שערי תורה חלק א רסא

שנבעלה, ואמאי חיישינן לא מבעי' לר' שמעון דל"ח לזנות בזמן מועט רק אפי' לרבנן מ"מ היאך נקיט הדין בכל גווני הא יש גווני שמותרת לכהן היכי שלא זזו העדים ידם מתוך ידם משעה שראיה שנבעלה עד שבאו לב"ד שהעידו על אותו זנות אז שפיר מותרת לקדש לכהן מיד דהא בודאי ל"ש למיחש שמא תזנה לאחר קדושין כיון שיצאה מחזקת כשרות דא"כ גם לישראל תהי' אסורה להנשא משום חשש איסור אשת איש אע"כ אף שחשודה בעודה פנוי' לא נחשדה לעבור על איסור חמור שתזנה באיסור אשת איש ועיין במס' סוטה דכ"ז ע"א ול"ד להאי דיבמות דס"ט בהבא על ארוסתו כו' דהתם הי' זמן מבעילה עד שילדה דמזמן שנבעלה יצאה מחזקת כשרות דעכ"פ לגבי ארוס עשתה ג"כ עבירה כמ"ש רמב"ם בפרק עשירי מהלכות אישות ה"א ועיין ב"ש סימן ס"ו סק"ב ובעכצ"ל הא דאי' ביבמות שם הכא דלהאי איסורא כו' הוא לאו דוקא דהא עכ"פ אסורה מדרבנן רק איסור פנוי' הוא מן התורה לשיטת רמב"ם ונגד איסור דאורייתא הוי איסור דרבנן קל דבאיסור דרבנן לאו כ"ע זהירי, הגם שמלשון רש"י משמע שם דגם איסור פנוי הוא מדרבנן כמו דגזרו על יחוד פנוי' מ"מ רבו הפוסקים דהוא איסור דאורייתא ועיין בש"ע סי' כ"ו ואין כאן מקומו וא"כ נסתר ראי' הנ"ל אך ראי' שכתבתי בס"ק כ"ט נכונה דלא אמרינן האי חששא כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר רק כשנתעברה כן נלענ"ד, ולהלכה עיין בש"ע א"העז סימן ו' ובאחרונים שם ודברינו נאמרים רק לפלפולא בעלמא כתלמיד הנושא והנותן לפני רבותיו והמעיין יבחר

אמר המחבר

יען כי ערבים עלי דברי כבוד המנוח ה"ה הרב הגאון המפורסים לשבח בתורתו ובצדקתו מוהר"ר מרדכי בער זצ"ל מק"ק יאניקוי ע"כ אמרתי לבוא עם הספר ולדפוס חידושי תורה שחידש הרב הנ"ל להשיב להשואל כענין למען שיהי' שפתותיו של אותו צדיק דובבות בקבר ותנוח נפשו בג"ע העליון וחידושי תורה הנאמרים כאן נמסר לידי מבנו ידידי ה"ה הרב החריף ובקי התמים במעשים טובים מוהר"ר אהרן בר"י

שאלה בענין עגונה דאיתתא וז"ל הג"ע במותב תלתא בי דינא כחדא הווינא ואתו קדמנא כ"ה יוזל ב"ה בונם והעיד בת"ע בז"הל ביום ו' י"ט א"ר איזט צו מיר גיקומן גיסי הבחור אהרן מילידי ק"ק יעניקויא אונד האט מיך גפראגט איזט ר' יונתן ניכט היר גוועזן האב איך איהם גפראגט וועלכר ר' יונתן הט ער משיב גוועזן ר' יהונתן ליפט האב איך גזאגט ער איז ניכט היר גוועזן האט גיסי הנ"ל צו מיר גזאגט איך ווייס ניכט וויא עס איזט מיט איהם געגאנגען ווארום ער איז נאך ניכט דא ער איז געסטרין גוועזין אין מערכיטץ איך בין מיט איהם געגאנגן האב וואלין לכאן גיהן האב איך מיך אום געקערט איבר דען וועטר אונד ער האט גזאגט ער מוס נאך בלילה זיין אין טעלטש אונד ער איז נור גאנגן אין בלוסע שטיוול אהנע שטרימפף ואח"כ ביום ו' א"ר האט מן לטעלטש גבראכט איין יהודי ער איזט גפרארן ווארדן סמוך לטעלטש בערך חצי שעה מן העיר האב איך איהם גאר ניכט דער קאנט וויילן דיא צורה איזט שון משונה גוועזן אונד אויך האב איך איהן שון כמה שנים ניט גזעהן נאר איך האב מיר תכף משער גוועזן דאס דז איזט דער ר' יונתן ואח"כ בשעת הטהרה איזט מיר דיא צורה בקאנט גוועזן אונד דיא גרעס פון איהם איז מיר ג"כ בעקאנט גוועזן דיא שערות פאן ראש זיין שווארץ גוועזן אונד לאנג, דיא שערות פון זקן זענין גוועזן געלבליך אונד אביסל גרויא אונד דאס האב איך אויך גזעהן דאז ער איז גאנגען אין שטיוול אונד האט קיינע שטרימפף אן גהאבט וגם האב איך אצלו גפונדען איין אגרת וואס ער האט גשריבן לאשתו מ' ליפט אין דען בריף איז גשטאנדן דאז ער האט ביום כתיבת אגרת גקויפט איין פינגרל של זהב אונד איך האב גהערט פון ר' משה מערכיטץ דאז ר' יונתן הנ"ל האט זיך זיין געלד גצעלט ביום ה' י"ח אדר אצל המ"צ דשם אונד האט בייא זיך גהאבט איין טבעת של זהב וגם האב איך גהערט מאחד מארחי ופרחי ער האט זיך גטראפן בק"ק שאפי ביום ד' י"ז א"ר מיט איין אורח האב איך איהם וועלין פר קויפן קופפערני קנעפף והשיב לי ער וויל זיך ניכט מטפל זיין ער האט גקויפט איין גולדן פינגרל וגם האט מיד האורח הנ"ל גזאגט דאס ער האט דעם אורח בשאפי גזעהן פרריכטן דיא בתי שוקים וואס מן האט אצלו גפונדין כ"ז העיד ה' יוזל הנ"ל בפנינו ב"ד הח"מ בת"ע בעונש הנ"ל וקבלנו עדותו כדין וכדת ולראי' באנו ע"הח

תשובה עם היות כי ידעתי גם ידעתי את מך ערכי ובצירוף טרדותי הי' מן הראוי להיות נחבא אל הכלים, ולהניח הדבר הזה אל הגדולים אשר בארץ אך באשר שדבר זה אירע בעירי רואה אני את עצמי כמחויב בדבר לכתוב הנלענ"ד בדרך מו"מ אבל לא להלכה ולמעשה עד אשר יורה המורים הגדולים ואם ייטיבו דברי בעיניהם ויסכימו אז מטינא שיבא מכשורא ואם לאו כל דברי בטלים וזה החלי בעזה"י צורי וגואלי

א מצד הג"ע אכתי אין כאן שום טביעת עין או סימן לא בגופו ולא בכלים רק המכתב שנמצא אצלו מיועד לאשתו ע"ד הטבעת שקנה ע"ז ודאי קשה לסמוך אפי' לפוס' דלא חיישינן לשאלה וכ"ש ל ידן ואין להאריך בזה כיון דבאמת יש לנו היותר מרווח מה שלא נזכר בג"ע דהיינו שכ"ה יוזל הנ"ל שלח כבר תיכף אחר מציאת המת ליד אנשים דפה כתבי מליצה שמצא אצל המת ההוא ואחד מהם מה שאני מסרתי ליד ר' יונתן בעל האשה ליפט ועוד שאר כתבים מאיזה רבנים אשר אנו מכירים כתב ידם, והנה הבגדים שהי' לבוש ועוד איזה ספרים וכתונת ובתי שוקים שנמצא באמתחתו עדיין לא נשלח לכאן אך האשה ליפט אומרה כאשר שמעה מר' יוזל מה שהי' לבוש בלתי ספק אצלה שהוא הוא ועוד רבים יכירו את הבגדים היטב, לכן הריני כותב על תנאי הזה באת"ל כאשר יראו הבגדים יכירו אותם בטביעת עין, הנה דעת הגאון מוהר"ל מפראג הובא בב"ש סימן י"ז ס"ק ס"ט דאי סימנין דרבנן לא חיישינן לשאלה לכן פסק דאם יש סימן בגופו וטביעת עין בכלים מותרת בממ"נ, ודעת הב"י בתשובה שהובא בב"ש שם להיפך למ"ד סימנין דרבנן חיישינן לשאלה אפילו בכלים דלא מושלי אינשי כמו דלא סמכינן על סימנים אמצעים כמו כן לא סמכינן על ט"ע דכלים וחיישינן לשאלה אע"ג דלא שכיח, והב"ש מכריע בסתם כלים חיישינן לשאלה דהוי כסימן אמצעי אבל בכלים דלא מושלי אינשי לא חיישינן, ונראה למוהר"ל מפראג ז"ל יש להתיר איתתא דא ואומר לפי דעתי מה שהי' הולך לבוש השטיוועל על רגלו בלא בתי שוקיים לא גרע מסימן אמצעי דודאי אחד מאלף אנשים לא נמצא שיהי' בזמן הקור הולך בלא בתי שוקיים, ואף אם נמצא כן יהי' מחמת עניות וההכרח אבל בנ"ד שהי' נמצא באמתחת המת שני זוגים בתי שוקים אפ"ה לא לבשם בעת שהי' הקור כל כך גדול ודאי הוא מילתא דלא שכיח כלל וכיון שידענו בר' יונתן שמשעת נסיעתו ממערכיטץ אף שהי' לו טבעת של זהב ומעות ולא הי' עני כל כך ואפ"ה הלך בלא בתי שוקיים ודאי נימא שזהו אשר נמצא מת ולא נחוש שהי' עוד אחד כך משונה ממנהג העולם, ולפענ"ד לא גרע מסימן אמצעי ובצירוף הט"ע בבגדים האשה מותרת בממ"נ לפי דעת מוהרי"ל כנלענ"ד אם יראה בעיני החכמים ובאם לאו בטלה דעתי, אבל לשיטת ב"ש אפי' סימן בגופו וט"ע בכלים לא מהני

ב אמנם לכאורה י"ל להיפך לפ"ד הב"ש אפי' אם זה שלא הי' לו בתי שוקיים ברגליו לא הוי כסימן אמצעי מ"מ מותרת האשה ולפ"ד מוהר"ל אדרבה הענין חמור יותר דאינה מותרת כי אם באופן שנחזיק המניעת בתי שוקים לסימן בנ"ל דהנה קיי"ל בסימן י"ז סי"ז אם יצאו עשרה בני אדם כאחד