שערי תורה חלק א רנ

שנוהג בו היתר וזכה בו מניחין אותו בזכותו ובחזקתו:

ענין ט) חזקת ממון בממון והם שני ענינים מי שיש לו חזקת מרא קמא וגם עכשיו הוא מוחזק שזה יש לו חזקה מעליא:

ענין י) מי שהי' חזקת מרא קמא בממון ועכשיו שניהם מוחזקים:

ענין יא) מי שמוחזק עכשיו בממון וחבירו הי' לו חזקת מרא קמא ועיין בתוס' כתובת דף כ' ע"א ד"ה ואוקי ההפרש שבין קרקע למטלטלים:

ענין יב) חזקה כאן נמצא וכאן הי' ומקורו בכתובת דף ע"ה ע"ב ובא"ח סי' תס"ו ובכמה דוכתי בש"ע ח"מ ובא"העז:

ענין יג) חזקה קמייתא וחזקה דהשתא מתנגד עיין פ"י גיטין דף י"ז ובש"ות מוהרי"ט ספר א' סימן מ"א יע"ש ובס' שערי המלך בפ"ב מאישות הלכה י"ד:

ענין יד) חזקה דאיתרע אי הוי חזקה, הוא מחלוקת בין אבות העולם, מקור הענין בקצרה נובע מכתובת דכ"א ע"א דכתבו תוס' בד"ה תרווייהו לכן בע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה לא מוקמינן על חזקה לכתחילה ולא תנשא לכתחילה רק אם ניסת לא תצא הטעם דמיירי שאנו יודעין שזרק לה קדושין ומספקא לן אי קרוב לו או לה והני ב' סהדי ח"א קרוב לו וח"א קרוב לה כיון דודאי דזרק לה הקדושין לית לן למימר אוקי אחזקה להתירה לכתחילה ע"ש ועיין ב"ש סימן מ"ז סע"ק ו' וביאור הדברים בפשיטות מבואר דוקא אי יש לנו ספק אם נעשה מעשה כלל כמו בהאי דנגע אף דמיירי גם ביש ריעותא לפניך, מ"מ כיון שאנו דנין על זמן הקודם שהי' ריעותא אמרינן באותו זמן לא נעשה שום ריעותא והשתא הוא דאיתרע משא"כ בנ"ד שנעשה מעשה שגורם להסתפק ואנו דנין על אותו מעשה לכן איתרע החזקה ע"י המעשה ומשמע מדאורייתא הוי חזקה רק חכמים החמירו כדמשמע מלשון הברייתא ואם ניסת לא תצא, ואם הי' מן התורה אפי' בדיעבד תצא ובספ"י בחי' לגיטין דף כ"ח ע"א הבין שמן התורה לא מהני אפילו חזקה כזו, ודבריו תמוהין מתוס' הנ"ל כי כן מוכח מברייתא, שוב ראיתי בחי' מוהרי"ט בחידושיו לקדושין בפ"ק דף ו' ע"א שהבין כן ופי' בכוונת תוס' שכוונתם לומר מן התורה לכתחילה אוקי אחזקה אלא שאם נשאת לא תצא שאין בכך להוציא מתחת בעלה כ"א בדאתחזק איסורא והכא ניהו דאיתרע חזקת היתר עכ"פ לא אתחזק איסורא יע"ש הגם שפי' בתוס' דחוק כי משמע להדי' שקאי רק על דין דרבנן מ"מ ת"ח שאמר דבר הלכה אין מניחין אותו כי מצאתי לי סמך מכמה פוסקים (ומה דקשה היאך שייך על דאורייתא לכתחילה ודיעבד לק"מ להמעיין בספר שב שמעתתא שחיבר אאמ"ו הגאון נרו בשער ט' ס"ק י"ג שהביא כמה גווני) דעת הריטב"א הובא במשנה למלך בפרק כ"ה מטומאת מת הלכה י' דלא אמרינן אוקי מילתא אחזקה אלא בספק נגע ספק לא נגע אבל בודאי נגע לא, והיינו כסברא הנ"ל כיון שנעשה מעשה שראוי להסתפק נפקא מחזקה ומשמעות לשונו מורה שאפילו מן התורה לא הוי חזקה, ועיין ברש"י במס' קדושין דף פ' ע"א בתינוק שנמצא בצד העיסה פירש"י שמיירי שבודאי נגע העיסה דק שמחלוקת ר"מ ורבנן אם התינוק טמא מחמת רוב תינוקת מטפחי' באשפה וסובר ר"מ דאמרינן סמוך מיעוטא דאין מטפחין לחזקת עיסה, כתב רשב"א בחולין דף פ"ו תמי' על רש"י וז"ל ועוד שאם ודאי נגע משווינן לי' אזדא חזקת עיסה יע"ש והוא ג"כ על דרך זה דוקא ספק אם נגע או לא מקמינן על חזקה אבל בודאי נגע אף שיש ספק אם התינוק טמא מ"מ איתרע החזקה כיון דאיכא ריעותא בגוף הדבר שאנו דנין שנעשה מעשה שראוי להסתפק והארכתי בזה בס"ד בכללי חזקות:

ענין טו) מעין סברא הנזכר מקודם, מצאתי ראיתי בחי' רשב"א במס' חולין בפ' אלו טריפות דף מ"ו ע"ב ד"ה הני שכתב וז"ל ונראה לפי טעם זה דסירכא תלוי מותרת דהא איכא למיתלי דמחמת משקין שהיא שואבת היא פולטת ליחה עבה ומדבקת ונמשכה כחוט, ואע"ג דאיכא למימר דסירכא נמי מחמת נקב כו' ואפשר לומר דאפי' בדיקה אינה צריכה ואינו דומה לספק דרוסה ולישב לה קוץ בושט דהתם אתיילד בה ריעותא בבהמה כלומר שהוחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקים בגמר המעשה שהרי אמרינן לקמן על ארי' ביניהון וציפורן בגבו של אחד מהן דרגלים לדבר שדרסן כיון דאיהו שתק ואינהו מקרקרן או ישב לה ציפורן בגבה אלא שאנו מסופקים אם דורסן דריסה האוסרת אם לאו, וכן בישב לה קוץ בושט שאנו מסופקים אם גמר הקוץ ונקב ויצא לחוץ אם לאו וכיון שכן מספק צריכה בדיקה אבל בזו שאין כאן שום הוכחת איסור ולא התתלתו שהרי סירכא זו יש לתלות בליחה הבאה שלא מחמת נקב כלל אף בדיקה אין צריך עכ"ל וכ"כ בס' תורת הבית הארוך דף ל"ה ע"א ועיין בפרי חדש ביו"ד סימן כ"ט ס"ק א' כעין סברא זו כיון שהוחל מעשה המטריף לא מוקמינן על חזקה:

ענין ט"ז) חזקה שאינה מבוררת כתבו תוס' בחולין דף י"א דלא הוי חזקה:

ענין טו"ב) נחלקו האחרונים דעת כנ"הג ביו"ד סימן י"ח ותבואת שור סי' כ"ט בספיקא דדינא לא מוקמינן על חזקה כי בשביל חזקה לא ישתנה הדין כיון שאין שייכות לחזקה עם הספק ואני הוכחתי מכמה פוסקים דלית להו סברא זו, וכעין סברא זו צידד המשנה למלך בפרק ו' מהלכות עדות, אפי' בספיקא דמציאת היכי שאין שייכות לחזקה עם הספק לא הוי חזקה והדברים הללו צע"ג לדינא כי המה כהררים התלוי' בשערה ולא כתבתי פה רק רמיזות בעלמא יותן לחכם ויחכם עוד, ומעתה נבוא לנ"ד מה דאי' בש"ס דאוקי איתתא בחזקת כשרות אי אפשר לומר חזקת צדקת דהא עכ"פ עשתה עבירה שזינתה ברצון וגם אי אפשר לומר שהוא חזקת הגוף, דלא דמי כלל להאי חזקת הגוף דאי' בדף י"ב ע"ב בהנושא אשה ולא מצא לה בתולים דהיא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר מקודם לכן דסובר ר"ג דנאמנת ונתבאר שם הטעם דאוקמא אחזקה ופירש"י מספקא לן אשעת אירוסין אי בתולה הוית ונשתעבד לה מאתים אי בעולה הוה והעמד אשה על חזקתה ובתולה נולדה והך השתא הוא דאיתנסא אחר אירוסין יע"ש דהתם על שעת חלות ספק דהוא שעת אירוסין אמרינן שלא נעשה מעשה זנות וריעותא בגוף ומאחרינן הריעותא בגוף ואף שיש ריעותא לפניך אמרינן השתא הוא דאיתרע ונשתנה הענין כמו בכל חזקה וחזקה דהשתא וכמו כן הוא חזקת הגוף דמומין בכתובת דף ע"ה ע"ב כמ"ש רש"י שם ד"ה מני, משא"כ הכא בשעה שאנו באין לדין על הספק כבר נעשה מעשה הזנות רק הספק הוא אם נבעלה לכשר או לפסול ע"ז לא הי' לה חזקה מקודם וכיון שנעשה מעשה שראוי להסתפק יצאה מחזקה קמייתא כעין שכתבתי בענין י"ד, לכן נלענ"ד דחזקה זו הוא כעין חזקה שכתבתי לעיל בענין ח' דבר שהי' ביד אדם זכות ומוחזק בדבר אין להוציא אותו מחזקתו כי אם בראי' ברורה ולא בריעותא בעלמא והכא כיון שאשה הלז הי' בחזקת היתר וכשרות לכהונה שהי' לה זכות לישא לכהן אין להוציאה מחזקה זו כ"א בדבר ברור ולא בספק וריעותא בעלמא, ולכן אף שבודאי זינתה מ"מ כיון שיש ספק אם נבעלה מכשר או לפסול ונגד ספק זה עדיין יש לה חזקת היתר וכשרות לכהונה דהא אין לנו דבר בדור וידיעה ברורה שבודאי יצאה מחזקת כשרות לכהונה, וכמו התם בכתובת דכ"ד אף שנעשה ריעותא ברור שלא מצאו כתבם כמ"ש תוס' ד"ה שאני מ"מ אין מוציאין אותם מדבר שהחזיקו היתר כיון שאין לנו ראי' ברורה לסתור וה"ה והכא עדיף דהתם הי' פעם אחת בודאי מותרת לכהן רק עכשיו כולד ספק ובזה ינוח לן להבין דברי ר' אלעזר שאמר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ואמר רבה הטעם בשלמא איהי אית לה חזקת כשרות בתה לית לה חזקת כשדות ויש להתבונן כיון דקיי"ל בכל מקום דחזקה הוא כעדים וסוקלין ושורפין על החזקות, כדאי בקדושין דף פ' ע"א גבי חזקה דכרוכין וכיון שמהני אפי' לדיני נפשות בע"כ הוי כעדים, ואם הי' לאשה עדים הי' מהני גם להכשיר הבת ואמאי ל"מ החזקה ונראה כמ"ש בכמה דוכתי בשם מוהרי"ק סימן ע"ב ותשו' מוהרי"ט שיש ב' מיני חזקות לענין חזקה דאתי' מכח סברא יע"ש ה"נ יש לומר שיש ב' מיני חזקות יש חזקה שעכשיו יש לנו הוכחה שכן הוא וכמ"ש בענין ג' כמו חזקה דכרוכין וכיו"ב שגם עכשיו יש לנו חזקה זו שאנו רואין בעינינו שכן הוא, ויש חזקה שעכשיו לית לן הוכחה שכן הוא כי נולד לנו ספק במעשה רק מסתמא לא נפיק הדבר מחזקה קמייתא כעין דאי' בחולין ד"י ע"א מנא הא מילתא דאמרי רבנן אוקי מילתא אחזקה דוק בלשונם אוקי מילתא ולא קאמר בקיצור דאזלינן בתר חזקה משום דבאמת יש לנו ספק כעין נידון דהתם שפירש"י במקומות הרבה סמכו על חזקות לאיסור ולהיתר כהאי דלעיל יע"ש ר"ל ספק בשחיטה וכיו"ב דמוקמינן אחזקה וז"ש אוקי מילתא אחזקה ר"ל מילתא דמספקא לן מוקמינן על חזקה קמייתא ומייתי ראי' מנגע דגם עכשיו איכא ריעותא וספק בדבר אם נחסר הנגע ומוקמינן על חז"ק והארכתי בזה בכלל ע"א בממון וחזקה כזו לא אלים כל כך כיון דעכשיו נפסק החזקה ואיכא ספק לפנינו רק שאין בנו כח להוציא מחזקה קמייתא כיון דליכא דבר ברור המתנגד משא"כ חזקה דכרוכין וכיו"ב שגם עכשיו יש לנו הוכחה