שערי תורה חלק א רנא

שהוא כן הוי כודאי', ומצאתי סיוע לזה בש"ות תרומת הדשן סימן ר"ז בשם או"ז הגדול שאין סוקלין ושורפין על חזקות רק בחזקה שאינה פוסקת יע"ש מכ"ש הכא בחזקה זו דע"י מעשה הזנות איתרע חזקתה דהא נולד ספק לפנינו לית לה עכשיו חזקה רק כיון דליכא דבר ברור המתנגד שנבעלה להפסול לה אין בנו כח להוציאה מחזקת קמייתא שהי' בחזקת היתר וכשרות לכהונה ושפיר קאמר ר' אלעזר כיון דעכ"פ איכא ספק וריעותא לפנינו לית לנו דבר ברור שהיא מותרת לכהונה לא מהני רק נגדה שאין מוציאין אותה מחזקתה אשר זכתה לנהוג היתר, ולא מהני לבת שאין לה חזקת כשרות לא מכניסין אותה להיתר כיון שיש לנו עכשיו ספק וזהו מדוקדק מאד להמעיין בלשון רש"י זלה"ה שכתב וז"ל אית לה חזקת כשרות ויש לומד אשה זו בחזקת כשרות ומספק אתה בא לפוסלה אל תפסלו מספק עכ"ל והיינו כמ"ש ור"ל במה שאמר אל תפסלנו מספק שאין לעשות מעשה לכתחילה להוציאה מדבר שכבר הוחזקה להיתר כיון דלית לן ריעותא גמורה לפנינו דהספיקות הם שקולים, וראיתי בש"מ בדף ס"ד ע"ב שהאריך בכוונת רש"י ודבריו מחוסרין הבנה ולענ"ד נראה ברור כמ"ש דוק ותשכח כדברי, ואולם ראיתי בתוס' כתובת דף ע"ה ע"ב ד"ה טמא שכתבו דהכא איכא חזקת הגוף ולכאורה צ"ע וכמו כן מ"ש בש"מ בשם ריטב"א בד"ה הלכך ונ"י ביבמות דף ס"ט שם חזקת הגוף בע"כ הוא לאו דוקא

יג ולכאורה עלה בדעתי לומר דיש לאשה זו חזקה דאתי' מכח רובא כיון שרוב בנות ישראל כשרות לכהונה מסתמא היא בכלל רובא אבל באמת ז"א לפמ"ש בכלל רובא דהיכי דאנו מסופקים על ענין אם הוא מרוב או ממיעוט ואיכא ריעותא באותו דבר שאנו דנין ואותו ריעותא אינו אצל רוב יצא הענין מכלל רובא כדמוכח ברפ"ג דכתובת די"ו גבי רוב נשים בתולות נישאת יש להם קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא וכמו שהאריכו הפוסקים אחרונים זלה"ה בזה, ועיין במס' נדה דף כ"ט ע"א ובשו"ת הריב"ש סימן תע"ד וא"כ ה"ה כיון דאתיילד בה ריעותא שזינתה ורוב נשים הכשרים לכהונה אין להם אותו ריעותא יצאה מכלל רוב ולא דמי למ"ש הר"ש הובא בתוס' חולין דף י"א ע"א ד"ה אתי' ובר"אש ורשב"א ור"ן להתיר הגבינות מבהמה שנמצאת טריפה אף דלית לה חזקה עצמית רק חזקה דאתי' מכח רובא אף דטריפות נעשה מחיים ואתיילד ריעותא מ"מ לא אמרינן דיצאה מכלל רוב דז"א דהתם כיון דיש לומר השתא הוא דאיתרע שפיר אמרינן כן מחמת רוב בהמות כשרות שגם הבהמה זו הי' בכלל רוב ובשעה שנעשה הגבינות הי' כשירה וא"כ באותו זמן לא הי' ריעותא כלל בבהמה רק אח"כ נעשה הריעותא מחיים ואזלינן בתר שעה שנולד הספק ולא בתר שעה שנודע הספק שעכשיו איכא ריעותא וכמו בחזקה דאזלינן בתר חזקה קמייתא ולא בתר חזקה דהשתא אף דיש ריעותא לפניך ה"נ ברוב אמרינן השתא הוא דאיתרע ויצאה מכלל רובא ואז לא הי' ריעותא משא"כ בעלמא מודה הר"ש אם ברור בשעה שנולד הספק איכא ריעותא בנידון אשר אותו ריעותא אינו גבי רוב אמרינן שיצא מכלל רוב ולא שדינן בתר רובא וכן משמע בכמה דוכתי לכן העיקר כמ"ש שיש לה חזקת כשרות לכהונה ע"י שהי' מוחזקת בהיתר וכנ"ל

יד אמנם קשה לי בהא דמוכח בש"ס דכתובת דף י"ד ע"א דהיכי דאין האשה טוענת ברי סובר ר"ג דפסולה לכהונה ולכאורה הי' נראה מצד חזקת כשרות לבד אין פוסלין אותה לכהונה אפי' ברוב פסולין, והטעם לפמ"ש לעיל בשם ש"ות תרומת הדשן סימן שמ"ט שכתב לכן קיי"ל כשמואל אין הולכין בממון אחר רוב להוציא ממון מחזקתו משום דחוקת התורה הוא המוציא מחבירו עליו הראי' ורובא לא מיקרי ראי', כיון דחוקה הי' דבעינן שני עדים דוקא וא"כ לפ"ז נראה הא דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף היינו באיסור גרידא שאנו דנין על דבר אם מותר או אסור כיון דעיקרו אתי' מפרה אדומה כמ"ש תוס' בחולין דף י"א ע"א ד"ה מנאי בשם רבינו חיים זלה"ה דאף שאנו דנין על אדם מ"מ הוא רק שם איסורא משא"כ היכי שאנו דנין על אדם לעונשו עונש הגוף או עונש ממון כיון שהקפידה תורה שלא לענש שום עונש כי אם בשני עדים דוקא ולא קם עד אחד ה"ה דלא מהני רובא להוציא מחזקתו אם זכה באיזה דבר שהוא בכלל עונש ואי' בספרי דברים י"ט וז"ל לא יקום ע"א באיש אין לי אלא לדיני נפשות לדיני ממונות מנין ת"ל לכל עון כו' להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנין ת"ל לכל עון כו' יע"ש וא"כ היכי שהאשה הי' בחזקת כשרות לכהונה ובא עד אחד ואמר שזינתה לא קם מצד גז"הכ שהוא בכלל לא יקום ע"א באיש לכל עונש כי מלבד שתיבת עון פירושו לכל עונש כמ"ש רא"ם שם ונכלל בזה שלא קם ע"א בשום עונש שרוצה להעניש והיכי שבא לפוסלה מן הכהונה הוא ג"כ עונש שרוצה לענשה ולהפסידה אותו זכות אף גם מ"ש כשבא להעיד על זכר להוריד מן הכהונה שלא קם ה"ה כשמעיד על האשה (ותיבת באיש לא דיבר הכתוב רק בהווה כי ע"א לא קם להוציא ממון אף מאשה ובע"כ דיבר הכתוב בהווה) ואף אי נימא דגבי אשה לא הוי בכלל עונש דעדיין לא זכתה בכהן כיון דהוא בעל בחירה ואינו בגדר חוב וכיו"ב כתב רשב"א בחי' לקדושין דף ס"ה ע"ב ותשובת נ"בי חלק א"העז סימן ס"ד מ"מ הוי בכלל דבר שבערוה שאינו פחות משנים דהוא בגז"ש דדבר דבר וא"נ עד אחד, ומ"ש רמב"ם בפט"ז מסנהדרין דרין הלכה ו' דע"א נאמן לומר גרושה או זונה אשה זו כבר הרגישו בזה בספר פני יהושע בק"א לקדושין דף ס"ג ע"ב סי' צ"א ומיישב היטב ועיין בס' שערי המלך שם מ"ש בזה וא"כ ה"ה שראוי לומר שלא מהני רוב להוציא מחזקת כשרות לכהונה כיון דרוב לא הוי ראי' ברורה, וא"כ קשה לדברי ת"הד הנ"ל למה אמר ר"ג דנאמנת משום שאמרה ברי ובאלמת וכיו"ב מודה לר' יהושע שאסורה לכהונה ואמאי כיון שגלי תורה דבעינן דוקא עדים ורובא לא מיקרי עדים וראי' ברורה ועיין במס' ב"ב דצ"ב וצ"ג דסובר רשב"ג אין הולכין בממון אחר רוב ודוחק לומר דר"ג אביו חולק ובשגם דכן קיי"ל ועיין תוס' ב"ק דף כ"ג ע"ב ד"ה אפי' ברוב מעליא ל"מ להוציא ממון ובע"כ הטעם כמ"ש ת"הד ונראה לענ"ד בישוב קו' זו, אף דבכל מקום אין מוציאין אדם מחזקתו כי אם בשני עדים שאני יוחסין וכן מוכח להדי' להמעיין בתוס' במס' יבמות דף ס"ח ע"א ד"ה רישא שגם ר"ג מודה היכי שאינה טוענת ברי החמירו חכמים ביוחסין שלא לסמוך על חזקה, ולכאורה הדבר מוכרח דאל"כ קשה אמאי שבוי' אסורה לכהן מה בכך שנשבית ורוב נכרים פרוצים בעריות הא האשה הי' בחזקת היתר לכהונה ואתה רוצה לפוסלה גלי תורה שבעינן עדים וראי' ברורה ורוב לא מיקרי ראי' בשלמא לריטב"א ופני יהושע שכתבו שרובא דרובא פרוצים א"פ אף לתוס' שלא נחתו לזה קשה, אע"כ שמן התורה באמת מהני החזקה רק הוא חומרא דרבנן שאסורה לכהן, וכן מצאתי בתוס' כתובת דל"ו ע"ב ד"ה אולי שכ"כ להדי' ואפשר הטעם משום חומרא דיוחסין, מיהו קשה כיון דהוא רק משום חומרא דיוחסין הא כתבו תוס' ביבמו' שם שראוי משום יוחסי' דלא להחמיר לתרומה אף שאסורה לכהן, ואמאי קיי"ל שבוי אסורה בתרומה כמ"ש רמב"ם פ"ל מתרומת הי"א והוא משנה בפ"ג דעדיות, ואפ"ל כיון דאיתרע חזקתה שנעשה מעשה שראוי להסתפק החמירו חכמים, ואולם מסוגי' זו משמע קצת דשבוי' אסורה דאורייתא דאמר ר"ג כולנו עדים וקמה קו' הנ"ל אמאי אסורה מדאורייתא הא מן התורה אפי' חזקה דאיתרע הוי חזקה כמש"ל בשם תוס' כתובת דף כ"ג ע"א ואף שרוב מגרע מ"מ אין הולכין אחר רוב ושאני איסורא מדבר שבערוה דילפינן מממון דבעינן עדים ורובא לא מיקרי ראי', מיהו צ"ע בזה שבכמה דוכתי משמע דגם בדבר שבערוה מהני רובא ואמאי הא ילפינן מגז"ש דדבר ואין ג"ט למחצה וצ"ע ואין כאן מקומו:

**(הג"ה ודע דלכאורה קשה לדברי ת"הד אמאי מהני רובא בדיני נפשות כדאי' בסנהדרין דף ס"ט ועיין תוס' סנהדרין דף ג' ע"ב מיהו יש ליישב ע"פי הכלל שכתבתי במקום אחר וכוונתי לבעל קצ"הח וכיו"ב כ' בס' הפלאה היכי שרוב נתחזק לכו מקודם שבאנו לדון על הוצאת ממון ונפשות הוי כודאי ומביא הקצ"הח בכללי ספיקות ראי' ממה שכתב רמב"ם בפט"ז מסנהדרין איסור עצמו בע"א יוחזק, והא דסוקלין ושורפין על חזקות י"ל שאני חזקת דכרוכין כיון דהדעת מכרעת שכן הוא הוי כאנן סהדי כעין סברת מוהרי"ק בסי' ע"ב דחזקה דאתי' מכח סברא עדיף מרובא והוי כעדים

)** פרט ז יבואר שיטת הר"ן והרב המגיד בטעמא דר"ג דנאמנת אפילו ברוב פסולין. וגם אי נאמנת לפסול את הולד

טז שיטת המ"מ בפרק ט"ו מאיסורי ביאה הלכה י"ג הוא שיטה חדשה דעל מה שכתב רמב"ם שם שאינה נאמנת לומר לפלוני הממזר נבעלתי לפסול הולד, כתב הטעם