שערי תורה חלק א רכו

א' בישוב קו' זו:

ב) קשה קו' תוס' ישנים ד"ה מניין וז"ל מניין לאב שנאמן לאסור תימא מה צריך קרא תיפוק לי' דנאמן הואיל ובידו לקדשה כדאמר בב"ב דף קל"ד ע"ב בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה וי"ל דהכא אין בידו כל כך דשמא לא ימצא אדם שיקדשנה יע"ש הגם דלכאורה תי' תוס' מבואר במס' קדושין דס"ד ע"א המעיין בפני יהושע שם מיושב ולפי דבריו סברת תוס' לא הובררה כ"כ דאטו לא ימצא בכל העולם מי שיקדשנה ועמ"ש בספר הפלאה וא"כ קמה קו' תוס' ישנים וראיתי בס' שיטה מקובצת בד"ה למה שהקשה ג"כ קו' הלז וכתב בשם ריטב"א לתרץ קו' תי' וז"ל והנכון דהכא כולה מילתא חדא דקרא אש אשמעינן שבידו לקדשה ומינה שיהי' נאמן לאוסרה עכ"ל וכ"כ בספ"י שם וכתב שמ"ש רש"י כדאי' בפרק נערה אעיקרא דמילתא קאי שהאב זכאי בקדושי בתו ובידו לקדשה למי שירצה וילפינן נמי מהאי קרא גופא דאת בתי נתתי יע"ש ולא זכיתי להבין דבריהם כי המעיין בכתובת דף מ"ו ע"ב מבואר שעלה על דעת הש"ס לומר דמקרא דאת בתי נתתי לאיש מוכח שהאב זכאי בקדושי בתו דהשתא אביה מקבל קדושין איהי שקלא כספא אבל למסקנא דיציאה דכוותי' ממעט סובר רב גופא כדאי' בקדושין דף ג' ע"א ר' יהודא בשם רב דילפינן מאין כסף לאדון זו אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב דכסף קדושין של אב כמ"ש תוס' ד"ה יציאה דכיון דשמעינן מהאי קרא דכספא דאבוהו סברא דאיהו מקבל קדושין דהשתא אביה שקיל כסף קדושין ואיהי תקדש נפשה ובע"כ את בתי נתתי לא אתי כלל להורות שבידו לקדשה רק על נאמנות שנאמן לאסור את בתו כמ"ש שם בתוס' ד"ה ואימא דלפי מסקנא לא אתי אלא להכא ולהכי נראה פשוט מ"ש רש"י כדאי' בפ' נערה היינו משם ילפינן מקרא דאין כסף שבידו לקדשה ומיותר מ"ש את בתי כ"א להורות שנאמן לאוסרה על הכל ושפיר הקשו בתוס' כיון דרב גופא יליף מאין כסף שבידו לקדשה למה לי קרא דאת בתי להורות שנאמן כיון דמוכח מקרא שבידו לקדשה כנלענ"ד פשוט בכוונתם וא"כ קמה קו' תוס' ישנים:

ג) יש להבין דמתחילה אמר ר' אסי מניין להפה שאסר כו' לאיש אסרה הזה התירה א"כ היכי שאומר קדשתי את בתי לפלוני נקרא היתר שהתירה לזה ואיסור הוי היכי שאומר את בתי נתתי לאיש דלא ידעינן למאן כמ"ש רש"י ובדברי רב שאמר מניין לאב שנאמן לאסור את בתו פירש"י שאם אמר קדשתי לפלוני שהוא נאמן לאוסרה על הכל א"כ תפס לשון איסור אף שאמר לפלוני ועמ"ש הפני יהושע שיש לפרש פירוש אחר כמו דמשמע בקדושין דף ס"ד ולמה בחר רש"י לפרש פי' זה:

ד) רש"י בד"ה את בתי נתתי כתב וז"ל אלמא בדידה תלי' נתינה והימנה קרא למימר הכי ע"ש לכאורה הם דברים מיותרים מה שכתב אלמא כו' וגם הפשט מובן ממילא, ונלענ"ד ליישב דהנה איתא במס' מכות ד"ו ע"א במתני' אם נמצא אחד מעדים קרוב או פסול עדותן בטילה אפי' מאה ואמר ר' יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונת תתקיים העדות בשאר ר' אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות אימתי בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג הנפש ואיתא בגמ' על דברי ר' דאמר מה יעשו כו' היכי אמרינן להו (לפירש"י לקרוב ופסול למבדקינהו אם מתחילה לעדות נתכוונו ועיין תוס' ד"ה לאסהודי וש"ך סימן ל"ו ס"ק ה') אמר רבא הכי אמרינן להו למיחזי אתיתו או לאסהודי ודי אתיתו אי אמרי לאסהודי אתו נמצא אחד קא"פ עדותן בטילה אי אמרי למיחזי מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפט אמר ר' יהודא א"ש הלכה כר' יוסי ור' נחמן אמר הלכה כר' ועיין בתוס' במס' ב"ב דף מ"א ע"ב ד"ה נחלקה ולהלכה קיי"ל כר' דבעינן כוונה לעדות וגם אפי' בדיני ממונות כשנמצא קא"פ עדותן בטילה ודלא כר' יוסי לפי הבנת רש"י בד"ה הרוג שחולק גם בזה שאפי' נתכוין הקרוב או פסול לראות בטל העדות ולפמ"ש ריטב"א בשם תוס' למסקנא גם לר' יוסי מודה בזה לר' יע"ש ואולם בפי' דברי ד' מצינו בהראשונים זלה"ה כמה שיטות שיטה א' שיטת רש"י ורשב"ם במס' ב"ב דף קי"ג ע"א הובא בריטב"א במס' מכות שם וז"ל פירש"י לאסהודי אתיתון בשעת מעשה וכי אמרי דלאסהודי נתכוונו בשעת ראי' הוי להו עדים מחמת אותו כוונה בלבד ואע"פי שלא באו לבית דין להעיד וכן כתב רשב"ם בב"ב שם דמפסלו כשרים כאילו העידו וכ"ש אי אתו מעיקרא למיחזי והשתא אתו לבית דין להעיד והעידו יע"ש וכ"ד רמב"ם וש"ע בסימן ל"ו שהביא שם בס"א דיעה זו וכן העלה הש"ך שם בס"ק ח' להלכה דבכיון להעיד לחוד סגי אפילו אם לא העידו אח"כ כלל ולכאורה יש להבין לשיטת רש"י אמאי אמר רבא והוא שהעידו כולם בתוך כדי דיבור וכתב רש"י בד"ה והוא שאם העידו שנים ולאחר זמן העידו אחרים הרי הם כשתי כיתות לכל דבר ודייקו תוס' בד"ה אמר שכוונתו אפי' בנמצא קרוב או פסול כשהעיד ל לאחר כד"ד לא בטיל העדות של הכשרים אטו גרע מלא העידו כלל כיון שעכ"פ כיוונו בשעת מעשה להעיד הוי צירוף משעת ראי' שיהי' בטל כל העדות כמ"ש תוס' סברא זו בשם המשי"ח יע"ש אבל ז"א חדא דיש לומר הפי' ברש"י כמ"ש ש"ך בסימן ל"ו ס"ק ו', ועוד יש לומר כוונת רש"י היכי דאתו מעיקרא למיחזי והשתא אתו לבית דין להעיד או לר' יוסי לשיטת רש"י דלא בעינן כוונה לראות אם העידו כאחת לא חשיב צירוף לבטל כל העדות רק כשהעידו תוך כדי דיבור וזהו דעת רמ"ה המובא בטור ר שם ובש"ך סק"ו דה"ה איפכא כשהעיד עמהן תוך כדי דיבור ואע"פי שמתחילה לא בא אלא לראות ואפילו לא ראו כאחת עדותן בטילה, דהא עיקר בשעת הגדה קאי, שיטה ב' שיטת תוס' בד"ה שמואל והרא"ש מובא בש"ע שם בשם י"א שאפילו כיון לראות כדי להעיד אינו פוסל אא"כ בא לבית דין והעיד דתרתי בעינן כיון לראות כדי להעיד ובא לב"ד והעיד וראייתם דאל"כ קשה לשמואל דסובר הלכה כר' יוסי אפילו בבא לראות פוסל היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט לאשה שישנו במעמד הקרובים שהי' לנו לומר דעדות הכשרים בטלים דהוי דומי' דדיני נפשות דשרינן אשת איש שיש בה מיתת בית דין וגם לר' נמי קשה שלפעמים יתכווין אחד מן הקרובים להעיד והרא"ש דייק והוסיף איך תמצא קדושין וגיטין כו' וכוונתם כמ"ש הש"ך בס"ק י"ז אם יאמרו שכיונו להעיד אטו נפסלינהו ומכח זה הוכיחו דבעינן תרווייהו כוונה להעיד ושיעידו בב"ד ובישוב קו' זו על רש"י כתב הש"ך בס"ק ח' דרש"י וסיעתם סוברים דמסתמא לא חיישינן שכיוונו להעיד והא דאי' בש"ס היכי אמרינן להו היינו כשבאין מעצמן אח"כ להעיד אבל כל זמן שלא באו לב"ד מסתמא הקרובים לא כוונו להעיד והתם מפני שבאו לבית דין צריכין לשאול יע"ש שיטה ג' שיטת ריטב"א בשם רבו זלה"ה דהנה משיטת פוסקים הנ"ל משמע להדי' דעידי קדושין יש להם דין אחד כמו בדיני נפשות דשיילינן אי למיחזי אתו אי לאסהודי דבעינן כוונת' בשעת מעשה שיהי' מתכוונים להעיד אבל מתורתו של ריטב"א למדנו בשם רבו דבר חדש שכתב במס' קדושין דף מ"ג ע"א ד"ה אתמר וז"ל מיהו כל היכי שיש באותו מעמד כשרים ופסולין או קרובים צריך לייחד עדי הקדושין דאי לא כיון דאיכא עד פסול ביניהם עדות כולם בטלה ואע"ג דאמרינן (צ"ל דאמרי) למיחזי אתינא וכי אמרינן התם דאמרינן למחזי אתיתון אי לאסהודי אתיתון ואי אמרי למיחזי אתינון תתקיים העדות בשאר היינו בדיני ממונות ובדיני נפשות שאין העדות מתקיימת עד שבאין לבית דין ושעת ראי' לא חשיבה עדות אבל הכא בקדושין אין העדות באה לאמת הדבר בלבד אלא אפילו ידעינן דהכא הוא קושטא דמילתא שקדשה אינה מקדשת בלא עדות ואין לקדושין קיום בלא עדות וגזירות הכתוב הוא וכיון דכן שעת מעשה הוא שעת עדותן וכיון דאיכא צירוף פסולי עדות עמהן עדות כולן בטילין דומי' דבעלמא כשיש צירוף פסילי עדות כשבאין לב"ד להעיד שעדות כולן בטילה וכי אמרינן למחזי אתיתון או לאסהודי ודי אתיתון היינו היכי דאתי למחזי בשעת מעשה כן הורה רבינו נרו הלכה למעשה אבל אין זה דעת המפורשים זלה"ה וראוי להחמיר עכ"ל והמעיין שם מבואר דעתו להדי' אף דלא העיד הקרוב או פסול אח"כ בב"ד וגם לא כיון בשעת ראיה להעיד כי אם לראות הוי צירוף לבטל כל העדות כי הראי' הוא שעת עדות כיון דאין הקדושין חלין בלא עדים ושאני דיני נפשות אף דבעינן עדים היינו משום דחיישינן אולי הענין הוא שקר והעדים באו לאמת שהענין הוא אמת ואם הי' באפשרי שיהי' בירור אחר שהענין אמת יש לו דין כאילו הי' עדים משא"כ בקדושין אף אם הי' ברור שקדשה לא חלין בלא עדים לכן הוי שעת מעשה שעת עדותן ובכה"ג מודה ר' לר' יוסי דאפילו בכיון לראות ולא העידו אח"כ כשהי' ביחד בשעת ראי' בטל כל העדות ועיין בס' קצ"הח סימן ל"ו ס"ק א' ובש"ך ח"מ סימן ל"ד ס"ק ג', שיטה ד' ראיתי בס' כנסת הגדולה בח"מ בסימן ל"ו ס"ק ד' בהגהות ב"י כתב וז"ל כתב מוהר"א זלה"ה בתשובה כו' דהיינו כשבעל דבר זימנם להעיד אז בדיני ממונת והעיד בב"ד עדותן בטילה למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ובדיני גיטין וקדושין אפילו לא העידו בבית דין עדותן בטילה אבל אם לא זימנם בעל דבר להעיד אע"פי שנתכוונו להעיד אין עדותן בטילה ויראה שסברא