שערי תורה חלק א רכד

ונראה דאינו נאמן כו' רצונם לומר אפי' אמר בזימנא קמייתא דבאיסורין נאמן כיון שהי' בידו הכא אינו נאמן כיון דהוי דבר שבערוה וראייתם הוא מיני' ובי' כיון שקו' התוס' שם הי' שיהי' דומה לבעל שאמר גרשתי את אשתי והתם אין נאמן למפרע ובע"כ משום דהוי דבר שבערוה ל"מ מה שהי' בידו וה"ה בקדושין ל"מ מה שהי' בידו וכיון דלא מפורש כן במתני' דמס' קדושין שם כן דהתם י"ל הכוונה שלא אמר לה בזימנא קמייתא כנ"ל לכן כתבו שנראה להם כן ולק"מ קו' הקרבן העדה ולאחר העיון ראיתי בספר הפלאה במס' קדושין דף ס"ה ע"ב בתוס' ד"ה נטמאו שכתב ג"כ אמאי אינו נאמן כיון שהי' בידו ורצה לתרץ מצד הסברא בלי ראי' כיון שהוא דבר שבערוה אינו נאמן ואח"כ נייד מזה ורצה לומר שבאמת אם אמר האב בפעם ראשון נאמן והבין בכוונת תוס' ישנים להיפך וכ"כ בחידושיו לקדושין בקונטרס אחרון סימן ל"ז סעיף כ"ו שיש לומר דהא דאין אב נאמן משבגרה דמיירי שכבר בגרה ולא אמר שנתקדשה דהוי כמו אשכחא בפעם ראשון אבל אם אמר מיד כשבגרה כיון שהי' מתחילה בידו נאמן גם בזה והיינו דאמר והרי היא גדולה מכבר ולא אמר עד עתה יע"ש והנאני שכוונתי בגוף הענין לדבריו הנעימים אבל לדינא נראה לענ"ד כוונת תוס' להיפך וכן משמע מסתימת הפוסקים דלא אשתמיט חד מנייהו לכתוב חידוש דין כזה וראי' לזה מבעל שאמר גרשתי את אשתי דאין נאמן למפרע וגם הא ילפינן דבר דבר מממון ובממון ל"מ מגו למפרע ותו דמוכח כן מכח קו' קרבן העדה כמ"ש, וכפי הנראה גם להגאון זצ"ל הי' הדבר בספק כי בחידושיו בפנים רצה מתחילה לומר דל"מ בדבר שבערוה רק שלא הביא ראי' לזה לכן חזר אח"כ ובקונטרס אחרון הניח בצ"ע ואחרי שזכינו להביא ראי' ראוי להורות כן וכן מורה לשון המחבר בסימן ל"ז סעיף כ"ו שכתב אם אחר שבגרה אמר קדשתיה וגרשתיה כשהי' קטנה אינו נאמן וכתב בחלקת מחוקק בס"ק מ"ד נראה דמכ"ש אם אמר קדשתיה בלבד כשהי' קטנה דאינו נאמן לאוסרה על כל העולם מאחר שעכשיו היא גדולה יע"ש ולא חילקו היכי דאמר בזימנא קמייתא נאמן דחידוש גדול כזה דרך הפוסקים לפרשו ולא לסותמו כי היכי דלא נטעה בדין אע"כ כמ"ש ומצאתי ראיתי שגם בעל קצ"הח כתב בספרו דמוכח מב"ב דף קל"ד דבדבר שבערוה ל"מ מה שהי' בידו, ואולם לחומר הנושא חלילה לסמוך על דברינו אף לסניף בעלמא וצ"ע מאד לדינא

כלל כ בו יבואר היכי דשני כיתי עדים מכחישים זו את זו אם קיבל האב קדושין עבור בתו והאב מסייע לבת שקדשה אם נאמן האב ובו ב פרטים

פרט א יבואר מקורו וביאור דברי הריב"ש בתשובה

א הריב"ש בש"ות סימן תע"ט כתב וז"ל על אודת קידושי קטנה שנתנה באשכנז והעדים המעידים זה אומר בכה וזה אומר בכה כתב בסוף התשובה וז"ל אלא שעדיין הוא בספק מפני כת האחרת האומרת שאביה קיבל קדושין גמורים והוי לי' כשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ואיכא פלוגתא בין רבוותא זלה"ה אי קיי"ל תרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא מוקמינן איתתא אחזקה ולדברי כולם מחמירינן בה מדרבנן אף אם אינה כספק הגמור ולא קיימא באשם תלוי ועוד חזרתי ועיינתי בעדות בעל דבר וראיתי עדות אבי הכלה האומר שאתן נתן לה טבעת ואמר לו הרי בתך מקודשת לי וכיון שהוא אומר כן אין ספק שהוא נאמן לאוסרה כיון שהיא קטנה דרחמנא הימנה מדכתיב את בתי נתתי כו' כדאיתא בפרק האומר בקדושין וא"עפי שאינו נאמן למכות ולעונשין ואין סוקלין על ידו כמסקנא דהתם אבל לאוסרה רחמנא הימנה כל זה כתבתי להגדיל תורה ולהאדירה אבל כבר כתבתי למעלה שנראה לי ברור שאף לדברי כת שני' קדושין לדעת הוי ומקודשת עכ"ל נשמע דסובר היכי דשני כיתות עדים מכחישים זא"ז אם קיבל האב קדושין נאמן האב לאסור את בתו להיות מסייע לכת האומרת שקיבל קדושין, וראיתי במשנה למלך בפרק' תשיעי מהלכות אישות הלכה יו"ד שהביא לשון ריב"ש הל"ז וכתב על דבריו בז"הל ואיכא לעיוני בהאי דינא עכ"ל לא ביאר רבינו המובהק זלה"ה כוונתו, ואולם בפשיטות מובן כוונתו דהא נאמנות האב לא אלים מאילו הי' שני עדים המעידים כן וכיון ששני עדים מכחישים הא קיי"ל בהכחשה תרי כמאה ואכתי הוי לי' כשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ובאמת דברי ריב"ש זלה"ה לכאורה תמוהין ונתתי אל לבי לעיין היטב בכוונתו וראיתי שדבר גדול דיבר הנביא ונראה לענ"ד דאזיל בשיטת תשובת רשד"ם באבן העזר סימן ט' המובא בהגהות משנה למלך שם הלכה ט"ו שילמד ממ"ש רשב"א המובא ביו"ד סימן א' בטבח שאמר על בהמה אחת שלא שחטה ובאו עדים ואמרו שהוא שחטה והוא עומד בדיבורו ואמר שלא שחטה דלכ"ע מותרת הבהמה דהא איכא עדים ששחטה אבל לדידי' אסורה דהא שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ונאמן יותר מעדים דה"ה באב שקיבל קדושין בעד בתו ואמר שהמקדש הי' גדול דאע"פי שהעדים מעידים שהי' קטן צריכה גט דלדידה שווי' נפשה חתיכה דאיסורא ותמה שם על כנ"הג ביו"ד סימן קכ"ז במה שתמה על רשד"ם כי לפי דברי רשב"א לק"מ, למדנו מדבריו דבר חדש דהא דהאמינה תורה להאב שיהי' נאמן לומר שקיבל קדושין אינו מטעם נאמנות שיש נאמנות כאילו הי' עדים בדבר רק מטעם כיון שנתנה תורה כח ויד לאב לקבל קדושין עבור בתו והיא אין לה יד לקבל קדושין יכול לשווי' נפשה חתיכה דאיסורא וכמו דאמרינן בכל מקום שווי' נפשי' חתיכה דאיסורא אפילו נגד עדים משום דאדם נאמן לחובתו על עצמו יותר מעדים ה"ה האב לענין קבלת קדושין עבור בתו מיקרי האב בעל דבר ונאמן אפילו אם העדים מכחישים אותו ומכ"ש אם העדים מסייעים אותו ומצאתי סמוכין לזה מבית שמואל בסימן מ"ב ס"ק ח' בסופו שכתב דאם העד רחוק לבת המתקדשת וקרוב לאב אם אביה מקבל קדושין פסול לעדות כי האב הוא עיקר בעל דבר יע"ש שוב ראיתי בספר פרי מגדים ביו"ד סימן א' בשפתי דעת ס"ק ל"ט שהביא דברי רשד"ם הלז ומה שהקשה עלי' בס' כנ"הג בהגהות בית יוסף ס"ק פ"ב בשלמא לאסור המותר יש כח בידו משא"כ לעשות מקטן גדול ושכ"כ בספר משפטי צדק וכתב ע"ז בס' הנ"ל להצדיק דברי רשד"ם דהטעם דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים והתורה האמינה לאב בעד בתו יע"ש ותמהני היאך נעלם מעינא פקיחא שכבר הרגיש בזה בהג"ה במשנה למלך ודבריו שם הובא בס' הלז לעיל מזה

ב ואולם לכאורה קשה על ריב"ש כיון שכל מה שכתב שם לא כתב רק להגדיל תורה ולהאדירה, כי בנידון דידי' לא הי' הכחשה הוי לי' לאשמעינן חידוש יותר מזה שאפילו אם ליכא עדים המסייעים לאב נאמן להכחישם, מיהו באמת גם בזה דק הריב"ש היטב דהנה במשנה למלך שם הביא ספק שנסתפק מוהריב"ל באשה שאומרת שנתקדשה בפני פלוני ופלוני ואמרו שלא נתקדשה בפניהם א"א דלדידה שווי' נפשה חתיכה דאיסורא ותמה המשנה למלך שהדין פשוט ממ"ש רשב"א הנ"ל בדין טבח דאמרינן שווי' נפשי' חתיכה דאיסורא אפילו נגד עדים ובס' שערי המלך שם הלכה י"ו כתב דשפיר כתב מוהריב"ל ואין לו דמיון לנידון דטבח וכמ"ש בשו"ת תשב"ץ ח"ב סימן רע"ט באשה שאמרה נתקדשתי בפני פלוני ופלוני והעדים מכחישים אותה דהיא אינה אסורה בקרוביו דלא שווי' נפשה חתיכה דאיסורא אלא באותן עדים והם מכחישים אותה וכוונתו כיון דאין דבר שבערוה פחות משנים אפילו בשניהם מודים והיא תולה איסורא באותן עדים והם מכחישים ליכא איסורא אף לפי דבריה שמאמינים אותה שהי' קדושין ודוקא כשאמר קדשתי בפני עדים שהלכו למדינת הים נאמן משום לדבריו הי' עדים משא"כ בהאי דטבח דליכא האי טעמא דאין צריך על גוף המעשה עדים מידה דאמרינן שווי' נפשי' ח"דא אפילו נגד עדים ודבריו ברורים, וא"כ אם לא הי' לאב עדים המסייעין לו רק הי' עדים המכחישים שלא קיבל קדושין כיון שלא הי' שום עדים על הקדושין רק אותן עדים שאב אומר שהם הי' שם וראו הקבלת קדושין והם מכחישים אותו א"כ תולה איסורו באותן עדים לא שייך ליהמן מטעם שווי'