שערי תורה חלק א רטז

אב ואם המוחזק לנו כיון דאותו חזקה הוא חזקה שאינו פוסקת שגם עכשיו נודע לנו על ידי ידיעה ברורה שכן הוא דעת של תורה כיון שכרוך אחריהם הוא בחזקת בנם בודאי חזקה זו בע"כ אלים כעדים דהא סוקלין ושורפין על חזקה זו ובדיני נפשות בעי עדים ובע"כ שאלים כח חזקה זו כעדים דהוי אנן סהדי שכן הוא וכמו שאינו נאמן לשיטת סמ"ע וסיעתו להכחיש העדים כמו כן אינו נאמן להכחיש החזקה הלז, ושפיר דקו הרמב"ם וטוש"ע בלשונם הקדוש, ולפ"ז יש להבין היטב כוונת המגיד משנה הנ"ל במ"ש דר' יהודא אע"פי שלא הוחזק בבנו קאמר כדמוכח התם ובדוכתי אחרינא כוונתו כמו שמוכח שר' יהודא בע"כ סובר שנאמן אפילו נגד חזקה שהי' פעם אחת בידיעה ברורה דהא נאמן לומר על המוחזק לנו שהוא בכור שאחר הוא בכור ובע"כ משווי לראשון ממזר אף שהי' להאם חזקת כשרות וחזקת כשרות שלה מהני לולד כי קיי"ל במס' כתובת דף י"ד כמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה וחזקת כשרות שלא הי' פעם אחת על ידי ידיעה ברורה דהא לא נולדה זונה כדאית' בכתובת דף י"ב ע"ב ברש"י ד"ה אוקמא מ"מ כיון שאחר כך לית לן ידיעה ברורה שעכשיו יש לנו ספק נאמן לגרוע החזקה מכ"ש דנאמן נגד חזקה דאתיא מכח העדר ידיעה אשר מעולם לא הי' לנו ידיעה ברורה שכן הוא וכשאומר על מי שלא הוחזק בבנו כלל החזקה שאינו בנו אתיא מכח העדר ידיעה כיון שלא ראינו שנהג עמו כאב עם בנו מסתמא אינו בנו חזקה זו קלישא וא"ש ולק"מ קו' הלח"מ ואף כי המ"מ והסמ"ע קיצרו במובן נודע דרכם לקצר וסמכו על המעיין היטב כי כל רז לא אניס להם והי' הכל פשוט לפניהם, ודוק ותראה שדברינו נכונים בס"ד ואף אם לא כוונתי האמת בכוונתם מ"מ הדברים מצד עצמן נכונים וראוי' לאומרם, ודברי סמ"ע ברורין ותורת אמת היתה בפיו

כח ואי נאמן האב להכיר לבנו הבכור לאחר מיתתו עיין משנה למלך בפ"ב מנחלות הי"ד שדעת מוהרי"ט שא"נ וכתב שמוהרי"ק חולק ועיין רמ"א סימן רע"ז סי"ג ועיין בשערי המלך בפ"ב מנחלות ה"ד ובפכ"ב ממכירה ה"י ובגוף ראיות מוהרי"ט יש לדחות לשיטת רש"י בגיטין דף ל"א דסתם ר"נ הוא ר"נ ב"י ועיין תוס' ד"ה אנא ור"נ סובר בב"ב דף קמ"ב המזכה לעובר לכשתלד קנה וכעין זה כ' בשע"המ ועיין בא"ות סימן ס"א סק"א כ"ח בענין אי האב נאמן בתוך שבעה ימי לידה עיין רש"י קדושין דף ע"ד ע"א ד"ה אמו ולחם משנה בפי"ד מנחלות הי"ד ובטוש"ע סימן רע"ז סי"ב וסמ"ע סקכ"ב ובפרישה ובטורי זהב א"העז סימן ל"ד ס"ק כ' ודוק שם ותשכח

כלל יט יבואר דין נאמנות האב על בתו לומר שנתקדשה ובו ד' פרטים

פרט א יבואר מקורו

א גרסינן במס' כתובת דף כ"ב ע"א האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר כו' אמר ר' אסי מניין להפה שאסר כו' מן התורה שנאמ' את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסירה הזה התירה ל"ל קרא סברא הוא הוא אסרה והוא שרי לה אלא כי איצטריך קרא לכדר' הונא אמר רב דאמר מניין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה למה לי מבעי' לי' לכדתני' דתני ר' יונה את בתי נתתי לאיש הזה ולא ליבם וכתבו בתוס' מניין להפה וז"ל משמע שאין נאמן להתיר את בתו כשאסרה אלא מחמת מגו ותימא דאם בא אחד ואמר אני קדשתי את בתי ולאחר מעה או למחר אומר לפלוני קדשתיה לא יהי' נאמן כיון דהשתא ליכא מגו ואומר ר"י דבעינן זה שאינו סותר דבריו הראשונים ולא בא אלא לפרש דבריו הראשונים מיהמן אע"ג דליכא מגו והכא דריש מאת בתי הפה שאסר הוא הפה שהתיר כגון דקאי האיש שקידש לו קמי' ואמר את בתי נתתי לאיש ושתיק דמשמע ודאי שאינו מכיר שזה חתנו מדלא אמר את בתי נתתי לזה או לאיש הזה ביחד בלא הפסק מרובה הלכך לא יהי' נאמן אח"כ אלא תוך כד"ד דאיכא מגו עכ"ל ועיין בב"י בא"העז בסימן קנ"ב, וכדי לברר הסוגי' היטב ההכרח לברר הפירוש במתני' ומתוך כך ממילא יבורר בס"ד הפי' בדברי ר' אסי על נכון, דהנה בנידון דמתני' שם האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני מצינו שלשה שיטות

שיטה א הטור באבן העזר סימן קנ"ב כתב בשם רבינו יונה לא היתה בחזקת אשת איש ובאה לפנינו ואמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת דוקא בתוך כדי דיבור אבל לאחר כדי דיבור לא מהימנא אלא א"כ נתנה אמתלא לדבריה

שיטה ב כתב בשם רבינו מאיר הלוי שאין צריך שתאמר תוך כדי דיבור אלא צריך שתאמר כן קודם שיסתלקו מאותו ענין כל זמן שיתעסקו בו בתוך כדי דיבור של דיבור אחרון

שיטה ג הטור כתב על דבריהם וז"ל ונראה לי שאין צריך לא לזה ולא לזה כיון שאינה עוקרת דבריה הראשונים אלא מוסיפת לומר נתגרשה וכיון שלא ידענו שהיתה אשת איש אלא על פיה נאמנת יע"ש ועיין ברמב"ם בפרק י"ב מהלכות גירושין הלכה א' ובמגיד משנה שם ובש"ע שם סעיף ו' וב"ש ס"ק יו"ד ובהרב המגיד כתב שהקשו הראשונים זלה"ה לשיטת רבינו יונה למה לי הפה שאסר כו' דכיון שתוך כדי דיבור הוא לא יהי' אלא חזרה הא יכולה לחזור ותירץ דאיצטרך דסד"א כיון שעומדת בדיבורא אלא שמתירה עצמה מצד אחר אפילו תוך כדי דיבור לאו כל כמיני' ולהכי איצטריך הפה שאסר הפה שהתיר וכ"כ בשיטה מקובצת בשם רשב"א ונראה מה דהוכרח רמ"ה לחלק חילוק חדש יש לומר בפשיטות דהוי קשה לי' קושי' הנ"ל כיון שהוא תכ"ד למה לי מגו דפה שאסר כו' ולא הי' ניחא לי' בתירץ הנ"ל לכן סובר דמגו מהני כל זמן שעסוקין באותו ענין לא הוי מגו למפרע ובכה"ג מיירי מתני' דמצד תוך כדי דיבור לא הי' נאמנת כי חזרה בתוך כדי דיבור דמהני היינו תוך כדי דיבור לאמירה וכדאי' בטור חושן משפט סו סימן קצ"ד והוא מש"ס ב"ב דף קי"ד ע"ב דבקנין סודר יכולין לחזור כל זמן שעסוקין באותו ענין אבל בשאר ענינים אין בהם חזרה אחר כדי דיבור וה"ה בכל מקום חוץ מהני הנזכרים שם יע"ש וכיון שהוא לאחר כדי דיבור מאמירה שאמרה אשת איש הייתי אינה יכולה לחזור ולכן איתא במתני' הטעם משום הפה שאסר וכו' דמהני כל זמן שעסוקין באותו ענין ורבינו יונה וסיעתו סוברים דאפילו מגו לא הוי רק בתוך כדי דיבור ולאחר כדי דיבור אף ש עסוקין באותו ענין הוי מגו למפרע לכן מוכרחים לחלק כמ"ש רשב"א והמ"מ, שוב ראיתי בספר כנסת הגדולה בחושן משפט סימן פ"ב בכללי מגו ס"ק קס"ב בשם ספר בני שמואל שכתב וז"ל ובמגו דלאחר כדי דיבור לדעת תוס' והרמב"ן והר"ר יונה והר"ן והרב המגיד ורבינו יחיאל לא אמרינן והרמ"ה ז"ל סובר דאפילו לאחר כדי דיבור אמרינן מגו כל זמן שהם עסוקין באותו ענין תוך כדי דיבור מאותו ענין עכ"ל אבל בספר אורים ותומים שם בכללי מגו ס"ק ק"י השיג עליו במה שהבין לרמ"ה מהני כל זמן שעסוקין באותו ענין דגם הרמ"ה מודה דמגו לא מהני כ"א בתכ"ד רק בנידון הנ"ל דמפרשת דבריה סובר כל זמן שעוסקת באותו ענין יכולה לפרש ואח"כ אילו היתה כוונתה מתחילה לכך הי' אומרת וע"כ חזרה יש בדבר אבל כשאינו מפרש דבריו לכ"ע הוי מגו למפרע מיד לאחר כד"ד כיון דאז א"א לחזור וכ"כ בס"ק ק"ג וגם במ"ש כנ"הג דר"ן סובר כרבינו יונה ראיתי ברמ"א בספר דרכי משה בא"העז סימן קנ"ב סק"ד שכתב דמדברי הר"ן בפ' האומר משמע כדברי רמ"ה, ולכאורה קשה לשיטת רבינו יונה ותוס' דקיימו בחדא שיטה כמ"ש בס' כנ"הג (ועיין בב"י סימן קנ"ב) דטעמא דמתני' משום מגו ודוקא בתוך כדי דיבור ועלה דמתני' קאי דברי ר' אסי לפי מה שכתבנו דברי תוס' בד"ה מנין דדריש מאת בתי הפה שאסר הוא הפה שהתיר כגון דקאי האיש שקידש לו קמי' ואמר את בתי נתתי לאיש ושתק דמשמע ודאי שאינו מכיר שזה חתנו מדלא פירש ואומר את בתי נתתי לזה או לאיש הזה ביחד בלא הפסק מרובה הלכך לא יהי' נאמן אח"כ אלא תכ"ד דאיכא מגו ועיין ב"ש בסימן ל"ז ס"ק מ"ג וברמ"א סעיף כ' הא לפמ"ש הרשב"א והמ"מ אין יכול לחזור בתוך כדי דיבור רק כשסותר דבריו הראשונים ולא היכי שעומד בדיבורו רק שמתיר עצמו מצד אחד אינו נאמן כי אם מטעם הפה שאסר הוא הפה שהתיר כדאי' במתני' וכיון דר'