שערי תורה חלק א רמז

משום לאו דקדישה ולא נוסיף איסור דאורייתא בפסולי קהל בביאה בלא קדושין א"א לומר טעם דבודקת ומזנה לר"ג

ח אמנם אכתי קשה לשיטת תוס' אפי' אי יסברו כשיטת ראב"ד וגם שביאת נכרי בצינעא אסור מן התורה לפמ"ש הר"אש בתשובה כלל ב' הובא בב"י א"העז סימן ו' בסופו, בכהן שבא על פנוי' דמסתמא לא טבלה דבושה לטבול והיא בחזקת נדה וכ"כ בש"ע א"העז סי' כ"ו סעיף י"ו בהג"ה וא"כ כיון דהיא חשודה על איסור כרת שהוא חמור לשמים ולבריות חשודה נמי על איסור קל ביאה לפסולי קהל שהוא איסור לאו ועיין ביו"ד סי' קי"ט סעיף ה' החשוד על איסור חמור חמוד על הקל ממנו ועיין בב"י שם וש"ך ס"ק י"ג, אם שניהם ממין איסור אחר מוכח בהגהות רמ"א יו"ד סימן ב' דאפילו בפעם אחת הוי חשוד ותו דהכא כראה אפי' אי נימא בעלמא החשוד על איסור חמור לא חשוד על איסור קל, שאני התם שיש לנו ספק אם עשה עוד איסור אחר לא חיישינן דעביד עוד איסור, משא"כ באותו ענין שנחשד לעבור על איסור בודאי לא נשמר מאיסור אחר הנצמח מאיסור הלז וכיון דהיא עשתה איסור שזינתה בנדתה לא נזהרה באיסור זנות לפסולי קהל, ולכאורה מצאתי סתירה לכלל זה ממ"ש הרמב"ם בפרק ב' מהלכות תמורה הלכה ב' וז"ל דאם הי' שלשה בהמות קדשים מונחי' לפניו ואחת מהן בעלת מום שעומדת לפדיון וב' בהמות חולין ואמר הרי אלו תחת אלו שאינו לוקה אלא שתים והבהמה שלישית בעלת מום חולין תלינן לשם חילול קאמר ולא לשם תמורה כיון שיש לפניו דרך היתד והוא החילול, ודרך האיסור והוא התמורה חזקה שאינו מניח ההיתר ועושה איסור עכ"ל, והוא מש"ס דתמורה דף כ"ז ע"א, הרי אף מזה לא נשמר מאיסור מ"מ כל שיש לתלות שלא עביד איסור מוסיף תלינן ה"ה יש לומר דלא עברה איסור מוסיף לזנות עם פסולי קהל ותלינן שבדקה וזינתה עם כשרים אבל ז"א מתרי טעמא חדא שכבר הרגיש בזה המשנה למלך בפרק עשירי מהלכות גירושין הלכה י"ח על מ"ש רמב"ם בנתייחד עמה בפני עדים אם היתה מגורשת מן הנשואין דחיישינן הן הן עידי יחוד והן הן עידי ביאה, כתב שם בשם רדב"ז דאם פרסה נדה ונתייחד עמה בפני עדים לא חיישינן לה דמסתמא לא עבר על איסור כרת ואפי' ראינו שנבעלה לא חיישינן שמא לשם קידושין בעל דהא לא שייך לומר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דמאן דעבר על איסור כרת לא חש לבעילת זנות ונראה לפרש דבריו דלא דמי למ"ש רמב"ם מהלכות תמורה כו' דהתם משום שעשה שני איסורין לא חיישינן שעשה שלשה כיון שהם חלוקים אבל הכא שהוא בדבר אחד שבאותו ביאה עבר אאיסור נדה באותו דבר עצמו בודאי לא נזהר מאיסור אחד הבא מחמת אותו ביאה שהוא בעילת זנות יע"ש, וא"כ ה"ה באותו ביאה לא היתה מדקדקת אם הוא מפסולי קהל ותו דאם הי' לפניה ב' דרכים דרך שנוכל למעט האיסור ודרך להרבות באיסור, כנידון דרמב"ם הי' אפשר לומר דלא שבקה איסור קל ועביד איסור חמור משא"כ הכא אולי לא הי' מצוי לה רק הפסול ויצרה תקפה ונבעלה, ובשגם למ"ד בירושלמי הזנות רצה אחר הפסולין, וא"א לומר שיהי' נאמנת עכשיו מצד דיבורה הא מוכח דברי לבד ל"מ נגד רוב פסולין כמו בשבויה רק עיקר הטעם דבודקת ומזנה בעת הזנות וקמה קו' הנ"ל וצ"ע

פרט ה יבואר שיטת ריטב"א וסיעתו בטעמא דר"ג דסובר דנאמנת אפילו ברוב פסולין

ט בס' שיטה מקובצת במס' כתובות שם ד"ה הלכך כתב בשם ריטב"א וז"ל לאו משום בריא לחוד אלא משום חזקה דגופא מסייע לה כדאי' לעיל יע"ש, וכן במס' יבמות דף ס"ט כתב הנמוקי יוסף בשם ריטב"א וז"ל היא אומרת שהוא פסול והבעל שותק אין הולד ממזר ודאי על פיה שלא האמינתו תורה לפסול אלא להכשיר דמסייע לי' חזקה דגופא יע"ש, וכ"כ עוד שם בסופו וז"ל ואין הנאמנות שלא באדם מסוים יותר מאחר אלא הנאמנות הוא שנבעלה לכשר לה משום חזקה דגופא כדאי' התם עכ"ל, לא ניכר כלל הטעם דבודקת ומזנה וכן נלענ"ד כוונת רבינו הגדול רש"י זלה"ה דהנה בדף י"ד ע"ב בהא דאי' מם אמר ר' יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה, אמר ר' יוחנן בן כורי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה ה"ז תנשא לכהונה וא"ל רבא לר' נחמן ריב"נ דאמר כמאן אי כר"ג אפי' ברוב פסולין נמי מכשיר כתב רש"י וז"ל דאית לי' העמד אשה על חזקתה יע"ש הגם דרש"י נקט רק הטעם משום חזקה ולפמ"ש הר"ן שם מן הסתם אינה יודעת מ"מ רש"י בע"כ סובר דמיירי שטוענת ברי ועיין תוס' ד"ה כמאן וכסף משנה בפי"ח מא"ב הלכה י"ג וב"י בס"ס ו' דא"א לומר מטעם חזקה לבד מכשיר ר"ג נגד רוב פסולין דהא רובא וחזקה רובא עדיף, ותו הא סוגי' דש"ס בדף י"ד ע"א מוכח דהוא מטעם ברי ג"כ כדאי' שם להדי' וכבר העיר בזה בחידושי פני יהושע, רק קצת דבריו תמוהין לכן אמרתי להעתיק לשונו, וז"ל משמע מלשון רש"י אפילו כשאינה טוענת ברי אפ"ה אוקמא אחזקת היתר אע"ג דבר"פ האשה שנתארמלה משמע מפירש"י דמשני הש"ס דר"ג לא אזיל בתר חזקה אלא היכי דאיכא נמי ברי ושמא אפשר דרש"י סובר דהיינו דוקא לענין ממון דכלל גדול בדין המע"ה אבל באיסורין חזקת היתר לחוד מהני, אלא דא"א לומר כן דמכשיר ר"ג ברוב פסולין משום חזקת היתר לחוד דהא פשיטא בכולה תלמודא דרובא וחזקה רובא עדיף, מיהו בהא מצינן כמי לומר משום דאי' בפ"ק דחולין דר"ג כר"מ ס"ל דלא אזיל בתר רובא ואפ"ה אזיל בתר חזקה כדמוכח בעירובין דף ל"ד אלא דאכתי קשה דלעיל רמינן דר"ג באלמנת עיסה, ומשני הש"ס דלר"ג אלים לי' ברי אלמא דלר"ג חזקת היתר לחוד לא מהני, אלא בהדי ברי ושמא, ועוד דאכתי מנלן לתלמודא הא מילתא דהא בכולה משניות דר"ג משום ברי האמינה כדקתני נאמנת ור"י מהדר לא מפיה אנו חיין לכך נראה דרש"י חדא מנייהו נקיט משום דפשיטא לר"ג לא מטעם ברי ושמא לחוד מכשיר ברוב פסולין אלא משום דאיכא חזקה בהדי' כמבואר בהר"אש בסוגי' דפ"פ בשיטת רבינו יונה, עכ"ל והנה מ"ש אליבא דר"מ אף שלא אזיל בתר רובא אפ"ה אזיל בתר חזקה כבר קדמהו בהגהות מרדכי במס' חולין בפרק הזרוע סימן תשל"ז להקשות כן על ר' מאיר, אף דבריו כאן תמוהין דהא אפי' ר' מאיר מודה ברובא דאיתא קמן כדאי' בחולין דף י"א ע"א והא משמע בש"ס דמכשיר מטעם חזקה אפי' ברוב העיר פסולין אף דהוי רובא דאיתא קמן דרובא דעלמא הוי רובא דליתא קמן אבל רוב העיר הוי רובא דאיתא קמן, ומה שהקשה מלשון נאמנת כיו"ב הקשה הרמב"ן בס' מלחמות לשיטת המאור ואי משום הא לא ארי' די"ל לרבותא דר"י נקטא שאפי' כשטוענת ברי א"נ, אך המעיין בסוגי' בדף י"ד ע"א מוכח להדי' דר"ג לא מכשיר רק כשטוענת ברי, ומה שלא פי' רש"י כן י"ל כמ"ש בס' שיטה מקובצת בדף ע"ג ע"א ד"ה אמר דמתני' מיירי בטוענת אף שהיתה תינוקת היתה בר דעת והא דלא איתא להדי' שאמרה לכשר נבעלתי דלא הוצרך לכך דהא על פלוגתא דר"ג ור' יהושע מייתי לי' דאיירי בהכי דמעשה לסייע מייתי בכל תנא וע"ע מ"ש בד"ה נ"מ בשם ר"י מגאש לכן לא הוצרך לפרש, ואולם חזקת כשרות הוצרך רש"י לפרש דסד"א דטעמא דר"ג דמכשיר בראוה שנבעלה או בראוה מעוברת משום חזקת אשה בודקת ומזנה מסייע ג"כ, אבל משום חזקת כשרות לא מכשיר והכא ליכא חזקה דבודקת ומזנה כיון דנאנסה קמ"ל דמכשיר משום חזקת כשרות של אשה בצירוף ברי מהני, ומה"ט רש"י בכולה סוגי' לא ביאר כלל לר"ג משום חזקה בודקת ומזנה ועיין ברש"י דף י"ג ע"ב ד"ה השבתנו ובשיטה מקובצת שם משמע להדי' כמ"ש דרש"י לית לי' חזקה דבודקת ומזנה לר"ג דמודה בזה לר"י כדאי' בדף י"ד

אבראי צריך להבין לשיטת רש"י וריטב"א ונ"י קמה קו' תוס' בד"ה השבתנו מ"ש משבוי' דאינה נאמנת לומר שלא נבעלת אף שטוענת ברי וחזקת היתר לכהונה מסייע לה משום שאומרת נגד רוב דרוב נכרים פרוצין בעריות, ובע"כ רוב עדיף מחזקה וברי והכא מהני ברי וחזקת היתר נגד רוב פסולין וראיתי בס' פ"י שכתב לתרץ דשאני שבוי' דרוב גוי' פרוצים בעריות הו"ל רובא דרובא כמ"ש תוס' ור"אש זלה"ה לענין רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ובריש גיטין גבי ספרי דדייני מיגמר גמירי דלמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ וה"נ אפשר דסתם עכ"ום פרוצים בעריות ומיעוטא דמיעוטא לא פרצי וכן נראה להדי' מלשון רש"י בד"ה יש עדים שכתב כולנו עדים שנבעלה, אלא מה שהאמינו עד אחד היינו משום שהעיד מלא נתייחד עם השבאי, משא"כ במעוברת אע"ג דאיכא רוב פסולין מ"מ מצרפין מיעוט לחזקת היתר דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לר"ג והוי פלגא ופלגא ממילא מהני ברי שלה כמו בכל האיסורין בספק חלב ספק שומן קיי"ל דעד אחד שאפילו בעל דבר