שערי תורה חלק א רנז

ברוב כשרים כמ"ש רמב"ן בספר מלחמות שם בהרבה ראיות וכן מוכח להמעיין ברמב"ם והא ברי שלה אינו ודאי די"ל שאמרה בדדמי, מיהו היכי שהיא אומרת שהלך הבועל אצלה ופריש מרוב כשרים א"ש דבכה"ג נאמנת אפי' לרמב"ם דלא הי' משקרת דהא על זה לא שייך בדדמי, לא מבעי' לטעם ראשון הנ"ל בב"ש רק אפילו לטעם ב' דשאני התם מחמת שנתאמת בלבה שמת רצונה לאמת דבריה שקברה, משא"כ הכא לענין מאי משקרת ואמרה שהלך הבועל אצלה בע"כ שידעת הדין דקבוע הוי כמע"מ או ששמעה מיודעים ובודאי לא הי' עוברת על איסור כיון שכבר ידעה הדין תורה, ול"ד להתם די"ל מחמת שראתה בעינה שמת שרובים למיתה חושבת שבודאי מת ומותרת ע"פי הדין רק לאמת דבריה ביותר אמרה קברתיו, אבל קשה הא באמת מבואר בש"ס לר"ג נאמנת בכל גווני ברוב כשרים אף כשאומרת שהיא הלכה לבועל והא בכה"ג יש לחוש אולי אומרת בדדמי שסומכת על רוב שאינה יודעת הדין דקבוע דהוי כמע"מ דלאו כל נשי דיני גמירי ובאמת איכא קבוע וכיון דליכא טעמא דברי היאך מתירין אותה מכח חזקה לבד דהא לר"ג עיקר הטעם דאלים לה ברי וכמ"ש בפרט הקודם שהוא מטעם העדאת ע"א ואין להאמינה במגו דהוי אומרת שהלך הבועל אצלה שהי' נאמנת דהא קיי"ל דלא אמרינן מגו בדדמי כמ"ש תוס' ביבמות דקי"ד ע"ב ובשבועת דמ"ה ע"ב ותו לפי דמיונה שלא ידעה הדין חושבת שגם בכה"ג איכא רוב ומ"ש תוס' אשה מזנית בודקת ומזנית חדא דהרבה פוסקים חולקי' ולית להו טעם זה כמש"ל והאי דינא דאשה שאמרה מת בעלי במלחמה א"נ שאמרה בדדמי סוברים כ"ע ותו הא י"ל כיון שרוב כשרים אצלה גם בשעת זנות לא הי' בודקת וסמכה שמן הרוב הוא ולכאורה עלה בדעתי לומר לפי מה דמשמע להדי' בתוס' יבמות דף ס"ח ע"א ד"ה רישא הא דבעינן לר"ג ברי ברוב כשרים הוא רק מדרבנן משום מעלה ביוחסין ומן התורה בלא"ה כשרה כיון דיש לה חזקת כשרות ואפי' היכי דהוא ספק מי הלך למי והוי ספק רוב כשרים מ"מ מהני חזקה מן התורה וכיון דעכשיו אומרת ברי אף שיש להסתפק דלמא אמרה בדדמי נאמנת ומותרת לכהן דהוי רק כספיקא דרבנן דמן התורה בלא"ה מותרת, אבל ז"א חדא דתוס' אזלו לשיטתייהו דכפי הנראה מדבריהם בכתובת דכ"ג ע"א ד"ה תרווייהו אפי' היכי דאיתרע החזקה שנעשה מעשה מראוי להסתפק הוי חזקה מן התורה לכן אף דבנ"ד דאיתרע חזקתה דהא זינתה ויש לנו ספק אם נבעלה לכשר או לפסול הוי חזקה, אבל כפי מ"ש לעיל בפרט ז' דנראה דרמב"ם סובר שמן התורה לא הוי חזקה בכה"ג נראה היכי דלא טענה ברי והוא ספק שקול אסורה מדאורייתא ועמ"ש בפרט ט' ותו לפמ"ש הר"אש ביבמות דקט"ו איכא חזקה דאמרה בדדמי, מיהו לזה אפ"ל שאני התם כיון שראתה בעינה שרובים למיתה אומרת בודאי בדדמי והכא איכא רק חשש מיהו באמת בלא"ה לא הוי בכה"ג ס"דר דדמי לסברת או"ה המובא בפוסקים ביו"ד סי' ק"י דהיכי דאסרו חכמים מחמת חשש איסור דאורייתא שיש בגופו ספיקא לחומרא ולכאורה יש לומר לפמ"ש הרמב"ן במס' יבמות בס' המלחמות דלכן בב' עדים ל"ח דאמרו בדדמי כיון דנאמנים מדאורייתא לא דייקינן בפר סהדותי' ומבואר בתשובת הב"ח ובתשובת נ"בי דחשש בדדמי הוא רק מדרבנן ולא חשו רק באשת המת ובעד אחד שהעידו שמת הבעל דנאמנות שלהם הוא רק מדרבנן אתו דרבנן ומפקעי דרבנן אבל בב' עדים דנאמנות מן התורה לא חיישינן לחשש דרבנן, א"ש לפמ"ש לעיל בפרט ט' די"ל היכי דלא אתחזק איסורא דע"א או בע"ד באמנים בדבר שבערוה מן התורה ול"ח דאמרה בדדמי, מיהו אכתי קשה לפמ"ש בחי' לא"העז סימן י"ז רי"ל דוקא התם חשש בדדמי הוא מדרבנן לפמ"ש רמב"ם שמא תסמוך דעתה על דברים שרובים למיתה דאף אי אומרת בדדמי מ"מ מן התורה רובא וחזקה רובא עדיף אפי' מחזקת א"א לדעת נ"בי שהבאתי בפרט א' עדיף משני חזקות חזקת א"א וח"ח רק חכמים החמירו לחוש ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כעין דעת ר"ת במס' בכורת ד"כ ע"ב ובדבר שבערוה י"ל כ"ע מודו לר"ת לכן הוי החשש בדדמי מדרבנן משא"כ הכא אי תסמוך על רוב כשרין וכיון דבאמת ע"פי דין תורה הוי קבוע ולא הוי רוב מן התורה ממילא החשש בדדמי הוא מן התורה והדק"ל, ונראה להוכיח מכאן שיטת הש"ך בח"מ סי' ס"ז סע"ק נ"ו דלאו בכל מקום אמרינן האי כללא דלאו כ"ע דיני גמירי כי אמרינן מגות אפי' בדברים שצריך לימוד ועיון יע"ש ועמ"ש בפרט ד' ויש להאריך בדרך פלפול ואין כאן מקומו

פרט יא יבואר לר"ג דקיי"ל כוותי' דנאמנת לומר לכשר נבעלתי אי בעינן דוקא שתפרוט שם האיש או אפי' אמרה סתם לכשר נבעלתי נאמנת

כה יש לחקור, בהא דאי' בכתובת די"ג ע"א במתני' שאמרה איש פלוני וכהן הוא הוא דוקא שפרטה שם האיש בכה"ג סובר ר"ג דנאמנת או דהוא לאו דוקא, וראיתי ברמב"ם בפט"ו מא"ב הלכה י"א שהשמיט לשון זה וז"ל פנויה שנתעברה בזנות אמרו לה מהו העובר הזה או הילוד הזה אם אמרה בן כשר הוא ולישראל נבעלתי ה"ז נאמנת והבן כשר ואע"פי שרוב העיר שזינתה בה פסולין יע"ש וכ"כ בפרק י"ח מא"ב הי"ג וז"ל פנוי' שראוה שנבעלה לאחד והלך לו, ואמרו לה מי הוא זה שבא עלייך ואמרה אדם כשר ה"ז נאמנת ולא עוד אלא אפילו ראוה מעוברת ואמרי לה ממי נתעברת ואמרה מאדם כשר ה"ז נאמנת ותהי' מותרת לכהן עכ"ל וכ"כ הטור וז"ל פנוי' שראוה שנבעלה והלך הבועל או אם באה לפנינו מעוברת ואומרת שלכשר נבעלה נאמנת והיא ובתה כשרה לכהונה עכ"ל וכ"כ בש"ע סי' ו' סעיף י"ז, וא"כ סוברים אף שלא פרטה שם האיש, ג"כ נאמנת ובע"כ לשון המתני' בזה לאו דוקא או דקמ"ל רבותא אליבא דר' יהושע אף בכה"ג א"נ כי בלא"ה בעכצ"ל דלאו דוקא נקיט התנא שכהן הוא כמ"ש ברש"י די"ב ע"ב ד"ה וכהן הוא כלומר מיוחס הוא, אמנם ראיתי בש"ות ריב"ש סימן רל"א שהרגיש בזה וכתב וז"ל והאי דנקיט איש פ' וכהן אורחא דמילתא נקיט שדרך האשה לידע למי נבעלה וכשבאתה להכשיר את עצמה אומרת לפלוני לכשר נבעלתי ולא לומר לכשר נבעלתי ואינה יודעת מי הוא, ועוד דאשמעינן רבותא דאפי' אומרת איש פלוני אינה נאמנת לר' יהושע, ועוד הי' אפשר לומר דלר"ג אינה נאמנת אם לא באומרת איש פלוני ואע"פי שאומרת לכשר נבעלתי דאפשר שהיא סבורה שהוא כשר ואינו, דמאין היא יודעת בכשרות האנשים ונשים לאו דינא גמירי, אבל במיחדת לאיש פלוני ואנחנו ידענו בכשרות האיש ההוא אז נאמנת להחזיקה בכשרותה ומאי דאי' בפ' עשרה יוחסין מאי בדוקי אלימא שבודקין את אמו ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת כמאן כר"ג ה"ה (צ"ל היינו דוקא) שאמרה איש פלוני וידוע לנו שהוא כשר אלא שאין צריך לדחוק בזה עכ"ל ועיין בסימן מ"א הובא דבריו ג"כ בס' שיטה מקובצת בקוצר, ואפשר לומר טעם אחר לפמ"ש תוס' בד"ה השבתנו דטעמא דר"ג משום דאשה מזנה ובודקת ומזנה, כשאומרת לכשר נבעלתי ואינה יודעת למי איכא ריעותא שמוכח שלא בדקהו כיון שאינה יודעת למי נבעלה י"ל שלא בדקה ג"כ אם הוא כשר, אך מפוסקים הנ"ל מבואר להדי' אפי' אומרת סתם לכשר נבעלתי נאמנת כי סברא זו לא מוכרח כל כך כמבואר להמעיין, וריב"ש ג"כ כתב רק בלשון ספק, ולכן לא נזכר תי' הלז באחרונים זלה"ה, וק"ק בהא דאי' בקדושין דע"ד ע"א אבא שאול הי' קורא לשתוקי בדוקי ומקשה הש"ס מאי בדוקי אלימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת תנינא חדא זימנא הי' מעוברת כו' דלמא ממתני' סד"א דוקא כשפרטה שם האיש קמ"ל א"ש סתם בדוקי כל שבודקת ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת ויש לדחות

כו ולולי דבריהם זלה"ה יש ליישב בדרך פלפול קו' הריב"ש הנ"ל על לשון מתני' דהנה אי במס' קדושין דע"ו ע"א הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה כו' ואמר ר' יהודא אמר רב זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים כל המשפחות בחזקת כשרות עומדות ומבואר בטור א"העז סימן ב' מחלוקת הפוסקים דעת רפ"י ורמ"ה הא דאמרינן דכל המשפחות בחזקת כשרות הן עומדות היינו מאן דאית לי' חזקת כשרות אין צריך לבדוק אחריו אבל מאן דלית לי' חזקת כשרות כגון שאין משפחתו ידועה צריך ראי' ליוחסין ואין עד אחד נאמן, אע"פי דלא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולים ה"מ פסולי כהונה אבל פסולי קהל אם בא לישא ישראלית לא שבקינן עד דמייתי ראי' שמא עבד הוא, ומבואר בב"ש שם סע"ק ג' דה"ה שמא ממזר הוא וכ"כ ה"המ בפרק כ' מא"ב ה"ה כתי' ראשון, ועיין במס' כתובת