שערי תורה חלק א רא

לשיטתו דבע"כ סובר דלא אמרינן מגו במקום מנהג דאי' במס' ב"מ דף ק"י ע"א, אריס אומר למחצה ירדתי ובעל בית אומר לשליש הורדתיו מי נאמן ר' יהודא אומר בעל בית נאמן ר' נחמן אמר הכל כמנהג מדינה סבר מיני' לא פליגי הא באתרא דשקיל אריסא פלגא הא באתרא דשקיל אריסא תילתא אמר להו רב מרי ברי' דבת שמואל הכי אמר אביי אפי' באתרא דשקיל אריסא פלגא פליגי ר' יהודא אמר בעל בית נאמן דאי בעי אמר שכירי ולקיטי הוא א"כ בע"כ סובר ר' נחמן דלא אמרינן מגו במקום מנהג והיינו היכי שטענה שטוען עכשיו הוא נגד המנהג אינו נאמן במגו להכחיש המנהג ה"ה הטענה שטוען עכשיו שהי' לו פרוזבול הוא נגד מנהג ואמאי נאמן אפי' במגו והלכה כר' נחמן שם כמ"ש הרי"ף ור"אש וטוש"ע ח"מ סיש"ל סעיף ה' והש"ך בסי' פ"ג בכללי מגו סק"ב להלכה פסוקה דלא אמרינן מגו במקום מנהג מדינה משום דלגבי מנהג הוי כמגו במקום עדים וא"כ התם אף דבעל בית הוא מוחזק מ"מ א"נ במגו לבטל המנהג מכ"ש הכא שזה יש לו מגו במקום מנהג בא להוציא ממון ועיין ש"ות מוהרי"ט חלק א"העז סי' כ"ה שהאריך הרבה בענין מנהג ועיין בא"ות בכללי מגו ס"ק צ"ב לפמ"ש שם בשם שיטה מקובצת ובשם רבינו יהונתן ז"ל דמפרש דלכך אינו נאמן לר"נ במגו דשכירי ולקיטי דאית לי' קלא י"ל דבעלמא במגו מעליא מהני אפי' במקום מנהג לק"מ קו' הנ"ל אבל לפי הבנת רוב ראשונים ואחרונים קשה וא"ל בודאי אם המנהג הוא שאין עושין שום היתר בהשמטת כספים גם הר"אש מודה שאינו נאמן כמו דמוכח להמעיין בטור ובב"י בשם תשובת רשב"א רק שמיירי שמנהג הוא לעשות היתר אבל לאו דוקא ע"י כתיבת פרוזבול רק בתנאי שלא נשמט שביעית וא"כ עכ"פ לענין זה הי' הוא בכלל מנהג שעשה היתר ואף שעכשיו אומר שלא עשה כמנהג רק עשה היתר אחר אשר אין המנהג כן מ"מ נאמן כיון שלענין זה אינו רוצה להפקיע א"ע ממנהג שעשה היתר דז"א דאכתי קשה נימא לענין מה שהודה לחובתו נאמן דעדיף הודאתו אפי' מעדים מכ"ש שנאמן לחובתו נגד מנהג ומה שאמר לזכותו א"נ כעין האי דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי במס' שבועת דמ"א ע"ב ובח"מ סע"ט ס"א ואפשר כיון דשביעית בזמן הזה דרבנן לכן מקלינן כמה קולות שלא מקילין בעלמא כמו דמבואר להמעיין בהראשונים זלה"ה ואכתי צ"ע

פרט ו יבואר חקירה בהא דקיי"ל דנאמן המלוה לומר פרוזבול הי' לי ואבד אי הוא דוקא כשלוה טוען שמא אבל בשלוה מכחישו שלא עשה היתר א"נ או דלמא לא שנא

יא יש לחקור בהא דקיי"ל כר"נ דמלוה נאמן אי היינו דוקא כשטוען מלוה ברי ולוה שמא לכן סובר ר' נחמן אפי' במלוה ע"פ נאמן המלוה להוציא ממון אף דסובר ברי ושמא לאו עדיף משום דחזקת ממון עדיף כדאי' בכתובת די"ב ע"ב מ"מ בצירוף חזקה לא שביק התירא כו' עדיף מחזקת ממון כעין דאי' שם בתי' בתרא דברי בצירוף חזקת הגוף עדיף מחזקת ממון אפי' בברי גרוע ושמא טוב כמ"ש תוס' שם ועיין בש"ך סי' צ"א ס"ק י"ב בשם בע"הת שלמד מזה גם בעלמא היכי שיש ברי וחזקה מהני להוציא ממון כמו ברי בצירוף חזקה שליח עושה שליחתו אף שהוא רק חזקה דרבנן כדמוכח במס' עירובין דל"ב ע"א אבל היכי דהלוה טוען ג"כ ברי ל"מ חזקה דלא שביק כו' להוציא ממון או דלמא דהוי חזקה דאתיא מכח סברא כמו חזקה א"א פורע בתוך זמנו שמהני להוציא ממון אפי' בברי וברי ובשגם כיון דהפקעת חוב הוא רק מדרבנן הקילו כשיש למלוה חזקה המסייע לדבריו דתיקום על דין דאורייתא, ולכאורה י"ל דנחלקו בזה אבות העולם דהנה הרמב"ם כתב בפ"ט משמיטה ויובל הלכה כ"ו וז"ל טען הנתבע ואמר מלוה יש לו אצלי והתובע אומר לא כי אלא הקפת חנות היא שאינה נשמטת שהרי לא זקפתי' מלוה ה"ז נאמן שהרי אם ירצה יאמר מלוה היתה ופרוזבול הי' לי ואבד שכיון שתיקנו חכמים פרוזבול חזקה הוא שאין אדם מניח דבר במותר ואוכל איסור עכ"ל משמע להדי' שסובר שטענה זו בעצמה אינה כדאי לה להאמינה כ"א בצירוף מגו וכן נמשך אחריו הטור וז"ל וכן אם אומר המלוה תנאי הי' בינינו שלא תשמטנו שביעית או הקפת חנות הי' או שאר דברים שאין השביעית משמטת נאמן במגו דאי בעי אמר פרוזבול הי' לי' ואבד יע"ש והיינו כדעת רמב"ם כמ"ש ב"י ולכן כתב במישרים בזמן הזה שאין אדם נאמן לומר פרוזבול הי' לי נראה דנאמן נתבע והמע"ה, וכן יסד המחבר להלכה בסעיף ל"ד ועיין בסמ"ע ס"ק נ"ה ונ"ז ובכנ"הג בהגהות הטור בס"ק מ"ו ומ"ז באריכות ואולם הב"י הביא שם דעת רמב"ן ורשב"א שאפי' את"ל בזמן הזה אין כותבין פרוזבול כשמואל דבעינן ב"ד דר"א ור' אסי מ"מ נאמן לומר ע"מ שלא תשמטני שביעית הלויתי אף שלוה מכחישו כי טענה זו בעצמה כדאי להאמינה כיון דאיכא תקנתא לא שביק התירא וכו' השתא בפרוזבול מיהמן אף דאיכא למיחש דלא אזדקק לי' בי' דינא בהך טענה לא מהימן ע"ש וא"כ י"ל רמב"ם וסיעתו סוברים שא"נ להוציא ממון כ"א בשיש לו ברי וחזקה או חזקה ומגו נגד חזקת ממון דהוי חדא במקום תרתי לכן א"נ לומר הקפת חנות הי' או שהתנה שלא תשמט שביעית כיון דלוה מכחישו והוי ברי וברי לא אלים חזקה לא שביק כו' להוציא ממון כ"א בצירוף מגו וכמ"ש ב"י בשם בע"הת דלא הוי מגו להוציא כיון דחזקה מסייע ובפרוזבול הי' לי ואבד בע"כ טוען הלוה שמא שא"י אולי עשה פרוזביל שלא בפניו שאין צריך שיהי' בפני הלוה אבל רמב"ן וסיעתו סוברים דחזקה דלא שביק התירא הוי כאנן סהדי כיון דהוי חזקה דאתיא מכח סברא לכן מהני להוציא אפי' בברי וברי, אמנם ראיתי במרדכי במס' גיטין שם בסימן שע"ט שכתב וז"ל מעשה באחד שתבע ר' זקוקים והלה השיב איני חייב לך אלא ק' כי הלויתני ק' במאתים ריבית קצוצה והשיב השני חלילה לי אך שאלתני להלוות ק' זקוקים שהיית רוצים להלוותם במאתים ריוח לשנה והמותר יהי' שלך והלה משיב המעשה הי' כאשר טענתי ואם הרוחתי הרוחתי לעצמי ושלח הר"ר יחזקי' הדין לפני ר' יחיאל מפריש והשיב הלוה נאמן כמו שטען שהלוה בהיתר דקיי"ל אדם נאמן לומר פרוזבול הי' לי ואבד ופי' ר"ת דנאמן אף בלא שבועה דלא שביק וכו' והקשה לו הר"ר יחזקי' דלמא שאני פרוזבול משום דאידך ל"מ מכחיש לי' דמה יודע זה אם כתבו לו ב"ד לזה או לאו אבל בנידון זה הרי מכחישו ואומר שבאיסור הלוהו והשיב רבינו יחיאל בע"כ גבי פרוזבול נמי מיירי במכחישו דהא סתמא קאמר תלמודא נאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי ואבד וקיי"ל דלא כותבין פרוזבול אלא ב"ד גדול שבדור לדברי ר"ת או בדינא דר"א ור' אסי ובמקום שידוע שלא עמד זה במקום ב"ד דר"א ור' אשי או נשאלת מב"ד דר"א ור' אסי אי כתבו לו פרוזבול או לאו וא"כ היאך מצי למימר פרוזביל הי' לו אלא א"כ דאמר קבלתי עלי שלשה רועי בקר במקום ב"ד דר"א ור' אסי והלה מכחישו ואפ"ה קאמר דנאמן לומר הי' לי ואבד ואפילו בלא שבועה מטעם דלא שביק התירא כו' וכן פסק רבינו שמואל בר"ב וכ"פ הר"ם דנאמן בלא שבועה עכ"ל א"כ נשמע שנחלקו בזה הר"ר חזקי' עם רבינו יחיאל ולאחר העיון ראיתי בתומים סי' פ"ז ס"ק כ"ט שכתב מעין זה ות"ל כוונתי לדבריו שכתב כדברינו הנ"ל לכן סוברים הרמב"ם וסיעתו דבעינן בטענת תנאי או הקפת חנות טעמא דמגו כנ"ל והנאני שכוונתי לדעת הגדול ואולם תמהני על עין העדה אמאי לא הביא מחלוקת הר"ר חזקי' ורבינו יחיאל הנ"ל שוב ראיתי בב"י יו"ד סי' קס"ט שמפרש דברי ר"י דשטר או משכון בידו לפיכך נאמן המלוה אבל במלוה ע"פ א"נ להוציא אפי' בשבועה וש"ך שם סע"ק ע"ט השיג ע"ז ועיין רש"ך ס"ק פ"א וע"ע בש"ך יו"ד סי' קע"ז סע"ק כ"ז ואולי מה"ט לא הביא האו"ת דעת ר"י מפריש, ועיין ביו"ד בש"ך סי' ק"ס ס"ק ל"ג

כלל יח בו יבואר דין נאמנות האב לומר על בנו שהוא בכור ובו תשעה פרטים

פרט א יבואר מקורו

א גרסינן במס' קדושין דף ע"ד ע"א אמר ר' נחמן שלשה נאמנים על הבכור אילו הן חיה אביו ואמו חי' לאלתר אמו כל שבעה אביו לעולם כדתניא יכיר יכירנו לאחרים, מכאן אמר ר' יהודא נאמן אדם לומר זה בני בכור, וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן, עכ"ל הש"ס ופי' רש"י בד"ה וחכמים וז"ל