שערי תורה חלק א רכג

אם אותו פלוני מכחישו נאמן האב אפילו אחר שבגרה אף שאז אין לו דין שני עדים מ"מ נאמן להפקיע איסורא מבתו והוא חידוש דין וא"כ יש לתמוה על הטוש"ע שהשמיטו דברים הנ"ל כי נ"מ רבתי לדינא וצ"ע לדינא בזה

י ויש לחקור בהאי דינא דרמב"ם וטוש"ע הנ"ל דאיתא במס' נזיר דף נ"ז ע"א עלה דמתני' שני נזירים שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא ואין יודע איזה מכם מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ומקשה הש"ס שני נזירין והאי דקאי גבייהו הוי לי' תלתא הוי לי' ספק טומאה בר"הר דספיקו טהור ואמר רבה בר רב הונא באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם אמר ר' אשי דיקא נמי דקתני ואינו יודע איזה מכם וכתבו תוס' בד"ה דקתני איני יודע וז"ל דמשמע שלא נודע לו מעולם משום דלא הוי בהם מדלא קתני שכחתי יע"ש וע"כ נשמע שס"ל שלשון אינו יודע משמע שלא נודע לו מעולם, ולפ"ז יש לעיין שמסתימת דברי רמב"ם וש"ע משמע כשאמר נודע לי שלפלוני קדשתיה נאמן אף שאותו פלוני אינו בפנינו ולא ראה אותו משעה שאמר איני יודע מ"מ נאמן אמאי כיון שאמר מעיקרא אינו יודע למי קדשתיה משמע שלא נודע לו מעולם דהיינו אפילו בשעת קדושין לא נודע לו למי שלא ידע אותו בשמו רק שראה אותו דאם הי' מכירו בשמו רק ששכח הוי לי' לומר שכחתי כמ"ש תוס' הנ"ל וא"כ היאך נאמן לומר לפלוני קדשתיה כיון שלא ראה אותו עכשיו להכירו בטביעת עין ובשלמא אהא דאי' בקדושין דס"ג ע"ב במתני' קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה דסובר רב דנאמן לכנוס משום דמירתת שלא יכירנו האב לק"מ דאף שאומר אינו יודע דמשמע שלא הכירו מעולם מ"מ כיון שבעינן שיאמר כן בפני האב כדאי' בש"ע שם סעיף כ"א מתיירא אף שלא הי' מכירו בשמו מ"מ יהי' מכירו בטביעת עין כיון שכבר ראה אותו אבל בדין זה שכתבו רמב"ם וטוש"ע בסתם כשאומר נודע לי למי קדשתיה נאמן ולא מחלקין בין אם אומר כן בפניו או לא קשה מסוגי' דנזיר הנ"ל ואולם ראיתי בספר תבואת שור במס' יבמות דף כ"ג ע"ב בספרו בכור שור דף קי"ז שתמה תמיה גדולה מהא דאי' שם במתני' מי שקידש אחת משתי אחיות ואין יודע איזה מהם קידש נותן גט לזו וגט לזו ומקשה הש"ס ש"מ קדושין שאין מסורין לביאה הוי קדושין הכא במאי עסקינן כשהוכרו ולבסוף נתערבו דיקא נמי דקתני ואינו יודע ולא קתני ואינו ידוע ש"מ פירש"י אינו יודע משמע השתא אינו יודע אינו ידוע משמע שלא נודע הדבר מעולם יע"ש והקשה מסוגי' דנזיר הנ"ל שכתבו תוס' שאינו יודע משמע שלא נודע לו מעולם מדלא קתני שכחתי יע"ש שהניח בקו' וא"כ לפי סוגי' דיבמות א"ש דברי רמב"ם וטוש"ע כיון שאמר האב אינו יודע למי קדשתיה ולא אמר ואינו ידוע משמע שהכירו מתחילה ואח"כ מכח לכן נאמן אח"כ לומר שזהו שקידשה, ובתוס' שם ד"ה דייקא כתבו וז"ל וא"ת א"כ תיקשי לאביי דאמר בקדושין דהוי קדושין ויש לומר דאינו יודע משמע הכי ומשמע הכי עכ"ל וכיון דקיי"ל בזה כאביי דהוי מיע"ל קג"ם א"ש דברי פוסקים הנ"ל כיון דמשמע הכי ומשמע הכי ממילא נאמן על זה גופא לומר שמה שהי' אומר בתחילה אינו יודע היינו שהי' מכירו מתחילה רק השתא אינו יודע ויוכל לומר נזכרתי. ועוד יש לומר דרמב"ם וטוש"ע ס"ל כפירש"י במס' נזיר יע"ש ועוד דרמב"ם וש"ע דייקו בלשונם הצח וכתבו עד שיאמר נודע לי למי קדשתיה ולא כתבו כמ"ש ריטב"א נזכרתי יש לומר כוונתם ששמע מפי אחרים שהי' בעת קדושין למי קידשה כי בע"כ קידשה בפני עדים ובכה"ג אף לסוגי' דנזיר לפירוש תוס' שאינו יודע משמע שלא הכירו מעולם מ"מ נאמן עכשיו לומר שנתוודע לו מפי אחרים (עיין סמ"ע סימן כ"ט סק"ח וטו"ז שם) יוצא לנו מתוך דברינו דין חדש היכי שאומר אינו ידוע לי למי קדשתיה משמע שלא נודע לו מעולם אפי' בשעת קדושין לא ידע אותו בשם רק מראה אותו יש לומר שאין נאמן לומר אח"כ נזכרתי רק כשאומר כן בפני אותו פלוני דיוכל לומר שאני מכירו אותו בטביעת עין משא"כ שלא בפניו אף דמשמע מרמב"ם וטוש"ע שיכול לומר נזכרתי אפילו שלא בפניו היינו כשאומר אינו יודע וצע"ג לדינא

פרט ד יבואר היכי שאמר האב על בתו בוגרת קדשתיה כשהיתה קטנה או נערה אי נאמן היכי שאמר לה בזימנא קמייתא

יא התוס' ישנים במס' כתובת דף כ"ג ע"א בד"ה מנין כתבו וז"ל ומיהו אם אמר על בתו קדשתיה כשהיתה נערה או קטנה נראה דאינו נאמן דהשתא אין בידו כלל דאע"ג דלקמן בפרק נערה דף מ"ו כו' לפי המסקנא לא נאמר כן עכ"ל וראיתי בספר קרבן העדה במס' קדושין דף ס"ד ע"א בהא דאיתא במתני' קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה אינו באמן ר"ל כיון שאמר משגדלה ובקטנותה לא אמר אינו נאמן לפוסלה מן הכהונה, בד"ה והרי תמה עליהם תמי' גדולה מאי נראה דקאמר הא משנה ערוכה הוא כאן דאינו נאמן ובבבלי מפורש הטעם משום שאינו בידו והניח בקושי' ודוחק לומר דכוונתם דבמתני' לא מיירי רק לענין לפוסלה מן הכהונה ותוס' ר"ל אפילו לענין קדושין דמאי שנא כמו דשם הטעם דא"נ משום דאינו בידו דהא אם אמר קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא קטנה נאמן ודין אחד להם וכמו דמוכח בש"ס קדושין שם להמעיין שם הגם דיש לומר דכוונתם לומר דלא תיקשי מסוגי' דפרק נערה מ"מ לשון נראה אינו מדוייק כל כך ועלה בדעתי לומר שכוונת התוס' להורות לן דין חדש דהנה איתא במס' גיטין דף נ"ג ע"ב ת"ר הי' עושה עמו בטהרות ואמר לי' טהרות שעשיתי עמך נטמאו אבל אמר לי' טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו אינו נאמן מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו' רבא אמר כגון דאשכחא ולא א"ל ולא מידי ולבתר הכי אשכחא ואמר לי' ופירש"י אע"פי שאין בידו נאמן וסיפא כגון דאשכחא מקמי' האידנא ולא אמר לי' והשתא אמר לי' וכתבו בתוס' ובר"אש ובמס' קדושין דף ס"ה ע"ב ד"ה נטמא דדוקא היכי שהי' בידו מתחילה נאמן אי אמר לי' בזימנא קמייתא וכן קיי"ל כרבא כדאיתא ביו"ד סי' קכ"ז ולפ"ז לכאורה קשה אמאי אינו נאמן האב לומר על בתו כשהיא עכשיו בוגרת קדשתיה כשהי' קטנה או נערה וכן אינו נאמן לומר קדשתיה וגרשתיה אז נימא כמו שעד אחד באיסורין אף שאינו נאמן נגד חזקה מ"מ נאמן כשהי' בידו אף שעכשיו אינו בידו ה"ה אב אטו מי גרע האב מעד דעלמא ולכאורה הי' נראה לומר דיש חילוק דוקא אם כבר בגרה ועבר זמן רב ולא הודיע לבית דין יש הוכחה שמשקר דהוי כאשכחא ולא אמר לי' בזימנא קמייתא דהוי לומר לה בפני בית דין בשעה שיוצאה הבת מרשותו כמו התם שהי' לו להשומר לומר להבעלים בשעה שיצאו הטהרות מרשותו אבל אם באמת בזימנא קמייתא כש מצאה אמר לה בפני בית דין שקידשה כשהי' קטנה נאמן הן לענין קדושין והן לענין לפוסלה מכהונה ומה דאי' בקדושין שם במתני' והרי היא גדולה ר"ל שכבר היא גדולה ולא אמר לה עד עכשיו וכסברא זו מצאתי בש"ות הריב"ש סימן קצ"ג שכתב וז"ל וא"ת מ"מ נאמינהו שנתרצה מיד ששמע הנשואין ומיד הוי כמקודשת דהוי לי' כאב שאמר קדשתי את בתי ואין מחאתו שאחר כן כלום הוא לא היא דמ"מ כיון שלא אמר כן קודם המחאה הנה כשמחה ושלח המחאה לחבורת המקום שהוא דר שם חתנו שהוא כמו בית דין א"כ הודה שמעולם לא נתרצה בקדושין וא"כ אינו נאמן לומר אח"כ היפך דבריו כדאי' בפרק הנזקין דאסיק רבא דסיפא מיירי כגון דאשכחא ולא אמר לי' ולא מידי ולבתר הכי אשכחא ואמר לי' דאם איתא דקושטא הוא מעיקרא כי אשכחא הוי אמר לי' כ"ש דמעיקרא אמר היפך זה ואע"ג דרחמנא הימנה מ"מ איכא למימר אם איתא דקושטא קאמר לא הוי לי' לומר מעיקרא הפך האמת יע"ש שיש קצת סמך לסברא הלז שיש לומר כן אפי' בנאמנות האב אמנם באמת נראה דבכל גווני אינו נאמן האב כשיצאה מרשותו אפילו אם אמר לה בזימנא קמייתא והטעם נראה דלא דמי דבר שבערוה לאיסורין ודוקא באיסורין נאמן עד אחד כשהי' בידו אבל בדבר שבערוה אינו נאמן רק היכי שבידו עכשיו ולא מהני מה שהי' בידו כדמוכח מהא דאי' בב"ב דף קל"ד המובא בתוס' כאן היכי שאמר גרשתי את אשתי סתם נאמן על להבא דבידו לגרשה אבל אם אמר גרשתי את אשתי למפרע אינו נאמן להחזיקה בחזקת מגורשת למפרע נימא ג"כ כיון שהי' בידו פעם לגרשה יהי' נאמן אע"כ בדבר שבערוה ל"מ מה שהי' בידו והטעם כיון דילפינן דבר מממון ובממון קיי"ל דלא מהני מגו למפרע דהא דנאמן היכי שהוא עתה בידו סובר רש"י ור"ת וסיעתו כמ"ש הש"ך בסי' קכ"ז סק"א משום מגו והא מגו למפרע לא אמרינן ואפי' לר"אש שכתב הטעם דהוי כבעליו זהו לא שייך בממון דבעלים אינם נאמנים לזכותו ולכן מהאי טעמא גם בקדושין לא נאמן האב לומר על בתו בוגרת כשהי' נערה או קטנה קדשתיה או קדשתיה וגרשתיה אף שאמר כן בפעם הראשון כשמצאה ומה דאי' במתני' והרי היא גדולה בכל גווני מיירי ויש לומר היינו דחידשו תוס' ישנים וכתבו