שערי תורה חלק א רמג

ובכה"ג אפשר אפי' לחולקים על ר"ת מודו דאמרינן בב' חזקות סמוך מיעוטא לחזקות להחמיר מדרבנן אבל מן התורה אוכלת בתרומה אפי' תרומה דאורייתא מטעם רובא אף דאיכא שני חזקות המתנגדות חזקת קמייתא שאינה אוכלת בתרומה וחזקת פנוי' אפ"ה רובא עדיף משתי חזקות ועיין תוס' כתובת דף ע"ה ד"ה וחכמים מיהו ראי' זו יש לדחות די"ל חזקת פנוי' קלישא כיון דעשוי' להשתנות כמ"ש רמב"ן ברפ"ב דכתובת דף ט"ז ע"א, אבל ראי' א' נכונה, והארכתי בכלל זה בכללי רובא וחזקות וראיתי בפרי מגדים בסי' ק"י בשפתי דעת בכללי ס"ס במחודשים סק"ב שמסופק אי רובא וב' חזקות איזה מהן עדיף, ותמהני שלא הביא דברי הריב"ש הנ"ל

ב ודע דראיתי בתוס' מס' גיטין דף פ"ט ע"א ד"ה בעולה בשם רבינו יצחק שכתבו וז"ל ורבינו יצחק אומר דסתם בעילה דזנות שאין ידוע ממי פסולה לכהונה והרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראי' לדבריה כדאי' בפ"ק דכתובת דף י"ד דאין אשה בודקת ומזנה ואפי' לרבן גמליאל דאמר נאמנת היינו היכי דאמרה לכשר נבעלתי אבל היכי דאמרה לא נבעלתי או אינה יודעת ממי אפילו ר"ג מודה עכ"ל ומרהיטת לשונם משמע קצת שגם ר"ג לית לי' הך חזקה דבודקת ומזנה ורק מטעם ברי נאמנת ותקשי ע"ז קו' תוס' בכתובת שם מ"ש משבוי' שאינה נאמנת אף שאמרה ג"כ ברי שהיא טהורה ודוחק לומר דנחתו לשיטת נמוקי יוסף ופ"י שאביא לקמן והמעיין בתוס' כתובת דף י"ג ע"ב ד"ה מסייע דלית לי' סברתם ולכאורה י"ל דסובר רבינו יצחק דהיכי שא"י ממי ליכא חזקה דבודקת ומזנה, ולפ"ז כשמתה או באלמת חולק על רמב"ם וטוש"ע והוא דוחק, ואולי סובר דרובא עדיף מב' חזקות לכן בעינן גם ברי אך כיון שלא נזכר כלל בדברי ר"ג חזקה זו משמע דרבינו יצחק חולק בזה על תוס' כתובת ובע"כ סובר כשיטת הנ"י ופ"י שאביא לקמן בס"ד וע"ע בתוס' במס' יבמות דף פ"ח ע"א ד"ה רישא

פרט ב יבואר ביאור שיטת תוס' בענין הך חזקה דבודקת ומזנה

ג בספר פני יהושע מקשה לשיטת תוס' לטעם הנ"ל הא היכי דהיא אנוסה לא שייך בודקת ומזנה, כמ"ש תוס' בד"ה כמאן אכתי קשה אמאי נאמנת לר"ג בסיפא בראוה מעוברת אף ברוב פסולין, הא אית לן למימר דאוקמא למעוברת בחזקת כשרות שלא זינתה ברצון רק שנאנסה ותו לא שייך בודקת ומזנה ודמי לשבוי' שאינה נאמנת בברי נגד רובא וברישא בראוה שנבעלה יש לומר שראו שהי' ברצון משא"כ בסיפא והניח בקו' ובע"כ כוונתו אף שכתבו תוס' בדף ט' ע"א ד"ה ואבע"א דרובא הוא ברצון מ"מ הוי רק רוב מדרבנן כמ"ש תוס' שם, והיאך מהני חזקה דבודקת ומזנה להקל באיסור דאורייתא ברוב פסולין דרוב פסולין הוא רוב דאורייתא וחזקה דבודקת ומזנה בכה"ג הוי רק חזקה מדרבנן כיון שבא מכח רוב דרבנן, ונלענ"ד ליישב ונקדים סוגי' דכתובת דף ט' ע"א אמר ר' אליעזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ומקשה הס"ס אמאי ספק ספיקא הוא ספק תחתיו ספק אינו תחתיו, ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון, ומשני בתי' בתרא כגון שקיבל אביה קדושין בפחותה משלשה שנים, וכתבו תוס' ד"ה אבע"א וז"ל וא"ת נוקי בחזקת היתר לבעלה, ויש לומר דאונסא קלא אית לי' כדאי' בירושלמי, והשתא דליכא קלא הו"ל רצון רובא ומיעוט אונס ורובא וחזקה רובא עדיף, וא"ת א"כ בס"ס נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתא דמי דלא נשאר אלא חד ספק ספק תחתיו ובהא לא שייך לוקמי בחזקת היתר ואומר ר"י דהאי רובא דברצון אינו רוב גמור אלא הוי מדרבנן והלכך במקום ס"ס שרי, ובמקום חד ספיקא חשבי רבנן רצון לגבי אונס רובא יע"ש אמנם בירושלמי מבואר להדי' דס"ל דרובא דברצון הוי רוב גמור מן התורה דאונסא אית לי' קלא, דאי' שם אמר ר' אילא בשם ר' אליעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימא משום ספק סוטה, וחש לומר שמא אנוסה הוא קול יוצא לאנוסה, ואפי' תחוש לה משום אונסה לא ספק אחד ספק אנוסה ספק פתותה ודבר תורה להחמיר, אמר ר' יוסי ואילו תחוש לה משום אנוסה שתי ספיקות ספק אנוסה ספק פתותה ספק משנתארסה ספ' עד שלא נתארסה שתי ספיקות מדברי תורה להקל ופי' הראשונים זלה"ה הובא בשיטה מקובצת שם ונמשך אחריהם בספר קרבן העדה, דמ"ש ואפי' תחוש הוא קו' למה לי טעמא משום קול יוצא לאנוסה הא אפילו חומשין לאנוסה ג"כ אסורה מטעם ספיקא דאורייתא, ומשני ר' יוסי אילו לא הי' אומר הטעם משום דקול יוצא לאנוסה הי' מותרת מטעם ס"ס ומוכרח לומר הטעם דקול יוצא לאנוסה כדי להורות אפילו היכי דיש ספק ספיקא אסורה, ובע"כ סובר רובא דברצון הוי רוב גמור מן התורה כיון דלא מהני אפי' ספק ספיקא וחולק עם תלמודא דידן הגם שראיתי בס' הפלאה שכתב דברים נחמדים בחריפות ליישב שיהי' עולה בקנה אחד, אבל הוא דרך פלפול ובפשטות נראה כמ"ש הראשונים זלה"ה, ואולם לענ"ד יש ליישב קו' תוס' הנ"ל על ר' אליעזר ואפשר לכוין כן בכוונת התוס' בתירוצם, ומתוך כך נולד לנו דבר חדש בהאי רובא דאונסא אית לי' קול דהנה כד הוינא טלי' הקשיתי לשאול בהא דמקשה הש"ס על ר"א ואמאי ס"ס הוא כו', הא קיי"ל בכתובת דף ע"ה ע"ב דאמרינן חזקה כאן נמצא וכאן הי' א"כ מן הסתם הי' תחתיו כי אין מחזיקין מרשות לרשות ודלמא איירי ביש שהות אחר החופה, ולאחר העיון מצאתי ראיתי שהרגיש בזה בס' הפלאה בחידושיו לכתובת דף ב' ע"א תוס' ד"ה שאם ורצה לומר שקו' הש"ס הוא לר' אליעזר לשיטתו דמשמע דלית לי' חזקה זו דמשני תברא יע"ש, ולענ"ד אכתי קשה כי חזקה זו משמע בהרבה דוכתי בש"ס דהוי חזקה, והא דנייד מתי' רבא יש לומר מכח קו' אביי שם דבתי' רבא שם בענין חזקות נתקשו תוס' בדף ע"ו ע"א בד"ה וחדא, וראי' לזה דהא רב אשי תירץ ג"כ תירץ אחר, ואם איתא דר' אשי חולק על רבא אמאי קיי"ל להלכה דאמרינן הך חזקה כדאי' בא"ח סי' תס"ו הא קיי"ל כרב אשי דבתרא הוא, וכבר העיר בזה הנמוקי יוסף במס' יבמות דף קי"ו וז"ל וא"ת היאך פסקינן הכא כרבא מטעם כאן נמצא וכאן הי' והא בפ' המדיר שהוא עיקר טעמא דרבא לא פסקינן כוותי' אלא כרב אשי דלית לי' דרבא ויש לומר דלגבי ממונא הוא דלא אמרינן הכי הא לגבי אשה משום עגונה אמרינן וכדאמרינן להוציא ממון מחזקתו לא אמרינן כאן נמצא וכאן הי' וגבי שטרי נאנו בר חבי שיש רגלים לדבר לומר כאן נמצא וכאן הי' אמרינן ואין כל המקומות וכל הדברים שווי' בענין זה יע"ש ואף שכתב משום עגונא קושטא דמילתא נקיט ה"ה בעלמא היכי שאינו להוציא ממון מחזקתו אמרינן כאן נמצא וכאן הי' כמו דקיי"ל בכל מקום וא"כ הכא בפ"פ דהוי מילי דאיסורא הד"ק הנ"ל לדוכתי' ועלה בדעתי להביא ראי' לשיטת רשב"א המובא ברמ"א ביו"ד סי' ק"י סעיף ט' בהג"ה דאמרינן ספק ספיקא אפילו נגד חזקת איסור ודלא כאו"ה ועיין בטו"ז סע"ק ט"ו וש"ך סע"ק כ"ז והטעם דס"ס הוא מטעם רוב דספק אחד משווי פלגא ופלגא ואידך גורם שיהי' רוב ורובא עדיף מחזקה, ועיין בס' פרי חדש שם, ושפיר מקשה הש"ס, ואולם אכתי הקו' במ"ע, דהנה ראיתי בס' פרי מגדים בשפתי דעת כללי ס"ס ס"ק כ"ח שכתב סברה נכונה להמבין דהא דס"ס עדיף מחזקה זה היינו היכי ששני ספיקות הם נגד חזקה שייך לומר שמצרפין הספיקות שיהי' בגדר רובא לסתור החזקה כיון ששני הספיקות סותרין החזקה, אבל אם רק ספק אחד סותר החזקה המשל ששחט בסכין והלך כל הסכין ושחט רק רוב משוער דליכא אלא חדא ספיקא שמא במשהו לאחר הרוב ואח"כ נתערב ולא נודע בהא אפשר לכ"ע דספיקא כמאן דליתא דמי דנגד ספק אחד סותר החזקה והחזקה הוא בכל מקום בודאי ודוקא כששני ספיקות הם נגד חזקה שייך לומר שגורם שיהי' בגדר רוב עכ"ד פח"ח, ובכללי ס"ס יבואר בעזה"י דין זה באריכות, וא"כ ה"נ חזקה דכאן נמצא וכ"ה שהי' תחתיו סותר רק ספק אחד ועל ספק ב' שמא הי' באונס שמא ברצון ליכא סתירה ולא שייך לצרף הספיקות שיהי' בגדר רובא לסתור החזקה דנגד ספק אחד עדיף החזקה ולא נשאר רק ספק באונס ספק ברצון והדק"ל:

לכן נראה לענ"ד דיש להבין כוונת הירושלמי מ"ש דאונסא אית לי' קלא התינח אם ידוע שהזנות הי' כאן במקום שטענו וליכא קלא מוכח שהי' ברצון מדלית לי' קלא הא אינו ידוע כלל מקום הזנות ואולי במקום הזנות באמת איכא קלא שהי' באונס או דנבעלה בשדה דליכא קלא עיין ברמב"ם בפ"א מנערה בתולה ה"א ואחר שכתבתי קונטרס הלז שמעתי מגדול אחד המיוחד בדורינו שהכוונה שדרכה לספר את המאורע בפני קרובתיה מנייהו נפקא קלא ובעיני סברא זו לא הובררה דמה"ת תספר מילתא דכסופא לה כמ"ש הר"ן במס' גדרים ד"צ ע"ב וגם דוחק משום זה יהי' רובא) וצריך לומר כיון דקיי"ל כאן נמצא וכאן הי' וכתב הב"ש סימן ו' סע"ק ל"ד וז"ל ומשמע מכל