שערי תורה חלק א רמח

נאמן והכא הוי ספק השקול עכ"ד, ולדבריו ניחא הא דאי' בדף י"ד ע"א הלכך לר"ג אלים לי' ברי, ולא קאמר נמי משום חזקה כיון דאמרינן סמוך מיעוטא דכשרים לחזקה והוי פלגא ופלגא עיקר ההכשר בא משום שרי, ובגוף דבריו שכתב דבשבוי' לא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה כיון דהוי מיעוטא דמיעוטא דלא אמרינן סמוך כו' כבר נחלקו קמאי זלה"ה הובא במרדכי בפ' הזרוע סימן תשל"ז רבינו משולם סובר דאפי' בחד ענין הוי מיעוטא דמיעוטא, ואולם רבינו ברוך חולק ע"ז וז"ל ומ"ט אדוני דאנן סהדי דמיעוטא דמיעוטא הוא אין נראה לי דא"כ קטן וקטנה נמי נימא הכי, אלא ודאי לא הוי מיעוטא דמיעוטא אלא בתרי עניני דומי' דגבינת בית אונייקי דפ' אין מעמידין כיון דאיכא רוב עגלים שאין נשחטין לע"ז ואיכא נמי שאר בהמות כו' דשאר בהמות לגמרי אין נשחטין לע"ז כי אם עגלים לחוד אבל אם הי' נשחטים שאר בהמות לע"ז אפי' אחד מני אלף לא הוי לי' אלא חד מיעוט והוי לן למיחש שמא הך קיבה מאותו מיעוט עכ"ל וא"כ לדבריו גם בהך דשבוי' שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה מיהו מתוס' במס' גיטין דף ב' ע"ב ובכמה דוכתי וכן בשאר פוסקים מוכח דסוברים כשיטת רבינו משולם דאפי' בחד ענין היכי דהוי רובא דרובא לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דהוי מיעוטא דמיעוטא, ותו יש לומר כמ"ש בת' בית מאיר סימן ד' שמצא בריטב"א במס' חולין בפ"ק ד"ה להאי לישנא כתב וז"ל ויש מתרצים דרוב מצויין לאו דוקא רוב אלא כמו כל, ובהאי דאמרינן בפ' בתולה נשאת רוב עכ"ום פרוצים בעריות דבעי למימר כל יע"ש, וא"ש בפשיטות

אמנם יש להסתפק לשיטה זו בכוונת ר"ג אי נימא משום דאזיל לשיטתו דמשמע דסובר בפ"ק דחולין דף ו' כר' מאיר דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא כמ"ש תוס' בד"ה מסייע, ומהני ברי שלה בספק השקול, אבל לדידן דקיי"ל כחכמים דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה באיסור דאורייתא רק דרובא עדיף מחזקה לא מהני ברי וחזקה נגד רובא א"ד אפי' לדידן ברי וחזקה עדיף מרובא דהלכה דרובא עדיף מחזקה לא הי' אלא בשמא ושמא אבל חזקה בצירוף ברי עדיף מרובא, ולכאורה צד זה מוכח דא"כ תיקשי הילכתא אהלכתא דהא קיי"ל כאן כד"ג וקיי"ל כחכמים דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, ולאחר העיון ראיתי שבדין זה כבר נחלקו אבות העולם מקור הענין נובע מר"אש בכתובת דף ט' ע"א סימן י"ח (ורמז לן הפני יהושע קצת בזה) שהביא בשם רבינו יונה הא דסובר ר' אלעזר דבטוען פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו באשת ישראל כשקידשה אביה פחותה מבת שלשה שנים ויום אחד דהוי רק חד ספיקא ספק אונס ספק ברצון וסד"א לחומרא היינו במכחשתו ואומרת שבתולה היתה או בשותקת, אבל אם אמרה אמת שפתחה פתוח ונאנסה תחתיו באשת ישראל נאמנת ומותרת לו מפני שהיא טוענת טענת ברי והוא טוען טענת שמא שא"י אם באונס אם ברצון וברי ושמא ברי עדיף ומתחילה דחה דבריו אף דיש חזקה אוקי איתתא בחזקת היתר וצדקת ונאנסה המסייע לברי, מ"מ כיון דאיכא כנגד ברי רובא דברצון דאונס לא שכיח ויש קול לאונס ורובא עדיף מחזקה הלכך לא סמכינן אברי דידה ואסורה, ולבסוף כתב לקיים דבריו וז"ל ומיהו נראה לי לקיים דבריהם מהא דהי' מעוברת לקמן דף י"ג דאלים לי' לר"ג ברי ומכשיר העובר ואע"ג דלית לי' חזקת כשרות ואפי' ברוב פסולין יע"ש משמע לשיטת רבינו יונה הטעם דברי וחזקה עדיף מרובא, ומ"ש הר"אש שמכשיר העובר אע"ג דלית לי' חזקת כשרות כוונתו אף שלית לי' מצד עצמו מ"מ מהני חזקת האם לבת מכ"ש היכי שיש לה חזקה, ועיין בה"המ בפי"ח מאיסורי ביאה הלכה יו"ד שכתב שרמב"ם חולק על רבינו יונה דלא מהני ברי שלה ועיין בטוש"ע א"העז סימן ס"ח סעיף ז' בהגהות רמ"א ובב"ש סע"ק ט"ו, ולחולקים על רבינו יונה מוכח דסוברים דברי וחזקה לא מהני נגד רובא דברצון, ואכתי י"ל אפי' לרבינו יונה לא מוכח בעלמא, שאני התם די"ל דסובר כתוס' בד"ה ואבע"א דרובא דברצון הוי רק רוב דרבנן ולבן אלים חזקה וברי לדחות אבל ברוב דאורייתא י"ל דמודה דרוב עדיף מחזקה וברי והחולקים סוברים דהוי רוב דאורייתא דלא כתוס' ומיישבים קו' באופן אחר וכמש"ל בפרט ב' וקצת יש להוכיח דרוב עדיף מחזקה וברי לפוסקים הסוברים ביו"ד סי' קכ"ז דעד אחד אינו נאמן נגד חזקה אף שטוען ברי בע"כ חזקה עדיף וכפמ"ש בפרט א' רובא עדיף ממני חזקות ה"ה מחזקה וברי, ובעכצ"ל דר"ג אזיל לשיטתו וקשה לדידן, מיהו ריטב"א לשיטתו דסובר בקדושין דף ס"ה ע"א דע"א נאמן נגד חזקת איסור, ומשמע משום שאומר ברי, עיין יבמות דפ"ח ע"א שפיר י"ל דחזקה וברי עדיף מרובא, או דסובר כמ"מ ריב"ש בסי' שע"ט דב' חזקות עדיפי מרובא

יא ובדעת רבינו הגדול הר"אש זלה"ה כפי הנראה מפסקי' בסוגין דף י"ג וי"ד לא הזכיר כלל חזקה דבודקת ומזנה אליבא דר"ג ויותר משמע כן ממש בדף ט' ע"א סימן י"ח לקיים דברי תלמידי רבינו יונה מדאלים לר"ג ברי דמכשיר העובר ואע"ג דלית לי' חזקת כשרות ואי איתא דאית לי' חזקה בודקת ומזכה ליכא ראי' מהתם, מיהו יש לדחות די"ל דסובר לר' יוחנן ג"כ ל"מ חזקת האם שהיא חזקת כשרות לבת רק מטעם חזקה בודקת ומזנה מהני להכשיר הבת, ומביא ראי' כמו שברי בצירוף חזקה דבודקת ומזנה מהני לדחות הרוב ה"ה ברי וחזקת היתר מהני לדחות דובא דברצון (ועיין במוהרש"א בדף י"ג ע"ב בתוס' ד"ה מסייע ובדף ט"ו ע"א בד"ה וליוחסין) וצ"ע בזה דלא משמע כן ובש"ות הר"אש כלל פ"ב כתב וז"ל ואפסקא הלכתא כר"ג ואפי' בתה כשירה ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואפי' רוב פסולין שאני התם דאיכא טעמא דאשה בודקת ומזנה אי נמי משום דאמרינן אוקי איתתא אחזקתה והיא בחזקת כשרות עד יום הזה ולא תוציאנה מחזקת, כשרות ואומרת לכשר נבעלתי יע"ש משמע להמעיין לפמ"ש אי נמי אין אנו צריכין לטעמא דבודקת ומזנה וסובר ברי וחזקת כשרות לבד מהני ובעכצ"ל כי היכי דלא תיקשי משבוי' התירץ כמ"ש לעיל בשם פני יהושע וקם בשיטה חדא עם רש"י וריטב"א ונ"י, מיהו עכ"פ נשמע לה להמעיין ברש"י ותוס' ור"אש בכתובת דף ט' הנ"ל וריטב"א ונ"י אפי' בודאי רוב פסולין כגון דידעינן בבירור שהלך הבועל אצלה מ"מ מכשיר ר"ג מטעמים הנ"ל, ודלא כשיטת המ"מ שיבואר לקמן, דאל"כ לא הי' מתחיל קו' תוס' ד"ה השבתנו דשאני שבוי' דבודאי רוב מתנגד לברי וכן משמע להדי' בחי' רשב"א במס' קדושין דף ע"ג ע"ב ד"ה כל שנאסף אפילו בודאי רוב פסולין נאמנת לר"ג:

**(הג"ה ודע שכתבו תוס' בבכורת דף כ' ע"ב וחולין דף פ"ו ע"א דר"מ סובר סמוך מיעוטא לחזקה אפי' מדאורייתא ובתוס' יבמות דף קי"ט עמוד א' דברי המתחיל מחוורתא משמע דלא פסיקא להו כ"כ ולדידן נחלקו קמאי זלה"ה ודעת ר"ת בבכורת שם ד"ה חלב דחיישינן למיעוטא היכי דאיכא חזקה בהדי' להחמיר, ומשמע בפשיטות שהוא רק חומרא דרבנן, וכן הבין הפני יהושע בק"א לכתובת סי' מ"ז ד"ה הלכך ובפרי מגדים בשפתי דעת סימן ק"י סעיף קטן י"ד ובכללי ס"ס אות כ"ז ואולם ראיתי בפ"י במסכת גיטין דף כ"ה ע"ב בתוס' ד"ה מוחל ובספר אשל אברהם להגאון אמיתי מו"ה אברהם ברודא זצ"ל בחידושיו לחולין דף י"א סימן ד' שהבינו דהלכה הוא דאמרינן סמוך מיעוטה לחזקה להחמיר מן התורה ודבריהם תמוהין, ואולם יש להבין דהנה ביבמות דף קי"ז ע"ב אי' שם בעי מיניה רבא מרב נחמן המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסני' לה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו או דלמא כיון דזימנין דרחמא ליה חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו יע"ש הפשיטות ועיין בש"ות שבות יעקב חלק א' סימן ק"כ והרמב"ם כתב בפ"ט מה"ג הלכה כ"א וז"ל בעל שאמר לאחר זכה בגט זה לאשתי כדי שלא תפול לפני יבם ונתן הגט לידו ומת הבעל קודם שיגיע הגט לידה ה"ז ספק מגורשת שרוב נשים זכות הוא להן שלא יפלו לפני יבם ולפיכך תהי' ספק מגורשת אע"ג שלא הגיע גט לידה הואיל וזכה לה בה אחר עכ"ל דייק רבינו זלה"ה שאצל רוב נשים הוא זכות ונראה שהוכיח כן מלשון רבא דאמר כיון דסני' לה כו' א"ד כיון דזימנין דרחמא לי' ולא קאמר בחדא לשון והול"ל כיון דזמנין דסני' לה משמע דמן הסתם וע"פי רוב סני' ליבם ועיין ביבמות דצ"ג ע"ב וצ"ד ע"א, ולכאורה קשה כיון שברוב נשים הוא זכות לה מאי קמבעי' לן כיון דקיי"ל כחכמים דרבי מאיר דלא חיישינן למיעוטא א"כ תהי' ודאי מגורשת ובעכצ"ל לפום מאי דאיתא בדף קי"ט עמוד א' בתירץ רבא דלכן בהאשה שהלך בעלה וצרתה למד"הי ובאו ואמרו לה מת בעלך לא תנשא ולא תתייבם אף דרוב נשים מתעברות ויולדת משום כיון דחזקה ליבום ורובא לשוק סמוך מיעוט דמפלת לחזקה והוי פלגא ופלגא, ורמב"ם פוסק בפ"ג מיבום הלכה ו' כהך מתני' ובע"כ סובר כמ"ש יש"ש שדעתו לפרש דאתי' מתני' אפילו כרבנן דר"מ כיון שהיתה בחזקת איסור לשוק אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר ולכן חולצת ול"מ, ואולם קשה לפמ"ש רמב"ם בפרק עשירי מהלכות גירושין הלכה ג' כל מקום שכתב בחיבורו ה"ז ספק גירושין או ספק מגורשת לא תנשא ואם תנשא תצא והוי הולד ספק ממזר מפני שהוא ספק ערוה יע"ש וא"כ הכא במזכה גט לאשתו במקום, יבום ומת אם יבמה היבם הוי ולד ספק ממז' וספק ממזר מותר מן התור' כדאי' בקידושין בדף ע"ג ונ"מ טובא בין ממזר ודאי לממזר ספק כמ"ש רמב"ם בפרק ט"ו מא"ב, ואי הוי אמרינן שמן התורה מגורשת גמורה כי אזלינן בתר רובא שהוא זכות להם אם יבמה היבם אח"כ תצא והולד ממזר ודאי ובמסכת נדה דף י"ח ובקידושין)**