שערי תורה חלק א רנד

ודבר זה במחלוקת שנוי' בין קמאי זלה"ה כמבואר בחידושי רשב"א בכתובת דף י"ח ע"ב ד"ה אלמא כ' וז"ל פירש"י פסולין היינו משחק בקובי' וא"ל לרבנן אמאי מהימנא הא אין אדם משים עצמו רשע לפיכך נראה לשון אחר שפי' קרובים כו' ולרש"י י"ל כיון דאיסורא דרבנן הוא משום דאין עוסק בישובו של עולם מיהמן עכ"ל א"כ סובר רש"י שבאיסור דרבנן משים עצמו רשע והחולקי' סוברים אפי' בדרבנן אין אדם נאמן להשים עצמו רשע, ועיין בתומים בכללי מגו סימן פ"ב סע"ק ק"ה שכיון מדעתו לדברי רשב"א הנ"ל ובתשובת נודע ביהודא מהדורא בתרא חלק א"העז סימן קנ"ו כתב וז"ל ולפי שאין היתר זה ברור דאולי לא שייך אין אדם מע"ר אלא בדבר שהתורה קראתו רשע דהיינו שנתחייב מיתה או מלקות שהוא נקרא רשע למות ובין הכות הרשע או מעיד עדות שקר שפסול לעדות ולשבועה בזה אמרינן אין אדם מע"ר אבל באומר שהכשיל אחרים אינו נפסל לעדות ואינו מתחייב מלקות ומיתה לא שייך אין אדם מע"ר עכ"ל וכבר נתבאר שפוס' החולקים על רש"י בע"כ סוברים אפי' באיסור דרבנן אין אדם משים עצמו רשע, וזהו דעת רא"ה ורשב"א וריטב"א ור"ן שחולקים שם על רש"י כמ"ש בתוס' שם, וי"ל שכן הוא דעת ה"המ כאן וא"ש ואולם מ"ש הטעם שהיא קרובה צ"ע הא באיסורין אין חילוק בין קרוב ובעל דבר לעד דעלמא, וע"א נאמן באיסורין אתי' מוספרה לה בנדה או ממעשים בכל יום כדאי' ביבמות דף פ"ח בפוסקים והתם אפי' בע"ד נאמן ואי דסובר דהוי דבר שבערוה או כיון שהוא לפסול מלבוא בקהל לא קם קרוב הא בכה"ג אפי' ע"א כשר אינו נאמן וצ"ע בזה

יט אמנם הר"ן בקדושין דף ע"ד כתב כדבריו בשינוי טעם וז"ל וכתב רמב"ם ז"ל שאע"פי שהיא נאמנת להכשיר א"נ לפסול ולומר ממזר הוא ומשמע טעמא דלהכשיר היינו טעמא דמיהמנא משום דמדאוריי' נמי כשר דד"ת שתוקי כשר, אבל לפסלו ולהתירו בממזרת לא כדאשכחן בבכור דהימנה רחמנא מדכתיב יכיר, אבל לדידה לא הימנה ואע"ג דחיה נאמנת כדאי' בגמ' שאני התם לפי שהוחזק כאן ממזר דאיירי בארבע נשים שילדו בבית אחת אשת כהן ולוי ונתין וממזר וגילוי מילתא בעלמא הוא דמגלי והיינו דבגמ' לא אמרינן בודקין את אמו אם אמרה לכשר נבעלתי או לפסול נבעלתי אלא אמרינן בלחוד דאי אמרה לכשר נבעלתי מיהמנא עכ"ל הובא דבריו שם בקוצר במשנה למלך הי"א א"כ כתב טעם אחר לחלק בין חיה להאם ונייד מטעמא דהמ"מ וק"ק דהו"ל לומר הטעם דא"א מע"ר דאף דאזיל בשיטת רמב"ם הא לפמ"ש סובר אפי' באיסור דרבנן א"נ להע"ר

מיהו בלא"ה דברי הר"ן תמוהין דקשה לשיטתו קו' הב"ש בסי' ד' ס"ק ל"ט למה א"נ לפוסלו דהא מדאורייתא בספק קהל יבוא ומה שכתבתי לעיל בפרט הקדום בשם הגאונים דסובר כריטב"א ליתא לשיטתו, דהנה הריטב"א כתב במס' קדושין דף ע"ג וז"ל אמר רבא ד"ת שתוקי כשר עד ממזר ודאי יבוא הוא דלא יבוא הא ספק ממזר יבוא, ראיתי מקשים דרבא אדרבא בפ' החולץ דף ל"ז ע"א בספק בן ט' לראשון דפליגי אביי ורבא דאביי סבר הלכה כשמואל דאמר הלכה כמתני' דשרי ודאין בספיקן ורבא אמר הלכה כרב דפסיק הלכה כר' אליעזר דאמר ודאי בספיקן אסור ונ"ל דלא קשי' דההיא פלוגתא הוא לאסור שתוקי בממזרת ורבא סבר דאסור דכיון דהוא ספק כישראל חשבינן לי' אבל להתיר שתוקי בישראל סבירא לי' דשרי דכישראל חשבינן לי' דהך רישא דספק ממזר יבוא אית לי' דרבא, אבל שיבוא ממזר בקהל ספק לית לי' וכישראל גמור עביד לי' לכל מילי ואי הוי קשי' הוי אמינא דהכי רבה גרסינן אלא שאין אנו צריכין לכך יע"ש ומבואר בס' הפלאה בחי' לקדושין דף ע"ד במתני' שבע"כ לא גריס בדברי רבא בדף ע"ג בקהל ודאי הוא דלא יבוא הא בספק קהל יבוא והא דלא רצה לפרש טעמא דר' אליעזר בדף ע"ד דאמר ודאי בספיקן אסור שהוא מדרבנן במו שתוקי בישראל וכמ"ש הר"ן שם וז"ל ר' אליעזר ורבנן בהא פליגו דרבנן סברי כיון דשתוקי ואסופי מדינא שרי ולא עשו אלא משום מעלה כי עביד מעלה בכשרין כלומר למפסלינהו בישראל אבל זה בזה מותרין ר' אליעזר סבר דאפי' בהני עביד מעלה וקיי"ל כוותי' יע"ש, ושפיר י"ל שמן התורה מותר לבוא בקהל בספק ולק"מ קו' הנ"ל היינו משום דסובר ריטב"א שהוא דוחק לומר טעמא דר' אלעזר משום מעלה אף דשתוקי בישראל אסור מדרבנן משום מעלה ביוחסין דוקא גבי מיוחסי' שייך מעלה אבל בפסולים לא שייך לעשות מעלה אע"כ מדאורייתא אסורין וכ"כ בספר שערי המלך בפ"ט מטומאת מת הלכה י"ב וא"כ להר"ן לשיטתו דסובר להדי' דטעמא דר"א הוא משום מעלה וכ"כ לעיל מיני' בדע"ג להדי' וז"ל וממזר בשתוקי נמי מדאורייתא שרי דהא ר' יוסי דקיי"ל כוותי' דריש בגמ' לעיל בקהל ודאי הוא דלא יבוא הא בקהל ספק יבוא ולא מיתסר אלא משום מעלה יע"ש וא"כ לשיטתו קשה קו' הב"ש במ"ט הטעם לרמב"ם דהא אין חילוק בין להכשיר ובין לפסול הולד, ולכאורה אין פותר אותו לישבו ועמ"ש הפ"י בקדושין דע"ד ע"א בפסקא דאבא שאול ודבריו צ"ע

ודע שהשלטי גבורים בסוף פ"ק דכתובת כתב בשם ריא"ז בס"ק ב' שחולק על רמב"ם וז"ל ואיני רואה שיטת התלמוד כדבריו אלא כשם שהיא נאמנת לומר לכשר נבעלתי ולהחזיקו כשר בודאי כך היא נאמנת לומר לממזר נבעלתי ולהחזיקו ממזר ולהתירו בממזרת הואיל והדבר ידוע שבזנות נתעברה נאמנת לומר שזינתה עם פסולין יע"ש והובא דבריו בקוצר בב"ש סימן ד' ס"ק ל"ט אך שכתב שהמגיד ור"ן ורוב פוסקי' חולקים וסוברים כרמב"ם וכן הש"ע בסימן ד' סעיף כ"ו ובח"מח בס"ק כ"א כתב טעם חדש משום דאומרת נגד חזקה דאשה מזנית בודקת ומזנית עם כשר ולא עם ממזר, ונשמע דהר"ן והמ"מ לית להו חזקה דבודקת ומזנה לר"ג כמו לר"י וכנ"ל

פרט ט יבואר מחלוקת ר' יוחנן ור' אלעזר בכתובות שם אי מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה באיזה סברא נחלקו

כ גרסינן בכתובת שם אמר ר' יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, לדברי הפוסל בה פוסל בבתה ר' אליעזר אומר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מ"ט אמר רבה מאי טעמא דר' אלעזר בשלמא איהי אית לה חזקת כשרות בתה לית לה חזקת דכשרות, ועמ"ש לעיל בפרט ו' מ"ש לפרש בכוונת רש"י ולכאורה קשה לר"א דאמר סתם דפוסל בבתה ומשמע אפי' ברוב כשרין ואמאי ניהו דלית לה חזקת עצמית יועיל לה הרובא ואולם ראיתי בש"ות מוהר"ם פאדווי זצ"ל בסימן ל"ג שכתב וז"ל אפשר ששם הרוב הוא לפסול דהא אמר שם ר' יהושע בן לוי לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין א"כ מה שאומר שם לדברי המכשיר בה פוסל בבתה נוכל לומר דקאי ארוב פסולין דמכשיר ר"ג יע"ש, ובש"ות נודע ביהודא מהדורא בתרא חלק א"העז סימן ז' שכתב וז"ל ונראה דהא דאמר ר"א המכשיר בה פוסל בבתה לא מיירי ברוב כשרים אלא במחצה ע"מ וא"כ לדידה מהני החזקה ולגבי ולד כיון דליכא רובא כשרים ליכא לא רובא ולא חזקה ולהכי פוסל בבתה יע"ש ויש להביא סיוע לדברי מוהר"ם פאדוי כיון דאי' ביבמות דף מ"ה ע"א דר' יוחנן ור' אלעזר סברי כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ורובא דעלמא הם נכרים, ולפמ"ש הב"ש בסימן ו' בסופו משמע דר' יוחנן בפ"ק ל"ל חזקה כאן נמצא וכ"ה וכ"כ ר"א במס' כתובת דף ע"ה ע"ב דמשני תברא ולא כתי' רבא משמע קצת דל"ל חזקה זו ולכן בנמצאת מעוברת בעיר שרובא כשרים לא אמרינן כ"נ הזנות וכאן הי' דיש לחוש שנבעלה בשדה שרובא פסולין כמ"ש רש"י שם בד"ה דדברא וגם נגד הולד הוי רוב פסולין, ואף שלגבי דידה מהני הברי נגד רוב פסולין משום שיש לה חזקת היתר כמש"ל בשם ריטב"א ופ"י אבל לגבי הולד ל"מ נגד רוב פסולין כיון דחזקת האם ל"מ לבת, ומשמע דר' יוחנן סובר חזקת האם מהני להבת וכמ"ש תוס' קדושין דס"ו ע"א ד"ה מאי ועיין תוס' כתובת דכ"ו ע"ב ד"ה אנן ופר"ח יו"ד כללי ס"ס כלל א' ונ"בי מהדורא קמא חלק יו"ד סימן ו ועיין במס' כתובת ד"ו ע"א בתירוץ ר' אשי ברש"י ד"ה ר' אשי ובתוס' ד"ה רישא בסופו שכתבו דסובר דל"מ חזקת האשה לגבי אב, משמע קצת דסובר ר' אשי כר' אלעזר ור"ן ורא"ה ורשב"א וש"פ המובא בש"מ שם חולקי' על זה ופי' פירוט אחר, ועמ"ש בפני יהושע שם בתוס' ליישב קו' זו משום דדוחק לומר דסובר כר"א דהא קיי"ל כאן כר' יוחנן וקיי"ל כר' אשי דבתרא הוא

כא ודע דבהבנת דברי ר' יוחנן ראיתי מחלוקת בין אבות העולם דבמס' קדושין דס"ו ע"א בהא דאמר אביי בעובדא דינאי המלך שיבוקש הדבר ולא נמצא, היכי דמי אלימא דבי תרי אמרי אשתבאי ובי תרי אמרי לא אשתבאי מאי חזית דסמכ' אהני סמוך אהני כתב רש"י ד"ה סמוך וז"ל סמוך אהני דאמרי אשתבאי והיאך קאמר