שערי תורה חלק א רמה

חיישינן שזנות הי' במקום אחר ושפיר יש לומר שהי' במקום אחר והי' אונס דסברא הנ"ל מוכרע מצד הסברא דלא שייך לומר שאונסא אית לי' קלא כ"א היכי שאמרינן שהי' כאן (ואף לפי דברינו כעת בלא"ה לק"מ קו' הפלאה בפרט ב' מ"מ סברא זו הלז נכונה מצד עצמה) והיכי דיש לחוש שהי' במקום אחר שפיר יש לומר שהי' באונס וממילא ליכא חזקה דבודקת ומזנה, ולא נשאר רק חזקת כשרות ול"מ לבת, ואין להקשות לפ"ז קשה על ר' אלעזר קו' תוס' בד"ה השבתנו, אמאי נאמנת אפי' ברוב פסולין הא דמי לשבוי' כיון דלית לי' חזקה שבודקת ומזנה, ז"א די"ל אליבא דר"א כסברת נ"י ופ"י שאביא לקמן בפרט ה' דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת היתר והוי פלגא ופלגא מהני ברי דידה ושאני שבוי' דרובם ככולם פרוצים בעריות דלא שייך סמוך כו' ותוס' שכתבו חזקה דבודקת ומזנה הוא אליבא דר' יוחנן דקי"ל כוותי' אין אנו אחראין לומר דר"ג ור"א סוברי' סמוך מיעוטא לחזקה כר' מאיר כיון דיש לומר דסוברים אפי' כחכמים דר' מאיר דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואף דר"ג משמע דסובר בחולין דף ו' ע"א כר' מאיר כמ"ש בפ"י מ"מ ניחא להו לומר הטעם גם לדידן דקיי"ל כר"ג וקיי"ל כחכמים דר' מאיר דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לקולא ותיקשי הלכתא אהלכתא ההכרח לומר הטעם דבודקת ומזנית ובאמת י"ל מה"ט מהני גם לבת ולפ"ז דמוכח דר"א לית לי' כ"נ וכ"ה דאי יסבור כ"נ וכ"ה תיקשי אמאי לא מכשיר ר"ג גם הבת דהא יש הוכחה שהי' ברצון מדליכא קול שפיר מקשה הש"ס בכתובת דף ט' ע"א לר"א לשיטתו ולק"מ קו' הפלאה הנזכר בפרט ב' וא"כ לפ"ז מיושב ג"כ קו' הנ"ל דשפיר מקשה הש"ס על רב אסי דמאן דסובר פוסל בבתה בע"כ לית לי' חזקה כ"נ וכ"ה ועיקר קו' הש"ס הוא רק אי יסבור כר"א כנ"ל וא"ש

ה אמנם לפי זה קשה לשיטת תוס' הנ"ל לר' יוחנן לפמ"ש הב"ש בסי' ו' דילפינן איסור מטומאה לענין זה ומאן דסובר מחזיקין טומאה ממקום למקום בע"כ לית לי' חזקה כ"נ וכ"ה ומחזיקין זנות ממקום למקום ור' יוחנן סובר בנדה דף ד' דמחזיקין טומאה ממקום למקום, וא"כ קשה לשיטתו קו' התוס' אמאי בראוה מעוברת סובר ד"ג דנאמנת אפי' ברוב פסולין מ"ש משבוי' דהא ליכא חזקה דבודקת ומזנה כיון שלא ראוה מקום הבעילה יש לחוש אולי הי' הזנות במקום אחר ושם נאנסה ולכן ליכא כאן קול שהי' באונס, ובאונס לא שייך בודקת ומזנה, וכיון דרוב פסולין הוא ודאי וחזקה דבודקת הוא ספק אם יש לפנינו חזקה אין ספק מוציא מידי וודאי, ואין לומר דס"ל לתוס' כמ"ש הב"ש בסימן ז' ס"ק ל"ט בשיטת הר"ן והמ"מ דאינה נאמנת ברוב פסולין רק כשיש ספק אם אזלה לבועל אבל אי ברור דהלך הבועל אצלה ואיכא רוב פסולים אינה נאמנת כמו כן יש לומר בשיטת תוס' שאף שלא נחתו לסברת הפוסקים הנ"ל מ"מ בדין זה יש לומר דסוברים כוותייהו, וא"ש דברי ר"ג אף לר' יוחנן לשיטתו דאפי' בראוה מעוברת כיון שעדי' לא ראו הביאה רק שהיא מעוברת לפנינו ויש ספק אם הי' רוב דלמא אזלא לבועל והוי קבוע וכמו דחזקה בודקת ומזנה הוא ספק איכא ספק גם ברוב ולכן מהני ברי שלה ול"ד לשבוי' דהתם בודאי אומרת נגד רוב דלא שייך התם קבוע לענין רוב נכרים פרוצים בעדיות ומיעוטא שאינם פרוצים לא ניכר מי הוא פרוץ מי אינו פרוץ ובכה"ג ל"ש קבוע כמ"ש תוס' בנזיר דף י"ב וכן מצאתי סברא זו בס' בית מאיר דשם לא הוי קבוע, דזה אינו דא"כ למה לתוס' לחדש הך חזקה דבודק' ומזנה לר"ג שהוא נגד סתימת הש"ס הא הו"מ לומר בפשיטות דל"ד לשבוי' דאומרת בודאי נגד רוב ל"מ ברי בצירוף חזקת היתר שלה דרובא עדיף משא"כ הכא אף דרוב פסולין אצלה מ"מ איכא ספק דלמא אזלה לגבי' דהכא הוי קבוע דאו' דאו"ה ניכר לעצמו ואיכא ספק אם יש כאן רוב פסולין וחזקת היתר שלה הוא ודאי אמרינן ודאי חזקה עדיף מספק רוב אע"כ דלא נחתו לסברת ב"ש והבינו אפי' כשברור שרוב פסולין אצלה שהלך הבועל לגבה מ"מ נאמנת לכן הוכרחו לחדש לר"ג חזקה דבודקת ומזנה וא"כ קשה קו' הנ"ל לר' יוחנן לשיטתו קמה קו' תוס' בד"ה השבתנו מ"ש משבוי':

ולולי דברי תוס' נלענ"ד ליישב קו' תוספת דהנה יש לברר אי אמרינן מגו במקום רוב, וראיתי בתוס' כתובת דף י"ו ע"א בד"ה כיון בהא דמקשה הש"ס כיון דרוב נשים בתולות נישאות כי לא אתי עדים מאי הוי כתבו לרב פריך דאית לי' הולכין בממון אחר רוב והקשה בחידושי פני יהושע דלרב ודאי לק"מ דהא רב אית לי' דבמעשה ב"ד יכול לטעון פרעתי כמ"ש תוס' בדף פ"ט בד"ה הוציאה וא"כ א"ש דאי ליכא עידי הינומא הבעל נאמן דאלמנה היתה במגו דאי בעי הוי מצי למיטען פרעתי כמ"ש תוס' בד"ה דאי וכתב ליישב בדוחק דפריך למאן דאית לי' כרב בחדא ופליג עלה בחדא יע"ש, ואולם אי נימא דלא אמרינן מגו במקום רוב קושי' הש"ס בפשיטות לרב גופא שוב ראיתי בתוס' ב"ב דף צ"ב ע"ב ד"ה ואמאי שהקשו קו' פ"י בהא דמקשה שם ג"כ קו' זו לרב הקשו נימא דנאמן במגו דאי בעי אמר פרעתי וע"כ בדליכא כתובה איירי דאי איכא כתובה ניחזי מאי דכתב בה ותי' דאליבא דרב קיימי דאמר בכתובת דפ"ט גט גובה עיקר כתובה גובה תוספת יע"ש, נשמע דתוס' סוברים דאמרינן מגו במקום רוב, מיהו יש לדחות דשאני התם דיש להמוחזק מגו מהני אפי' במקום רוב דמגו בצירוף חזקת ממון עדיף מרוב דהא לשמואל אפי' רוב לבד ל"מ להוציא ממון מחזקתו אבל בעלמא היכי דמגו סותר לרוב י"ל דלא מהני דרוב אלים טפי ממגו ועיין ב"ב דף ו' ע"א וכתובת די"ט ע"א בתוס' שם מיהו למ"ד דמגו מהני להוציא ממון כדאי' בב"ב דף ל"ב ורוב ל"מ להוציא ממון משמע דמגו עדיף מרוב אבל לרוב הפוסקי' דלא אמרינן מגו להוציא לא מוכח, ואדרבא משמע דרוב עדיף כיון דרוב עדיף מחזקה ובכמה דוכתי' לא אמרינן מגו במקום חזקה מכ"ש דלא אמרינן מגו במקום רוב, וכן משמע בש"ות הר"אש כלל פ"ב שהביא עובדא דנהר פקוד בב"מ דף פ"א וכתב וי"ל והלכה כאביי אע"ג דאיכא מגו לא מיהמן משום דאנן סהדי דבכל עידן איכא מיא באורחא דנהר פקוד ואע"ג דעדות ממש ליכא שהי' שם מים בשעה שהלך זה אלא שרוב פעמים מצוי שם מים הוי מגו במקום עדים יע"ש הרי שסובר דמגו במקום רוב הוי כמגו במקום עדים, וראיתי בס' א"ות בכללי מגו סימן פ"ב ס"ק ל"ה ששקיל וטרי בהך דינא אי אמדינן מגו במקום רוב והביא ג"כ דברי תוס' בב"ב יע"ש שלא החליט וכבר כתבתי הנלענ"ד וגם לא הביא דברי ש"ות הר"אש הנ"ל ובאמת אין לפשוט ממה דקיי"ל דלא אמרינן מגו במקום חזקה דלאו כל חזקות שווין ויש חזקות דעדיפא מרובא דמהני אפי' להוציא ממון כמו חזקה דאתיא מכח סברא ורובא ל"מ להוציא ממון לכן דין הלז לא ברור אי אמרינן מגו במקום רוב מיהו נראה אף אי נימא דלא אמרינן מגו במקום רוב מ"מ יש לומר דאמרינן מגו בעיקר רוב דהיינו היכי שרוב בא רק מפיו ולולי דיבורו הי' לנו ספק אם יש רוב ואותו אדם שאומר שהוא רוב המגרע כחו יש לו מגו בעיקר רוב מהני המגו וראיה לזה דהא רוב לא עדיף מעדים, ולפמ"ש הסמ"ע בחושן משפט סימן ע"א סע"ק ה' וש"ך שם סע"ק ד' אף דלא אמרינן מגו במקום עדים מ"מ אמרינן מגו בעיקר עדים היכי שאנן סהדי בא רק מפיו יע"ש היטב וה"ה לענין רוב וא"כ לק"מ קו' תוס' די"ל דהכא איירי אף שרוב פסולין מ"מ איכא ספק אם הלך הבועל אצלה או להיפך כמ"ש הב"ש בסי' ד' סע"ק ל"ט לכן אף שאומרת שהלך הבועל אצלה וכיון שרוב פסולין אצלה אמרינן כל דפריש מרובא פריש מ"מ נאמנת שלכשר נבעלה וממיעוט פריש הבועל דכיון דיש לה מגו בעיקר רוב דהו"מ לומר שהלכה לגבי בועל דהוי קבוע ומגו מהני לר"ג כמ"ש תוס' בדף י"ד ע"ב ד"ה כמאן ולא הוי מגו במקום רוב דלולי דבורה איכא ספק מי אזל בא הרוב רק מפיה נאמנת במגו, משא"כ בשבוי' דאיכא ודאי רוב ולית לה מגו לכן אינה נאמנת בברי נגד ודאי רוב ולפ"ז יש ליישב גם שיטת תוס' הא שכתבו הטעם משום חזקה דבודקת ומזנה היינו לדידן דקיי"ל דאמרינן כ"נ וכ"ה כמ"ש הב"ש ניחא להו לומר אפי' בראוה שנבעלה והלך הבועל אצלה דאיכא ודאי רוב ולית לה מגו, מ"מ נאמנת כי מסתימת לשון ריב"ל שאמר מאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין משמע אפי' כשברור שאומרת נגד רוב בין בראוה מעוברת ובין בראוה שנבעלה והלך הבועל אצלה לכן כתבו הטעם משום בודקת ומזנה אבל עכ"פ לק"מ לר' יוחנן דר"י י"ל דסובר שר"ג לא מכשיר ברוב פסולין רק כשיש לו מגו בעיקר רוב וא"ש

ו ואכתי איכא למידק לשיטת תוס' דנתבאר מדבריהם להלכה סוברים דר"ג מכשיר אפי' כשודאי רוב פסולין אצלה שהלך הבועל אצלה מ"מ נאמנת א"כ מאי מקשה הש"ס לרב אסי תרתי למה לי אי יסבור כמאן דסובר דר"ג דמכשיר בה פוסל בבתה, הא יש לומר דקמ"ל רבותא בתרווייהו בבי ואומר דרצה להורות לן דר"ג מכשיר ברוב פסולין אף כשודאי הלך הבועל אצלה מ"מ נאמנת משום חזקה בודקת ומזנה ומסיפא דראוה