שערי תורה חלק א רמט

פרט ו יבואר פירוש, החזקת כשרות שיש לפנוי' הנ"ל דמה"ט נאמנת לר"ג לשיטת הפוסקים הנ"ל בפרט ה'

יב יש לברר בהא דאמר רבה שם בדף י"ג מ"ט דר"א בשלמא איהו אית לה חזקה דכשרות כו' מה טיבו של חזקה, דע כי מצינו עניני חזקות בכמה גווני, ונרחיב קצת הדיבור בזה, ומתוך כך נבוא לבירורא דהך מילתא בכידון דידן:

ענין א) מצינו חזקה שנקראת בשם חזקה קמייתא כמו דאמרינן העמד אשה על חזקתה שהיתה פנוי' או בחזקת אשת איש כמו שהי' מקודם, והעמד טמא או טהור על חזקתו, אב לכולן אי' במס' חולין דף יו"ד ע"ב דאתי' מנגע דלא אמרינן אדנפיק ואתא בצר לי' שיעורא והיינו דאמרינן מסתמא לא נעשה שינוי והתחדשות ממה שהי' מקודם, וכעין זה הוי ספק התלי' במעשה דלא הוי ספק והיינו דאמרינן מסתמא לא נעשה חדש ולא נשתנה הענין ממה שהי' ועיין בחידושי רשב"א במס' חולין דף ט' ע"ב ובש"ע ח"מ סימן רמ"א סמ"ע סע"ק כ"ג שכתב הטעם באם אמר על מנת שתעשה דבר פלוני צריך להביא ראי' שקיים תנאי כי לעולם מוקמינן מסתמא שנשאר הדבר כמו שהי' מעיקרא ודלא כש"ות מוהרי"ט ספר א' סימן קנ"ב שכתב טעם אחר:

ענין ב) חזקה דהשתא שגם עכשיו בשעה שבאנו לדון על הדבר הוא חזקה המוכחת שכן הוא כי בענין א' הנ"ל נולד לנו ספק בדבר ומוקמינן על חזקה כמו שהי' קודם שנולד הספק, משא"כ חזקה זו שגם עכשיו יש לנו ראי' מכרעת שכן הוא כמו חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וחזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה ורבים כאילו:

ענין ג) חזקת הגוף המעיין בתוס' כתובת דף ע"ה ע"ב ד"ה אבל הוא חזקה אלימא, ולשיטת ר"ת שם ובד"ה ספק אלימא טפי מחזקת פנוי' יע"ש כמ"ש רשב"א שם דחזקת פנוי' לא חשיבי חזקה לגבי חזקת הגוף, וכן מבואר שם בד"ה ספק אע"פי שיש כנגדו חזקת קמייתא דהיינו העמד טמא על חזקתו, מ"מ עדיף חזקת הגוף, ואפי' ר' יהושע מודה לר"ג ולא מחולק עם ר"ג רק היכי דאיכא חזקת ממון המתנגד ועיין במס' נדה דף י"ט ע"א תוס' ד"ה ר' יהושע ובמוהרש"א שם, ואולם בזה איכא ספק לדינא בכוונת ר"ג אי סובר רק בצירוף ברי עדיף חזקת הגוף מחזקת ממון, אבל חזקת הגוף לבד ל"מ א"ד דאפי' לחודא מהני להוציא ממון, והמעיין ברש"י בכתובת דף ל"ו ע"א ובתוס' בד"ה החרשת מבואר דעת רש"י לר"ג בחזקת הגוף לבד מוציאין ממון אף שלית לי' ברי לאצטרופי, ומבואר בפני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סי' צ"ד שבעכצ"ל לרש"י הא דאי' בדף ט"ז דלר"ג חזקת הגוף לחוד ל"מ להוציא ממון היינו בברי וברי שהמוחזק טוען ברי אבל בשמא ושמא מהני' כמו בבריא ושמא שהמוחזק טוען שמא והמוציא ברי מהני בהדי חזקת הגוף, ה"ה בשמא ושמא מהני חזקת הגוף לר"ג אפי' נגד חזקת ממון, הגם שכתב אח"כ לדחות זה מ"מ בדף ע"ה ע"ב בקונטרס אחרון סימן קע"ו כתב שיש בזה ספק גדול לדינא, אם מוציאין ממון מחזקתו ע"י חזקת הגוף לבד כי מכמה פוסקים מחמע שצריך צירוף לחזקה טענת ברי להוציא ממון והמוחזק יטעון שמא, ועיין משנה למלך בפרק י"א מאישות הלכה ח', ומה שהקשה הפני יהושע הא קיי"ל בב"ב דף צ"ב אין הולכין בממון אחר רוב מכ"ש של"מ חזקה להוציא ממון דהא רובא וחזקה רובא עדיף, ומכח זה העלה כוונה אחרת ברש"י וכתב הטעם של"מ להוציא ממון דניהו דחזקה או רובא קרובין לוודאי אפ"ה ודאי גמור לא מהני ואין אדם יכול להחזיק בממון חבירו ולהוציא בממון דאיכא צד ספק והיינו דאמרינן כלל גדול בדין המע"ה יע"ש, אם אמנם שכבר קדמוהו בסברא זו בש"ות תרומת הדשן סימן שמ"ט שכתב וז"ל ונראה הא דקיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב היכי דאיכא חזקת ממון נגד רוב אע"ג דבשאר דוכתי אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף שאני חזקת ממון דאית בי' טעמא המע"ה ורובא לא מיקרי ראי' עכ"ל מ"מ לא מוכרח על קו' זו די"ל דרש"י סובר כתוס' במס' סנהדרין דף ג' ע"ב ד"ה ד"מ דוקא ברובא דלרדי' שהוא רוב גרוע ל"מ בד"מ, אבל ברוב מעלי' מהני להוציא ממון ולית לי' סברת תוס' בב"ק דף כ"ג ע"ב ד"ה קמ"ל וכ"כ ב"ח בסי' רל"ב להלכה הגם שכתבתי בכמה דוכתי שרוב פוסקים לית להו כלל זה, מ"מ לק"מ על רש"י, ומ"ש שאינו ודאי קשה לפמ"ש תוס' שם דרובא מועיל בדיני נפשות וכן סוקלין ושורפין על חזקות בע"כ גלי תורה שיהי' לו דין ודאי, ואין מקום לדבריו כי אם לשיטת תרומת הדשן בסימן ר"ז בשם או"ז הגדול דחזקה הפוסקת ל"מ בדיני נפשות אבל בתוס' כתובת דף כ"ג ע"ב מבואר אפי' חזקה הפוסקת מהני לדיני נפשות בע"כ גלי התורה שיהי' כודאי, ואולם בטעם הדבר מדוע יהי' אלים חזקת הגוף יותר מחזקת פנוי' שהוא חזקה קמייתא, או משאר חזקה קמייתא כמו העמד טמא על חזקתו עדיין לא ירדנו להבין הדבר על בריו ועמ"ש הפני יהושע בחי' לכתובת שם, בביאור הדבר דחזקת פנוי' ל"מ חזקה, ומשמעות לשון תוס' לא משמע כדבריו, וחזקת הגוף הוא כמו חזקה שלא זינתה שנולדה כן כמ"ש רש"י בדף י"ג ע"ב ד"ה אוקמא וכמו כן חזקת הגוף שנולדה בלא מומין כמ"ש בכתובת דף ע"ה ע"ב ד"ה מני, וגם העמד הגוף בחזקת שלא הי' נגע, ולכאורה היא כמו כל חזקה קמייתא והאמת שיש ליישב אבל דבר זה צריך ביאור רחב ואין כאן מקומו כי אם בכללי חזקות:

ענין ד) מצינו בש"ס חזקה דאתי' מכח רובא כמו בהמה שנשחטה חטה בחזקת היתר עומדת הוא חזקה דאתי' מכח רובא דרוב בהמות כשרים, וכיו"ב הרבה חזקות:

ענין ה) חזקת כשרות על אדם שמן הסתם לא עבר עבירה וחזקה זו מלבד שיש לו חזקה עצמית שלא נולד בעל עבירה אף גם אתי' מכח רובא דבני ישראל הם כשרים וכל דפריש מרובא קפריש כמ"ש בספ"י בגיטין די"ז ובתשובת נ"בי חלק א"העז סימן ס"ט יע"ש ומ"ש בספ"י דליכא חזקה עצמית דבריו תמוהין:

ענין ו) חזקה דאתי' מכח העדר ידיעה דהוי ג"כ חזקה, אף דלא דמי לחזקת א"א וחזקת פנוי' וחזקת נגע שפעם אחת הי' בודאי כן ועכשיו ספק וחזקה זו אף שלא ראינו כלל פעם אחת שהי' ודאי מ"מ לא מחזקינן ריעותא כיון דלא ראינו ריעותא בדבר עיין ש"ות מוהרי"ט ספר א' סימן ל"ז מ"ש בזה:

ענין ז) חזקה העשוי' להשתנות כמו חזקת חי בגיטין דף כ"ח, וחזקת פנוי' ועיין רמב"ן בס' המלחמות בכתובת דף ט"ז ע"א ובבעל המאור ובחי' פ"י שם ובש"ות מוהרי"ט ספר א' סימן מ"א ובפני יהושע בק"א לקדושין סימן צ"ד מ"ש שם בזה:

ענין ח) מצינו דבר שלא הי' מעולם ודאי מ"מ אי אפשר לשנות דבר שנוהג בו היתר לנהוג איסור כי אם בראי' ברורה, וראי' לזה מהא דאי' במס' כתובת דף כ"ד ע"ב אמר ר' יוסי הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול פירש"י גדולה חזקה שאין ב"ד יכולין להוציא דבר מחזקתו ע"ש והוכיח מכאן התבואת שור בסימן י"ח סע"ק כ"ט שאפי' בדבר שלא הי' מעולם ודאי, מ"מ אי אפשר לשנות דבר שנוהג בו היתר לנהוג בו איסור כי אם בראי' ברורה והי' מהני להם החזקה לפלגא שלא אסרום בתרומה מעני שהי' מותר להם ואסרו להם קדשים שעדיין לא נהגו היתר אע"ג דהא בהא תלי' ותרומה לזר חמירה כקודש מ"מ מאי דאחזיק אחזיק וה"נ אי' במס' קדושין דף ע"א כאן להשיאו אשה כאן להוציא אשה מידו, אלמא דבר שביד האדם בחזקת היתר אע"ג דלית לי' חזקה ברורה מתחילתו אין מוציאין ומפקיעין התירו כי אם בראי' ברורה כמו שאין מוציאין ממון מיד המוחזק בו יע"ש, וכיו"ב מצאתי בחי' ריטב"א במס' קדושין דף ס"ו ע"א ד"ה ה"ד וז"ל ואחרים תירצו דודאי תרי ותרי ספיקא דאורייתא, ולא אמרינן אוקי איתתא אחזקה או גברא בחזקתו או בחזקת אבהתא לגמרי לסמוך בדבר לעשות מעשה לכתחילה אלא דשבקינן לי' אמאי דאתחזק עד השתא ואי הוי אכיל אפי' בתרומה דאוריי' לא מחתינן לי' מיני' אבל אין משיאין בתו ואלמנתו לכהונה לכתחילה וה"ה נמי שאין מניחין אותו להקריב ע"ג המזבח שכיון שיש בו פיסול דהיאך אין מניחין בתו להנשא לכהונה וכשמניחין אותו להקריב קרבן א"כ מסקי לי' ליוחסין כו' יע"ש ועיין ש"ות ראנ"ח סימן מ"א הרי דהוי חזקה דבר **(הג"ה דף פ' פליגי ר"מ וחכמים בתינוק שנמצא בצד עיסה וסוברים חכמים דרובא וחזקה רובא עדיף וכן פסק רמב"ם בפרק ט"ז מאבות הטומאת הלכה ג', ובעכצ"ל הא דסובר כמתניתן דיבמות הנ"ל דאזיל בשיטת ר"ת בבכורת ד"כ הנ"ל דאפילו לחכמים דר"מ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן וכיון דמן התורה רובא עדיף מחזקה ומגורשת מן התורה דאמרינן שהיא מרוב נשים שהוי זכות להם ואם ניסת ליבם תצא והולד הוי ודאי ממזר מן התורה כי לא אמרו חכמים סמוך מיעוטת לחזקה רק להחמיר לא להקל וקשה והוי לרמב"ם לדייק בלשונו כי יש נ"מ רבתי לדינא ולמה כתב דהוי ספק מגורשת וצ"ע שוב ראיתי בש"ות הריב"ש סימן תק"ט שיש להוכיח מדבריו כהבנת פי' אשל אברהם הנ"ל עיין שם היטב, ואולם מדברי רש"י שם בדברי המתחיל וחוששין יראה מדקדוק לשונו שיש ספק השקול אי רחמא ליבם, אי סני' לי' ולא אמרינן שרוב נשים סנין ליבם ויש להאריך בכ"ז ואין כאן מקומו:

)**