שערי תורה חלק א רנב

וז"ל מפני שאין האשה נאמנת בפסול אלא האב בלבד ואע"פי שנאמנת להכשיר והי' נראה שכ"ש לפסול לא היא דלהכשיר דבר תורה אין אנו צריכין לה דהא מדינא לא הוי אלא ספק ממזר וספק ממזר מותר מן התורה היתר גמור לבוא בקהל אלא דרבנן גזרו עליהן והאמינהו בשל דבריהם, אבל לפסול כיון דמדאורייתא מותר לבוא בקהל ואסור בממזרת ודאית ואם הי' מאמינין אותה ומתירין אותו בממזרת ודאית הי' מקילין בשל תורה ולא נתנה תורה נאמנות אלא לאב בלבד ואפילו לאב בחלקו אלא דקיי"ל כר' יהודא דאמר יכיר יכירנו לאחרים כן נראה לי טעם הענין, ואע"פי שחיה נאמנת כל שלא קרא עלי' ערער שאני הכא שאין אדם מע"ר ועוד שהיא קרובה לו וזהו שבגמרא לא אמרו בודקין את אמו אם אמרה לפסול נבעלתי או לכשר נאמנת ולא הזכירו אלא האומרת לכשר נבעלתי עכ"ל, ועמ"ש הר"ן בקדושין דף ע"ד כתב ג"כ טעם זה, שלכן נאמנת להכשיר הולד משום דמדאוריי' שתוקי כשר רק שמחלק חילוק אחר בינה לחיה יע"ש, והובא בקצור דבריו במשנה למלך שם הי"א, והב"ש בסימן ד' ס"ק ל"ט כתב וז"ל, ומבואר בש"ס אפי' רוב פסולים נאמנת היא להכשיר הולד ולכאורה קשה למה היא נאמנת להכשיר ברוב פסולין דהא הטעם הוא משום דבלא דיבורה הי' ספק ממזר וכשר מדאורייתא מ"ה נאמנת להכשיר וטעם זה לא שייך ברוב פסולין דהא ברוב פסולין אזלינן אחר הרוב והוא ממזר ודאי ועיין בסוגי' דע"ג שם מבואר דוקא ברוב כשרים או מחצה על מחצה אז מדאורייתא כשר הולד וי"ל אפי' איכא רוב פסולים מ"מ אכתי ספק ממזר הוא בלא דיבורה משום דיש לומר היא אזלה להבועל והוי קבוע וכמע"מ דמי, ואם ידעינן בודאי דאזל הבועל אצלה ואיכא רוב פסולין יש לומר דאינה נאמנת ואע"ג דכתב הטור ס"ס ו' דאמרינן מסתמא הלך הבועל אצלה שם אמרינן לקולא כן אבל כאן לא אמרינן בודאי הלך הבועל אצלה והוא ממזר ודאי ואינו אלא ספק לכן היא נאמנת אפי' ברוב פסולין עכ"ל, מ"ש הגאון זלה"ה ברוב פסולין הוי ממזר ודאי כדבריו מבואר להדי' בחידושי רשב"א שם בקדושין, וז"ל מכלל שמועה זו נראה שלא אמדו ממזר ודאי אסרה תורה ולא ספק ממזר אלא כשמחצה ע"מ מיהו כשרין אצלה אבל היכי דרוב פסולין אצלה כממזר ודאי משווי לה, אא"כ בדקו את אמו ואמרה לכשר ודאי לא נבעלתי כר"ג ור"א וא"ש עכ"ל מיהו בזה חולק רשב"א על המ"מ שמדבריו מבואר אפי' כשודאי רוב פסולין אצלה כגון שידוע שהלך הבועל אצלה נאמנת האם להכשיר הולד ונראה לפי שיטתו ה"ה כשיש חזקה לאיסור הוי ודאי ממזר מן התורה ולא הוי ספק ממזר רק בספק השקול, וכן נראה להדי' מתוס' כתובת דף כ"ו ע"ב ד"ה אנן וגדולה מזו דעת המשנה למלך בפט"ו מא"ב הי"א היכי דאיקבע איסורא כגון שנתערב חד בחד ממזר בכשר מן התורה לחומרא ומכ"ש בדאתחזק איסורא, דהא באיקבע איסורא חייב רק אשם תלוי ובדאתחזק חייב חטאת דהוי ודאי כמ"ש תוס' כתובת דכ"ב ע"ב ד"ה הבא וכיון דמצינו בכמה דוכתי דחזקה ורובא הוי כודאי ה"ה הוי ממזר ודאי כשיש רוב לאיסור או חזקת איסור כמ"ש בית שמואל, ואולם ראיתי בפרי חדש סי' ק"י בכללי ס"ס כלל א' בשיטת רמב"ם תורה חדשה דאפי' היכי שיט חזקת איסור כגון ספק ממזר הבא מאשת איש שנתגרשה ספק גירושין דאית לה חזקת איסור דבעלמא כה"ג אסור והכי שרי' רחמנא יע"ש ובספר פ"י בחי' לקדושין רצה לומר שאפי' ברוב פסולין מיקרי ספק ממזר אע"ג דבכל התורה אזלינן בתר רובא אשתני דין ממזר יע"ש, ואין דבריהם מוכרחין כלל, ומה שהביאו ראי' מרמב"ם שכתב בפט"ו מא"ב הלכה ו' וז"ל שלשה ממזרים הם ממזר ודאי וממזר ספק וממזר מד"ס איזהו ממזר ודאי זהו שבא מן הערוה ודאית וממזר ספק זה שבא מן ספק ערוה כגון דבא על אשה שנתקדשה ספק קדושין או נתגרשה ספק גירושין יע"ש וקשה הא בספק קדושין איכא חזקת פנוי' ולא הוי ממזר כלל ובספק גירושין איכא חזקת א"א והוי ממזר ודאי, ומכח זה הוכיחו דין הלז דבממזר גלי התורה שלא לילך בתר חזקה לענ"ד לא מוכרח כלל ולכאורה י"ל דרמב"ם סובר כפוסקים תרי ותרי ספיקא דאורייתא ומן התורה ל"מ חזקה עיין ריטב"א בקדושין דס"ו ע"א ובתוס' שם א"כ משכחת בפשיטות ספק ממזר היכי דליכא חזקה אך הוא שנוי' דחיקא כי נראה שרמב"ם סובר כרוב הפוסקי' ת"ות מדרבנן ומן התורה מהני חזקה, ועיין בה"המ בפרק כ' מא"ב הלכה י"ו ואולם יותר כראה לפמ"ש לעיל בפרט ו' הרבה פוסקים בחזקה דאיתרע שנעשה מעשה שראוי לה להסתפק כגון שני עדים אומדים קרוב לו וב' אומרים קרוב לה וכיו"ב לא הוי חזקה אפי' מן התורה ועיין תוס' כתובת דכ"ג ע"א ד"ה תרווייהו ובפ"י בגיטין דק"ח ובחידושי מוהרי"ט ברפ"ק דקדושין ובמקומות שרמזתי שם וי"ל דכן דעת רמב"ם וא"כ משכחת בפשיטות בספ' קדושין ובספ' גירושין ספק ממזר היכי דליכא חזקה כמבואר (ועמ"ש פ"י בחי' לכתובת דף ט"ו ע"ב ד"ה מדאוריי' ודבריו שם צ"ע) וא"כ דברי ב"ש נכונים בשיטת רוב פוסקים היכי שרוב פסולין הוי ממזר ודאי מן התורה

טז אמנם תירוצו צריך קצת ביאור דלפי דבריו קמה קו' הש"ס בדף י"ג ע"ב בהא דמקשה אדר' יהושע דמדמי לשבוי' ותיפוק לי' דהתם רוב פסולין אצלה והכא רוב כשדים אצלה ומסיק הש"ס דמסייע לריב"ל דאמר מאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין אצלה וכיון דמספקא לן דלמא אזלה איהו לבועל ליכא ודאי רוב פסולין משא"כ בשבוי' איכא ודאי רוב פסולין ואכתי קשה היאך מדמי לשבוי', ונראה כוונתו דמיירי הסוגי' שמודית שבועל הלך אצלה רק שפירש ממיעוט כשרים ומ"מ סובר ר"ג דנאמנת כיון שלולי דיבורה איכא ספק קבוע והוי ספק ממזר שמותר מן התורה והרוב בא רק מהודאה נאמנת במגו דהוי מגו בעיקר הרוב כעין סברת הסמ"ע וש"ך בח"מ סי' ע"א דאמרינן מגו בעיקר נאמנות והוכיחו האחרונים זלה"ה דאמרינן מגו בעיקר אנן סהדי או בעיקר חזקה ה"נ יש לה מגו בעיקר הרוב וא"כ שפיר קאמר הש"ס מסייע לריב"ל דהתם קאי לדברי ר' יהושע ולפמ"ש תוס' סובר ר' יהושע דאין להאמינה אפי' במגו דלא נבעלתי לפי שיראה לומר לא נבעלתי ושפיר מביא ר' יהושע ראי' משבוי' על רוב פסולין היכי שהיא מודית שרוב פסולין אצלה אין להאמינה במגו דהוא סובר דמוכח דברי שלה לא מהני כמו בשבוי' כי אם מצד מגו והכא לית לה מגו דאם הי' אומרת שהלכה לבועל והי' קבוע ג"כ לא הי' נאמנת מצד דיבורה רק מצד מגו שהי' אומרת לא נבעלתי וכיון שהיא בחזקת בעולה כמו בשבוי' יראה לומר לא נבעלתי, והב"ש שפיר כתב לדידן דקיי"ל כר"ג וזהו פשוט, ולאחר העיון ראיתי שבעל קצ"הח נתקשה בזה והמעיין יראה כמ"ש אף שב"ש קיצר במובן כדרכו הטוב

יז ועדיין דברי המ"מ צריכין ביאור וכבר קדמני בזה בס' בית מאיר לפי שיטת מ"מ דל"מ ברי דידה אלא היכי דבלא עדותה מותר מן התורה הניחא בממזר דהתורה התירה, אבל באשה עצמה לכהן מאי איכא למימר וא"ל דרמב"ם לטעמי' אזיל דסובר כל איסור ד"ת ספיקו לקולא מן התורה דא"כ קשה על המ"מ מיני' ובי' מה קאמר אבל לפסול א"נ להתירו בממזרת מפני ספק איסור תורה מה בכך אף אי לית ליה לדרשא דקהל ודאי כל הספיקות ד"ת שרי' וע"כ כמסקנת פר"ח יו"ד סי' ק"י דהיכי דאתחזק איסורא כ"ע מודו ד"ת לחומרא וסובר דאיסורי ספק ביאה מדאתחזק פסולים וכשרים הוי הספק ד"ת להחמיר זולת ממזר דהתורה התירה, ובאמת דטעם הרמב"ם אינו דיליף כל הספיקות מן ממזר אף דברשב"א הביאו שם ראי' בשם רמב"ם ור"ן בספ"ק דקדושין מביאה בשם רמב"ן וא"כ הדק"ל באשה עצמה לכהן מאי איכא למימר אמאי נאמנת לשיטת המ"מ, והוא באמת קו' חמורה ומה שתירץ בס' הנ"ל דבאשה עצמה סובר ה"המ דג"כ בלא עדותה שרי' מן התורה אפי' ברוב פסולין דכיון דיש ספק אם אזלה לגבי' והוי קבוע והוי ספק השקול מהני מן התורה חזקת היתר שלה רק חכמים החמירו שלא לסמוך על חזקה ביוחסין לכן מהני ברי שלה ובשתוקי דחזקת היתר דאם אינו מועיל להבת אפי' למאן דמכשיר בבתה מוכרח ה"המ לומר הטעם כיון דהתורה התירה ספק ממזר ונשאר רק ג"כ איסור דרבנן מהני עדותה להפקיע מאיסורא דרבנן יע"ש, לענ"ד אכתי לא הועיל הגאון זלה"ה אמאי מאן דמכשיר מכשיר בבתה אפי' לכהונה, ואם נקבה היא תנשא לכהן כיון דחזקת היתר דאם ל"מ לבת רק שהאם נאמנת לגבי ולד להתיר בקהל ישראל משום דהספק ממזר התירה התורה אבל לענין לינשא לכהן דספק אם כשדה לכהן או לא לא התירה התורה ולולי עדות האם הי' הבת אסורה לינשא לכהן כדין סד"א לחומרא מן התורה לכ"ע כנ"ל אמאי מהני נאמנות האם להתיר ספק איסור דאורייתא ולולי דבריו י"ל דחזקת האם מהני לבת למאן דמכשיר בבתה או דברי שלה מהני להתיר ספק איסור דאיסור דאורייתא ואפי' ברוב פסולין כמ"ש בשיטת שאר פוסקים בפרטים