאחר מעבדו את העגל שנכנס יצ"הר בקרבם ונקרא בשם עם לכן אמר למשה אם לא תקרב להם את החוקות בדברי הטעם שיהי' קרובים להבין דהיינו שמחויב אתה לברר וללבן הטעם שיבינו כי זולת זה לא ישמעו לך אבל דברים שהשכל מחייב כגון מצות גמילת חסדים אין אתה צריך לברר הטעם רק להודיע להם ובהודעה בעלמא סגי שמעצמן יבינו כיון שהשכל מחייב וז"ש והזהרתה אתהם את החוקים ר"ל שיברר וילבן להם את החוקים שיהי' מזהיר להם ושידעו טעם הדבר אבל גמילת חסדים וכיו"ב אינך צריך רק להודיע להם וז"ש והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה כי מעצמם יבינו הטעם ומכח זה הוכיח ר' יוסף שמ"ש והודעת וגו' מיירי במצות גמילת חסדים וא"ש

ח אמנם לולי פירש"י ז"ל יש לפרש דברי ר' יוסף דהנה בפירוש זה בית חייהם פירש"י ללמוד להן אומנת להתפרנס ובמס' ב"ק דף ק' ע"א פירש ללמוד תורה וכבר הרגישו המפורשים בזה ותו קשה לפי מ"ש שם שקאי על תלמוד תורה הא כבר אמר ברישא דקרא חוקת ותורת כמ"ש רש"י כאן וכתב במוהרש"א ליישב קו' הלז וז"ל בית חייהם ללמוד אומנת שא"ל יתרו למשה אחר שהזהיר אותם ברישא אחוקת ותורות אמר והודעת להם תודיע להם דבר הצריך להם ולגופם דהיינו מחייתם ואומנתם דכל התורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה אבל בפ' הגוזל פירש"י דוהודעת להם קאי כמי את"ת וזו היא בית חייהם על שם כי היא חייך וגומר ואפשר שהוא דבר נוסף ארישא דקרא זו בית חייהם משמע דהיינו לקבוע להם מדרשות לתלמוד תורה עכ"ל, ולולי דבריו יש לומר דהנה אי' במס' פיאה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעו"הז והק"ק לעו"הב כיבוד אב ואם וגמילות חסדים וכתב הרמב"ם המצות נחלקים לשני חלקים האחד המצות המיוחדים לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין הקב"ה וחלק שני מצות התלוים בתועלת בני אדם קצתם לקצתם וכשיעשה מצות המיוחדת לנפשו יחשב לו לצדקה שיגמלהו בעו"הב ובמצות התועלת בני אדם ג"כ יחשב לו לצדקה בעו"הב וימצא טובה בעו"הז בעבור שנהג מנהג טוב בעיני בני אדם כי כשינהג מנהג זה ינהגו אחרים כמנהגו יע"ש ולפ"ז י"ל מ"ש ברות ב' י"א ויען בועז ויאמר לה הגד הגד לי כל אשר עשית את חמותך וגו' ותעזבי אביך וגו' ותלכי אל עם אשר לא ידעת וגו' ישלם ד' פעלך ומשכורתך שלימה מעם ד' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו ויש לדקדק לשון שלימה מיותר וגם אינו מן המובן וגם לענין מאי אמר אלהי ישראל ונראה דהנה נודע מחלוקת הרמב"ם ורמב"ן הובא בבעל העקרים דעת רמב"ם דשכר רוחניי לעתיד יהי' רק לנפש ולא לגוף ודעת רמב"ן כיון שגם הגוף עשה המצוה והוא הפועל ראוי שיהי' שכר שלם לגוף ונפש שיהי' השכר רוחני לעתיד בגוף ונפש וא"כ לרמב"ם אין המכר שלם לגוף ולנפש והוא רק חצי שכר ואולם העושה מצות שבין אדם לחבירו שמגיע לו שכר בעולם הזה והוא הנאת הגוף יש לו שכר שלם כמו הפעולה שהיתה שלימה בגוף ונפש שעבד ועשה המצוה בגוף ונפש וכ"כ יהי' השכר שלם לגוף ונפש והנה רות עשתה מצות גמילת חסד עם חמותה כי הראה אהבה לחמותה אף בעת שנפרד הקרבות שמת אישה וגם עשתה מצות שבינה לבין המקום כי גיירה א"ע א"כ ראוי שיהי' לה שכר שלם לגוף ונפש והיינו שכר בעולם הזה לגוף ושכר בעו"הב לנפשה וז"ש הוגד וגו' אשר עשית עם חמותך א"כ עשית מצות שבין אדם לחבירו, ותלכי אל עם וגו' דהם ממצות שבין אדם למקום לכן ראוי שישלם ד' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ד' אלהי ישראל ר"ל אף שעתה נכנסת תחת רמות אלהי ישראל שדרכו לילך עם ישראל בעולם הזה במידת הדין כמורה שם אלהי כי לא נברא עולם הזה רק לאחאב בן עמרי ועו"הב לר' חנינא ולא מגיע לישראל שכר עו"הז וא"כ ראוי שלא יהי' לך שכר שלם לגוף ולנפש כי בישראל עיקר שכר הוא לנפש מ"מ אתה יהי' לך שכר שלם לגוף ונפשך שיהי' לך עו"הז ועו"הב מצד מצות שבין אדם לחבירו יהי' לך פירות בעולם הזה והק"ק לעו"הב כי גם בישראל הדין כן ונוסיף לך שעשית מצות לשמים ג"כ וניחם אותה ודיבר על לבה שלא תצער א"ע במה שהי' לה מזונות בצער שהוכרחה ללקט שבלים לכן ניחם אותה שיהי' לה שכר שלם ויהי' לה מזונת בהרוחה וא"ש. ואיתא במס' יומא דף ע' ע"א בפסוק כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך וכי יש שנים שאינם של חיים אמר ר' אלעזר אלו שנותיו של אדם שמתהפכים מרעה לטובה (ועיין בס' חוות יאיר חדש דף ס"ה ע"א דבד נחמד בשם הגאון חכם צבי ז"ל) העולה דטובת עולם הזה מכונה בשם חיים וכבר בארנו שעל ידי מצות שבין אדם לחבירו יש לו שכר בעולם הזה שאוכל הפירות וגם כתבנו בשם מוהרש"א מ"ש והודעת להם הכוונה מה שצריך לגופם וידוע שהגוף חפץ בעולם הזה וא"כ א"ש דברי ר' יוסף אחר שאמר והזהרתה אתהם את החוקות ואת התורות ר"ל שעל זה לא מגיע להם שכר עולם הזה כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא על זה צריך אזהרה גדולה שישמעו לך כי רבו עמי הארצים שלא איכפת להו כל כך בחיי העולם הבא והודעת להם ר"ל תודיע להם דבר הצריך לגופם ע"ז אין צריך אזהרה שמעצמם יעשו אם תודיע