שערי תורה חלק א רז

דעת קדמון שסובר כן ה"ה המרדכי בפ' שור שנגח ד' וה' סוף סימן מ"ו כתב כן בשם רבינו נתנאל מקינון וכ"כ בס' קצ"הח ס"ק א' וח"כ לפ"ז הא דסובר רמב"ם שאין יכול להתחייב את עצמו בדבר שאינו קצוב הוא רק מדרבנן שתיקנו דאסמכתא לא קניא אבל מן התורה יכול להשתעבד בדבר שאינו קצוב וא"כ שפיר מקשה הש"ס על ר' מאיר יכיר למה לי דהא מן התורה יכול להשתעבד א"ע אף בדבר שאינו קצוב ולק"מ על הרמב"ם

יא וראיתי בס' שערי המלך בפרק ג' ממכירה הלכה ח' שהקשה לדעת התוס' בב"ק די"ג ע"א ד"ה אנא דקנין אגב הוא מדרבנן וכן דעת כמה פוסקים מאי מקשה הש"ס כנ"ל עד שהוצרך לשנויי בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס הא הוי מצי לשנויי דאיצטריך, יכיר להיכי שהי' לו מעות בעין במדינת הים דלא מצי לאקנויי אלא בקנין אגב דאי בחליפין אין מטבע נקנה בחליפין, ולא יכול להקנות בשטר דאין מטלטלין נקנים בשטר ובמשיכה לא מצי דליתנהו גבי' ובקנין אגב לא מצי להקנות דהוא רק קנין דרבנן אע"כ מוכח דקנין אגב הוא קנין מדאורייתא עכ"ד, ולע"ד לק"מ ותמהני על עין העדה איך נעלם מכבוד תורתו סוגי' ערוכה במס' ב"ב דף קמ"ט ע"א באיסור גיורא דהוי לי' תליסר אלפי זוזי בי' רבא רב מרי' ברי' הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הואי ובי רב הואי אמר רבא היאך ניקנינהו ר' מרי להני זוזי כו' מתקיף לה רב איקא ברי' דר' אמי אמאי ולודו איסור דהני זוזי דרב מרי נינהו ולקנינהו באודייתא, וכן קיי"ל דקנין אודייתא הוי קנין כמ"ש רמב"ם בפ"ט מזכי' הלכה ט' ובש"ע סימן רנ"ו סעיף ג' וס"ג ועיין בנמוקי יוסף שם שכתב וז"ל אמר המחבר מהא דלודי איסור כתוב חכמי פרובינצייא וריטב"א בשם רבותיו דכל שמתחייב את עצמו בלשון הודאה מהני אע"פי דידעינן דלא הוי מחויב לי' מעיקרא הוא מחייב עכ"ל ומשמע להדיא אפילו בבריא ועיין בכסף משנה בפרק י"א ממכירה הלכה ט"ו על מ"ש הרמב"ם המתחייב א"ע לאחר בלא תנאי כלל אע"פי שלא הי' חייב לו כלום ה"ז חייב שדבר זה מתנה הוא ואינו אסמכתא כתב שנלמד מאודייתא דאיסור יע"ש, א"כ דאודייתא הוא אפי' בבריא, הן אמת שראיתי בתשב"ץ חלק א' סימן קנ"ג שכתב שאין פקדון ולא מלוה נקנה בהודאה אלא בשכיב מרע משום דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין ולא בבריא שאם הי' יכול להקנות בהודאה אמאי לא תני לה גבי שאר הקנאות וכ"כ בעל העיטור ז"ל וכן הוא דעת רמב"ם שהוא פסק האי דאיסור בפ"ט מזכי' ואילו בהלכות מכירה פ"ו כתב שהמטבע אין לו דרך שיזכה בו מי שאינו ברשותו אלא אגב קרקע וכתב עוד שם שחוב אינו נקנה אלא במעמד שלשתן ואלו הי' שהודאה מועיל בבריא אמאי לא תני תקנתא דאודייתא דהוא הילכתא בטעמא א"ו שהוא מסכים למ"ש בעל העיטור דלא מהני אלא בשכ"מ ולא בבריא עכ"ל וע"ע בחלק ג' סימן שכ"ה, אולם הש"ך בסימן ס' ס"ק ל"א כתב דכל הפוסקים חולקים וסוברים דהאי קנין אודייתא מהני אפילו בבריא, וא"כ לק"מ קו' שערי המלך הנ"ל דשפיר מקשה הש"ס יכיר למה לי דאפילו במעות יש לו מגו שהי' מקנה בקנין אודייתא, הגם לפמ"ש תוס' במס' בבא קמא דף ק"ד ע"ב ד"ה אגב בסופו מוכח דסוברים דקנין אודייתא הוא רק קנין דרבנן ולא מהני באיסורא אכתי קמה קו' הנ"ל דהא הכא קאי על קרא מ"מ לק"מ קו' לפמ"ש תוס' במס' ב"מ דף מ"ו ע"א ד"ה ונקנהו דמשמע להדיא דס"ל שהוא קנין מן התורה ועיי' ביו"ד סימן קס"ח בטו"ז ס"ק י"ד וע"ע בתוס' ב"ב דף מ"ד ע"ב ד"ה דלא ובחידושי רמב"ן שם וא"כ לק"מ דיש לומר תוס' בב"ק דף י"ב דסוברים קנין אגב הוא מדרבנן סוברים כתוס' בב"מ דקנין אודייתא הוא דרבנן ותוס' בב"ק דף ק"ד דסוברים קנין אודייתא הוא דרבנן סוברים כפוסקים דקנין אגב הוא דאורייתא דידוע שהרבה בעלי תוס' היו, ואולם לכאורה אכתי קמה קו' הנ"ל לפי מה שכתב בספר הנ"ל בפרק כ"ג ממכירה הלכה ה' קו' עצומה לשיטת רשב"א שסובר לר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כל שאמר מעכשיו אפילו חזר בו או שמת המזכה קודם שבא לעולם אפ"ה משבא לעולם קנה דדבר שלא בא למולם לר' מאיר כדבר שבא לעולם לרבנן ובדבר שבא לעולם לרבנן פשיטא דכל שאמר מעכשיו ולאחר שלשים יום אפילו מת קודם שלשים יום הקנאתו הקנאה א"כ מאי משני הש"ס בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ופירש רש"י ורשב"ם דאפי' לר' מאיר דוקא בנכסים שנפלו לו בשעה שיש בו כח ליתנו לאחרים, הא לרשב"א כל שאמר מעכשיו אפילו מת המזכה קודם שבא לעולם הקנאתו הקנאה ומכ"ש בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס וליכא למימר דסוגי' מיירי שלא אמר מעכשיו דאכתי קשה למה לי קרא הא מסברא ידעינן שנאמן לומר זה בני בכורי במגו דאי בעי יהיב לי' במתנה מעכשיו ולכשיבואו לעולם ותירץ דמאי דמקשה הש"ס דיהי' נאמן במגו דאי בעי יהיב לי' במתנה בע"כ הפירוש לכשיבואו לעולם קאמר דאי במגו דאי בעי יהיב לי' במתנה מעכשיו ולכשיבואו לעולם אין זה מגו דכיון דאין יכול לחזור בו קודם שבאו לעולם יש לומר דאולי אינו רוצה לתת במתנה לשום אדם בחייו שמא יצטרך לו או ישתנה דעתו ויהי' צועק ואנו נענה יע"ש וא"כ נסתר דברינו הנ"ל דאם יתן בתורת הודאה יהי' שייך לבנו מעכשיו כיון שמודה שהם שלו ואולי אינו רוצה ליתן לו מעכשיו, אך גם זה לק"מ דשפיר יש לו מגו מעליא שיכול לומר הריני מודה שמעות שיש לי במד"ה, שייכים לבני ואולם הוא נתנם לי במתנה שיהי' שלי כל ימי חיי (ונעשה ע"פי קנין כשהייתי אתו שם וכן יש כמה גווני) והתנה עמי בתנאי שאחרי יהי' לעצמו וכעין דאיתא במס' ב"ב דף קל"ו ע"ב שיוכל אדם ליתן במתנה לומר נכסי לך ואחריך לפלוני כמו כן יוכל לומר נכסי לך ואחריך לעצמו וא"כ ה"ה יוכל האב לומר שהבן אמר לי נכסי לך ואחריך לעצמי וא"ש ולק"מ

יב וראיתי בס' שערי מלך בפ"ג מנחלות הלכה י"ד שהקשה קו' חמורה בשם ס' בתי כהונה ומה שתי' דיש לו מגו בקני ע"מ להקנות קשה לפמ"ש בעצמו בפרק כ"ב ממכירה למעיין בר"ן ובר"אש ובח"מ סימן קצ"ה ס"א דבעינן מעכשיו, והבן ויש לישב קצת להמעיין בשע"המ שם ועמ"ש הא"ות בסי' ס"א סק"א והמחוור כמו שתירץ הפני יהושע בק"א לקידושין סימן נ"ד

פרט ד יבואר פסק הלכה במחלוקת רבי יהודה וחכמים וביאור סוגי' דב"ב דף קכ"ו ע"ב

יג הפוסקים הראשונים ז"ל ואחרונים זלה"ה הסכימו דהלכה כר' יהודא, וכבר נתבאר בפרט א' סוגי' דב"ב דף קכ"ו ששמואל הי' מסופק אי הלכה כר' יהודא אי כרבנן ולכאורה קשה על הש"ס שמבאר כן בכוונת שמואל מנלן לומר שהי' מסופק בהלכה, דלמא סובר הלכה כרבנן רק שהי' מסופק בכוונתם אי פליגי רק בבן גרושה כמ"ש רש"י בקדושין דף ע"ד וע"ח הבאתי בפרט א' אבל בבכור מודו לר' יהודא שהאב נאמן נגד חזקה, או דפליגי גם בבכור שאין האב נאמן נגד חזקה, ואין לומר לפמ"ש בתוס' שם בד"ה כך לתירץ ראשון משום דר' יהודא סובר דנאמן לומר על תינוק בין הבנים שהוא בכור ומשווי לגדול ממזר מוכח שנאמן לומר שהוא בן גרושה א"כ על ידי שנאמן לגבי בכור להכחיש החזקה מוכח שנאמן ג"כ לומר שהוא בן גרושה להכחיש החזקת כשרות וממילא מוכח שבע"כ לחכמים אינו נאמן האב בבכור להכחיש החזקה דאל"כ הי' נאמן לומר שהוא בן גרושה דזה אינו דלמא סובר שמואל דחכמים לא פליגי רק על תינוק בין הבנים כיון שעל ידי אמירתו נפסל הבן אבל היכי שלא נפסל הבן שאינו תינוק בין הבנים רק נ"מ באמירתו לענין ממון כעין שכתב רשב"ם דהוי קרי לי' בוכרא ואין ידוע מספר שנותיו נאמן נגד חזקה וסברא זו מוכרחין אנו לומר בכוונת רש"י ג"כ, ותו לפמ"ש תוס' בשם בה"ג דהלכה כר' יהודא דנאמן לפסול בנו כש?פוסל על ידי הכרת בכורה אבל אין הלכה כר' יהודא שיהי' נאמן לומר זה בן גרושה ואף שהתוס' דחו מהלכה היינו שמוכח בש"ס דהלכה כר' יהודא בכל גווני אבל עכ"פ יש סברא לחלק בזה א"כ דלמא הי' שמואל מסופק בכוונת חכמים אולי מודו שנאמן האב בבכור אפילו להכחיש החזקה ולא פליגי רק לענין בן גרושה ר' יהודא סובר כמו שנאמן לפסול על ידי הכרת בכורה ה"ה נאמן לפסול כשאומר שהוא בן גרושה וחכמים סוברים דוקא על ידי הכרת בכורה נאמן אבל שלא על ידי הכרת בכורה אינו נאמן ולכן סוברים במס' קדושין דף ע"ח שאינו נאמן לומר זה בני ממזר או דלמא חכמים פליגי אף לענין בכור שאינו נאמן להכחיש החזקה וקרא מיירי בצריך הכירא, ואולם קו' הלז לכאורה לק"מ בפשיטות לפי מאי דאיתא שם בברייתא הי' מוחזקין בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור נאמן הי' מוחזקין בו שאינו בכור ואמר אביו בכור הוא אינו נאמן רישא ר' יהודה וסיפא רבנן א"כ מוכח דבע"כ פליגי אם נאמן להכחיש החזקה דדוחק לומר דאתי' כתנאים אחרים אשר לא נזכרו כלל אם נחלקו