שערי תורה חלק א רמד

הפוסקים כשהי' במקום זה ונתעברה ואיכא במקום זה תרי רובא לא חיישינן שמא הי' הזנות במקום אחר אשר אין שם תרי רובא אלא אמרינן כאן נמצא וכאן הי' הזנות יע"ש א"כ כמו דאמרינן כ"נ וכ"ה לענין רשויות, כמו כן לענין מקום דשם חזקה חד הוא ושפיר כתב הירושלמי כיון דבע"כ הזנות הי' במקום הנשואין וליכא קלא מוכח שהי' ברצון ועל ידי זה בא רובא דברצון, באופן דעיקר רובא דברצון בא על ידי חזקה דכאן נמצא וכאן הי' כיון דהזנות הי' כאן אם הי' באונס אית לי' קלא וא"כ לק"מ קו' הפלאה דשפיר מקשה הש"ס ואמאי ס"ס היא ואף דאיכא חזקה דכאן נמצא וכאן הי' מ"מ עדיף ס"ס שהוא מטעם רובא דעדיף מחזקה, דמצרפינן הספיקות דחזקה זו סותר לשני ספיקות דנגד ספק תחתיו איכא חזקה כאן נמצא וכ"ה שבע"כ הי' תחתיו, ונגד ספק באונס ספק ברצון איכא חזקה כ"נ וכ"ה בזנות ובע"כ הי' ברצון מדלית לי' קלא ואף שנגד ספק תחתיו חזקה כ"נ וכ"ה הוא על הרשות ונגד ספק אונס החזקה הוא על מקום מ"מ שם חזקה כ"נ וכ"ה חד הוא לומר שהי' ברשות זה וגם שהי' ברצון כי הכל הוא מענין חזקה כ"נ וכ"ה לומר שאין מחזיקין מרשות לרשות וממקום למקום וכמו דמוכח להמעיין בש"ס ופוסקים בעניני חזקות וכיון ששני ספיקות סותרים לחזקה הוי בגדר רובא דעדיף מחזקה דהספיקות חזי לאצטרופי לסתור החזקה כיון שיש שייכות זה לזה וא"ש וא"כ מיושב ג"כ קו' תוס' הנ"ל על תלמודא דידן דשפיר יש לחלק בין ספק אחד לשני ספיקות דבספק אחד הוי רובא דברצון רוב גמור כיון דאמרינן חזקה כאן נמצא וכאן הי' מוכח שהי' ברצון מדלית לי' קול כיון שהי' הזנות כאן, משא"כ בספק ספיקא דליכא חזקה דכאן נמצא וכ"ה כיון שהספיקות תרווייהו סותרים לחזקה דס"ס עדיף מחזקה היכי ששני ספיקות סותרים לחזקה ממילא ליכא רובא דברצון דהא כיון דלא אמרינן כאן נמצא וכ"ה דנסתר ע"י ס"ס ליכא הוכחה שהי' ברצון מדלית לי' קלא דאולי הי' הזנות במקום אחר ואפשר הי' לכוון כן בלשון תוס' אך מ"ש שרובא דברצון הוא רוב מדרבנן הוא למותר ומ"מ הדברים מצד עצמן נכונים, ולפ"ז מיושב קו' פ"י הנ"ל על תוס' ד"ה השבתנו די"ל תוס' כאן סוברים דרוב דברצון הוי רוב גמור מן התורה ואף שלעיל בדף ט' לא כתבו כן ידוע שהרבה בעלי תוס' היו (ותוס' שם בדף ט' אית להו טעמים אחרים שיבוארו לקמן לר"ג) וא"כ שפיר כתבו דגם בראוה מעוברת איכא חזקה דבודקת ומזנית דאנן קיי"ל כאן נמצא וכאן הי' כמ"ש הב"ש בסי' ו' סע"ק ל"ד הנ"ל היכי שנתעברה בעיר אמרינן כאן הי' הזנות בעיר שנמצאת מעוברת וכיון דליכא קלא מוכח שהי' ברצון וכיון שהוא ברצון שייך בודקת ומזנית לכן אפי' ברוב פסולין מכשיר ר"ג וא"ש

פרט ג יבואר ביאור סוגי' הש"ס דכתו' די"ג ע"א לפי דברי תוס' דאיכא חזקה דבודקת ומזנה ולפי דברינו הנ"ל

ד לכאורה קשה לפי דברינו הנ"ל בהא דאי' שם בש"ס מאי מדברת זעירי אמר נסתרה רב אסי אמר נבעלה, ומקשה הש"ס בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי מדברת ומעוברת, אלא לרב אסי תרתי למה לי, ומשני חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, אלא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מאי איכא למימר, ומשני ר' אסי סובר כמאן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה יע"ש ולפי דברינו קשה מאי מקשה הא הו"מ לומר בפשיטות אפי' לרב אסי תני מדברת שראוהו שנבעלה ברצון להודיעך כחו דר' יהושע אפי' בכה"ג דיש לומר בודקת ומזנה מ"מ א"נ דלית לי' חזקה זו, ובסיפא בראוה מעוברת להודיעך כחו דר"ג אפי' בכה"ג שייך חזקה בודקת ומזנית דסד"א דלא אמרינן כאן נמצא וב"ה ואולי הי' באונס ולא שייך בודקת קמ"ל דאמרינן כ"נ וכ"ה וכאן נמצאת מעוברת וכאן הי' הזנות בעיר וכיון דליכא קלא מסתמא הי' ברצון ושייך בודקת ומזנה לכן נאמנת שנבעלה לכשר אף ברוב פסולין, מיהו קו' זו גם לולי דברינו הנאמרים בפרט ב' קשה דהנה הרמב"ם בפרק א' מנערה בתולה הלכה א' כתב וז"ל כל הנבעלת בשדה הוי בחזקת אנוסה ודנין אותה בדין אנוסה עד שיעידו עדים שברצון נבעלה וכל הנבעלת בעיר ה"ז בחזקת מפותה מפני שלא צעקה עד שיביאו עדים שהיא אנוסה כגון ששלף חרבו, וראב"ד השיג ע"ז וז"ל חזקה זו מה תועלת יש בה כו' ואם לענין ג' דברים אם יש טענה ביניהם זה כלל גדול בדין המע"ה יע"ש ותי' בכ"מ בשם מגדול עוז שנ"מ שראו עדים מרחוק שוכב עמה ולא ידעו אם באונס אם ברצון ואם הי' בעיר חזקה שהיא מפותה ובשדה חזקה שהיא אנוסה וא"כ לרמב"ם קשה ג"כ קו' הנ"ל די"ל רישא רבותא לר' יהושע אף שבודאי הי' ברצון כיון שהי' בעיר מסתמא הי' ברצון וי"ל בודקת ומזנה ל"מ, וסיפא רבותא לר"ג אף שלא ראוה שנבעלה ויש לחוש שמא נבעלה בשדה באונס קמ"ל כ"נ וכ"ה הזנות בעיר וכיון שהי' בעיר וליכא קלא מוכח שהי' ברצון ושייך בודקת ומזנה, והנה לכאורה קשה לרמב"ם ג"כ מהא דמקשה הש"ס שם לרב אסי דאמר נבעלה מברייתא דראוה שנכנסה עם אחד לסתר או לחורבה (פירש"י סתמא לבעילה שהוא מקום לזנות) ואמרו לה מה טיבו של איש הוא כהן ונחלקו התנאים אי נאמנת ואי היינו נבעלה תרתי למה לי ומשני חדא חורבה דמתא וחדא לחורבה דדברא פירש"י חורבה דמתא סתם בעילתה מאחד מבני העיר ואיכא למימר בעיר שרובא ישראל כשרים קאמר, חורבה דדברא ספק אחד מסוף העולם בא לכאן ורוב עולם נכרים הפוסלים לאשה בביאה יע"ש וקמ"ל אפי' ברוב פסולין ותיקשי הא משמע בברייתא לא אמרו העדים שראוה שנבעלה ברצון רק ראו שנכנס לשם וכיון דהוי מקום לזנות הוי כראו כמו דמשמע מלשון רש"י ועכ"פ לא ראו הבעילה א"כ קשה לרב אסי כיון דליכא מגו דהוי כראו דנבעלה אמאי נאמנת בחורבה דדברא שנבעלה לכשר הא רוב פסולין אצלה ואי משום חזקה בודקת ומזנה הא כיון שהי' בשדה היא בחזקת אנוסה ולא שייך בודקת ומזנה ובשלמא במתני' א"ש דאף ברוב פסולין נאמנת דברישא י"ל שראוה שנבעלה ברצון ובסיפא ראוה מעוברת אף שלא ידעינן באיזה מקום הי' הבעילה מ"מ אמרינן כ"נ וכ"ה זנות וכיון שנמצאת בעיר מעוברת בודאי הי' הבעילה בעיר והי' ברצון כיון שהי' בעיר ואיכא חזקה דבודקת ומזנה אפי' אי איירי בעיר שרוב פסולין אבל בברייתא הלז קשה אבל ז"א דאף שפירש"י לחורבה סתמא דמילתא שהוא מקום לזנות מ"מ לרב אשי דלית לי' מעלה עשו ביוחסין ושוה לאשת איש והתם קיי"ל דאין אוסרין על היחוד אפי' ביחוד חורבה שהוא מקום לזנות עד שראו הבעילה דסתמא אי' בש"ס ופוסקים או בק"וס ובע"כ מ"ש דש"י כן דהוי קשה לי' למה לא פי' להדי' שראו שנבעלה לכן פירש שנקיט לישנא מעליא כיון דאותו מקום הוא לבעלה הוי כמפורש בברייתא שראו שנבעלה וא"כ שפיר י"ל אפי' בחורבה דדברא מיירי שעמדו בקרוב וראו שהי' ברצון ואיכא חזקה דבודקת ומזנה כיון שהי' ברצון אבל קושי' הנ"ל קשה על הרמב"ם, ואין לומר דכוונת הש"ס בקו' הנ"ל לפי מאי דאי' בקדושין דע"ד ע"א דמקשה הש"ס על רבינו הקדוש אמאי לא נזכר גם דברי אבא שאול במתני' שסובר כר"ג ומשני חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה ומקשה הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אלא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אבא שאול מאי אתי לאשמועינן, ומשני דאבא שאול עדיפא מדר"ג דאי מהתם הו"א דרוב כשרין אצלה קמש"ל א"ש אפי' ברוב פסולין, ומבואר בתוס' שם ד"ה אי וכאן בד"ה מכשיר משום דמתני' דידן לא אשמעינן ר"ג מידי אפי' ברוב פסולין וא"כ לפי דברינו אי נימא דקמ"ל ר"ג דחזקה בודקת ומזנה מהני נגד רוב פסולין, תיקשי קו' הש"ס הנ"ל דז"א דהא עיקר קו' הש"ס כאן על רב אסי הוא לדברי המכשיר בה פוסל בבתה וא"כ שפיר י"ל כתי' הש"ס שם מעיקרא דקמ"ל לאבא שאול אפי' בבת, ונראה לענ"ד ליישב דהנה לקמן אי' אמר ר' יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר אפי' בבתה ר' אלעזר אומר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אמר רבה מ"ט דר"א בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות בתה לית לה חזקת כשרות, ובביאור הדברים יבואר באי"ה לקמן בפרט ו' יע"ש, ואולם קשה ניהו דלית לה חזקת כשרות מ"מ הא איכא חזקה דבודקת ומזנה אמאי לא מהני לבת דנסתר הטעם שכתבתי שם דלא דמי כלל לחזקת כשרות דחזקה זו הוא חזקה שאינה פוסקת שגם עכשיו יש לנו חזקה זו והוא בהוכחה שאומרת אמת ומ"ש היא או הבת, לכן נראה דמכאן מוכח דלית לי' לר' אליעזר חזקה כ"נ וכ"ה ולכן נייד במס' כתובת דף ע"ה מתי' רבא וגם לפי דברי הב"ש בסי' ו' תלי' במחלוקת חזקי' ור' יוחנן בנדה שם ומאן דסובר מחזיקין איסור ממקום למקום לית לי' חזקה כאן נמצא וכ"ה ואף שראהו כאן מעוברת