שערי תורה חלק א רו

בקדושין דס"ד ע"א דמגו דאי במי עביד עדיף ממגו דאי בעי טעין יש לומר אף במגו דאי בעי טעין סובר רשב"ם ורמב"ן דלא אמרינן מגו לחצי טענה מ"מ מגו דאי בעי עביד עדיף ומהני אפי' לחצי טענה ואף אי נימא דאין חילוק בזה היכי שידעינן בבירור בטענה שטוען עכשיו חפץ בתרווייהו מ"מ בנידון דידן שיש ספק אי אסיק אדעתי' על נכסים שיבואו לאחר מיכן הוי מגו והא דכתב ת"הד דמגו דחינן בסברא כל דהוא יש לומר דוקא מגו דאי בעי טעין ולא מגו דאי בעי עביד וא"ש

ט ודע מתוך דברינו הנ"ל יש מקום לישב דברי רבינו מוהרש"א ז"ל בסוגין התמוה לעין כל הרואה, דהנה תוס' בד"ה בנכסים כתבו וז"ל בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס הכא נמי הו"מ לשנוי בנכסים דלא עבידי דאתי אלא דחדא מתרי טעמי נקיט עכ"ל וכתב מוהרש"א שם בביאור דברי תוס' וז"ל דבפירות דקל דעבידי דאתי אית לי' לר' מאיר דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל במידי דלא עבידי דאתי מודה בי' ר' מאיר ולקמן בפי' רשב"ם עוד דלית לי' לר' מאיר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא במפרש ע"ש הכי נמי הוי מצי לשנויי הכי דמיירי בסתמא עכ"ל ודבריו תמוהין מאד דהא אכתי אית לי' מגו דהי' נותן מתנה על נכסים שיבואו ויהי' מפרש להדיא וכבר נתפרסם דבריו לתמי' גדולה ויען כי מזרעא דרבינו הגדול מרא דכולא תלמודא קאתינ' אמרתי להפך בזכותו וחס לרבינו זלה"ה שיטעה בדבר פשוט כזה ובאמת דבריו ראוין למי שאמרן וקיצר כמו בן כדרכו הטוב דבלא"ה יש לדקדק על סידור לשונו שמסדר קו' על הש"ס עם מה שמבאר הפירוש בכוונת תוס' הגם שיש לומר כוונתו בפשיטות כי כעין שכתבו תוס' דהו"מ לומר בנכסים כו' כתב הוא ז"ל ג"כ הו"מ לומר על אופן אחר אבל יותר נראה ליישב כל דבריו שיהי' מדוייקים כל דבריו, דהנה המעיין בלשון רש"י בקדושין הנ"ל יראה מבואר מדקדוק לשונו הקדוש שמפרש בלשון הש"ס בנכסים שנפלו לאחר מיכן היינו שהי' אומר האב להדיא שזה בני בכורי יטול פי שנים בנכסים שיפלו לאחר מיכן ולכאורה צריך ביאור אמאי לא פירש כפשוטו שלא הי' מפרש לשון זה רק שאמר סתם זה בני בכורי וצריך הקרא שיטול פי שנים בנכסים שיפלו לאחר מיכן וכן משמע קצת לשון רשב"ם בב"ב ד"ה לא צריכא הגם שיש לדחוק גם בלשון רש"י שם על דרך זה אבל המעיין יראה שהוא דוחק ונראה דרש"י סובר דמגו לא שייך רק היכי דיש לומר דהי' מסיק אדעתא על ענין אשר אנו דנין שיהי' נאמן במגו שעל זה שייך שפיר לומר כיון שמסיק אדעתא על זה נאמן על ענין זה במגו שהי' עביד או טעין דבר היותר מועיל לאותו ענין, משא"כ היכי שיש לומר שלא אסיק אדעתא על זה וא"כ היכי שלא הי' מפרש על נכסיו שיפלו לאחר מיכן לפמ"ש רשב"ם בב"ב הנ"ל דמן הסתם לא אסיק אדעתא על דבר הבא לאחר מיכן איך שייך לומר שיהי' נאמן על נכסים אלו אם נפלו שיטול פי שנים באמירות זה בני בכורי במגו שהי' נותן לו במתנה אותן נכסים דאכן אמרינן שכוונתו בזה בני בכורי לא הי' רק על נכסים שהי' לו אז בעת אמירה ועל זה הי' מסיק אדעתא אבל לא אסיק אדעתא שיפלו לו נכסים ואף אם הי' נותן לו במתנה לא הי' נותן לו אותן נכסים וא"כ לטעמא דמגו ראוי שלא יטול אלו נכסים דאפילו למ"ד דאמרינן מגו לחצי טענה היינו על אותו חצי טענה שיש לו מגו אבל על אותו חצי טענה שאין לו מגו בודאי אינו נאמן כמו שהוכיח בספר שערי המלך בפרק כ"ב ממכירה ממ"ש בש"ג בשם ריא"ז בב"ב דף קל"ד באומר זה בני דאינו נאמן לפוטרו מיבום אלא לישראל דאיכא מגו אבל לכהן דליכא מגו א"נ וכן מוכח בקדושין דף ס"ד ע"א, ומצאתי סעד וסמך לסברא זו ממ"ש בש"ות ריב"ש סימן מ"ז וביאר היטב כוונתו בספר קצות החושן סימן רפ"א ס"ק ד' לכן כשאומר האב דרך שיחה זה בני אינו נאמן אף שהי' לו מגו דאי בעי הוי יהיב לי' במתנה כיון שאמר כן דרך שיחה בעלמא ולא עלתה על לבו שירשנו זה על פי דיבורו לא שייך מגו דאי בעי יהיב לי' כל נכסיו כיון שלא עלתה על דעתו שיירשנו זה דמגו ליתא כי אם דכוונה שכיון להוריש אותו בנכסיו דאם אין בדעתו להיות יורש בנכסיו לא שייך מגו דאי בעי יהיב לי' כל נכסיו כיון דלא בעי למיתב כלל י"ע"ש וה"ה יש לומר כסברא זו, ומעתה מוכרח רש"י לפרש בכוונת התרצן שהי' מפרש להדי' שאם יפלו נכסים לאחר מיכן יטול פי שנים דאל"כ קשה מאי מקשה הש"ס אח"כ ולר' מאיר ד מר אדם מקנה דשלב"ל יהי' נאמן במגו הא גם לר' מאיר ליכא מגו כיון דלא מסיק אדעתא לכן פי' שמיירי במפרש ואסיק אדעתא ושייך מגו וה"ה היכי שאין לו עכשיו נכסים כלל ואמר זה בני בכורי הוי כמפרש דבע"כ כוונתו הי' לנכסים שיפלו לאחר מיכן אך לא ניחא לרש"י לפרש בגברא ערטלאי וחדא מתרתי נקיט והיינו הך ויש לכוין כן גם בלשון רשב"ם שאינו חולק על זקינו ור"ל שמיירי שאין לו נכסים כלל בשעת אמירה, וא"כ לפ"ז בע"כ עיקר קו' הש"ס על ר' מאיר הוא רק כיון דמיירי במפרש דאית לי' מגו וכבר כתבנו לעיל קו' שערי המלך מה מקשה הש"ס על רבנן והוצרך לוקמי בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן הא אפילו לא נפלו לו נכסים לאחר מיכן ג"כ אין לו מגו לחצי טענה כי אולי רוצה לזכות לבנו גם נכסים שיבואו לו לאחר מיכן כי חשב אולי יפלו וכתבתי לתרץ משום דלא אסיק אדעתא על זה ואולם מוהרש"א ז"ל סובר לחלק דלא שייך דלא אסיק אדעתא רק על נכסים דלא עבידי דאתי אבל על נכסים דעבידי דאתי מן הסתם אסיק אדעתא כיון שיותר נוטה שיבואו ואף דאיתא בעובדא דר' אבא שאינה נוטלת הטעם כמש"ל משום דיורשים מוחזקים אבל מגו אפילו מגו דבידו לעשות דחינן בסברא כל דהו כי רבו החולקים על סברת הר"ן וגם תוס' לית להו סברתו וא"כ הוי מגו לחצי טענה ולפ"ז שפיר מקשה לפמ"ש תוס' בד"ה בנכסים בע"כ מיירי הסוגי' רק בנכסים דעבידי דאתי הדק"ל על הש"ס למה הוצרך לוקמי על קו' הש"ס לרבנן בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן והיינו במפרש הא הו"מ לוקמי בסתמא וכמו הס"ד והיינו שצריך קרא לאשמעינן שנאמן על נכסים שיש לו אז ואף אם לא נפלו לו נכסים לאחר מיכן לולי קרא הו' אמרינן דאינו נאמן במגו משום דהוי מגו לחצי טענה דחשב אולי יפלו לו נכסים ולא יכול ליתן דאין אדם מקנה דשלב"ל ואי משום דלא מסיק אדעתא על אילו נכסים, דכיון דעבידי דאתי בודאי הי' מסיק אדעתא על זה ושפיר הוי מגו לחצי טענה הגם שעל תירץ זה שייך ג"כ קו' הש"ס ולר' מאיר כו' מ"מ לא הי' צריך הש"ס לומר בנכסים שנפלו דנוכל לטעות בדין דאמרינן מגו לחצי טענה ומובן היטב המשך לשין מוהרש"א ודוק:

**(הג"ה ודע דמשמע מלשון תוספת דקושייתם הוא רק על התרצין דהו"מ לוקמי בגווני דלא עבידי דאתי ולכאורה עדיפא הו"ל לאקשויי מה מקשה הש"ס ולר' מאיר דאמר אדם מקנה דשלב"ל, הא מה שמתרץ בנכסים שנפלו לו היינו שאם יפלו לו נכסים מאב או משאר מורישים והיינו מה שאירש מאבא או משאר מורישים מכור או נתון לך והוא ג"כ לא עבידי דאתי דאולי לא ירש, דז"א דמוכח להמעיין בב"מ דף ט"ו ע"א בתוס' ד"ה מה ובכתובת דף צ"א ע"ב ד"ה דזבנא ובפני יהושע שם דמה שאירש מאבא מכור לך מהני לר"מ דהוי עבידי דאתי ובגוף החילוקים בין עבידי דאתי ללא עבידי דאתי עיין בתוס' ב"ב דף ע"ט ע"ב ד"ה אימור ובחידושי רמב"ן שם ובמרדכי במס' ב"מ ובהגהותיו ובח"מ סימן רי"א סעיף א' בסמ"ע וש"ך ומוהרי"ט בחידושיו לכתובת דצ"א ואין כאן מקומו

)** פרט ג יבואר ביאור סוגי' דמס' ב"ב וקדושין ליישב כמה קו'

י הר"ן במס' קידושין שם כתב וז"ל כתב הרמב"ן בתשובה דמהא שמעינן שאדם יכול לתת במתנה או לחייב את עצמו בדבר שאינו קצוב שלא כדברי הר הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק י"א ממכירה שהמתחייב את עצמו בדבר שאינו קצוב כו' לא נשתעבדו שזהו כמו מתנה ואין כאן דבר ידוע ומצוי שיתן לו במתנה ושמעתתי' מוכח דאילו בעי ליתן לי' במתנה קני כל נכסי שנפלו לו קודם גסיסה ואע"ג דלא ידע מאי נפיל לי' (ה"ג מאי אעל לי') ומאי קני ולא איצטרך קרא דיכיר אלא בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ומדר' מאיר נשמע לרבנן בדבר שבא לעולם וחיוב דבר שאינו קצוב עכ"ל וכ"כ בבע"הת שער ס"ד ועיין בח"מ סימן ס' סעיף ב' ובס' גידולי תרומה דחה ראי' זו כי היכי דלא תיקשי לרמב"ם דלר' מאיר דסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"ה דבר שאינו קצוב משא"כ לדידן דקיי"ל כחכמים, ומ"ט באורים ותומים בסי' ס' ס"ק ה' לפקפק על דבריו מיושב היטב בס' שערי המלך בפרק י"א ממכירה הלכה י"ו ובקצ"הח סימן ס' ס"ק ב', ולענ"ד לק"מ על רמב"ם מסוגי' הלז דהנה המעיין באחרונים זלה"ה יראה שכתבו לפרש בכוונת הרמב"ם דסובר דאין יכול להתחייב את עצמו בדבר שאינו קצוב משום דהוי אסמכתא וכן מבואר להדי' במשנה למלך בפרק י"א ממכירה הלכה ג' ועיין בשערי המלך שם והב"ח כתב בחושן משפט סימן ד"ז דמן התורה אסמכתא קניא רק מדרבנן אסמכתא לא קנה, ומה שהשיג עליו הש"ך בסימן ר"ז ס"ק י"ח אינו השגה שמצינו