שערי תורה חלק א רמב

בכה"ג יש לו שם עד מן התורה ממה דאי' במס' שבועת דל"ב ע"ב הכל מודים בעד מיתה כשכובש עדותו חייב קרבן שבועה, וכבר כתבו תוס' בדף ל"א ע"א ד"ה ורבנן שנאמן רק מדרבנן וכן דעת רוב פוסקים ראשונים זולת בדעת רמב"ם נסתפקו והא עיקר חיוב קרבן שבועה אי' בדף ל"ב ע"א דאמר אביי מהא דאי' ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה, הוא עד וגו' אליו"ע ואמאי חייב העד קרבן שבועה הא עד מיתה א"נ מן התורה ואין לו מן התורה שם עד בעכצ"ל דגלי התורה מי שיש לו שם עד אפי' רק מדרבנן אם כבש עדותו חייב קרבן שבועה ה"ה לענין לאו דלא תענה וגו' גלי תורה מי שיש לו שם עד אפי' דק מדרבנן כשיהי' משקר בבית דין עובד על לאו זה, ולפ"ז נראה בנ"ד אי נימא דיש לנאמנות הלז כדין נאמנות עד אחד באיסורין שאין צריך להעיד בב"ד כמ"ש בכמה דוכתי דלפמ"ש רש"י ביבמות דפ"ח אתיא ממעשים בכל יום שאין לך אדם מתאכסין אצל חבירו ולפמ"ש תוס' אתי' מוספרה לה והתם אינה אומרת בב"ד אזי נראה היכי שהוחזקה כפרנית באמירתה חוץ לב"ד לא הוחזקה כפרנית להעיד בפני ב"ד דהא אם מעידה בפני ב"ד שקר תעבור על לאו לא תענה וגו' ונאמנת על ולד אחר להעיד בפני ב"ד, אבל אי נימא דנאמנות שלה הוא כדין עדות עד אחד בדבר שבערוה היכי שנאמן העד, נראה שצריכה להעיד בפני ב"ד כמו בע"א בממון בגווני דקם כגון במשאיל"מ או בע"א לשבועה שצריך ב"ד ועיין בסימן י"ז בח"מח ס"ק ע"ח וב"ש ס"ק כ"ד וכיון שעברה על לאו לא תענה וגו' דלפמ"ש אף שנאמנות חי' הוא רק מדרבנן כמ"ש הב"ש בשיטת הר"ן מ"מ כשמעידה שקר עוברת על לאו לא תענה מוחזקת כפרנית לולד אחר דדמי ממש לעד בדיני ממונות כשמעיד בב"ד והוחזק כפרן שמוחזק כפרן לכל העדות כיון שכבר עבד על לאו לא תענה ואין דמיון עדות לדין בעל דבר שמוחזק כפרן לממון זה ולא לממון אחר כמ"ש הטעם כנלענ"ד ברור, והמעיין יבחר ומ"מ צ"ע לדינא

כלל כד בו יבואר דין נאמנות פנויה לענין יוחסין ובו י"ב פרטים

פרט א יבואר מקורו

א גרסינן במס' כתובת דף י"ג ע"א ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא ר' גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא ה"ז בחזקת בעולה לנתין וממזר עד שתביא ראי' לדבריה הי' מעוברת כו' ר"ג ור"א כו' ר"י אומר כו' עד שתביא ראי' לדבריה, ומבואר שם דמוכח מברייתא סיוע לר' יהושע בן לוי לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולים לדברי אפוסל פוסל אפי' ברוב כשרים, ואולם בטעמא דהך מילתא מ"ט דר"ג דמכשיר אפי' ברוב פסולין מ"ש משבוי' שאין נאמנת לכהונה כיון שרוב נכרים פרוצים בעריות כבר האירו בזה עינינו הראשונים זלה"ה ונאמר ונשנו בזה כמה שיטות

שיטה א שיטת רבותינו בעלי תוס' בד"ה השבתנו משום דחזקה אשה מזנה בודקת ומזנה, והא דאי' בדף ט"ו ע"א בלשון בתמי' הוא רק לר' יהושע, ועיין בחלקת מחוקק סימן ד' סע"ק כ"ח שבע"כ יש חסרון בדבריו וצ"ל דהוא רק לר' יהושע ולא לר"ג, וכן בש"ות הר"אש כלל פ"ב כו' חזקה זו אך לשונו שם צ"ע קצת שכתב וז"ל ואיפסקא הילכתא כר"ג כו' ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואפי' רוב פסולין אצלה שאני התם כדמפרש טעמא בפ"ק דכתובת דף י"ד דאשה מזנה בודקת ומזנה יע"ש הא הש"ס קאמר כן לר' יהושע בלשון בתמי' ומ"ש תוס' לר"ג לא נזכר בש"ס, וכן בש"ות תרומת הדשן סימן שנ"ב כתב טעם זה ובתוס' דף י"ד ע"ב ד"ה כמאן כתבו דלא מכשיר ר"ג ברוב פסולין אלא כשטוענת ברי ואית לה מגו דלא נבעלתי או בלא מגו היכי דאיכא למימר בודקת ומזנה, כגון שנבעלה ברצון, ור' יהושע אליבא דזעירי לא חשיב למגו כמ"ש בד"ה השבתנו משום דאין אפטרופס לעדיות יראה לומר לא נבעלתי, וכיו"ב דעת הר"ש מקינון הובא בש"ך סימן פ"ב דלא אמרינן מגו בטענה דלא שכיח ובודקת ומזנה לית לי' לר' יהושע, ומבואר להדי' בתוס' וסיעתו לר"ג ברי לבד זולת מיגו או בודקת ומזנה לא מהני כמו בשבועה שאינה נאמנת לומר טהורה אני כיון שרוב נכרים פרוצים בעריות ה"ה בכה"ג א"נ נגד רוב פסולין, ואולם יש לחקור אכתי קשה מאי טעמא דר"ג מה בכך שיש לה ברי וחזקה הא גם בשבוי' טוענת ברי וחזקת היתר מסייע' לה דאפ"ה רובא עדיף ובעכצ"ל כיון דיש לאשה חזקת כשרות לכהונה ג"כ כדאי' שם אמר רבה מ"ט דר' אליעזר בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות, ועיין בדף י"ד ע"ב רש"י ד"ה אפי' שכ' וז"ל דהעמד אשה על חזקתה ע"ש, לכן ברי בצירוף שני חזקות, דהיינו חזקת כשרות ובודקת ומזנה עדיף מרוב פסולין משא"כ בשבוי דליכא רק ברי וחזקה עדיף הרוב ולפ"ז קשה לש"ות הריב"ש בסימן שע"ט שכתב שם וז"ל והני תלת דר' אלעזר בן פרטא שנותנין להם חומרי חיים וחומרי מתים נמי אם נשאת תצא ואע"פי שרובן לאבד דכיון שאפשר בהן הצלה אין הולכין בהן אחר הרוב אלא אחר החזקה ואע"ג דרובא וחזקה רובא עדיף הכא איכא תרי חזקי חזקת האיש שהוא קיים וחזקת האשה שהיא בחזקת אשת איש עכ"ל ועיין בספר פני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סימן מ"ו, ובש"ס משמע להדי' דוקא כשטוענת ברי הוא דנאמנת כדאי' בדף י"ד ע"א הלכך לר"ג אלים לי' ברי ולפי דבריו אפי' היכי דליכא ברי כיון שיש לה שני חזקות חזקת כשרות וחזקה בודקת ומזנה עדיף מרובא, וניהו דיש לומר היכי שחי' אינה יודעת ממי איכא ריעותא בחזקה דבודקת שמן הסתם בשעת בעילה לא היתה בודקת דאם הי' בודקת הי' רמי' עליה לזכור כיון שהכשר נשואין שלה לכהן תלי' בזה ודוקא כשאומרת ברי איכא הך חזקה, מ"מ קשה אמאי כשמתה ואנו דנין על הולד או באלמת ל"מ החזקות, כמבואר ברמב"ם בפט"ו מא"ב הלכה י"ב וז"ל פנוי' שנתעברה בזנות אמרו לה מהו העובר זה אם אמרה בן כשר הוא ולכשר נבעלתי ה"ז נאמנת והבן כשר ואע"פי שרוב העיר שזינתה בה פסולין ואם לא נבדקה אם עד שמתה או שהיתה חרשת או אלמת או שוטה ה"ז הילוד ספק ממזר יע"ש וכן קיי"ל בטוש"ע א"העז סימן ד' סעיף כ"ו ואנן קיי"ל כר' יוחנן דחזקת האם מהני לבת ואית לולד שני חזקות נגד רובא שעדיפי מרובא ולמה לן צירוף הברי, אך ראיתי בש"ות נודע ביהודא מהדורא קמא חלק א"העז סימן מ"ג שהוכיח דרובא עדיף מב' חזקות, ולכאורה מכאן מוכח כשיטתו מיהו הראי' שרצה הנ"בי להוכיח דינו דחה בהג"ה ולענ"ד יש להביא ראי' דעדיף מהא דאי' במס' נדה דף כ"ט אמר ר' יהושע בן לוי עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר דוב נשים ורוב נשים ולד מעלי' ילדו, ומבואר בש"ות מוהרי"ק שורש קמ"ג שיש לאשה שני חזקות חזקה שפטורה מן הקרבן, וגם לולד יש חזקה שהוא נפל בחזקת שלא נתרקמו אבריו יע"ש כי חזקת פטורה מן הקרבן הוא חזקה אלימא כמו כל חזקה קמייתא, והובא דבריו בס' בדק הבית לבית יוסף בטוי"ד סימן ש"ה ובחכם צבי סימן ק"ד ותשובת נ"בי חלק יו"ד סימן צ"ז ובמה"ב חלק יו"ד סימן קפ"ח יע"ש ואנן קיי"ל כר' יוחנן דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה דחזקת של אם מהני לבת וה"ה חזקת הבן או הבת מהני לאם ועיין תוס' קדושין דף ס"ו ע"א ד"ה מאי, ותו לפמ"ש תוס' כתובת דף כ"ו ע"ב ד"ה אנן דאפי' מאן דפוסל הוא רק משום מעלה דזנות והובא דבריהם בפרי חדש בכללי ס"ס ס"ק א', וגם בלא"ה י"ל דהכא כ"ע מודו כמבואר להמעיין הרי אף נגד ב' חזקות עדיף רובא, ועוד יש להביא ראי' מהא דאי' בכתובת דף נ"ז ע"ב אמר עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שנאמר כו' והאי נמי קנין כספו ומה טעם אמרו אינה אוכלת שמא ימזוג כו' ר"ש בר' יהודא אמר משום סמפון, ומבואר להדי' לר"ש הוא ג"כ רק מדרבנן ומדאורייתא אוכלת מטעם קנין כספו וכן אי' ברש"י ובע"כ הטעם משום דמן התורה אזלינן בתר רובא ורוב נשים אין להם מומין כי רק מומין הפוסלין בכהנים פוסלים בנשים וזהו לא שכיח ועיין בחידושי פני יהושע בסוגי' דמומין דף ע"ה רק חכמים החמירו ואפשר הטעם לשיטת ר"ת במס' בכורת ד"ך ע"ב דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן והכא איכא חזקת קמייתא שמעיקרא לא היתה אוכלת בתרומה גם עכשיו עומדת בחזקה זו ועיין במשנה למלך בפרק שביעי מהלכות תרומות הלכה י"ז שכתב חזקה זו וגם יש חזקת פנוי'