שערי תורה חלק א קפז

מגו אפילו במקום חזקה התם הוא דמגו שהי' יכול לטעון טענה אחרת דלא עדיף האי מגו כולי האי אבל הכא מגו דבידו הוא וא"כ י"ל רבה ואביי תרווייהו סוברים דהלכה כר' רק נחלקו בזה רבה סובר הן מגו דאי בעי טעין, והן מגו דבידו על להבא הוי כעדים ואף דעדים מפורש בקרא ומגו לא מפורש מ"מ מוכח להמעיין במס' כתובת דכ"ב ע"א דמה דאתי' מסברא הוי מדאורייתא וסובר גם מגו דאי בעי טעין הוא מצד סברא והוא מן התורה וכמ"ש ר"אש בשבועת דמ"ו וכמה פוסקים ואלים כח המגו כעדים והוי כתרי לגבי תרי וכיון שהשוכר הוא מוחזק בממון א"א להוציא ממנו מספיקא לכן סובר דנאמן דאזיל באורחא דנהר פקוד וליכא מיא אבל אביי סובר דוקא מגו דאי בעי עביד אלים כחו כמו עדים אבל מגו דאי בעי טעין לא מהני נגד עדים וא"כ י"ל מהאי טעמא מוכרח רמב"ם ז"ל לוקמי העובדא שהי' עדים ולא הי' ידוע לכל שיש שם מים דסובר דאם הי' בגווני שיש אנן סהדי שיש שם מים שהי' גלוי לכל תיקשי על רבה אמאי מהימן השוכר במגו דאף דמגו אלים כחו כעדים הא אנן סהדי עדיפי מעדים, ואפי' אם הי' עדים שלא הי' שם מים אמרינן הני סהדי שקרי נינהו כי בדבר הגלוי לכל לא אמרינן תרי כמאה אע"כ שאיירי בענין שלא הי' גלוי לכל רק שהיו עדים שיש שם מים וכיון דמגו הוי ג"כ כעדים סובר רבה דיש לו דין תרי לגבי תרי שמוקמינן הממון בחזקת השוכר ואביי סובר אפילו לר' דהלכה כוותי' מודה דמגו דאי בעי טעין הוי רק כחזקה ועדיפי עדים מחזקה וא"ש

ו אמנם לדינא אין לסמוך על ראייתו מרמב"ם כי נודע דרכו של רבינו ז"ל למשוך אחר לשון הש"ס ואולי פירושו אנן סהדי וי"ל אנן סהדי כהאי שיש שם מים לא אלים כל כך כשאר אנן סהדי כי אף דאנן סהדי שמעולם הי' שם מים מ"מ ליכא אנן סהדי שבאותו זמן שהלך שם הי' מים הא ישנו במציאות בנהרות של עיתים רחוקים נפסק מימיו ובפרט בעת שיש חמימות בעולם, ואולי מזמן אשר נעלם מאתנו הידיעה נפסק מימיו ואין זה שינוי טבע כהני דלעיל וא"כ י"ל אם עדים ממש מכחישים ואומרים שלא הי' שם מים בעת שהלך נאמנים יותר וצ"ע וגם מה שכתבתי לעיל הוא רק כנושא ונותן בדבר הלכה להתלמד וצ"ע

ודע לפי שיטת רשב"ם במס' ב"ב שם דר' חסדא סובר דאמרינן מגו במקום עדים קשה ממתני' דפאה פרק ח' משנה ג' דאיתא שם נאמנים על החיטים ואין נאמנים על הקמח ופת וכתב רבינו שמשון וז"ל נאמנים על החיטין לומר חיטין הללו מעשר עני שניתן לי אבל אין נאמנים לומר קמח ופת זה מעשר עני דניתן לו קמח ופת ואין להאמינ' במגו דאי בעי אמר חיטין ניתן לי ועשיתיו פת קמח דמשמע בירושלמי כי הוא נאמן דמאחר שאין דרך לחלקן כלל קמח ופת הוי כמו מגו במקום עדים עכ"ל, א"כ מוכח דלא אמרינן מגו במקום עדים וא"ל דסובר ר' חסדא דשאני הכא דהוי אנן סהדי ואנן סהדי עדיף מעדים דאנן סהדי שאין חולקין קמח ופת ומגו במקום אנן סהדי מודה דלא אמרינן כנ"ל דז"א דהתם לא הוי אנן סהדי רק מצד המנהג כי כן המנהג שאין חולקים קמח ופת ואנן סהדי שהוא מצד מנהג בודאי קלישא מעדים דמנהג עשוי' להשתנות כמש"ל בשם רמב"ן ואפ"ה לא אמרינן מגו, מכ"ש מגו במקום עדים ממש ועיין בש"ך בסימן פ"ג בכללי מגו ס"ק ג', ויש ליישב

פרט ב יבואר פי' הראשונים בעובדא דנהר פקוד במה דנחלקו אי אמרינן מגו במקום עדים

ז בס' שיטה מקובצת שם הקשה בשם הראשונים זלה"ה מאי טעמא דרבה אמאי מהני מגו במקום עדים ומה שתרצתי לעיל בפרט א' לא ברור כל כך בעיני כי יש להקשות מנלן לרבה, דאף דסובר ר' בקדושין דס"ד דמגו הוי כעדים היינו נגד חזקה ולא נגד עדים ממש, כי אף דלרבה אלים כח המגו אפי' להוציא ממון כדאי' בב"ב דל"ב מ"מ כחן של עדים אלים אפי' בדיני נפשות ועד אחד בדיני נפשות אפי' יש לו מגו לא קם ואמאי יהי' אלים כח המגו בדיני ממונות ועיין במס' כריתות די"ג ע"א בסוגיא ובתוס' ד"ה או אפילו לחכמים דר' מאיר לא אמרינן מגו במקום עדים רק דמתרצינן דיבורא ועיין בכתובת דט"ז ע"א ברש"י שם דמגו דאי בעי טעין לא אלים כל כך יע"ש:

וראיתי כתוב שם בס' ש"מ הנ"ל שכתב בשם רבינו יהונתן רבינו משה הכהן וז"ל ומיהו ליכא מיא כלומר באותו זמן שעברתי שם נהרא דפסיק הוה והרבה ימים ושנים אין שם מים, אמר רבא עלינו להאמינו משום דאי בעי הוה יכול למימר באורחא דנרש אזלי שהרי אין עדים יכולים להכחישו ומיפטר דהא מתה מחמת מלאכה כיון שלא שינה בו, וא"ל אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן, כלומר שמיירי שבאו עדים שבאותו יום הי' מים, וקמ"ל אביי כיון שיש עדים שבבוקר הי' שם מים לא אמרינן שמא בחצי יום שעבר זה לשם לא הי' שם מים ואין להאמינו על זה ורבא ס"ל כיון דנהרא דפסק הוה יש להאמינו מטעם מגו אע"פי ששינה ממה שציוה לו והילכתא כוותי' דאביי דמה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן עכ"ל רבינו יהונתן וכ"כ הרח"ק בשם מפורשים דהוי סהדא דבהאי יומא דמית בי' חמרא הוי בי' מיא הלכך לית לן להמיני' דבפלגא דיומא פסקי מיא יע"ש ונלענ"ד לפי דברי הראשונים הנ"ל נחלקו רבה ואביי במחלוקת קדומה, דאי' במס' ב"ב דצ"ב רב סובר הולכין בממון אחר רוב ושמואל סובר אין הולכין בממון אחר הרוב וכתב בש"ות תרומת הדשן סימן שי"ט וז"ל ונראה דהא דקיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב היכי דאיכא חזקת ממון נגד הרוב אע"ג דבשאר דוכתי אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף דשאני חזקת ממון דאית בי' טעמא המע"ה, רובא לא מיקרי ראי' עכ"ל ובע"כ רב סובר דרוב הוא בגדר ראי' וכאנן סהדי דמי לכן מוציאין ממון ע"י רוב שהוא בכלל המע"ה דהוא ראי' וה"ה חזקה המכרעת מכח הדעת אלים לרב להוציא ממון דהוי כאנן סהדי וכראי' ולפמ"ש רש"י מה דאי' בגמרא עדים ר"ל אנן סהדי כמו כן הפי' לרבינו יהונתן ולרמ"ך, ותרווייהו סברי מגו במקום עדים ממש לא אמרינן, ואולם בעובדא דידהו לא הי' רק עדים שבצפרא הי' מים ועל הזמן שהלך לא הי' עדים רק על פי רוב אם יש מים בצפרא גם בפניא יש שם מים ומכ"ש בפלגא דיומא רק המיעוט פעמים נפסק הנהר בפתע פתאום בבת אחת נכזבו מימיו ואינו הולך וחסר בהדרגה או יש לומר שהוא בגדר חזקה כמו שהי' מים בנהר בצפרא כמו כן הי' בעת שהלך ולא נשתנה הענין כמו בכל חזקות דומי' דנגע דאמרינן מסתמא לא חסר הנגע מכמו שהי' אפי' כשאיתרע לפניך כדאי' במס' חולין ד"י ע"ב בג"מ ובתוס' שם ועיין במס' נדה ד"ג ע"ב במקוה שנמדדה ונמצא חסר דמוכח ג"כ שיש לוקמי בחזקת שלא חסר המים מכמו שהי' וסובר רבה דרובא או חזקה לא הוי בגדר עדים ואנן סהדי ונאמן במגו נגד רוב או חזקה והא דקאמר הטעם משום מגו הא בלא"ה ג"כ לא מהני רוב להוציא ממון ואמאי ל"ק בפשיטות מטעם דאין הולכין בממון אחר רוב או בתר חזקה להוציא ממון ונ"מ אפי' היכי דליכא מגו כגון שהודה בפני עדים מעיקרא שהלך בנהר פקוד דהוי מגו למפרע דמגו לא הוי כי אם בב"ד בתוך כדי דיבור מ"מ נאמן שלח הי' שם מים באותו זמן כיון שהוא מוחזק בממון יש לומר לפמ"ש בכללי רובא הא דל"מ רוב בממון הטעם כמ"ש אא"מו הגאון בספרו שמן רקח כיון דמוחזק בממון יש לו חזקה קמייתא וגם מעלת תפיסה ואף שרוב דוחה לחזקה מ"מ נשאר בתפיסה שתפס כי א"א לעשות מעשה להוציא ממנו כיון שרוב לז הוי כראי' וכעדים וכתבתי שם בסם בעל התרומת דנ"מ באם זה שרוב מסייעו חזר ותפס משכנגדו אפי' בעדים מהני תפיסתו כי עכ"פ כח חזקה של שכנגדו נדחה מרוב דהא רובא וחזקה רובא עדיף באיסורין ה"ה בממון נגד חזקה לבד מהני ולא נשאר רק מעלת תפיסה וכשחזר ותפס יש לו אותו מעלה, לכן אמר הטעם משום מגו דהוא הוכחה להשוכר ונ"מ של"מ אפי' תפיסת המשכיר, וכיון שבאמת יש לו מגו קושטא דמילתא נקיט כיון דהוא נ"מ לדינא או י"ל שמעשה הי שמשכיר הי' תפס בממון ומגו עדיף מרובא, אבל אביי סובר דרובא או חזקה אלים אפילו להוציא ממון דהוי כעדים וכאנן סהדי והוי מגו במקום עדים כיון דרוב או חזקה הוי כעדים:

. ואף דקיי"ל כשמואל וקיי"ל כאביי ל"ק הלכה אהלכה די"ל דסוברים כתוס' במס' סנהדרין ד"ג ע"ב ד"ה ד"מ ברוב מעלי' אפי' לשמואל מוציאין ממון ושאני רוב לרד"י דהוא רוב גרוע ולית להו סברת תוס' בב"ק דכ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל וא"ש, ודע המעיין בלשון רבינו יהונתן משמע שהבין שידוע ה' לעולם שדרך של הנהר לפסוק הרבה ימים בשנים, רק כיון שיש עדים שבצפרא הי' שם מים מלא על כל גדותיו לא שכיח שבפלגא יום נפסק כי אם הי' נפסק הדרן להיות הולך וחסר מקודם, וראיתי בש"ות הר"אש כלל שמנים ושנים שכתב וז"ל ודמי' להאי דאי' בב"מ דפ"א ההיא גברא דאוגר לי' חמרא כו' אמר לו אביי מה לי לשקר במקום