שערי תורה חלק א רה

כמש"ל ואנן סהדי הוי כגלוי לכל שכן הוא שכולנו עדים בדבר והדבר הגלוי לכל לא אמרינן תרי כמאה כמ"ש תוס' ביבמות דפ"ח ע"א ואף דאנן סהדי הוא רק ע"פי ידיעה כי לא ראינו שכן הוא מ"מ מהני בדיני ממונות עידי ידיעה כדאי' בח"מ סימן למ"ד וסימן צ' מיהו לטעם זה אינו נאמן האב להכחיש את העדים רק כשיש לו מגו שבידו עוד ליתן מתנה לבנו דמגו זו עדיף מכל מגות כיון שבידו לעשות הוא בגדר חזקה לא שביק התירא ואכל איסורא דהוי כאנן סהדי שכן הוא שכך הוא דעת התורה שחקרו דעת בני אדם שבודאי אומרים אמת בדבר שיוכל לעשות בהיתר ועדות עדים אינו ודאי שאומרים אמת שיוכל להיות שהעידו שקר מחמת ששכרוהו אחד מבעלי דינים להעיד אף שהוא חשש רחוק בשני בני אדם כמ"ש רא"ה בספר החינוך מ"מ לא הוי בגדר ודאי רק שהתורה אמרה שיהי' נאמנים משום חזקת כשרות כמ"ש רמב"ם אבל היכי שאנן סהדי מכחיש לעדים אלים הא"ס ויש לומר היינו טעמא דר' יהודא שסובר שנאמן האב בתורת יכיר להכחיש עדים ואף דר' יהודא לא דריש טעמא דקרא כבר כתבו תוס' במס' סוטה דף י"ד ע"א ד"ה כדי היכי שאין הטעם סותר משמעות הקרא דרשינן יע"ש היטב ולפ"ז יש לומר לשיטת הרמב"ן הנ"ל דסובר היכי שיש חזקה לכ"ע אינו נאמן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולא נחלקו ר' יהודא וחכמים רק היכי שהעדים מכחישים להאב מובן היטב מחלוקתם די"ל ר' יהודא סובר דקרא דלא יוכל לבכר בא להורות שהוא לאו לכן נאמן אפילו נגד עדים, ומדוייק היטב לישנא דקרא לא יוכל לבכר וגו' כי את הבכור בן השנואה יכיר ר"נ שתלי' זה בזה על ידי שאמרה תודה שעובר בלאו דלא יוכל לבכר לכן נאמן להכיר שהוא בכור מטעם חזקה לא שביק ה התירא ואכל איסורא, אבל חכמים סוברים שאינו אזהרה וכשיטת הרמב"ם רק הוא דין מדיני ממונות וכיון שליכא איסורא אם מעביר נחלה ממילא אינו נאמן נגד עדים, וא"כ מיושב היטב קו' קצות החושן הנ"ל דשפיר פריך הש"ס לרבנן יכיר למה לי דאי אפשר לומר שיכיר אתי להורות שהוא מצוה להכיר ובע"כ כשמעביר נחלה מבטל מצות עשה אכתי איכא חזקה לא שביק התירא ואכל איסורא ואמאי אינו נאמן נגד עדים אע"כ לרבנן ליכא מצוה רק הוא דין ומ"ש הרמ"בן שהוא מצוה הוא רק לשיטת ר' יהודא כמו שפירש ר' יהודא שהפירוש לא יוכל לבכר הוא אזהרה כמו כן יכיר הוא מצוה אבל לרבנן אי אפשר לומר שהוא מצוה ואולם לפ"ז בע"כ הרמב"ן סובר כשיטת נמוקי יוסף שכתב שם וז"ל אמר המחבר השתא דקיי"ל כר' יהודא לא קיי"ל האי דרשא דרבנן דיכיר הלכך בכור אינו נוטל פי שנים בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס עכ"ל וכתב בפרישה ובכנ"הג כוונתו הובא דבריהם בס' שערי המלך בפ"ג מנחלות הלכה י"ד שר"ל בבכור שאין אנו יודעין שהוא בכור אינו נוטל בנכסים הללו ע"פי אב כיון דלר' יהודא איצטריך יכיר דנאמן במגו נגד חזקה א"כ מנלן לומר היכי דליכא מגו שיהי נאמן ומ"ש בנכסים שנפלו כשהוא גוסס הוא לאו דוקא אלא אפילו בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן אינו יורש כיון דליכא מגו ה"ה לרמב"ן לר' יהודא אינו נאמן נגד עדים על נכסים שנפלו לאחר מיכן כיון דלית לי' מגו דהיא חזקה לא שביק התירא כו' ואף שיש לו חזקת כשרות מסתמא לא יעבור עבירה הא יש לעדים ג"כ חזקת כשרות שאינם מעידים פקר ואולם היכי שאין העדים מכחישים אותו נאמן מטעם חזקת כשרות כמו שנאמן לרבנן אפילו בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן אף לפי מה שכתבתי דלית להו לרבנן דאיכא איסור לעקור הירושה מבכור מ"מ האמינה תורה להאב מכ"ש לר' יהודא שיש לו חזקת כשרות רק עיקר דברי נמוקי יוסף הם היכי שאומר נגד חזקה לשיטת רשב"ם או נגד עדים לשיטת הרמב"ן וא"ש

ז אמנם לכאורה נסתר תירץ הנ"ל לשיטת הרמב"ן דסובר דלא אמרינן מגו לחצי טענה אי אפשר לומר טעם שכתבתי לעיל דלכן נאמן נגד עדים משום דבידו ליתן מתנה דהא אין בידו ליתן לו נכסים הבאים לאחר מיכן ובע"כ הטעם שנאמן אפי' נגד עדים כמ"ש לעיל משום דהתורה האמינהו לחובת בנו כמו שנאמן לחובתו יותר מעדים אף שאין לו מגו כיון שנאמן בהודאתו אף על למפרע כמ"ש בכלל א' פרט א' ונסתר תי' הלז וקמה קו' קצות החושן ואולם לאחר העיון נראה לקיים תירץ הלז ומקודם נברר דדברי בעל שערי המלך הנ"ל בפירוש הש"ס תמוהין חדא דאם הכוונה בקו' הש"ס לרבנן משום מתנה אמאי אינו נאמן האב אפי' נגד חזקה או עדים דמה בכך שעדים אומרים אמת הא בלשון מתנה יוכל להעביר מבכור עיין בחושן משפט סימן רפ"א סעיף ז' ותו דא"כ לר' יהודא קשה למה לי יכיר פשיטא כשהוא נותן במתנה שהוא באמן אף נגד עדים דהא אינו סותר עדותן ותו קשה דאם הוא בתורת מתנה בעי קנין והא דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי הוא רק מדרבנן שלא תטרוף דעתו עליו אבל מן התורה בעי קנין והא התורה רצה להורות לן שיהי' נאמן בדיבורו לומר זה בני בכורי לכן שותא דמרן לא זכיתי להבין, ע"כ נלע"ד העיקר בכוונת הש"ס שגם רמב"ן סובר שקו' הש"ס הוא מטעם מגו ומה שהקשה הגאון בעל שערי המלך זלה"ה הא הוי מגו לחצי טענה נלענ"ד לחלק חילוק נכון דהנה עיקר דין של מגו לחצי טענה דלא אמרינן מקור מקומו נובע ממ"ש רמב"ן במס' ב"ב דל"ג ע"ב בהא דאמר ר' זביד אם טען ואמר לפירות ירדתי נאמן דהקשו הראשונים זלה"ה אמאי סובר ר' נחמן שם היכי שלא אמר לפירות ירדתי וטען שקרקע הוא שלו ואייתי סהדי דאכל תרתי שנין הדרא ארעא והדרא פירי יהי' נאמן במגו דאי בעי אמר לפירות ירדתי וע"ז תירצו תוס' ורמב"ן שם דלא הוי מגו שהרי בא לזכות גם בקרקע והוי מגו לחצי טענה דלא אמרינן יע"ש א"כ יש לומר דוקא בנידון דהתם דחזינן בטענתו שטוען עכשיו שרוצה לזכות גם בקרקע הוי מגו לחצי טענה משא"כ הכא יש לומר דלא אסיק אדעתא כלל שיפלו לו נכסים לאחר מיכן וכל מגמתו הוא רק על נכסים שיש לו עכשיו רוצה ליתן לבנו הבכור כי הנכסים שיבואו לאחר מיכן הוא ספק ולא אסיק אדעתי' ושפיר הוי מגו לכולה טענה כי לפי מחשבתו שרוצה עכשיו להטיב עם בנו יש לו מגו בשלימות, וראי' לזה מהא דאיתא בב"ב דקכ"ח ע"ב שלח לי' ר' אבא לר' יוסף בר חמא האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מן הבנים אמר רבא ובנכסים של עכשיו פי' רשב"ם וז"ל שאם נתרבו הנכסים בשעת חלוקה אין נוטלת כי אם אותן שהי' בשעת אמירה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפי' לר' מאיר דאמר אדם מקנה הני מילי במפרש אבל בסתם אין אדם מעלה על דעתו דבר הראוי לו להקנות אלא לדבר שהוא מוחזק בו הלכך הך אשה ידה על תחתונה דמסתמא לא נתן לה אלא נכסים שהי' לו באותו שעה עכ"ל ומוכח להמעיין ברשב"ם דאפילו בנכסים דעבידי דאתי לא אסיק אדעתי' דהא לר"מ בעינן עבידי דאתי וה"ה לענין נ"ד יש לומר מן הסתם לא עלה על דעת על נכסים שיבואו לו לאחר מיכן ומשום חשש הלז לא הי' מקפיד מליתן מתנה והוי מגו לכולה טענה ושפיר פירוש רשב"ם הטעם משום מגו וי"ל דכן פי' רמב"ן וא"כ קם תירץ הנ"ל על קו' קצות החושן וא"ש

ח הן אמת דאכתי יש לעיין בחילוק הלז דיש לומר דלא דמי להאי דר' אבא לפמ"ש בש"ות תרומת הדשן והובא בש"ך סימן פ"ב בכללי מגו דמגו דחינן בסברא כל דהו וא"כ יש לומר דוקא בהאי דתטול אשתי כו' כיון דמן הסתם הנכסים בחזקת היורשים והיא באה להוציאם מחזקתם אי אפשר להוציא רק בראי' ברורה ואף אם נוטה יותר שיוסיק אדעתא על נכסים שעבידי דאתי מ"מ לא עדיף מרוב דקיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב דכח חזקת ממון אלים טובא לכן ידה על תחתונה משא"כ לענין מגו בעינן שיהי' מגו ברור והיכי שיש ספק אולי ליכא מגו ל"מ ואכתי הדרא קו' שערי המלך לדוכתי' מאי מקשה הש"ס אילו בעי למיתבי' פי שנים מי לא יהבי' לי' הא הוי מגו לחצי טענה דאולי רצה ליתן גם הנכסים שיפלו אח"כ דאסיק אדעתא והמעיין ברש"י קדושין דע"ה ע"ב ד"ה לאחר מיכן שכתב וז"ל לאחר שאמר לפנינו בכור הוא נעלו לו והוא רוצה לילך לדרך רחוקה ומעיד עליו שאם יפלו נכסים של אב או אחד ממורישיו לפניו בחייו יטול בהן חלק בכורה דלהכי אי לאו דאשמעינן קרא ליכא מגו דאי בעי למיתבנהו דהשתא לא מצי יהיב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והשתא שקיל להו בתורת ירושה יע"ש הא אפי' לנכסים שיש לו עכשיו צריך קרא דמצד מגו אינו נאמן דאולי רוצה ליתן לו אף נכסים שיפלו לו לאחר מיכן וא"כ אפילו לא נפלו נכסים לאחר מיכן ג"כ לא הוי מגו כי בטעה שאמר זה בני בכורי חשב אולי יפול נכסים לאחר מיכן ורצה לזכותו בדיבורו והוי מגו לחצי טענה ומלשון הש"ס שנפלו משמע שבאמת נפלו לו נכסים הא לטעם מגו לחצי טענה לא אמרינן אפי' אם לא כפלו לו נכסים אחר מיכן ליכא מגו כיון שיש לומר שסבר שיפלו לו נכסים אח"כ, ונראה לענ"ד לומר לפמ"ש הר"ן