שערי תורה חלק א רעא

אמר עביד אינש דינא לנפשי' במקום פסידא כ"ע לא פליגי דעביד אינש דינא לנפשי' כי פליגי היכי דליכא פס פסידא ר' יהודא אמר לא עביד כיון דליכא פסידא ליזל קמי' דיינא ר"נ אמר עביד כיון דבדין עביד לא טרח, ונתבאר ברש"י שמקום פסידא היינו אדאזיל לבי' דינא יפסיד יע"ש ונתבאר לעיל בשם בע"הת וש"ך הא דיכול לתפוס בספיקא דדינא משום דעביד אינש דינא לנפשי' וא"כ י"ל או דרבה בב"ח סובר כר' יהודא דלא עביד אינש דינא לנפשי' כי אם במקום פסידא שסובר כמ"ד דתקפו כהן מוציאין מידו דתפיסה לא מהני בספיקא דמציאות אות ולפמ"ש הר"אש במס' ב"ק כנ"ל ה"ה בספיקא דדינא לא מהני תפיסה לאחר שנולד הספק וקודם שנולד הספק מהני תפיסה וכבר נתבאר בשם הש"ך שכתב בספר תקפו כהן שלידת הספק אינו מזמן שנחלקו רבוותא או בזמן שנולד הספק בין חכמים רק מזמן שהדיינים היושבים במשפט הניחו הדין אשר מעשה בא לפניהם בספק וח"כ הי' פסידא כי אם הי' בא לב"ד והי' פוסקים המוציא מחבירו עליו הראי' והדין עם שקולאי שהם מוחזקין בממון ואין מוציאין ממין מספיקא לא הי' יכול לתפוס אחר כך כי יהי' תפיסה לאחר שנולד הספק כיון שכבר הניחו בית דין אותו נידון שבאו לפניהם בספיקא דדינא לכן התחכם ותפס קודם שבאו לבית דין לדון ויהי' תפיסה קודם שנולד הספק שמועיל ע"פי דין תורה ובמקום פסידא יכול למיעבד דינא לנפשי' למיתפס כי בכה"ג יהי' פסידא כי כשיבואו לב"ד לא יוכל לתפוס מהם, או דיש לומר דרבה בב"ח סובר כר' המנונא דת"כ אין מוציאין מידו ותפיסה לאחר שנולד הספק מהני בספיקא דמציאות וה"ה בספיקא דדינא כמ"ש הר"אש וא"כ הי' יכול לתפוס גם לאחר שבא לבית דין ולא הי' במקום פסידא רק דסובר כר' נחמן דיכול למיעבד דינא לנפשי' אף במקום דלית לי' פסידא וא"כ הי' לו טעם מספיק מה שתפס משום ספיקא דדינא, ועוד יש לומר אף אי נימא דליכא ספיקא דדינא וברור הלכה כסתם מתני' מ"מ יכול לתפוס כי מה דהלכה כסתם כתבו תוס' במס' ביצה דף ג' ע"ב ד"ה גבי דסתם הוי כרבים וגם ר' אלעזר שאמר שמעתי מרבותי הוי רבים וא"כ רבים מסייעין לר' מאיר ולפטור את השקולאי מ"מ לפי דעת הפוסקים המובא בש"ך בספר תקפו כהן סימן קכ"ד יכול לטעון קים לי כמיעוט הפוסקים אפי' רבים חולקים וטעמא משום דאין הולכין בממון אחר הרוב ואין חילוק בין מוחזק ועומד או תפוס השתא וכמ"ש בתומים שם בכללי קים לי בשם הראשונים זלה"ה וא"כ ה"ה יכול רבה בב"ח לומר קים לי כר' יהודא דחייב לשלם כי פשוט אפי' במחלוקת תנאי' ואמוראי' כן כדמוכח בכתובת דף ס"ד ע"א וכמו שהביא בע"הת ראי' ממס' שבועת ומה דקשה ע"ז מאחרי רבים להטות הכתוב בדיינים (עיין בתוס' ב"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל) כבר כתב בא"ות בכלל קים לי ס"ק קכ"ד ליישב דכי אמרינן לילך בתר רוב היינו כשדנין על המעשה על נידון אזי מחויבין אנחנו לעשות כפי התורה אשר יורהו הרוב בכל דברים בדברי איסור בדברי ריבות ד"מ וד"נ אבל אם דנו בדינים שלא למעשה הבא לפניהם רק קבעו הלכה לדורות לא שייך אחרי רבים ורשות ביד ב"ד לחלוק ולקבוע הלכה כמיעוט נגד הרוב כפי שיקול דעתם וסברתם כדתנן במס' עדיות ולמה נשנו דברי יחיד בין מרובים לבטלה שאם יבוא ב"ד אחריהם ויסמוך עליהם ופי' ראב"ד ורמב"ם בהלכות ממרים דיש רשות ביד בית דין לקבוע הלכה אפילו כיחיד במקום רבים וא"כ כשטוען קים לי דאמרינן הטעם דעביד אינש דינא לנפשי' אף הוא יכול לומר קים לי כיחיד כמו שב"ד הי' רשות בידם להורות כיחיד אף אני כמוהם ועביד דינא לנפשי יע"ש וממילא שפיר יכול רבה בב"ח למיתפס הגלימא ולומר קים לי כיחיד אף שהי' רבים חולקין כי אין הולכין בממון אחר רוב ובשגם צורבא מדרבנן יכול בודאי למיעבד דינא לנפשי' כנ"ל, ואולם לרב לשיטתו דסובר בב"ק דף מ"ז דהולכין בממון אחר רוב לא מצי למיתפס נגד רובא דרבוותא ומצד ספיקא לא מהני תפיסה כי רב סובר דלא הוי ספק כי ברור להלכה דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני' וא"כ א"ש דרבה בב"ח תפס בדין וכנ"ל וכשבא לרב ופסק שיחזיר הגלימא ושאל לו אם הדין כך והשיב אין למען תלך בדרך טובים ר"ל שע"פי דין אתה מחויב להחזיר שדרך טוב הוא מידת צדיקים שהולכים רק על פי דין והי' מסופק רבה בכוונת רב כי אולי רב מסופק ג"כ אי הלכה כר' מאיר או כר' יהודא רק הכא כיון שלא תפס הדבר שדנין עליו רק הגלימא וגוף הגלימא אין יכול לתפוס דמאן שם לי' ועיין בנמוקי יוסף במס' ב"מ ד"ה ע"א שא"י לתפוס להחזיק בעד חוב רק מעות יכול לתפוס ולהחזיק וכיון שאין לו תפיסה בגוף החפץ שיהי' שלו לגמרי ל"מ תפיסה כסברת מוהרש"ל וסיעתו הנ"ל וא"ל למען תלך בדרך טובים ר"ל בדרך בית דין שהוא דרך טובים וע"פי דין פטורים מלשלם כי אף דאיכא ספיקא דדינא מ"מ ל"מ תפיסה שלך בכה"ג כי החפץ צריך אתה להחזיר ואין אנו דנין רק על הממון וע"ז הם מוחזקים ואם הייתי תופס מעות הי' מועיל התפיסה וז"ש הב להו גלימייהו ר"ל כיון שהוא שלהם בודאי אף לפי דבריך לא מהני תפיסה או דיש לומר כוונתו כפשוטו שהוא סובר דברור דהלכה כר' מאיר ולא הוי ספיקא דדינא כמ"ש הפוסקים כיון שסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כמתני' ומוכרח אתה לילך בדרך טובים שהוא פסק בית דין ומנד קים לי כמיעוט לא מהני כי הולכין בממון אחר רוב כל זה הי' מסופק רבה בב"ח בכוונת רב לכן התחכם לתפוס דמי שכירות כי פשוט ומבואר בב"מ דף נ"ח ובר"אש שם (עיין בח"מ סימן ס"ו ס"ג וסימן ש"א ס"ג וסי' ש"ה ש"ך סק"ג ומ הר"א ששון סימן ע"ג) כששמר כראוי שמגיע לשומר שכר היכי שפטור מן הדין לשלם את אשר נפסד לכן רצה לתפוס מספק השכירות מטעמים הנ"ל כי אולי הלכה כר' יהודא או מטעם קים לי וע"ז לא שייך סברת מוהרש"ל כי הוי התפיסה בדבר עצמו שדנין ומועיל התפיסה כיון שהוא מעות כי תביעתו הוא מעות ותפיסה הוא מעות יכול לתפוס על ההפסד והוי תפיסה קודם שנולד הספק כי תפוס ועומד במעותיו מעיקרא וע"ז השיב לו רב הב להו אגרייהו ושאל לו דינא הכי א"ל אין אורחת צדיקים תשמור ר"ל דהלכה כר' מאיר דרבים מסייעים לו דליכא ספק רק דין ברור וי"ל בדרך מליצה (על דרך שפי' מוהרש"א ז"ל לפי דרכו שהי' מליצת דברים כמו כן יש לומר לפי דרבינו) דלפמ"ש תוס' במס' ביצה הנ"ל דסתם מתני' הוי כרבים והכא הוא סתם מתני' וגם ר' אלעזר שאמר שמעתי מרבותי לכן א"ל ואורחת צדיקים תשמור ר"ל מה שאמרו הרבה צדיקים שהם ר' מאיר וסיעתו ואין הלכה כצדיק אחד שהוא ר' יהודא רק כרבים שהם הרבה צדיקים ומחויב אתה מן הדין לשלם כי ליכא ספיקא דברור דהלכה כוותי' ומטעם קים לי ל"מ דהולכין בממון אחר רוב ול"מ תפיסה שלך ויש לדייק עוד כי רב אמר לי' הב להו אגרייהו משמע שמגיע להם שכירות ע"פי דין כי אם הי' בתורת ויתור ומתנה לא שייך אגרייהו וע"ז שאל לו רבה האף שתוכל לומר שאלך לפנים מש"הד ליתן להם בתורת מתנה כיון שהם עניים אבל לא בתורת שכירות לכן אמר לו דינא הכי והשיב אין וממילא לק"מ קו' תוס' הנ"ל שלכן לא הביא מקרא הנאמר בתורה ואת המעשה אשר יעשון כי התם מיירי לפנים מש"הד ולפי דברינו קרא דלמען תלך מיירי ע"פי דין ומיושבים כל קו' הנ"ל דוק ותשכח כי נכון בעזה"י להמבין

דרוש שדרשתי בבית הכנסת החדשה בעיר ואם בישראל ק"ק פראג יע"א

א במס' בבא מציעא ד"ל ע"ב ר' ישמעאל ב"ר יוסי הוי קאזיל באורחא פגע בי' האי גברא דהוי דרי פתכא דאופי אותבינהו וקא מיתפח א"ל דלי לי אמר לי, כמה שווין אמר לי' פלגא דזוזי יהיב לי' פלגא דזוזי ואפקרי' (פי' תוס' שלא יכשלו בני אדם באיסור לא תגזול) הדר זכה בהו הדר יהיב לי פלגא דזוזי ואפקרא חזי דהוי קא בעי למיהדר ולמיזכה בהו אמר לי' לכ"ע אפקרינהו ולך לא אפקרינהו ומי הוי הפקר בכה"ג והתנן בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר ובית הילל אומרים אינו הפקר עד שיהי' לעניים ולעשירים כשמיטה אלא ר' ישמעאל בר' יוסי לכ"ע אפקרינהו ומילתא בעלמא הוא דאוקמא, והוא ר' ישמעאל בר' יוסי זקן ואינו לפי כבודו הוה ר' ישמעאל בר' יוסי לפנים משורת הדין הוא דעביד (דאי' בשמות י"ח במאמר יתרו למשה והזהרתה אתהם את החוקים ואת התורות והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון) דתני רב יוסף והודעת להם זה בית חייהם (פירש"י ללמוד בהם אומנת והתפרנס בו את הדרך זו גמילת חסדים אשר ילכו זה ביקור