שערי תורה חלק א ריג

וביאר בסמ"ע ס"ק כ"ד כוונתו כרמב"ן, ומבואר במשנה למלך אם מחלוקת אחרונים זלה"ה דעת ש"ות רשד"ם ופני משה דמיירי הרמב"ן שאינו מכחיש להעדים בפירוש דאפשר דהגדול אינו בנו, אבל אם מכחיש לעדים בפירוש פשיטא דלא מהימן אע"ג דאית לי' מגו ומוהריב"ל ומשפטי שמואל חולקים וסוברים דאף דמודה שהם בניו נאמן על האחד שהוא בכור נגד עדים והניח דין זה בצ"ע וגוף הספרים אינו ת"י, ויש להסתפק בכוונת מוהריב"ל ומשפטי שמואל אם ס"ל דהאב נאמן נגד עדים אע"ג דלית לי' מגו דהתורה נתנה להאב נאמנות יותר מעדים כמ"ש בפרט ב' או שאינו נאמן רק מטעם מגו, והא פשיטא דלית לי' מגו דהוי אמר על הגדול שאינו בנו דנאמן לומר זה בני ממזר, חדא דקיי"ל מגו במקום עדים לא אמרינן, ואף אם נאמר דהתורה נתנה לאב נאמנות שיהי' נאמן במגו נגד העדים, מ"מ ליכא מגו דאולי אינו רוצה לפסול את בנו מלבוא בקהל, ואינו רוצה רק להעביר הנחלה, רק המגו הוא שבידו ליתן נכסים במתנה וגם מ"ש בשם רשד"ם ופני משה אע"ג דאית לי' מגו כוונתם ג"כ כמ"ש וא"כ למוהריב"ל ומשפטי שמואל אינו נאמן להכחיש את העדים רק בנכסיו שיש לו עכשיו אבל בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן אינו נאמן, ולשיטת נמוקי יוסף שיבואר לקמן א"ש בפשיטות שסובר לר' יהודא אין נאמן כלל בנכסים שנפלו לאחר מיכן להכחיש החזקה מכ"ש שא"נ נגד עדים רק אפ אפילו להחולקים שנאמן יש לומר דוקא נגד חזקה אבל נגד עדים אינו נאמן בנכסים שנפלו לאחר מיכן, והא דנאמן במגו זו אף דקיי"ל דלא אמרינן מגו במקום עדים י"ל דס"ל דוקא מגו דאי בעי טעין דלא אלים כל כך אבל מגו דאי בעי עביד מהני אפילו נגד עדים וכיו"ב מחלק הר"ן בקדושין דף ס"ד ע"א לענין מגו במקום חזקה, ולכאורה קשה למוהריב"ל ומשפטי שמואל אמאי קאמר הש"ס בב"ב דף קכ"ו ע"ב ששמואל הי' מסופק אי הלכה כר' יהודא אי כרבנן דהוא קצת רחוק כיון דכ"ע סוברים כר"י הו"ל לומר דסובר כר' יהודא רק שהיו מסופק בכוונת ר' יהודא אי סובר דוקא נגד חזקה על ידי קול או בעדים שנולד ראשון נאמן היכי שאין מכחיש לעדים בפירוש אבל במכחיש לעדים בפירוש אינו נאמן ונדון דידי' הי' שהי' מכחיש לעדים בפירוש, או דלמא אפילו במכחיש לעדים בפירוש סובר דנאמן אבל הא לק"מ כיון דאי' בלשון שאלה הי' מוחזקין בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר בכור משמע שאינו מכחיש להם בפירוש דאל"כ הי' להם להזכיר בשאלה שאמר על אחר בכור הוא וגדולים הם בניו ג"כ, וא"ל דלמא גם חכמים מודים שנאמן נגד חזקה ומחולקים רק היכי שמכחיש לעדים ומאי מקשה רבא דז"א כמ"ש בפרט א' שמוכח מברייתא שם שבע"כ נחלקו דדוחק לומר דאתיא לגמרי כחכמים ורישא איירי במוחזק על ידי קול, או שאין מכחיש לעדים בפירוש וסיפא במכחיש לעדים בפירוש דלא משמע כן הלשון בברייתא שם כמבואר לכל מעיין, ואולם הא קשה לשיטתם דמנלן לחדש דין זה בכוונת ר' יהודא כיון דסברא חיצונה הוא שלא יהי' האב נאמן כיון שהוא קרוב ופסול אפי' לחוב רק הוא חידוש שחידשה לן התורה מה"ת נימא להרבות החידוש ולומר שכוונת התורה הי' שהוא נאמן אפילו להכחיש את העדים בפירוש, ואין לומר דליכא חידוש כיון דיש לו מגו דאי בעי עביד גם בעלמא נאמן אפילו להכחיש את העדים בכה"ג א"כ קשה מאי קאמר ר' נחמן בן יצחק לרבא בשלמא לר' יהודא היינו דכתב יכיר הא גם לדידי' מיותר כיון דסברא הוא, וצריך לומר לשיטת רמב"ן כפי פירוש מוהריב"ל ומשפטי שמואל אין הפי' בכוונת רנב"י כרשב"ם רק שר"ל לר' יהודא כיון דנאמן לפסול את הבן ולומר שהוא בן שנואה צריך יכיר על זה, והא דאיתא בברייתא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר ר' יהודא נאמן לומר זה בני בכור לא תיקשו לשיטתם הא מסברא חיצונה ידעינן שנאמן במגו די"ל כפירש התוס' שם בתירץ א' דנאמן לומר על תינוק בין הבנים שהוא בכור ולשווי לגדול ממזר וע"ז צריך קרא, מיהו לפ"ז מוכח שבע"כ רבו החולקים על מוהריב"ל ומשפטי שמואל דהנה הרמב"ם בפ"ד מנחלות הלכה ב' כתב וז"ל היינו מוחזקין בזה שהוא אחיו או בן דודו ואמר אינו אחי ואינו בן דודי אינו נאמן אבל נאמן הוא על מי שהוחזק שהוא בנו לומר אינו בנו ולאו יירשנו, וכתב ה"המ שם הטעם וז"ל וזה מבואר אפילו לר' יהודא דאמר יכיר יכירנו לאחרים לא אמר אלא בבנו אבל בשאר קרובים לא אמר דקרא בבן כתיב וזה ברור עכ"ל וכן פסק הטוש"ע בסימן רע"ט סעיף ב' באין חולק, וכתב הסמ"ע בס"ק ג' וז"ל אינו נאמן דוקא בבנו מצינו שהאמינתו תורה במאי דכתב יכיר אבל אחיו ושאר קרוביו לא מצינו שהאמינו ואין נאמן במגו דהוי יהיב נכסיו לאחר דמגו זה הוי כמגו במקום חזקה יע"ש א"כ מצד הסברא אפילו מגו דאי בעי עביד במקום חזקה ל"מ מכ"ש מגו דאי בעי עביד במקום עדים ובע"כ אי נימא דנאמן בבכור להכחיש את העדים היינו מקרא דיכיר שגלי התורה והדק"ל מנלן שר"י סובר שנאמן בתורת יכיר אפילו להכחיש את העדים במגו כיון דמצד הסברא ל"מ מגו ראוי למעט החידוש וגם קשה על ר' יהודא גופא כיון דלא מוכח מקרא דהא צריך הקרא לגופא שנאמן נגד חזקה או בתינוק בן הבנים מה"ת נימא להרבות החידוש אע"כ רמב"ם וטוש"ע לית להו כריב"ל ומשפטי שמואל כן נלע"ד אך יש לקיים דבריהם ע"פי מ"ש לעיל בפרט ב' נגד בנו כיון שהאמינתו תורה הוי כגופו וכמו שנאמן לחובתו יותר מעדים ה"ה נגד בנו ואף כשאין לו מגו נאמן ונאמן אפילו בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן משא"כ נגד קרובו אינו נאמן לחובת קרובו וא"ש ואכתי צ"ע לדינא

פרט ח יבואר לדידן דקיי"ל כר' יהודה דאב נאמן נגד חזקה אי נאמן על נכסים שנפלו לו אח"כ כיון שאין לו מגו ואומר נגד חזקה

כה הטור חושן משפט סימן רע"ז כתב וז"ל ואביו לעולם אפילו אמר על מי שלא הוחזק שבנו הוא, זה הוא בכורי נאמן ונוטל פי שנים, אפילו בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס עכ"ל והבית יוסף הביא לשון הש"ס דאי' בדף קכ"ו ע"ב לרבנן צריך יכיר על כה"ג וסיים כיון דלרבנן מהני אפילו לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס מכ"ש דמהני לר' יהודא יע"ש ולכאורה דבריו תמוהין דהיאך מייתי ראי' מרבנן דהם סוברים דנאמן בצריך הכירא ואינו אומר נגד חזקה לכן נאמן אפילו בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן אף שאין לו מגו משא"כ לר' יהודא שנאמן אפילו נגד חזקה מנלן שנאמן בכה"ג דלמא דוקא על נכסים שיש לו עכשיו בשעת אמירה נאמן נגד חזקה כיון שיש לו מגו גלי תורה בקרא דיכיר שיהי' האב נאמן במגו נגד חזקה אף דבעלמא אינו נאמן ומנלן שנאמן אפילו כשאין לו מגו לגרוע החזקה, ועלה בדעתי לומר דמודה הבית יוסף אם אומר נגד חזקה לשיטת הטור סובר ר' יהודא שאין נאמן על נכסים שיפלו לו אח"כ ולאו דוקא כשהוא גוסס רק אפילו נפלו לאחר אמירתו א"נ רק שנאמן לומר זה בני בכור כשאינו סותר החזקה אפילו על נכסים שיפלו אח"כ, דהוי ממש כמו לרבנן ומ"ש שהוא כ"ש ר"ל כיון דלרבנן לא אלים נאמנות האב לגרוע החזקה אף שיש לו מגו מ"מ נאמן כשאינו סותר החזקה אף שאין לו מגו מכ"ש לר' יהודא שאלים נאמנות היכי שיש לו מגו לגרוע החזקה דבודאי אלים נאמנות כשאין סותר החזקה אף היכי שאין לו מגו, ויש לומר דדייק הבית יוסף כן בלשון הטור מדכתב האי דינא כאן ולא כתב אח"כ כשהביא מחלוקת רשב"ם ורמב"ן כשאומר נגד חזקה משמע דבכה"ג אינו נאמן ושאני הכא שאינו אומר נגד חזקה דאף שלא הוחזק שבנו הי' לא הוי חזקה מעליא, כמ"ש הנמוקי יוסף במס' בבא בתרא דף קל"ד ע"א הובא בבית שמואל סימן קנ"ב ס"ק יו"ד לכן האומר זה בני נאמן לפטור את אשתו מן היבום אע"ג דהוחזק באחין משום דנאמן במגו דיכול ליתן גט אע"ג דקיי"ל בעלמא דלא אמרינן מגו במקום חזקה כאן לא הוי נגד חזקה דהא לענין בנים אין לו חזקה דהא יכול להיות דיש לו אחין ויש לו בנים ואיירי כאן דלא הוי לו חזקה דאין לו בנים אלא לא הי' מוחזק דיש לו בבנים וכשאינו מוחזק בבנים לא דמי לחזקה דאין לו בנים א"כ במוחזק דאין לו בנים אינו נאמן במגו דהוי נגד חזקה יע"ש ולכן דק הטור בלשונו הקדוש וכתב שלא הוחזק שבנו הוא, היינו שלא הי' מוחזק בבנו לכן נאמן לומר שהוא בנו ובכורו אף שאין לו מגו, אבל אם הי' מוחזק שזה אינו בנו ואומר שהוא בנו ובכורו י"ל דמודה דא"נ בנכסים שנפלו אח"כ משום דאף דלר' יהודא גלי תורה שנאמן אפילו נגד חזקה מעליא כמ"ש לקמן היינו דוקא כשיש לו מגו הגם שמני' לא מוכח רק היכי דיש מגו הסותר לחזקה כזו אלים כח המגו, מ"מ יש לומר דהטור סובר דליכא חזקה כלל מה דאתיא מכח העדר ידיעה ולענין זה ג"כ נאמן האב, ולכאורה מוכרח לפרש כן כוונת הב"י דהא סמוך ונראה הביא דברי הנ"י שכתב וז"ל כתב הנ"י השתא דקיי"ל כר' יהודא לא