שערי תורה חלק א רעב

חולים בה זו קבורה ואת המעשה זה הדין אשר יעשו זו לפנים משורת הדין עכ"ל הסוגי' וי"לד בסוגין טובא: א) קשה שמעיקרא הקשה מי הוי הפקר ואח"כ מקשה והא ר' ישמעאל זקן ואינו לפי כבודו ולכאורה הו"ל להקשות מעיקרא והא ר"י זקן כו' ואח"כ מי הוו הפקר כי ר' ישמעאל עשה כאן ב' ענינים שנתן מעות והפקיר שני פעמים והו"ל להקשות מעיקרא והא ר"י זקן וכו' שהוא קו' על מעשה ראשונה שנתן מעות ואח"כ הו"ל להקשות מי הוי הפקר שהוא על דיבור שאמר אח"כ לכ"ע אפקרינהו ולא לך: ב) יש לדקדק על המקשן שמקשה והא ר' ישמעאל זקן כו' הכי נעלם ממנו דבר פשוט כזה שצדיק כר' ישמעאל עשה לפנים משורת הדין ובשגם דכבר איתא כן לעיל בדף כ"ד ע"ב כיו"ב שצריך ת"ח לעשות לפנים משורת הדין בעובדא דר' יהודא דאזיל בתרא דמר שמואל יע"ש וכן עשה אבוהו דשמואל: ג) יש לדקדק למה מאריך התרצן בלשון ר' ישמעאל בר' יוסי כו' הא מיני' קעסיק והו"ל לקצר ולומר לפנים משו"הד הוא עביד כי ידוע שכל דבריהם הקדושים נאמרים בדקדוק וברוח הקודש: ד) דעת רמב"ם הובא בבית יוסף יורה דיעה סי' רכ"ח לפי הבנת הבית יוסף במה שכתב בפרק עשירי מהלכות שבועת הא דשלשה הדיוטות מתירין את הנדר לא מבעי' סלא בעינן מומחים רק אפי' הדיוטות לגמרי יכולין להתיר ודעת הר"אש והטור שבעינן שיהי' עכ"פ גמירי וסבירי ויודעין לפתוח לו פתח אף שלא בעינן שיהי' מומחים אבל הדיוטות לגמרי לא יכולין להתיר הנדר יע"ש היטב ותמצא כדברי ונלענ"ד להוכיח בדרך פלפול דבע"כ רבותינו בעלי התוס' סוברים כשיטת הר"אש

ב ונלענ"ד ליישב כ"ז ומקודם נקדים מחלוקת בין קמאי זלה"ה דאי' בב"מ ד"ל ע"ב אבעי' להו זקן ואינו לפי כבודו שדרכו להחזיר בשדה ואין דרכו להחזיר בעיר מהו מי אמרינן השבה מעלי' בעינן וכיון דלאו דרכו להחזיר בעיר לא ליחייב או דלמא בשדה מיהו הוא דאחייב לה וכיון דאחייב לה בשדה אחייב לי' בעיר תיקו וכתב הר"אש שם וז"ל וראיתי גדולים שפסקו כיון דלא אזלינן לחומרא ומחייב להחזיר בשדה וכיון דאחייב חייב אף בעיר ויראה לי כיון שפטרתו התורה את הזקן שאין לו לזלזל בכבודו איסור הוא לגבי' דידי' שיזלזל לכבוד התורה במקום שאין חייב ומשום ספק ממון חבירו אם הוא מחויב בו לא יזלזל בספק איסור והחכם שבא לעשות לפנים משורת הדין יוותר ממונו כמו שעשה ר' ישמעאל בר' יוסי אבל אין לו רשות לזלזל בכבודו עכ"ל ואולם הרמב"ם בפי"א מהלכות גזילה ואבידה הלכה י"ג הובא בטור ח"מ סימן רס"ג ובש"ע שם סעיף ב' כתבו שמחויב להחזיר בעיר אף שאין דרכו בכך ולכאורה נראה דפליגי בהא דקיי"ל בקדושין דף ל"ב ע"א הרב שמחל על כבודו כבודו מחל אם יכול למחול על בזיון לר"אש אין יכול למחול על בזיון רק על העדר כבוד ולרמב"ם וסיעתו יכול למחול אפי' על בזיון ואולם ראיתי בש"ות הריב"ש בסימן ר"ח שכתב בשם ראב"ד הובא בכסף משכה בפרק ז' מהלכות תלמוד תורה הלכה י"ג שאין יכול למחול על בזיון ואסור למחול בזיון התורה כמו דאי' התם שיכול האב למחול על כבודו שבודאי א"י למחול שיאמר לו דברי חירופין והיינו דאי' בפ"ב דיומא שצריך שיהי' נוקם ונוטר כנחש יע"ש וראיתי ברמב"ם בפ' כ"ו מסנהדרין הלכה ו' שכ' אע"פי שיש לדיין או לנשיא למחול על כבודו א"י למחול על קללתו יע"ש ונשיא וחכם שווין כדאי' שם א"כ מפורש כראב"ד ועיין בכ"מ שם ותמהני על ריב"ש שלא הביא ראי' מרמב"ם, ואפ"ל שמכאן לא מוכח די"ל דוקא קללתו וכמ"ש כסף משנה הטעם כיון שהתורה חייבתו מלקות חטא למקום וא"י למחלו אבל שאר בזיון יכול למחול על כבודו וחולק על ראב"ד הנ"ל ויותר נראה לומר שרמב"ם ג"כ מודה לראב"ד שאין יכול למחול על בזיון ושאני אבידה כמ"ש בית יוסף בח"מ סימן רס"ג שחולק בזה על הר"אש וסובר דלא הוי בזיון התורה אדרבא הוי כבוד שמים שאין דרכו כך בטלו והוא מטפל בשל חבירו לפנים משורת הדין יע"ש א"כ דוקא בזיון גרידא א"י למחול אבל בזיון שבא מבזיון מצוה שמציל לחבירו הפסד ממון וכיו"ב שגמל חסד עם חבירו בגופו אף שיש לו בזיון סובר הרמב"ם שמותר ולר"אש אף שמגיע מבזיון מצוה אסור (ובמס' יומא דכ"ב אמר רב מפני מה נענש שאול משום שמחל על כבודו ואמר ר' יוחנן כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח וקשה כיון שיש לו דין ת"ח יכול למחול על כבודו ואמאי נענש אע"כ שאין יכול למחול על בזיונו ואולי הוא בכלל דברי ראב"ד הנ"ל ואולם קשה למה אמר הטעם משום ת"ח ולא אמר הטעם משום מלך שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומצאתי בס' תאוה לעינים להגאון אלגאזי זצ"ל שהניח בקו') וראיתי בס' טורי אבן להגאון בעל שאגת ארי' במס' מגילה דף כ"ח ע"א שמפלפל אי יכול החכם למחול על כבודו בדרך בזיון והביא דברי ריב"ש הנ"ל ולא הביא שם מחלוקת רמב"ם ור"אש והביא כמה ראיות שאין יכול למחול על בזיון:

ראי' א) מהא דאי' במס' שבועת ד"ל ע"ב ר' יימר הוי ידע לי' סהדותא למר זוטרא אתא לקמי' דאמימר אותבינהו לכולהו אמר לי' רב אשי והאמר עולא בעדים דברי הכל בעמידה א"ל האי עשה והאי עשה עשה דכבוד התורה עדיף פירש"י עשה את ד' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים ואמאי הו"ל למחול על כבודו כדי לקיים עשה דועמדו שני האנשים ועוד אי ס"ד דיכול למחול על כבודו במקום בזיון איני בדין דעשה של כבוד התורה תדחה לעשה אחרת כדאי' בכתובת דף מ' גבי אנוסה דתנן אם נמצא בה דבר ערוה כו' אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהי' לאשה אשה הראוי לו ומקשה הש"ס וניתי עשה ונדחה לא תעשה ומשני דוקא במילה בצרעת אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל ופי' תוס' וכיון דאי אמרה ל"ב ליתא לעשה אפילו אי אמרה בעינא לא חשיבה לעשה לדחות דלא דמי למילה בצרעת הרי היכי דאפשר לבטל העשה ע"י מחילה אפי' לא מחל לא אלים למידחי לא תעשה ה"נ אע"ג דעשה דכבוד התורה אלים משאר עשה אי נימא דיכול למחול ול אפי' במקום בזיון לא הי' דוחה לעשה אחרת א"ו במקום בזיון לא מצי למחול והא בזיון הוא לעמוד בפני ב"ד עכ"ד, ובמכ"ת אשתמיט מיני' לפי שעה דעת רמב"ם וסיעתו שבע"כ סובר שחכם יכול למחול על כבודו ולהעיד בפני ב"ד אף שהוא בזיון כיון שמגיע מבזיון מצוה לקיים מצות עשה דועמדו וכשבא מבזיון מצוה מותר כדמוכח לעיל ול"ד לש"ות ריב"ש שהי' רק בזיון גרידא וכן מוכח ממ"ש רמב"ם בפרק א' מעדות ה"ג וז"ל כהן גדול אינו חייב להעיד אלא עדות שהוא למלך ישראל בלבד הולך לב"ד הגדול ומעיד בה אבל בשאר העדיות פטור יע"ש משמע אם רצה למחול על כבודו יכול להעיד דלא קאמר אסור וחכם וכהן יש להם דין אחד כמ"ש מרדכי במס' גיטין סימן ת"א בשם מוהר"ם (ועיין בשבועת ד"ל ע"ב בצורבא מדרבנן דידע בסהדותא וזילא בי' מילתא למיזל לב"ד דזוטר מיני' לא ליזול, נראה שתלי' במחלוקת הנ"ל ועיין ברמב"ם בפ"א מעדות הלכה ב' שכתב ויש לו להמנע הלשון סתום קצת ובטור ח"מ סימן כ"ח כתב אינו חייב לילך ובש"ע שם סעיף ה' כתב אינו חייב לילך וכמדומה שבספר תורת חיים בשבועת שם העיר בזה ואין ספרו תחת ידי שוב ראיתי בש"ות חוות יאיר סימן ר"ה שמפלפל בזה) וא"כ קמה קו' הטורי אבן לשיטת רמב"ם וסיעתו

ג ולענ"ד לק"מ דלא דמי כלל להאי דכתובת דהנה ידוע שיש ב' מיני מצות עשה: א' מצות עשה שמוטל על אדם לעשות אותו מצוה ולהדר אחריה: ב' מ"ע כמו טלית שלא חל עליו חיוב מן התורה לקנות טלית כדי שיתחייב בציצית ואפי' למ"ד במס' מנחות ד"מ כלי קופסא חייב בציצית מ"מ אינו מחויב לקנות טלית בת ד' כנפות רק אם קנאו חייב בציצית וכדאי' בטא"ח סימן כ"ד ויש להסתפק בהא דקיי"ל הרב יכול למחול על כבודו במצות קימה הכתוב בתורה כדאי' בקדושין דל"א ע"ב ואין התלמיד מחויב לעשות רק הידור אפי' בשעה שמחל כדאי' שם בעובדא דרבא וכן פסק רמב"ם בפ"ה מתלמוד תורה הי"א ובש"ע סימן רמ"ב סל"ב אם התלמוד רוצה לכבדו במצות קימה כדין הכתוב בתורה אם עושה מצוה בזה מי נימא שמה שאמרה תורה לקום מפניו לכבדו היינו כשאינו מוחל אבל כשמוחל על כבודו ליכא מצוה כלל או דלמא שמ"מ איכא מצוה כשעושה קימה והפירוש של הידור היינו שהידור חל עליו המצוה לעשות כמו אם לא הי' מוחל על כבודו שהי' מחויב בקימה ה"נ מחויב עכ"פ להדרו ולכבדו אבל במצות קימה אינו מחויב לקום מפני שהתורה אמדה משום כבוד החכם אבל מ"מ אם עושה המצוה קימה כדין עושה מצוה ולא הוי קימה של רשות ומצד הסברא נראה אף שמחל על כבודו עושה מצוה כי דוחק לומר שהתורה צוה לכבד לרב מפני שרוצה בכבוד ואם אינו רוצה בכבוד ליכא מצוה כלל וקצת ראי' לזה דאל"כ אמאי איתא הרב שמחל על כבודו כבודו מחול ומשמע שיכול למחול על כבודו והיינו שמותר למחול על כבודו הא מונע את התלמיד מלעשות מצוה ואם כי ארז"ל