שערי תורה חלק א רטו

לו שני בנים אחד בכור ואחד פשוט ונתנה תורה נאמנות להכיר מי הוא הבכור כמו שמורה פשטא דקרא כי יהי' לאיש כו' ומנלן לומר דמשמע להדי' אפילו לא ידעינן שהוא בנו ולכאורה יש להביא ראי' אפילו באינו ידוע שהוא בנו נאמן לומר שהוא בנו מהא דאיתא בכתובת דף י"ג ע"ב ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמי דרב יוסף היא אמרה מיני' והוא אמר אין מינאי אמר ר' יוסף למאי ניחוש חדא דהא קא מודה עיין בתוס' ד"ה ההוא ומבואר בתוס' ד"ה חדא שהיא לענין להכשיר הולד ובע"כ הטעם דנאמן כמ"ש בנמוקי יוסף ביבמות דף ע"ה דהיכי שהבעל טוען ברי שהולד ממנו אף שהיא מכחשתו נאמן דכיון שהאמינתו תורה לפסול מקרא דיכיר מכ"ש שנאמן להכשירו יע"ש הרי אף שאין ידוע לנו שהוא בנו נאמן לומר שהוא בנו שיהי' כשר ה"ה שנאמן על מי שאינו ידוע שהוא בכור שיטול חלק בכורה דבש"ס משמע שדמי זה לזה מיהו יש לדחות להמעיין היטב, ועיין עוד בשיטה מקובצת במס' כתובת דף כ"ד ע"ב בד"ה א"ל ר' חי"א בשם ריטב"א והבן

כז ודע בגוף דברי רמב"ם הנ"ל במ"ש שנאמן לומר על מי שלא הוחזק בנו כלל הוא בני ובכורי שתמה הלחם משנה אמאי לא כתב רבותא יתירה אפילו מוחזק לכו שאינו בנו נאמן ראיתי בסמ"ע סימן רע"ז ס"ק כ"ד שמיישב וז"ל ודקדקו הטור ומחבר וכתבו על מי שלא הוחזק בבנו כו' ולא כתבו על מי שהוחזק לנו שאינו בנו דס"ל דבכה"ג אינו נאמן דחזקה זו בממ"נ על ידי מי באה אם על יד אביו שהי' רגיל לומר אינו בנו תו אינו נאמן לומר שהוא בנו כמ"ש מור"ם בשם רמב"ן אחר כך ואם ע"י עדים שמעידים שנולד מאמה אחרת או מאשתו מאיש אחר ודאי אינו נאמן להכחיש העדים ומ"ש הטור ומחבר אחר זה דכשאמר על המוחזק לנו בבכור שאינו בכור נאמן שם אתי שפיר דמיירי שאין עדים מעידים שהוא בנו הבכור אלא מעידים שנולד מאשתו בראשונה ומל ידי זה הוחזק בבכור והאב אומר על השני שנולד אחריו שהוא בכור והראשון נפסל ממילא דמדהשני בכור ש"מ דהראשון הוא ממזר והתורה האמינתו על זה והיינו דוקא ע"י עדים אבל לא כשהוחזק לנו שהוא בכור על ידי עצמו כמ"ש מור"ם בהג"ה עכ"ל (ובע"כ סובר כשיטת רשד"ם המובא במ"ל בפ"ב מנחלות ודלא כמוהריב"ל) ולכאורה דבריו תמוהין הא משכחת בפשיטות גווני שיהי' נאמן אפילו כשהוחזק שאינו בנו כדאי' במס' קדושין דף פ' מעשה באשה אחת שבאתה לירושלים ותינוק מורכב על כתיפה והגדילתו ובא עליה והביאום לבית דין וסקלום לא מפני שבנה ודאי אלא מפני שכרוך אחריה ומבואר ברמב"ם בפרק א' מאיסורי ביאה הלכה כ' וז"ל מי שהוחזק בשאר בשר דנין על פי חזקה אע"פי שאין שם דאי' ברורה שזה קרוב מלקין וסוקלין על חזקה כיצד הרי שהוחזק שזו אחותו או אמו ובא עליה בעדים ה"ז לוקה או נסקל כו' איש ואשה שבאו ממדינת הים הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זה בעלי אם הוחזקה בעיר שלשים יום שהיא אשתו הורגין עליה עכ"ל וכן אי' בש"ע א"העז סימן י"ט ס"א וב' ואם כן משכחת בפשיטות שמוחזק שאינו בנו רק בן של אחר כגון שאיש ואשה דרו באותו עיר שלשים יום או יותר עם ולד הכרוך אחריהם והוחזקו על ידי זה שהוא בנם כיון שהיא מוחזקת לאשתו והבנים כרוכין אחריה בודאי הם בני' כדאי' בקדושין דף ע"ט ע"ב שמביא ראי' על האשה ואין צריך להביא ראי' על הבנים שכרוכין אחריה וכן קיי"ל כמ"ש רמב"ם בפ"כ מאיסורי ביאה הלכה ז' ובטור סימן ג', ועתה בא זה ואמר זה הוא בני ובכורי ואינו בנו של זה האיש אף שהי' כרוך אחר אשתו וא"כ מעיד נגד חזקה, ואפ"ה נאמן כמו שנאמן על המוחזק לכו שהוא בכור על ידי עדים והוא אומר שאינו בכור נאמן דאנו אומרין שכוונתו לומר שראשון אינו בנו שהוא ממזר אף שהי' עד עתה מוחזק לנו בחזקת כשר ובחזקת בנו מ"מ האמינה תורה להאב להפקיע מחזקת כשרות ה"נ נאמן להפקיע החזקה ולהורישו בתורת בכור ואכתי קמה קו' הלח"מ אמאי לא כתבו רמב"ם וטוש"ע אפילו במוחזק שאינו בנו נאמן לומר שהוא בנו ובכור, ונלענ"ד בשיטת הרמב"ם וסיעתו דהנה ידוע דחזקות שמצינו בש"ס הוא על ב' אופנים אופן א' היכי דנתחזקה לנו על ידי ידיעה ברור' כגון שראינו איזה דבר שנחזק לנו שכן הוא ואחר כך נולד לנו ספק אם עדיין הדבר עומד בחזקתו הראשונה אמרינן שמעמידן הדבר על חזקת קמייתא כגון חזקת אשת איש דהוא חזקה דאתי' מכח ידיעה ברורה דהא ידוע לנו על ידי ראי' שאנו רואים או יודעים שפעם אחת היתה ודאי אשת איש וכיו"ב חזקת פנוי' שפעם אחת היתה בודאי פנוי' וכן חזקת חי' אופן ב' הוא חזקה דאתיא מכח העדר ידיעה דאנו מוקמינן על חזקה מחמת שלא ראינו השתנות וכדי לברר הדבר אציג כאן מ"ש בש"ות מוהרי"ט ספר א' סימן ל"ז דף יו"ד ע"ד וז"ל וא"ת לדבריך אי סמכינן אחזקה אמאי מקיפין כיון שאין ההיקף ראי' ובלא כן נתלה שלאחר שחיטה נקב דמוקמינן לה אחזקה קמייתא וכי תימא חזקה קמייתא איתרע שהרי נקובה לפנינו ונאמר כשם שהיא נקובה עכשיו כן הי' מקודם הא ליתא דבריש נדה מוכח דלעולם אזלינן בתר חזקה קמייתא אם לא היכי דאיכא תרתי לרעותא כו' זו שאלה היא אבל יש לומר שאין חזקה זו כשאר חזקות כגון מקוה הי' שלם וטפי עדיף לומר כשם שהי' מתחילה שלם כך הי' ע"ע והשתא הוא דחסר הלכך בעי נמי אידך ריעותא דהעמד טמא על חזקתו אבל הכא הא דאמרינן בבהמה לאחר שנשחטה בחזקת היתר עומדת היינו משום דלא ראינו בה ריעותא ואחזוקי איסורא לא מחזקינן א"נ דרוב בהמות הם שלימות השתא דהיא נקובה לפנינו הא איתרע לה חזקתה ונאמר כמו שהיא נקובה מעכשיו כמו כן הי' מקודם לכן עכ"ל נתבאר דחזקה דבהמה שנשחטה בחזקת היתר עומדת אתיא מכח העדר ידיעה מחמת שלא ראינו ריעותא אנו אומרין דלא מחזקינן איסורא ונקרא בשם חזקה וכן איתא בפוסקים בדוכתי טובא אחזוקי איסורא לא מחזקינן עיין בטורי זהב יורה דיעה סימן ל"א ס"ק ד' וכמו כן כתב בטו"ז בא"ח סימן ח' ס"ק ח' וז"ל ואין לומר הא אין סומכין על חזקה כל שיש לברורי ולבדוק כמ"ש ביו"ד סימן א' יש לומר דהכא שאני דכבר בדק הטלית רק חיישינן לקלקול ע"כ שפיר סמכינן על חזקה עכ"ל וכוונתו מבואר לעין כל דיש חילוק בין חזקה דאתיא מכח ידיעה ברורה דהא בדק הטלית סמכינן עליו אף שיש לברורי בקל ויכול הוא בעצמו לסמוך ע"ז משא"כ ברוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם אין אנו יכולין לאכול משחיטתו כל זמן שלא בדקנהו כיון דהוא רק מחמת דלא ראינו ריעותא בהאי גברא אמרינן מסתמא הוא מומחה כמו רובא דעלמא המצוין לא אלים כל כך לכן צריך לברורי היכי דאפשר לברר הרי דלדינא מצינו חילוק בין חזקות לשיטת מוהרי"ט אף דקיי"ל בכל מקום חזקה קמייתא עדיף מחזקה דהשתא בחזקה דאתי' מכח העדר ידיעה לא עדיף ולטו"ד אף דקיי"ל בכל מקום בחזקה צריך לברורי היכי דאפשר היינו בחזקה דאתיא מכח העדר ידיעה אבל בחזקה דאתי' מכח ידיעה ברורה אין צריך לברורי, מעתה נראה לומר אף דליכא חזקה המתנגד לחזקה דאתי' מכח העדר ידיעה או היכי דאי אפשר לברורי שסומכין על חזקה דאתיא מכח העדר ידיעה מ"מ הדעת מכרעת דאיקלש חזקה דאתיא מכח העדר ידיעה לחזקה דאתיא מכח ידיעה ברורה וכן בארתי בכללי חזקות ובכלל ע"א בממון שאפילו בחזקה דאתיא מכח ידיעה ברורה יש חילוק כי יש חזקה הפוסקת ויש חזקה שאינה פוסקת כי חזקת אשת איש וחזקת פנוי' וחזקת כשרות שלא נולדה זונה הוי חזקה הפוסקת דהא לא נודע לו בבירור שגם עתה הענין כן כי עכשיו נולד ספק רק מוקמינן הספק שיש לנו עכשיו על חזקה שהי' מקודם ודאי, וחזקה שאינה פוסקת עדיף כמו חזקה דכרוכין וכיו"ב שגם עכשיו יש לנו ראי' ברורה שהדעת מכרעת שכן הוא וסעד לזה מבואר בתשובת תרומת הדשן סימן ד"ז בשם או"ז הגדול ולכן מהני חזקה כזו אפי' בדיני נפשות וכיו"ב כתב בתשובת מוהרי"ק סימן ע"ב ומוהרי"ט סימן כ"ז דחזקה דאתיא מכח סברא אלים טובא מחזקה קמייתא כיון שגם עכשיו הדעת מכרעת שכן הוא ולפ"ז יבוא הכל על נכון ואומר דרמב"ם סובר כיון דסברא חיצונה הוא שאין האב נאמן כיון שהוא קרוב רק הוא גז"הכ שהאמינתו תורה ראוי לומר אין לך אלא חידושו ולמעט החזקה בכל מה דאפשר ואין לך אלא מה שמצינו בפירוש וזה מצינו שר' יהודא סובר שנאמן נגד חזקה ואולם לא מצינו רק בחזקה הפוסקת, והיינו אם מוחזק לנו שהוא בכורו ואומר על אחר שהוא בכור אף שעדים מעידים שנולד בראשון נאמן הוא שיהי' הראשון ממזר אף שהי' בחזקת שאינו ממזר מ"מ לא הי' בידיעה ברורה שאינו ממזר דאטו סהדי בכפא תלי' שיהי' משגיחים על האשה שאינה מזנית תחת בעלה רק כיון שלא ראינו ריעותא בה והי' לה חזקת קמייתא שלא נולדה זונה ועכשיו החזקה הוא חזקה הפוסקת כי אולי זינתה לכן נאמן וכן נאמן על מי שאינו מוחזק שהוא בנו דהוי חזקה דאתיא מכח העדר ידיעה משא"כ היכי שמוחזק לנו שאינו בנו כגון שהי' כרוך אחר