שערי תורה חלק א רח

מיהו אכתי קשה מנלן לש"ס דרישא ר' יהודא וסיפא רבנן דלמא אתי' כרבנן לגמרי דבלא"ה יש לדקדק למה איתא ברישא הי' מוחזקין בו שהוא בכור ובסיפא איתא הי' מוחזקין בו שאינו בכור, וראיתי בספר שיטה מקובצת בשם תוספת הר"אש ז"ל שהרגיש בזה וכתב לתרץ וז"ל ברישא רבותא קמ"ל דנאמן לר' יהודה אע"פי שמבטל שני חזקות שהי' מוחזקין בו שהוא בכור ומוחזקים באחר שאינו בכור ובסיפא רבותא קמ"ל היו מוחזקים בו שאינו בכור ואמר אביו בכור הוא אינו נאמן לרבנן אע"פי שאינו מבטל אלא חזקה אחת דשמא אין אחד מהם בכור יע"ש אבל קשה הא איכא למימר דכולה רבנן ומדוייק הלשון היטב דיש לומר דחכמים מודו שנאמן להכחיש החזקה רק בתינוק בין הבנים אינו נאמן לומר שהתינוק הוא בכור כיון שעל ידי זה משווי לגדול ממזר ולכן ברישא נאמן דאיירי שלפי ראות פניהם בקומה אי אפשר לידע מי הוא הבכור או שנולדו תאומים רק שהיו מוחזקים שאחד בכור נאמן להכחיש החזקה אבל בסיפא קאמר במכווין לשון זה היו מוחזקין בו שאינו בכור כי נראה לעין כל ההפרש בקומה בינו לבין אחיו הגדולים כי הי' תינוק בין הבנים ולכן אינו נאמן אפילו לענין בכור כיון שרוצה לעשות לבניו הגדולים ממזרים אינו נאמן אף שבא על ידי הכרת הבכורה וממילא יש לומר דשמואל הי' מסופק בזה גופא אי רישא ר' יהודא וסיפא רבנן ובאמת חכמים פליגי גם ברישא וכמ"ש תוס' והר"אש או שהפירוש בברייתא כמ"ש ומודים חכמים שנאמן האב להכחיש החזקה (ונידון דשמואל לא הי' בתינוק בין הבנים) וגם קשה על הש"ס מנלן לומר דרישא ר' יהודא וסיפא רבנן ולכאורה עלה בדעתי ליישב קו' הנ"ל דהש"ס סובר דבע"כ אי אפשר לפרש כן דאי נימא שחכמים סוברים שנאמן לענין ממון אף להכחיש החזקה רק שאינו נאמן לפסול הבנים כמ"ש תוס' כיון שהוא רע לולד עיין בתוס' קדושין דף ע"ד ע"א ד"ה כשם ובחידושי מוהרי"ט שם תיקשי דראוי לומר פלגינן דיבורא כמ"ש בפרט א' שאף שאינו נאמן לשווי' לגדול לממזר לפסלו יהי' נאמן לענין ממון שהקטן יטול חלק בכורה דהא קיי"ל כרבא בסנהדרין דף ט' ע"ב דפלגינן דיבורא ולכן סתמא דגמרא דסוברים כרבא מוכרח לומר דר' יהודא וחכמים פליגי וחכמים בע"כ סוברים שאינו נאמן להכחיש החזקה אבל אכתי קשה מנלן דשמואל הי' מסופק אי הלכה כר' יהודא אי כחכמים דלמא סובר הלכה כחכמים ומסופק בכוונת חכמים כמ"ש רק דסובר כר' יוסף שם דלא פלגינן דבורא אך יש לומר דמהאי טעמא נייד לומר ששמואל הי' מסופ' בכוונת חכמים כיון דהלכה פסוקה דהלכה דפלגינן דיבורא ומה גם חכמים דר' יהודא במס' יבמות דף כ"ה גבי הרגתיו סוברים דפלגינן דיבורא, אמנם אכתי קשה דהנה בפירוש פלגינן דיבורא מצינו מחלוקת בין אבות העולם התוס' במס' סנהדרין בד"ה ואין כתבו דרבא סובר באומר פלוני רבעו לרצונו פלגינן דיבורא שרבע אבל לא שרבעו וכן בהרגתיו נאמן שנהרג אבל לא הרגו ועיין בתוס' במס' כתובת דף י"ח ע"ב ד"ה ואין וא"ב יש לומר דלא פלגינן דיבורא רק היכי שאפשר לחלק הענינים אבל היכי שאי אפשר לחלק הענינים כגון הכא כשאומר על תינוק בין הבנים שהוא בכור ובע"כ משווי' לגדול שהוא ממזר אי נימא שנאמן לענין ממון שהשני נוטל חלק בכורה ואינו נאמן לפסול לגדול שהוא ממזר הוי תרתי דסתרי יש לומר לכ"ע לא פלגינן דיבורא ואם כן לפי זה קמה קו' הנ"ל דאף דהלכה בעלמא פלגינן דיבורא מ"מ שפיר סברו חכמים שאינו נאמן אף על חלק בכורה ואולם רש"י זלה"ה כתב שם וז"ל רבא אמר אין אדם נפסל לעדות בהודאת פיו דאדם קרוב אצל עצמו הלכך אין אדם יכול להשים עצמו רשע כלומר על עדות עצמו אינו נעשה רשע שהרי תורה פסלה קרוב לעדות ונהרג הרובע דפלגינן דיבורא ומהמנינן לי' לגבי חברי' ולא מהמנינן לי לגבי דידי' לפסול לעדות עכ"ל משמע להדיא אף שנאמן בכל דבריו מ"מ לגבי עצמו לא נפסל וכמ"ש כבוד אאמ"ו הגאון נרו בש"ות שמן רקח חלק ב' סימן מ"ו בכוונתו שר"ל שאין הכוונה דפלגינן גוף הדברים דנימא דהוי כאילו אמר פלוני רבע לאחר אלא באמת מאמינים לכל דבריו שפלוני רבעו לרצונו ואפ"ה אין נעשה רשע דגז"הכ הוא דהא דקרוב פסול לעדות אינו משום משקר דאף משה ואהרן פסולים מחק המלך כדאי' בב"ב דף קנ"ט והוי פלגינן דיבורא לענין תועלת דלגבי חברי' אנו מאמינין לכל עדותו ומהני העדות ולגבי נפשו לא מהני דאף דמעשה אמת אפ"ה לא נעשה רשע ע"פי הודאת עצמו וכן מוכח בפירוש משניות לרמב"ם בסוף נדרים יע"ש וא"כ לפ"ז אמרינן פלגינן דבורא אף היכי דהוא תרתי דסתרי ועיין בש"ות נודע ביהודא מהדורא קמא חלק א"העז סימן ע"ב וא"כ לשיטת רש"י א"ש דבע"כ מוכרח הש"ס לומר דחכמים פליגי על ר' יהודא וסוברים שאינו נאמן להכחיש החזקה דאל"כ קשה כיון דאמרינן פלגינן דיבורא לענין תועלת אמאי אינו נאמן לענין ירושת בנו הבכור אבל לשיטת תוס' דלא אמרינן פלגינן דיבורא לענין תועלת הדק"ל מנלן לש"ס דחכמים פליגי דלמא מודו כנ"ל משום דסוברים דבכה"ג לא אמרינן פלגינן דיבורא כיון דהוי תרתי דסתרי דהא הכא אי אפשר לחלוק הדיבור ודלמא שמואל סובר ג"כ כחכמים רק שמסופק בכוונתם כנ"ל

ד שוב ראיתי בחידושי רא"ה לכתובת דף י"ח ע"ב בד"ה אלא שביאר למ"ד בב"ב דף קל"ד דלא פלגינן דיבורא בחד גופא אין הכוונה בין שני גופים לגוף אחד אלא הכי קאמר התם שני גופין שהם שני עדות שמעידין על אשתו ועל אותו פלוני הכא חד גופא שהוא חד עדות וכתב לאותו מ"ד בחד עדות לא אמרינן פלגינן דיבורא ועיין בתוס' סנהדרין וכתובת הנ"ל וכפי הנראה מדבריו הכי קיי"ל דקיי"ל שם בכתובת כרבא ודלא כב"ש בסימן קנ"ב ס"ק א' וא"כ ה"ה כשאומר זה בני בכורי הוי חד עדות ולא פלגינן דיבורא ועיין ביבמות דף כ"ה ע"א בנמוקי יוסף שכתב כסברת רא"ה וז"ל וא"ת מ"ש מהאי דאיתא בכתובת דאין נאמנים לומר אנוסים היינו מחמת ממון הוי לן לומר נפלוג דיבורייהו שהם נאמנים במה שאומרים אנוסים היינו ואין נאמנים במה שאומרים מחמת ממון ונימא דאנוסים היו מחמת נפשות ויש לומר שאני הכא דכשאמר הרגתי וכן כשאמר פלוני רבעני לרצוני שתי עדות הם שאפשר לזה בלא זה וכיון שכן פלגינן דיבורא ואע"פי שהכל בעדות אחת מהמנינן לי' שמת פלוני אבל אין מאמינן אותו שהרגו הוא וכן אנו אומרים כשאומר פלוני רבעו לרצונו אבל כשאומרים אנוסים היינו מחמת ממון הכל עדות אחד דמחמת ממון פירוש דאנוסים היינו דאילו אנוסים היינו פירוש בעי אי מחמת ממון אי מחמת נפשות וכיון שכן לא פלגינן עדות אחד לב' להיות גורעין ומוסיפין ודורשין עכ"ל וה"ה אין לומר כוונתו מה שאומר זה בני בכורי לענין שיטול בתורת מתנה כבכור כי אין להוסיף בלשון מה מלא אמר ואף אם כוונתו כן הא במתנה בעי קנין וברייתא מיירי בכל גווני אף בבריא וכיון שהוא הכל עדות אחת לא חייך פלגינן דיבורא הדק"ל דשפיר מצי אתיא הברייתא כחכמים וככ"ע אפילו למ"ד בעלמא פ"ד מודה הכא דלא פ"ד

טו אבראי דיש להבין דלכאורה משמע דבסברא הלז נחלקו תנאים דאיתא במס' כתובת דף כ"ה ע"ב הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה דברי ר' אמר לו ר' חייא אם אתה מאמינו להאכילו בתרומה תאמינו להשיאו אשה ואי אתה מאמינו להשיאו אשה לא תאמינו לאכול בתרומה א"ל אני מאמינו להאכילו בתרומה שבידו להאכילו תרומה ואינו מאמינו להשיאו אשה שאין בידו להשיאו אשה א"כ לר' אפילו בחד עדות ובחד גופא פלגינן דיבורא שנאמן על תרומה וא"נ להשיאו אשה וכמו כן יש לומר ה"ה כשאמר על תינוק בין הבנים זה בני בכורי נאמן על זה שיטול פי שנים ואינו נאמן לשווי' לגדולים ממזרים ואף שהוא רק חד עדות כי אי אפשר לזה בלא זה לפי עדותו שמעיד עכשיו מ"מ פלגינן דיבורא ואולם קשה על סוגי' דכתובת הנ"ל מסברת הפוסקים הנ"ל שסוברים להלכה בחד עדות לא אמרינן פלגינן דיבורא, ולכאורה עלה בדעתי לומר בישוב הסוגי' כי היכי דלא תיקשי למ"ד בב"ב דף קל"ד ע"ב דלא פלגינן דיבורא בחד גופא דיש לחלק ולומר דלא דמי זה לזה דשאני התם דאמר גרשתי את אשתי למפרע וכתב רשב"ם הטעם בד"ה או כיון דלא מהמנינן לי' בגירושין למפרע משום דאין בידו לעשות וליכא מגו נמצא שלא גירש את אשתו למפרע והשתא נמי לא גירש דאיהו לא טעין אלא גירושין למפרע אכן טענינן לי' בתמי' הלכך כל היכי דאמר גרשתי את אשתי אתמול לא מהמנינן לי' כלל דמגו דלא מה מהמנינן לי' לגבי למפרע לא מיהמן להבא דלא פלגינן דיבורא יע"ש משא"כ הכא לפי מה שפירש בחידושי רא"ה שם שמיירי שלא ידעינן שהי' בנו לכן נאמן לענין תרומה שאם הי' רוצה לא הי' מעיד שהוא בנו והי' מעיד עליו שהוא כהן ונאמן ולכן גם השתא נאמן במגו ויש לומר דאנו תפסינן טענה שטוען עכשיו מה שנאמן במגו כאילו הי' טוען באמת כטענת מגו כיון שלענין