שערי תורה חלק א רסד

דוקא מה דמסתבר טפי דהיינו עידי אוכף ועוד דומי' דשמלה דע"כ איירי בעדים, אבל ע"י סימני אוכף לא מהדרינן אע"פי שיש סימן גם בגוף החמור וכמ"ש במתני' דיבמות כיון דאיכא שתי חששות תו לא הוי כסימן אמצעי כנ"ל וכ"ז א"א סימנים לאו דאורייתא אבל אי סימנים דאורייתא ילפינן משמלה שמחזירין ע"י סימן ומחמור ילפינן דאף אם אין בחמור סימן מהדרינן ע"י סימני אוכף ואין להקשות לפי הסברא שכתבנו לחלק בין חשש אחד לב' חששות א"ע מכלן למילף דמהדרינן בסימני אוכף דלמא הקרא אתי במסתבר טפי דהיינו דוקא בעידי אוכף דאיכא רק חשש שאלה לחוד הוא דלא חיישינן אבל בסימני אוכף דאיכא שתי חששות מנלן למילף דז"א דמרבינן דומי' דשמלה דאיירי ע"י סימנים א"כ דומי' דהכא אמרינן בחמור כיון דקרא לא מיירי בעדים ועוד יותר נראה דס"ל לרבא דאי סימנים דאורייתא לא צריך כלל קרא אעידי אוכף דאשאלה לחוד ודאי ל"ח דודאי ע"י חששא זו לא גרע מסימן אמצעי ובע"כ קרא אתי אסימני אוכף דאפי' בשתי חששות ל"ח וזה בעצמו נלענ"ד קמ"ל רבא במתק לשונו דהנה כבר דקדק אמ"ו הגאון ז"ל בתשובה בהא דאי' שם אמר רבא כו' צריכא דאי כתב רחמנא שמלה כו' דלכאורה תמוה מאי ארי' זה במה דכתב שמלה הי' הטעות הזה וכו' הכי הול"ל כולהו צריכי שמלה לדרשא דמתני' חמור לסי' אוכף וכדאמר בשור ושה שה לגיזתו ושור לגיזת זנבו כו' יע"ש בש"ות שהאריך והוכיח מזה דלא כב"י אך לפי מ"ש נראה דרבא רצה לאשמועינן חילוק הנ"ל בין חששא אחת לשתי חששות לכן מפרש היאך היינו טועים אי הוי כתב שמלה ולא חמור דהיינו אי סימנים לאו דאורייתא אז היינו אומרים דוקא בעידי גופא אבל לא בעידי אוכף (וכבר כתבתי דכל הקרא איירי ביש סימן בגופו כאשר הוא הסתם ואין לכפול הדברים), אבל אי סימנים דאורייתא היינו טועים כך דדוקא בסימנים גופו אבל לא בסימני אוכף ובודאי עידי אוכף שפיר היינו יודעין מכח סברא כיון דסימני' דאורייתא וכמ"ש בסמוך אבל סימני אוכף לא היינו יודעין משום דאיכא שתי חששות וממילא נשמע מזה דלמ"ד סימנים דרבנן דמוקמינן קרא אעידי אוכף א"כ אמרינן דוקא עידי אוכף ולא סימני אוכף כנ"ל, ובזה מדוקדק היטב לשון רבא כי לפי הפשטות קשה טובא למה אמר אבל עידי אוכף וסי' אוכף לא בשלמא מה דאמר ה"א ה"מ בעדים דגופה וסימנים דגופה היינו משום דמספקא לי' אי סימנים דאורייתא או לא ואי סימנים לאו דאורייתא ה"א עדים דגופה ואי סימנים דאוריתא ה"א סימנים דגופה אבל הא דנקיט אבל חמור בעדים דאוכף וסי' דאוכף אימא לא, מצריכין אנו לפרש ג"כ דאי סי' לאו דאורייתא היינו אומרין בעידי אוכף ל"מ ואי סימנים דאורייתא היינו אומרים בסימני אוכף מהדרינן וזה שקר שהרי אפי' אי סימני' דאורייתא אפ"ה היינו אומרים בעידי אוכף לא מהדרינן אבל לפמ"ש א"ש ולפ"ז תבין מ"ש ת"ש חמור בסימני אוכף דכיון דקתני סימני אוכף ע"כ סימני' דאורייתא דאין לומר סימני' דרבנן והא דמהדרינן בסימני' אוכף היינו כשיש סימן גם בחמור דז"א דמנלן למילף זה מקרא דלמא מקרא מרבינן רק עידי אוכף וע"ז מתרץ הש"ס באמת אימא עידי אוכף, (ומה שהקשו מפורשים למה לא תירץ בסימנים מובהקים ביותר עיין בפ"י ובלא"ה לק"מ דקרא ודאי ליכא למוקמי בהכי דסתם שמלה יש לו סימן אמצעי ולא מובהק ביותר כדמוכח שם א"כ אי סי' דאורייתא מהדרינן ע"י סימני' ואי סימנים לאו דאורייתא מהדרינן ע"י עדים ודומי' דהכי מיירי חמור וק"ל) ולקמן כאשר אמר למ"ד סימנים דאורייתא הא דקתני אע"פי שיש סימנים בכלים אין מעידין עליו הוא מטעם שאלה והיינו דבשתי חששות אין סומכין כנ"ל, (וא"ש הא דלא נקיט במתני' ט"ע אפי' למ"ד סימנים דאורייתא דלפי מאי דמסיק רבא בחולין דט"ע עדיף מסימנים הרי עכ"פ הוי רבותא טפי) שפיר פריך מחמור בסי' אוכף דמהדרינן אפי' בשתי חששות דבשלמא אי סי' דרבנן מוקמינן לה בעידי אוכף ואיירי בסתם חמור שיש לו סימן בגופו ומהדרינן ע"י צירוף כנ"ל אבל אי סימנים דאוריי' ע"כ איירי דליכא סימן בגוף החמור ומהדרינן ע"י סימן אוכף לחוד שפיר פריך ודוק דבזה מיושבים כל הקושיו' שהקשה אדמ"ו זלה"ה ומעתה קשה עלינו לסמוך על ט"ע דכלים לחוד כיון שהעליתי ארוכה ת"ל לדברי ריטב"א וב"י ז"ל והח"מח מחמיר ג"כ כדבריהם ואמ"ו ז"ל העיד בסימן ל"ז שמעולם לא התיר ע"פי כלים לחוד אלא דאח"כ כתב שם וז"ל והנה עכ"פ כיון שיצא לנו שאפי' המחמיר בזה שהוא הרב ב"י הוא חומרא דרבנן אבל חשש דאורייתא ליכא א"כ ראוי לחפש כל הקולות יע"ש וא"כ לדידן שכתבנו דהרב"י מדאורייתא קאמר הרי אנו כמצווים ממנו שלא לסמוך על הקולא שסיים שם יע"ש

י ונלע"ד למצוא היתר אפי' לבית יוסף דכבר נתבאר מ"ש אמ"ו ז"ל דמוכח מש"ס דל"ח לגניבה ואבידה אלא דח"מח חשש לגניבה למאי דפסקינן סי' ל"ד דאז חיישינן אפי' למילתא דל"ש ולכן לא סמכינן אסי' א"כ ה"ה דחיישינן לגניבה אף דלא שכיח וה והנלע"ד דיש לחלק בין עובדא דח"מח לנ"ד די"ל כאן אף הח"מח מודה דל"ח לגניבה דיש הוכחה שלא הי' כאן גניבה דאם איתא שאיש אחר גנב מר' יונתן את כל בגדיו ולבשם כולם הנה זה ודאי הגנב לא הי' איש ערטלאי וערום מכל (כי אין דרך בני אדם לילך כך) ועכ"פ הי' לו איזה בגד ומכנסיים קודם הגניבה וצ"ל שאחר גניבה חלץ אותם ולבש בגדי ר' יונתן שגנב וא"כ הי' ראוי למצוא אצלו בגדים שחלץ והרי מצאו אצל המת האמתחת עם הספרים ובתי שוקיים וכתונת ולמה לא מצאו ג"כ שם בגד מה שע"כ הי' לבוש בו הגנב קודם גניבתו ובפרט שבין הגניבה למיתה ע"כ לא הי' אלא זמן מועט שהרי ידענו שביום א' כ"א לאייר בשנה זו פסק הקור והי' האויר חום ואין לחוש שמיום א' והלאה מת האיש ההוא שנמצא דכיון שלא הי' בו שום פצע וחבורה בודאי תלינן במצוי שמת מחמת הקור וא"כ ע"כ לכל המאוחר הי' זה בעש"ק י"ט א"ר שבשבת אין דרכן של ישראל להיות בדרך וכיון שביום ה' י"ח א"ר הי' ר' יונתן במערכיטץ ומסתמא הראה שם הכתבים שנמצא אח"כ באמתחת המת אלא שעל זה צריכין אנו לחקור אם ראו אותם במערכיטץ א"כ אילו נגנבו ממנו הבגדים והכתבים ע"כ הי' זה בלילה נגהי יום ו' וא"כ ביום שלאחריו כשמת בדרך סמוך לטעלטש הי' ראוי למצוא אצלו הבגדים שהי' לבוש קודם הגניבה והיינו צריכין לומר ע"כ שהגנב ההוא מכר או דשאל אותן הבגדים שהי' לו קודם לכן אבל למה נחוש לתרי חששות בהדדי והרי כבר כתבנו לשיטת הרב"י דע"כ ס"ל דתרי סימנים אמצעין מצטרפין משום דל"ח לתרי' מילתא דל"ט גבי אהדדי וא"כ ה"נ כיון דהא דחיישינן לשאלה או מכירה או גניבה הוא רק משום דע"י חששא זו הוי הכלים רק כסימן אמצעי דלא סמכינן עלי' אע"ג דל"ש ה"נ אע"ג דשאלה ל"ש מ"מ חיישינן וכ"ז אם הי' רק החשש לשאלה או לגניבה אבל לחוש לשתי גניבות בנידון אחד באנשים מתחלפים או לגניבה ועוד גם שאלה או מכירה וכיו"ב בודאי ל"ח דהוי תרי מילתא דלא שכיחי בשלמא בעובדא דח"מח שם הי' מוציאין אותו מן המים ספיר יש לחוש שהוא גנב כל הבגדים ולבשם ובגדים שחלץ נשארו במים וכן בעובדא של הגאון אמ"ו ז"ל הי' נמצא הרוג רק בבגדים שהי' לבוש ומסתמא כל מה שהי' אתו לקחו הרוצחים, אבל בנ"ד שהי' מת מחמת הקור מה"ת לחוש כ"כ ואף שאחר שמת ע"כ נגנב ממנו המעות וטבעת הרי כתבנו שזהו דבר המצוי שאיש שעבר עליו וראהו הי' נוטל ממנו מה שהי' יכול ליתן לתוך כיסו, אבל דבר הנראה ויש בו סימן הרי חזינן שלא הי' רוצה ליטול דאל"כ הי' נוטל את הכתונת ובתי שוקיים באופן שנ"ל דכאן לא שייך בבגדים חשש גניבה אלא דעדיין חשש שאלה או החליפה שייך דלא עדיף מכלים דלא מושלי דחיישינן לשיטת הרב"י, והנה בכתבי מליצה שנמצא נ"ל איפכא דודאי חשש שאלת לא שייך שם כלל דאף אם נימא שזה ר' יונתן נעשה עשיר מ"מ ליכא למיחש שנתן כתבים לאחר שהרי בתשובת צ"צ סי' ק"ו הובא בק"ע כתב באחד שהי' אצלו סידור תפלה בשאלה ואח"כ מצאו לאחד מת עם זה הסידור והתיר את אשתו דכאן לא שייך חשש שאלה משום דאין שואל רשאי להשאיל יע"ש והיינו ודאי משום דמוקמינן לי' אחזקת כשרות ול"ח שעשה שלא כדין ול"ד לגניבה שחשש בח"מח ול"א לאוקמי בחזקתו שלא הי' גנב דז"א דהאי חזקה איתרע טובי דהא ידענו עכ"פ שיש בעולם כמה גנבים (עיין סוף פ"ק דביצה) וא"כ שפיר חיישינן דלמא המת הזה הוא אחד מהם שהרי אין אנו מכירין אותו אבל בעובדא של הצ"צ שהי' מכירין את האיש שהי' אצלו הסידור בשאלה ודאי מוקמינן לי' אחזקתי' שלא עשה שלא כדין ולפ"ז י"ל גם בנ"ד כיון שר' יונתן הי' אצלינו בחזקת כשרות מה"ת ניחוש שנתן הכתבים אפי' אם נעשה עשיר ועבר על לפ"ע ויגרום שיקבוץ מעות ברמאות אשר ע"ה נ"ל דל"ש בכתבים כאלו שום חשש שאלה או נתינה בכוונה אף חשש גניבה או אבידה שייך כאן וא"כ חשש בכתבים הוא ממש איפכא מחשש בבגדים דבבגדים שהי' לבוש לא שייך גניבה ולא אבידה שלא מדעת ובכתבים שייך ושאלה או החליפה ל"ש בכתבים אבל בבגדים