שערי תורה חלק א קצז

סובר הע"ש שאינו כלום ויכול החתום לטעון ממני נפל ומצאתו או פרעתיו במגו דלא לויתי עליו, וסמ"ע חולק דהא קיי"ל לנפילה לא חיישינן והסכים הש"ך לע"ש וכתב הטעם וז"ל וכן נלענ"ד עיקר דבמה יתבע אותו הלא אין כתוב בו דבר ומשום מגו דאי בעי הוי כתוב עליה מאי דבעי אין לחייב החתום דהוי מגו להוציא ממון מהחתום יע"ש והביא ראי' לזה מכתובת דכ"א ובש"ות שבות יעקב חלק א' סקמ"ט דחה ראייתו והא התם הוי מגו דאי בעי עביד ואפ"ה סובר דלא מהני מגו להוציא ממון לכן נראה דבלא"ה קשה הא קיי"ל אין הולכין בממון אחר רובא ובדבר שבערוה אזלינן בתר רובא וכן מהני ס"ס בדבר שבערוה ובממון לדעת כמה פוסקים המובא בכ"הג ובכמה תשובות בתראי אין מוציאין ממון ע"י ס"ס ואף דמצינו שהחמירו בדבר שבערוה שלא לילך אחר הרוב הוא רק מדרבנן כמו שמצינו במים שאין להם סוף אע"כ צ"ל כמ"ש הפני יהושע בק"א לקדושין סימן א' דלא שייך לומר אין היקש למחצה אלא לענין דכל מה שכתב בפירוש בהדי' ילפינן לאידך מיני' משא"כ במידי דלא כתוב בהדי' אלא מסברא אתי' לן תו לא שייך למימר אין היקש למחצה אלא כל חד מוקמינן אסברא יע"ש וה"ה לענין גזירה שוה דגז"ש והיקש שווין הם כמ"ש תוס' במס' ברכות ד"נ ע"א ד"ה אלא, וא"כ כיון דהא דלא אמרינן מגו להוציא בממון וכן רוב לא אתי' מקרא רק מסברא לא ילפינן דבר שבערוה מיני' ובדבר שבערוה כיון דאית בי' איסורא ג"כ שדיא בתר איסורא דמהני מגו ורוב באיסורא וכל חד וחד מוקמינן אסברא ובממון הסברא נוטה שאלים חזקת ממון טובא יותר מחזקה בדבר שבערוה ולפ"ז י"ל אפי' מגו דאי בעי טעין אמרינן בדבר שבערוה ואפי' מגו דאי בעי עביד ל"מ להוציא ממון, ומ"מ צ"ע לדינא: ועיין בענין אין היקש וגז"ש למחצה בס' פני משה בביאורו לירושלמי במס' ב"מ בפרק איזהו נשך הלכה א' ובצל"ח בחידושיו לפסחים דכ"ח ע"א ומ"ש אאמ"ו הגאון נרו בספר תורת חסד כלל ל"ז ובמס' חולין דכ"ז ע"ב ברש"י ד"ה איתקש ודוק

כלל יז יבואר אי בעל השטר נאמן לומר פרוזבול הי' לי ואבד להוציא ממון מלוה ובו ששה פרטים

פרט א יבואר מקורו

א גרסינן במס' גיטין דל"ז ע"ב אמר ר' יהודא אמר רב נחמן נאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי ואבד מאי טעמא כיון דתיקנו רבנן פרוזבול לא שביק התירא ואכל איסורא כי אתי לקמי' דרב א"ל מידי פרוזבול הי' לך ואבד כגון זה פתח פיך לאלם הוא תנן וכן בעל חוב שמוציא שטר חובו ואין עמו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו תנאי הוא דתני' המוציא שט"ח צריך שיהי' עמו פרוזבול וחכמים אומרים אינו צריך עכ"ל הש"ס ויש לחקור בהא דסובר רב דנאמן מטעם חזקה ל"ש התירא ואכל איסורא מהא דאי' במס' קידושין דס"ב ע"ב לכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר אינה מקודשת דהוי דבר שלא בא לעולם אף דהיכי דבידו לעשות לא הוי כמחוסר מעשה מ"מ הגירות אינו בידו כיון דצריך שלשה ומי יימר דיזדקקו לי' תלתא אף דסגי בהדיוטות עיין תוס' ד"ה גר, מ"מ לא מיקרי בידו וא"כ ה"ה כיון דצריך ב"ד מי יימר דמזדקקו לי' ב"ד, אבראי שראיתי בחידושי רשב"א ובר"ן בשמעתין שהוכיח דלא צריך בפרוזבול ב"ד מומחה וכתבו וז"ל ועוד שמעינן לי' מדר"י אמר רב דאמר לא שביק התירא ואכל איסורא דאם איתא מאן לימא דאזדקקו לי' ב"ד אלימתא יע"ש א"כ סובר דהיכי דאין צריך ב"ד מומחה לא שייך מי יימר וקשה מסוגי' דקדושין הנ"ל משמע אפי' היכי דסגי בהדיוטות שאינם סמוכים שייך מי יימר וכ"מ בחידושי רשב"א שם בד"ה כי מ"ש בשם רמב"ן והובא בב"י בסס"ז שכתב וז"ל השתא בפרוזבול נאמן דאיכא למיחש לא אזדקק לי' בי' דינא בהך טענה לא מהימן יע"ש, א"כ נראה שהעיר בזה שיש מקום לומר כן רק שמוכרח לבטל דעתו מפני דברי ר' יהודא בשם רב ואולם באמת קשה על רב גופא, ולכאורה עלה בדעתי ליישב דהנה לכאורה קשה בהא דאי' בב"ב דקל"ד ע"א בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה הא צריך לגרש בפני עדים ומי יימר דיזדקקו עדים כמו נידון הנ"ל בגר ואיכא ק"ו מגר אף דאיכא מצוה לגייר שראוי לומר שמן הסתם ימצא כשרים שיזדקקו לעשות מצוה רבה כזו מכ"ש לגרש את אשתו וצ"ל ע"פי הדחק דלא אמרינן מי יימר רק היכי שצריך שלשה אבל היכי דסגי בב' ל"ש מי יימר דשכיחי וסופר מסתמא ימצא בשכר ונשמע לפ"ז כפוסקים דגט אין צריך ב"ד וא"כ לפ"ז יש ליישב קו' הנ"ל די"ל ר' נחמן לשיטתו דסובר במס' גיטין דל"ג ע"א דסגי בפרוזבול בב' דיינים וחולק על ר' ששת דסובר דבעינן תלתא ושפיר הוי דבר שבידו, ואולם קשה על הטור בסי' ס"ז שכ' הב"י שסובר דהלכה כרב ששת וכן סובר בע"הת ואפ"ה סוברי' דנאמן לומר פרוזבול הי' לי ואבד וכן קשה על המחבר שם בסעיף י"ח וכ"א שצריך שלשה ובסעיף ל"ג פוסק כר' נחמן, ולאחד שיצא לאור עולם ספר שערי המלך ראיתי בפ"ג מיבום הלכה ה' הרגיש בזה וכתב בשם ספר החידושין לחלק דבשנים לא שייך מי יימר אבל לענ"ד הוא דוחק, ותו אכתי קשה לפסק הלכה וכמש"ל:

**(הג"ה ודע אי צריך מן הדין בגט ב"ד של שלשה, מלשון רמ"א בא"העז בסדר הגט מ"ש בשם ריב"ש משמע קצת שאין צריך וכ"כ בחידושי מוהר"ם שי"ף במס' סנהדרין ד"ב ע"א אבל בתוס' במס' קידושין ד"ט ע"א ד"ה הא משמע דצריך ב"ד וכ"כ בס' אורים ותומים בח"מ ס"ט ס"ק ב' בשם תרגום יהונתן על התורה שכתב בפסוק וכתב לה ספר כריתות דכתב לה בתרע בי דינא ועיין בתשובת רבינו אלי' מזרחי סי' ל"ו מ"ש בשם האור זרוע ובש"ות נודע ביהודא מהדורא תניינא חלק אה"עז סימן קי"ד וצ"ע היטב בכל זה

)** ב וראיתי בספר הפלאה בחידושיו לקדושין דס"ב שכתב לפרש בלשון הש"ס דהא דאמרינן מי יימר כו' דוקא היכי שצריך עדים מיוחדים לכך לא שכיח שימצא אותן עדים שיזדקקו, אבל היכי דסגי בתלתא דעלמא יהי' מי שיהי' לא אמרינן מי יימר דמסתמא ימצא אנשים בכל העולם שיזדקקו לזה ומיושבי' קו' הנ"ל ולכאורה נראה בסברא זו נחלקו רש"י ותוס' דאי' במס' גיטין די"ז ע"א דסובר ר' יוחנן דתיקנו זמן משום בת אחותו והקשה בתוס' אמאי לא אמר דתיקנו זמן משום מזונות שתוציא מבעל מזונות שלותה קודם זמן הכתוב בגט שלא יוכל לומר גרשתיך קודם לכן וכתבו וז"ל ועוד משום מזונות לא היינו צריכין לתקן זמן דאפילו אין בו זמן יכולה לבקש עידי מסירה שיעידו לפני ב"ד שהיום נתגרשה ויכתבו לה שטר אחר, ומיהו שמא לא יתרצו עידי מסירה לבוא עמה לב"ד עכ"ל וכתב במוהר"שא דמהאי דר"י בסמוך ליכא ראי' דגבי פירי בלא זמן נמי תביא גיטה שבידה לב"ד (דבגט לבד מגיע לה פירי) משא"כ הכא לגבי מזונות דלא סגי כשתביא גיטה לב"ד (דאכתי לא נדע מאימת נתגרשה דיאמר גרשתיך קודם לכן) אלא שצריכה להביא עידי מסירה ושמא לא יתרצו לבא עכ"ל וקשה דא"כ לגבי פירי ג"כ לא הוי בידה דמי יימר דיזדקקו לה ב"ד או עדים שיכתבו לה שנתגרשה מאותו יום כנ"ל א"ו כסברא הנ"ל לכן בפירי דאין צריך עידי מסירה רק ב"ד או עדים דעלמא יהי' מי שיהי' י' שכיחי אנשים מכל העולם אבל לענין מזונות שצריך עדים מיוחדים ע"ז דהיינו עידי מסירה שפיר יש לחוש דלמא לא יזדקקו אותן עדים, אמנם מלשון רש"י גבי ר"ל וגבי מה שפי' שם לר' יוחנן דיש לו עד שעת נתינה המעיין שם היטב משמע דסובר דאפי' בעדים דעלמא שאינם מיוחדים אמרינן מי יימר עיי"ש והבן וכן משמע להדי' בתוס' במס' סוטה דכ"ה ע"ב ד"ה לאו בהא דסובר ב"ה שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וז"ל הכא לא שייך כל הני פלוגתא כו' דהכא כ"ע מודו דאמרי לאו כגבוי דמי והעמד ממון בחזקת בעליו שהרי צריך דיינין ולא בידו הוא כדאמרינן גבי גר מי יימר דמזדקק לי' בי' דינא יע"ש ועיין בא"ות סי' ס"ז סע"ק ב' וא"כ סוברים אפי' היכי שאין צריך מיוחדים לכך שייך מי יימר דיזדקקו לי' וא"כ הדרא קו' הנ"ל לדוכתי', ואולם כפי הנראה ההכרח לחלק בין האי דאי' בקדושין דס"ב לענין