שערי תורה חלק א רסה

שייך ולפ"ז י"ל לפענ"ד בנ"ד אם יכירו כל בגדים וכתבים כבר הכרנו שהם של ר' יונתן וא"כ אם אנו רוצים לחוש שהמת הנמצא אינו ר' יונתן ע"כ צריכין אנו לומר שהי' כאן שני דברים הפכים שכתבים באו ליד איש הזה ע"י גניבה או אבידה והבגדים בא לידו ע"י שאלה או החליפה והרי כבר כתבנו לשיטת ב"י ע"כ ס"ל דשני סימנים אמצעין מצטרפין דתרי מילתא דלא שכיח לא אמרינן ולמה נחוש כאן לשתי חששות מתחלפות אשר כל אחד בפ"ע הוא מילתא דל"ש שהרי אי סימנים דאורייתא ל"ח בשום גווני לא לשאלה ולא לגניבה ואבידה משום דל"ש כמ"ש הב"ש בטעמא דבית יוסף

יא ועוד נלענ"ד סניף גדול להתירה מעיגון ותהי' לענ"ד מותרת אף אם לא יכירו כל הבגדים מהא דאי' בכתובת דף למ"ד הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים כו' וכתב תוס' והא דאמרינן לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה אלמא יכול לשמור עצמו מן הפורעניות כו' התם מן הפשיעה יכול לשמור עצמו אבל כשמביאין עליו מן השמים באונס א"א לו ליזהר אבל צינים פחים לעולם אל יביא עליו באונס אם רוצה ליזהר עכ"ל והנה לכאורה לפ"ז אדם שמת מחמת הקור ע"כ נאמר עליו שהוא עצמו פשע במיתתו אמנם בתשובת צ"צ סימן צ"ג שכתב וז"ל בכה"ג כשאדם יוצא לדרך בעוד שאין הקיר גדול כל כך ואין הרוח סוער כ"כ ואח"כ כשהוא ע"פ השדה נתחזק הרוח ונתגבר הקור עד כי תועה מן הדרך ובא לידי סכנה ודאי דאין זה בידי אדם אלא בידי שמים ולא אמרינן שצנים ופחים בידי אדם אלא כש כשהוא רואה שכבר הרוח סוער והקור גדול והוא אינו משים על לבו ונשאר בבית התם הוא דאמרינן דאין זה בידי שמים אלא בידי אדם יע"ש עוד כתב שם בריש התשובה וז"ל כיון שאז עדיין לא הי' הרוח סוער לא הי' סכנה לצאת לאדם שהוא מלובש כראוי והא קא חזינן שאין אדם נמנע מלילך לדרך שהוא צריך אפי' בזמן שהקור גדול אלא שצריך שיהי' מלובש כראוי ע"כ חזינן דאינו נקרא פושע אלא אם הלך בעת שהרוח סוער או אם אינו מלובש כראוי, והנה בנ"ד המת הזה שנמצא באמת נוכל לומר עליו שלא הי' מיתתו ביד"ש רק שהוא הי' פושע בעצמו ולא מבעיא אם אנו מכירין בגדיו שהם של ר' יונתן א"כ אף אם המת אינו ר' יונתן ע"כ שבא הבגדים והכתבים לידו אחר שהלך ר' יונתן ממערכיטץ שהרי שם הי' לו לר' יונתן עדיין הכתבים (וכבר כתבתי לעיל שנחקור עוד יע"ש) והנה כשהלך ר' יונתן ממערכיטץ כבר הי' הרוח סוער כן משמע לי הלשון שאמר הבחור אהרן ולפ"ז אם שוב אח"כ באו הבגדים והכתבים ליד אחר ודאי לא הי' זה ע"פ השדה במקום הפקר רק באיזה בית וכשיצא האיש ההוא שב אח"כ מן הבית ההוא הרי כבר פשע שהלך מן הבית בעת שהרוח סוער, אלא דבלא"ה הרי כאן לא הי' מלובש כראוי שהרי לא הי' בתי שוקים ברגליו א"כ וודאי שכבר עבר על מ"ש לעולם אל ילך אדם במקום סכנה, והנה לענין זה ודאי דכל ישראל בחזקת כשרות הם שאינם עוברים על דבר זה ואינו דומה לגניבה כמש"ל אבל ר' יונתן חזינן שעבר ופשע בדבר הזה שהי' הולך בעת שהי' רוח סוער ולא הי' מלובש כראוי וא"כ הרי יש לנו חזקה טיבה שהמת הנמצא הוא ר' יונתן שאל"כ אנו צריכין להוציא ישראל אחד מחזקתו ולומר שפשע כנ"ל אלא דכנגד חזקה זו יש לאידך גיסא חזקת אשת איש אבל עכ"פ כיון שיש חזקה נגד חזקה שוב לא אתחזק איסורא ולפי מה שהכריע הפרי חדש בכללי ס"ס היכי דליכא חזק"א אמרינן ס"דא לחומרא הוא רק חומרא דרבנן א"כ גם הכא הוי רק איסור דרבנן וכבר הכריע אמ"ו הגאון בסימן מ"ג דאם יש רק איסור דרבנן תו לא חיישינן לשאלה וא"כ אף כאן אף אם לא יכירו הבגדים הרי עכ"פ מצאו הכתבים ואם לא חיישינן לשאלה הרי היא מותרת לכן מכל אלו הטעמים נלענ"ד שיש להתיר האשה באופן שיסכימו עמי הרבנים כנ"ל, הכ"ד הבע"ח הק' מרדכי בער

דרושים

דרוש שדרשתי בב"הכנ הקדושה הנקרא אנ"ש בעיר מלאה חכמים וסופרים ק"ק פראג המעוטרה יע"א

א במס' בבא מציעא דף פ"ג ע"א רבה בר בר חנא תברו לי' הני שקולאי חביתא דחמרא שקיל לגלימייהו אתו אמרו לרב א"ל הב להו גלימייהו, א"ל דינא הכי א"ל אין למען תלך בדרך טובים יהיב להו גלימייהו א"ל עניי אנן וטרחינן כולה יומא וכפינין ולית לן מידי א"ל זיל הב להו אגרייהו א"ל דינא הכי א"ל אין וארחות צדיקים תשמור פירש"י בדרך טובים לפנים משורת הדין, וקשה בסוגין:

א) הקשו תוס' בדף כ"ד ע"ב ד"ה לפנים דבעובדא דר' ישמעאל בר' יוסי בדף למ"ד ע"ב הביא קרא (בשמות י"ח) והודעת וגו' אשר יעשון זו לפנים משורת הדין, וכ"כ בבבא קמא דף צ"ט ע"ב בעובדא דר' חייא ומדוע הביא כאן קרא דדברי קבלה ושביק קרא דדברי תורה:

ב) קשה לי למה לא הביא ראי' דצריך לילך לפנים משורת הדין מקרא דאי' (דברים ו') ועשית הישר והטוב ופירש"י זו פשרה לפנים משורת הדין ובע"כ מ"ש רש"י פשרה הוא לאו דוקא כי ילפינן מהאי קרא דינא דבר מצרא כדאי' במס' ב"מ דק"ח וכמו כן ילפינן דשומא הדרא כדאי' בדף ל"ה ע"א. וא"ל מהאי קרא לא מוכח שמחויב לעשות לפנים משורת הדין היכי שיש לו הפסד ממון כי בשומא הדרא לית לי' פסידא וגם במקום פסידא ליכא דינא דבר מצרא, א"כ גם מקרא הלז לא מוכח דאולי אמר למען תלך בדרך טובים כשלא יהי' לו פסידא:

ג) קשה לי לפירש"י ותוס' כי תיבת טוב מצינו הרבה פעמים בתנ"ך על דרך צדיקים שהוא דרך טוב, והוא דרך הממוצע ועיין ברמב"ם בפרק א' מדיעות הלכה ה' שכתב וז"ל ומצווים אנו ללכת בדרכים אלו הבינונים והם הדרכים הטובים והישרים כו' יע"ש:

ד) הקשה בספר בינה לעיתים בדרוש י"ב כי כפי הנראה מפשוטו כי כשאמר גם בחלוקה שני' זיל הב להו היינו מעין הראשונה לפנים משורת הדין וקשה בשלמא מעיקרא דמייתי למען תלך בדרך הטובים ניחא כפירש"י לפנים משורת הדין כי דרך טוב יתפרש כן כמו ועשית הישר והטוב, אבל מאידך דמייתי ואורחת צדיקים תשמור הא צדיק לאו חסיד הוא דליעבד לפנים משורת הדין דצדיק משמע שאינו עושה רק דבר המצודק יע"ש ולפמ"ש גם מקרא קמא לא מוכח כמ"ש באות ג' דמועשית הישר והטוב לא מוכח כיון שנכתב ביחד עם תיבת הישר כמובן:

ה) הקשה הבינה לעיתים דרבה שאיל לרב דינא הכי לומר האם הוא מדין גמור יתחייב בכך והשיב אין דמשמע דהוא דין ומייתי קרא דלפנים משורת הדין ראוי לעשות כן אלמא לאו דינא הוא וא"כ איך קאמר אין והו"ל לומר בהאי לישנא לא ומיהו למען תלך בדרך טובים, ותירץ ואפשר לומר כי כיון ששלמה המלך מזהיר ויעץ לעשות לפנים משורת הדין וכשבא להזהיר על כך ואמר למען תלך בדרך טובים ואורחת צדיקים תשמור כלומר עשה אתה מה שהוא דרך טובים וצדיקים משמע שעשיית לפנים משורת הדין אצל צדיקים וטובים הוא דרכם ואורחותם בדבר הנוהג נמצא א"כ שמה שנקרא לפנים משורת הדין הוא לגבי שאר העם שאילו לגבי טובים וצדיקים הוא דרכם ומנהגם וחוזר אצלם כדין גמור וע"כ אמר רב לרבה בב"ח שהי' אדם חשוב אין דינא הכי לגבך שאתה מחויב לעשות לפנים משורת הדין כיון שעל כיו"ב אמר שלמה היות דרך צדיקים וטובים עכ"ד פח"ח ודבריו ברורים כי מצינו כמה דברים אצל אדם חשוב שצריך לדקדק ביותר כמ"ש רמב"ם בפ"ה מיסודי התורה הלכה י"א וז"ל ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם והוא שיעשה אותן אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריהן בשבילם ואע"פי שאינן עבירות ה"ז חילול השם כו' הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין יע"ש ומקורו ממס' יומא דפ"ו ע"א ואז"ל במס' ב"מ דף ל"ג בקרא (ישעי' נ"ח) הגד לעמי פשעם עמי אלו ת"ח ששגגות נעשה להם כזדונות וא"כ אצל רבה בב"ח הוי דין גמור והי' ח"ו חילול השם