שערי תורה חלק א רנג

הקודמי' אבל לשיטת ה"המ קשה ועלה בדעתי ליישב שיטת המ"מ דהנה עוד הקשה הב"ש שם קו' חמורה וז"ל מיהו קשה לשיטת הר"ן והמגיד הנ"ל למה היא נאמנת להכשיר הולד וא"נ לומר ממזר הוא דהא כשם שנאמנת להכשיר משום דבלא דיבורה הוא ספק ממזר וכשר מדאורייתא לבוא בקהל לכן נאמנת להכשירו כן הוא בלא דיבורה ספק ממזר ומדאוריי' יכול לישא ממזרת דהא בספק קהל יבוא א"כ למה אינה נאמנת לעשות ממזר ודאי לישא ממזרת ומ"ש להכשירו ומ"ש לפסלו יע"ש שעיקר הקושי' הוא לרמב"ם והניח בצע"ג, ונראה דהנה במס' קדושין דף ע"ג ע"א בהאי דאמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולה אצלה ואי אזלא אינהו לגבה כל דפריש מרובא קפריש מאי אמרת דלמא אזלא איהי לגבייהו והו"ל קבוע התורה אמרה ממזר ודאי הא ספק ממזר יבוא, וכתב ריטב"א וז"ל תימא למה לי קרא הא איכא תרי ספיקי ספק אזלא אינהו לגבייהו דהוי מע"מ והוי ספיקא ואידך דלמא אזלא אינהו לגבייהו ואיכא רוב כשרים וכל ס"ס לקולא אפי' באיסור דאורייתא, ואיכא למימר דאין ה"נ ותלמודא רבותא נקיט אפי' חזינן דאזלא איהו לגבייהו דליכא אלא חד ספק אפ"ה הולד כשר ע"ש ועיין בחידושי רשב"א ובמרדכי המובא בש"ות מוהרי"ט ספר ב' בסי' ב' יע"ש והנה הרמב"ם כתב בפט"ו מא"ב ה"ג עכ"ום ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכתב ה"המ שם שיש מי שכתב שאם ילדה בת שהיא פסולה לכהונה ורמב"ן מסופק בזה ועיין ב"ש סימן ד' סע"ק ב' שכתב שמלשון רמב"ם משמע דסובר דכשרה לכהונה ועיין סע"ק ג' וכיון דרובא דעלמא הם כשרים לולי דיבורה היכי דחזינן שפנוי' ילדה ולד ואין אנו יודעין ממי אף שלגבי דידה הוי רוב פסולין, כי נכרי ועבד הבאים על בת ישראל פוסלין אותה בביאתה מכהונה כדאי' בש"ס דיבמות דמ"ה והובא ברש"י ד"ה דדברא, מ"מ נגד הולד הוי רוב כשרים (ועיין בריטב"א קדושין דף ס"ח ע"ב בסופו ומה שרצה לומר מתחילה כבר דחה בס' שערי המלך בפרק ט"ו מהלכות א"ב הלכה ג' יע"ש) שמותרת לכהן מיהו לכאורה זה אינו כיון שיש לנו ספק מי הלך למי הוי ספק אם רוב כשרים לגבי ולד דלמא הלכה לבועל והוי קבוע וכמע"מ ודלמא נבעלה לפסול לה, ואולם לדברי ריטב"א הנ"ל דחשיב בכה"ג לס"ס שמותר אפי' מן התורה כיון שרוב כשרים לולד אף שהוא ספק דלמא אזלא לבועל והוי קבוע מ"מ הוי ס"ס כעין שכתב ריטב"א חדא דלמא הלך הבועל אצלה ופריש מרוב כשרים ואת"ל שהלכה היא להם והוי קבוע דלמא מ"מ נבעלה להמכשיר את הולד וס"ס הוא מטעם רוב והולד כשר מן התורה לבוא בקהל ואפי' בקהל כהונה וא"כ דבריו נכונים דלכן נאמנת להכשיר הולד דגם לולי דיבורה הולד כשר אפי' לכהונה כיון דרוב כשרים אצלה ומה דסובר ר"ג דהולד שתוקי אפי' ברוב כשרים אצלה היכי שלא טענה ברי כמ"ש רמב"ן להשיג על בעל המאור בס' המלחמות שם יעש"ה זהו רק חומרא דרבנן שהחמירו לר"ג ג"כ ביוחסין לענין זה דבעינן דוקא ברי, וכמו שדייק בדף י"ד הלכך לר"ג אלים לי' ברי וכ"מ בתוס' יבמות דס"ח ע"א בד"ה רישא לכן מהני ברי שלה נגד חשש דרבנן, אבל א"נ לפוסלו לולד כיון דרובא דעלמא הם נכרים ונכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולולי דיבורה הולד ישראל גמור ואסור בממזרת כי לא שייך ספק קהל רק בספק השקול אבל ברוב הוי כודאי כמש"ל בשם רשב"א והיא ע"י עדותה רצונה להפקיע איסור דאורייתא לכן אינה נאמנת וא"ש, ואולם לפ"ז אינו מדויק קצת לשון ה"המ במ"ש לעיל מיני' דלהכשיר ד"ת אין אנו צריכין לעדותה דהא מדינא לא הוי אלא ספק ממזר וספק ממזר מותר מן התורה לבוא בקהל דהו"ל לומר דהוא ודאי כשר לבוא בקהל כיון דרובא נכרים הוי ס"ס והוא מטעם רוב וצ"ל עדיפא מיני' קאמר שאפי' ספק ממזר מותר מן התורה מכ"ש ס"ס, ואולם לפ"ז קמה קושי' ב"ש אמאי נאמנת להכשיר הולד ברוב פסולין נגד הולד ותי' הב"ש הנ"ל ליתא כיון דסובר כסברת ריטב"א הנ"ל איכא ס"ס להחמיר לולי דיבורה שאסור הולד לבוא בקהל ישראל דלמא הלך הבועל לגבה ופריש מרוב פסולין ואת"ל דאזלא איהי לגבי' דבועל אכתי הוי מע"מ ואולי נבעלה לפסול לה וכיון שס"ס הוא מטעם רוב הוי רוב פסולין לולי דיבורה דהוי ממזר ודאי מן התורה, ובשלמא לולי דברינו הנ"ל הוי אמינא דה"המ לית לי' סברת ריטב"א הנ"ל אבל לפי דברינו קשה, מיהו נלענ"ד ליישב קושי' הלז דבלא"ה קשה על ריטב"א הנ"ל הא הוי ס"ס משם אחד דל"מ ולא הוי ס"ס כמ"ש תוס' כתובת דף ט' ע"א וכבר הרגיש בזה בחי' פ"י שם (ועיין מ"ש בחי' מוהרי"ט ובש"ות ספר ב' סי' א' מה שדחה מי שרצה לתרץ הקו', ולענ"ד כוונת המדחה לדברינו ועיין בחידושי רשב"א ובספ"י שם ואפשר דמן התורה אפי' משם אחד הוי ס"ס ושפיר הקשה על דין תורה, ועיין בפ"מ ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק י"א שמסופק בזה) ונראה לפוסקים כריב"ל ביבמות דמ"ה ע"א בנכרי ועבד הבא על בת ישראל דהולד כשר ופגום לכהונה, הוי ספק אחד מתיר יותר מחבירו דהספק ראשון שמא הלך הבועל אצלה ופריש מרובא כיון שרובא דעלמא הם נכרים הולד אף שכשר בקהל ישראל מ"מ פגים לכהונה ובספק ב' דלמא הלכה לגבה והוי קבוע הספק הוא דלמא נבעלה לישראל כשר וכשרה לכהונה, משא"כ ברוב פסולין הס"ס להחמיר אין ספק אחד מחמיר יותר מחבירו והוי הכל משם אחד ואפי' לשיטת רמב"ם שסובר כנ"ל דנכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר אפי' לכהונה, מ"מ ברוב כשרין הס"ס לקולא ספק אחד מתיר יותר מחבירו דספק ראשון דלמא כבעלה לרוב ופריש מרוב נכרים אף שהולד כשר בקהל מ"מ היא נפסלה מכהונה ובספק ב' דלמא נבעלה לישראל כשר גם היא כשירה לכהונה, משא"כ הס"ס להחמיר ברוב פסולין הוי הכל משם אחד וא"ש אך קחה להמ"מ לשיטתו דכתב כן בשיטת רמב"ם ורמב"ם לשיטתו בפ"ג מא"ב ה"ב בע"כ סובר אפי' ס"ס משם אחד הוי ס"ס כמ"ש בס' מנחת יעקב וצ"ע ובגוף קו' ב"ש על ה"המ שהניח בצ"ע הסכימו שלשה גדולים לדיעה אחת ה"ה בס' שערי המלך וס' הפלאה וס' בית מאיר שהי' להמ"מ גירסת ריטב"א שם במס' קדושין דע"ג דלא גריס לדרשא דספק קהל יבוא יעש"ה ועדיין צ"ע בכ"ז

פרט ח יבואר דברי המ"מ הנ"ל במ"ש הטעם לחלק בין חיה שנאמנת לפסול את הולד ובין האם שא"נ

יח כבר נתבאר בפרט ז' לשון המ"מ שאין האם נאמנת לומר בנה הנולד לה בזנות הוא ממזר, וכתב וז"ל ואע"ג שחיה נאמנת עלי' כל זמן שלא קרי עלי' ערער שאני הכא שאין אדם משים עצמו רשע ועוד שהיא קרובה לו יע"ש ולא ירדתי לסוף דעת הגדול לרמב"ם לשיטתו דכתב בפט"ו מא"ב ה"ב וז"ל אחד ממזר שנשא ישראלית או ישראל שנשא ממזרת כיון שבעל אחר קדושין לוקה קידש ולא בעל אינו לוקה בעל ולא קידש אינן לוקין משום ממזרת שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קדושין אלא כה"ג באלמנה יע"ש וכתב ה"המ ע"ז וז"ל ומ"ש רבינו בעל ולא קידש אינו לוקה משום ממזרת ר"ל אינו לוקה משום ממזרת אבל לוקה משום פנוי' וכפי מ"ש בפ"א מאישות שהבועל אשה שלא לשם קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדימה אבל משום לאו דממזרת אינה לוקה, מיהו נתבאר שם שראב"ד וחכמי לונוויל ורמב"ן השיגו ע"ז וז"ל רמב"ן שם אבל ממזר הדבר ידוע על הקדושין אינו לוקה שהרי אין כתוב בהן לאו בקיחה ועל ביאה בלא קדושין לוקה כיון שהכתוב מפורש וצווח לא יבוא שהוא הבעילה יע"ש וא"כ לדברי רמב"ם היאך שייך הטעם שא"א מע"ר הא גם לדבריה שנבעלה לממזר לא עשתה עבירה חמורה יותר מאם נבעלה לכשר כיון דלשיטתו ליכא לאו דממזר בבעילה בלא קדושין וכמו שעברה על לאו לא תהי' קדשה בבעילתה לכשר כ"כ עבירה כשנבעלה לממזר ובשלמא לשיטת רמב"ן וסיעתו הנ"ל א"ש דהיכי דנבעלה לממזר עברה גם על לאו דלא יבוא ממזר שהוא הבעילה, אבל המ"מ כתב כן בשיטת רמב"ם תמוה מאד והי' קשה לי קושי' זו ימים טובא וכעת מצאתי ראיתי שגם בעל קצ"הח הרגיש בזה והניח בקו', ונראה לומר בכוונת ה"המ לרמב"ם בודאי מן התורה ליכא איסור בביאה לממזר בלא קדושין יותר מאם נבעלה לכשר, מ"מ מדרבנן אסור כדי שלא להרבות ממזרים בישראל, וראי' לזה ממ"ט בש"ע סימן ד' גר ועבד משוחרר מותר בממזרת כו' והולד ממזר כתב הב"ש בסע"ק ל"ה היינו מצד ממזרת אין איסור אבל מ"מ אסור להרבות ממזרים כי הבנים הם ממזרים ע"ש ומשמע שהוא רק איסור דרבנן דמן התורה מותר לגר לישא ממזרת אף שבניו הם ממזרים, ועיין תוס' מס' גיטין דמ"א ע"א ד"ה לישא שכתבו בשם ר"ת כיו"ב ואולם לפ"ז נשמע דבע"כ סובר רמב"ם דאין אדם משים עצמו רשע אפי' באיסור דרבנן