שערי תורה חלק א ריא

יע"ש שינה מלשון הש"ס שלא נטעה דוקא כשאומר לעשות רפואה וגמירי שהוא כן לא אמר בדרך השטאה ושחוק אבל כשאמר בלשון אחר אולי כיון לשחוק בעלמא לכן כתב בסתם ובכל גווני אמרינן שבוודאי אמר להודאה גמורה והטור בסימן רע"ז אף ששינה קצת לשון זה מ"מ איתא בתחילה בסתם כשאמר פלוני בני בכור הוא נוטל פי שנים משמע אף שאמר בדרך שיחה ולא בתורת הודאה וכאשר מורה לשון ר' יוסף ובע"כ הטעם כמ"מ שמן הסתם אין אדם מוציא דבריו לבטלה

יט ובעיקר קו' הרמב"ן נראה לומר דסובר כמ"ש הר"ן בתשובה סימן מ"ז וז"ל תחלה אני דן על זה שאמר העד הראשון בתחילה חוץ לבית דין שהיתה זקוקה ליבם אם יש לסמוך עליו במה שהעיד בבית דין ששמע זה זמן רב שמת מי אמרינן כיון דבעדות האשה אין צריך שיעיד העדות בבית דין וכי היכי דבעדות שנתקבל לפני בית דין אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד או דלמא אפילו הכי כל שלא העיד חוזר ומגיד בבית דין אע"פי שמכחיש דבריו הראשונים לפי שאין אדם מדקדק במה שאומר חוץ לבית דין ומסתברא דהכי הוא קושטא דמילתא שאפי' בעדות אשה אע"פי שהגיד חוץ לבית דין חוזר ומגיד בבית דין אע"פי שמכחיש דבריו הראשונים ויש ראי' לזה מאותה ששנינו העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לאיסור כו' אם עד שלא נחקרה עדותן בבית דין אמרו מבודין היינו הרי אלו נאמנים אם משנחקרה עדותן בבית דין אמרו מבודין היינו אין אלו נאמנים הרי שכללו כאן כל מיני עדות אף אותן שאין צריכין שיהי' נעשה בפני בית דין שהרי שנינו בין לאיסור בין להיתר ואפ"ה אמרינן דאע"פי שהעידו בב"ד כל שלא נחקרה עדותן בבית דין יכולין לומר מבודין אנו לפי שאין העדים מעידין עד שעת גמר עדותן בבית דין וזו ראי' שאין עליה תשובה עכ"ל והובא בקצרה דבריו בחלקת מחוקק סימן י"ז ס"ק י"ז הרי דס"ל דלא אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד רק כשהעידו מתחילה בבית דין אבל כשהעידו מתחילה חוץ לבית דין אף שמועיל עדותו כל זמן שלא חזר מ"מ יכול אח"כ לחזור ולהגיד בבית דין ויש לומר ה"ה אף שהאמינה תורה לאב אף כשאומר חוץ לבית דין כל זמן שלא חזר מדיבורו מ"מ יכול אח"כ לחזור ולהגיד ולכן נאמן עכשיו לומר זה בכורי אף שהוחזק מתחילה האחר ע"י אביו, ואולם לפ"ז צריך עכשיו להעיד בפני בית דין כעין נידון דהתם וצ"ע: ף

כ ודע בגוף דברי הרמב"ן הנ"ל לכאורה יש לחקור במ"ש באב שייך לומר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, הא עיקר דין הלז אי' בכתובת דף י"ח ע"ב אמר רבא כל כמיני' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד פי' רש"י וז"ל דגבי עדות חדא הגדה כתיב אם לא יגיד כו' יע"ש וא"כ הוא גזירת הכתוב ואולי דוקא בעדים דבעי הגדה בפני בית דין גלי התורה כיון שהגיד שוב אינם חוזרים ומגידים משא"כ היכי שאין צריך להעיד בפני בית דין לא גלי התורה, ונראה לענ"ד בכוונת רמב"ן ז"ל דסובר היכי שרצה לחזור ולהגיד בלי אמתלא הסברא מחייבת שאין יכול לחזור ולהגיד ואין צריך לזה קרא דמן הסתם כיון שנאמן על מה מאמר בתחילה חוץ לבית דין אין יכול לחזור ולהגיד ולית לי' שיטת הר"ן הנ"ל ועיקר גזירת הכתוב מלא יגיד הוא לפי מה דקיי"ל בסנהדרין דף מ"ד ע"ב ובטור ש"ע ח"מ סי' כ"ט ס"א שאין יכולין לחזור ולהגיד אף כשנותנים אמתלא לדבריו הראשונים דבכה"ג בעלמא היכי שאמר חוץ לבית דין במקום שמועיל דיבורו יכול לחזור ולהגיד ע"פי אמתלא כדאי' בכתובת דף כ"ג ע"ב האשה שאמרה אשת אים אני ואח"כ אמרה פנויה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת מ"מ בעדים הוא גזירת הכתוב שלא מהני אמתלא (ועיין ברש"י סנהדרין דרין שם ד"ה כיון שכ' וז"ל כיון שהגיד דבר המכחיש את הראשון דכתיב אם לא יגיד אהגדה קמייתא קא קפיד קרא יע"ש) ולכן בכתובת דף י"ח ע"ב שרצה רמי בר חמא לומר בעדים שכתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנים לומר על שטר שלהם שאנוסים היו מחמת נפשות מקשה רבא כיון שהגיד כו' ופירש"י חדא הגדה כתיב כו' התם הוי ג"כ אמתלא לדבריהם הראשונים שאמרו שהיו אנוסים מחמת נפשות לכן מוכרח ללמוד מקרא אבל היכי שלא אמרו אמתלא הסברא מחייבת כיון שהגידו דבר א' א"י לאחר כדי דיבור לסתור דברים הראשונים הגם שמרש"י בסנהדרין ל"מ כן מ"מ י"ל כן בשיטת הרמב"ן וא"כ שפיר הקשה הרמב"ן דהא הכא בע"כ האב שאמר זה בני בכורי לא נתן אמתלא לדבריו הראשונים במה שהי' מחזיק מעיקרא שאחר הוא בכור דאם נתן אמתלא לדבריו הראשונים לא הי' מסתפק שמואל דבודאי נאמן כדאי' שם הי' עובר על בית מכס ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא נאמן אף שאמר מעיקרא בני הוא והאב נאמן כיון שיש לו אמתלא שרצה להעביר המכס וה"ה שאר אמתלאות הנראין לבית דין שאומר אמת רק שמיירי שאין נותן אמתלא לדבריו הראשונים לכן חולק הרמב"ן דבכה"ג מסברא נראה אף שאמר מתחילה חוץ לבית דין אין יכול לחזור ולהגיד בלי אמתלא דכיון שנתנה התורה נאמנות לאב אפילו באמירה חוץ לב"ד בע"כ משום דאמרינן דדק היטב לכן לא יוכל לסתור דבריו הראשונים ולפ"ז חולק הרמב"ן על תשובת הר"ן הנ"ל

כא ואולם לפי זה קשה טובא חדא למה הכריע רמ"א בחושן משפט שם כרמב"ן כיון דר"ן חולק וכפי הנראה לא נמצא שום חולק על דין הנ"ל בסימן מ"ז ותו קשה דאם הרמב"ן חולק על הר"ן קשה עליו מתוספתא הנ"ל שכתב שהוא ראי' שאין עליה תשובה דמוכח כשהעיד חוץ לבית דין אף שנאמן יכול לחזר ולהגיד בבית דין ולכאורה אפשר לומר שגם הרמב"ן מודה היכי שאמר אח"כ בבית דין זה בכורי וסותר דבריו הראשונים שנאמן שמן הסתם מה שאמר עכשיו בבית דין דק היטב רק השיג על רשב"ם דהא האי דינא דשמואל איירי בכל גווני אף שאמר עכשיו חוץ לבית דין כיון דלא נזכר שאמר עכשיו בפני בית דין, אך כל זה רחוק דלא משמע כן בלשונו, ותו דהו"ל לפוסקים בטור וש"ע לחלק חילוק זה ומלשונם משמע להדיא שאין יכול אח"כ לומר על אחר שהוא בכור אף שהעיד עכשיו בפני בית דין, ועלה בדעתי לומר דבר חדש דהא דסובר הרמב"ן כיון שהגיד כו' היינו כעין נידון דשלחו להו אבוהו דשמואל שהי' מוחזקין בזה שהוא בכור ופי' רשב"ם דהוי קרי לי' בוכרא יע"ש ומשמע מלשון הש"ס שהוחזק על ידי דיבורו זמן רב שהוא בכור ומצינו חזקה הבאה על ידי דיבור כשהוחזק שלשים יום הוי חזקה כמ"ש תוס' רי"ד במס' קדושין דף פ"ג ע"ב בהא דאיתא שם אבעי' להו מהו לסקול על ידו אמר ד' חסדא אחד זה ואחד זה אין סוקלין כתב וז"ל פירש דוקא אם לא הוחזקו בעיר מקודשת אבל אם הוחזקו בעיר מקודשת בין עפ"י אב בין על פיה סוקלין כדבעינן למימר בפרקא לקמן הוחזקה נדה בשכינותה בעלה לוקה עליה משום נדה ואיתא נמי איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין ונשרפין זה על זה והתם אין עדים בדבר אלא בדברי פיהם הוחזקו ומיהמני אף לעונשים אלא לאו ש"מ האי באחזיק והאי בלא אחזיק ובירושלמי גרסינן איש ואשה שבאו ממד"הי הוא אומר אשתי היא והיא אומרת בעלי הוא אין הורגין עליהן משום אשת איש הוחזקו הורגין עליהם עד כמה הוא חזקה משום ר"י אמרו שלשים יום אלמא בעדות פיהם אין הורגין אבל אם הוחזקו שלשים יום הורגין אע"פי שאותו החזקה לא היתה אלא על פיהם עכ"ל ומצינו בחזקה לא יוכל אח"כ לחזור ולסתור החזקה שבא מפיו אפילו ע"י אמתלא כדאי' בטור יו"ד סימן קפ"ה בשם רמב"ן בהא דקיי"ל אם אמרה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה אני אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת אבל אם הוחזקה נדה בשכינותיה ואח"כ אמרה טהורה אני אפילו נותנת אמתלא לדבריה שלא לבשה הבגדים אלא שלא תטרדנה ל"מ וכן קיי"ל בש"ע שם סעיף ג' ומה שהקשה הטור אטו מי עדיף חזקה מאמירה ותי' ב"י בשם רשב"א דמעשה לא עבדו כתב בספר באר שבע בסימן ע"ה ובסדרי טהרה שם סק"א שדברי הטור בלא"ה תמוהין דודאי חילוק גדול יש שהרי ע"פי חזקה סוקלין ושורפין אף שלא נתחזק אלא על פיהם כמ"ש רמב"ם בפ"א מא"ב דין כ"א באיש ואשה שבאו ממד"הי ואילו אשה שאמרה מקודשת אכי אינה נהרגת על פיה וע"כ הוחזקה נדה בשכינותיה עדיף מאמירה דע"י אמירה דידה אין עונשין עונש הגוף ועל ידי חזקה שהוחזקה אצל השכנים מלקין אותה וז"ש הרמב"ן דבודאי משווינן לה כיון דמלקין על ידי חזקה ומש"ה אע"ג באמירה דידה מהני אמתלא מ"מ היכי דאתחזק על ידי דיבורה אצל השכנים ל"מ אמתלא יע"ש וא"כ יש לומר לכן השיג הרמב"ן על רשב"ם דכיון דאיתא בש"ס היו מוחזקין בזה שהוא בכור וסתם חזקה הוא שלשים יום אף שלא הוחזק רק על ידי דיבורו של אב הוי חזקה ולכן כיון שהגיד האב פעם אחת ונתחזק על פיו אין יכול לחזור ולהגיד אפילו באמתלא דאי אפשר לבטל החזקה, אבל אם הי' רק אמירה גרידא ולא אתחזק שלשים יום יכול אח"כ לחזור ולהגיד אפילו בלא אמתלא כשמעיד עכשיו בבית דין כסברת הר"ן בתשובה הנ"ל, ויש לכוין כן בלשון הטור שכתב וז"ל ורמב"ן פירש דאיפכא