שערי תורה חלק א קפה

יהושע בחידושיו לגיטין ד"ג ע"א ד"ה כיון שכ' בשמו דאפילו לענין עדות דתרי ותרי יש להאמין לאותן העדים דאית בהו סברא דדייקא טפי יע"ש וצ"ע לפמ"ש תוס' ב"ב דל"א ע"ב ד"ה וזו לענין מגו וה"ה לענין חזקה, ויש ליישב ועיין ח"מ סי' כ"ג ס"א ואין ענין לנידון זה כמ"ש סמ"ע סק"ז וש"ך סק"ט ועיין בספר כנ"הג בהגהותיו לטור ס"ק ל"ו ול"ז) ואנן קיי"ל במס' שבועות דל"ד ע"א ובח"מ סימן למ"ד סעיף ד' ובסי"צ סעיף ט"ו דעדות בידיעה שלא בראי' הוי כעידי ראי' בדיני ממונות כר' יוסי הגלילי שאמר והוא עד או ראה או ידע בעדות המקוימת בידיעה שלא בראי' וראי הכתוב מדבר וא"כ ידיעה ברורה וראי' שווין א"כ נראה לומר דבר שאנן סהדי שהענין הוא כן על פי ידיעה והוכחה ברורה עדיף מעדים כיון דאנן סהדי שכן הוא הוי כגלוי וידוע לכל עדיף מעדים ולא אמרינן בכה"ג תרי כמאה וא"כ הי' נראה לכאורה בנ"ד אם נימא שאנן סהדי וגלוי שהי' מים בדרך נהר פקוד ע"י ידיעה ברורה דהוי כעידי ראי' כאילו הי' נראה לכל דעידי ידיעה ועידי ראי' שווין בדיני ממונות אף אם יש עדים שלא הי' סם מים אינם נאמנים דלא אמרינן בכה"ג תרי כמאה כמו התם בבא הרוג ברגליו ובבא הבעל לביתו לא אמרינן תרי כמאה אף דהתם הוא ע"פי ראי' שאנו רואין אותו והכא דאנן סהדי הוא עפ"י, ידיעה ברורה מ"מ הוי ידיעה בראי' הגע בעצמך אם הי' מכחישים זא"ז שני כיתי עדים עידי ידיעה עם עידי ראי' הדין הוא כמו שמכחישים זא"ז שני כיתות ושתיהם עידי ידיעה או שמכחישים זא"ז שני כיתות עידי ראי' כיון שבדיני ממונות הוי עידי ידיעה כעידי ראי', ואנן סהדי הוי עידי ידיעה לכל העולם כיון שהענין מוכח לכל עדיף מעדים, והבן היטב ותשכח כדברי

ב ועוד קאמינא לפמ"ש רמב"ם בפרק שביעי מהלכות יסודי התורה הלכה ז' בסופו וז"ל כמו שנצטוונו לחתוך את הדין ע"פ שני עדים כשרים אע"פי שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשרים הם אצלינו מעמידין אותן על כשרותן ע"ש וע"ע בפרק ח' שם הלכה ב' שכתב וז"ל כמו שנצטוונו לחתוך הדבר על פי שני עדים ואע"פי שאין אנו יודעין אם העידו אמת או שקר ע"ש א"כ מבואר נאמנות העדים לא הוי דבר ברור שאומרים אמת רק מכח חזקת כשרות שיש לכל אדם חזקה עצמיי שלא נולד בעל עבירה ועכ"פ לא הוי רק בגדר חזקה ולולי שכן הוא חוקת התורה שכח עדים יהי' אלים כל כך עד שאפי' תרי הוי כמאה היכי דאיכא הכחשה היינו אומרין מצד סברא שדומה לחזקות דאמרינן חדא חזקה במקום תרתי לאו כלום הוא כדאי' במס' כתובת דע"ו ע"א ובכמה דוכתי רק שכן הי' חוקת התורה שחזקה הבאה מכח עדים יהי' בגדר דבר ברור מאד עד שיהי' תרי כמאה וא"כ נראה לומר כיון שהוא חידוש הדרן לכללא דאית לן בתלמודא דבר שהוא חידושו אין לך בו אלא חידושו ושפיר י"ל שחוקת התורה לא הי' רק בעדים נגד עדים כיון דישנו במציאות שהמרובים יכולים לשקר כמו המעוטים, אבל באנן סהדי שהוא דבר הגלוי לכל העולם כיון שאי אפשר במציאות לומר שכולם משקרים דבר שרואין בעיניהם בראי' או בידיעה ברורה דהוי כראי' על זה לא הי' חוקת התורה ונשאר הדבר על סברא חיצונה דבכה"ג לא הוי תרי כמאה ועדיף אנן סהדי מעדים, כסברת תוס' הנ"ל

ג ואולם דע כי עניני אנן סהדי הנזכרים בש"ס ופוסקים והמעיין היטב יראה שמצינו בד' ענינים:

א) אנן סהדי שהענין כמו המנהג:

ב) אנן סהדי שהענין הוא כמו הטבע שהוטבע בעולם:

ג) אנן סהדי שהענין הוא כאשר השכל אנושי מחייב:

ד) אנן סהדי שהענין כן כמו שמורה הדבר על פי חוקת התורה, ונראה לענ"ד הא דמשמע מש"ס ופוסקים דעדים דמעידין לפנינו בב"ד עדיפי מאנן סהדי היינו דוקא באנן סהדי שאין אנו עדים בדבר מחמת חוקת התורה שכן הוא ע"פי חוקת התורה או דעת השכל והחוש והטבעי רק מצד מנהג העולם דלא הוי דבר ברור כ"כ דמנהג עשוי' להשתנות כמ"ש כיו"ב הרמב"ן במלחמות במס' קידושין ד"נ ע"ב ובר"ן שם בסוגי' דסבלונת והובא בב"ש בסמ"ה סק"ב רוב שבא מצד מנהג לא נקרא רוב כי מנהג עשוי להשתנות ומהאי טעמא אפשר לצדד ולומר בהאי דאי' במתני' בכתובת ד"ט ע"ב אם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים אם יש עדים המעידים ומכחישים ואומרים אעפ"י שיצאה בהינומא לא היתה בתולה לא דיינינן כדין תרי ותרי שיהי' לו דין ספק, ונ"מ אם תפסה אפי' בעדים מאתים זוז לא מבעי' למאן דאמר תרי ותרי ספיקא דאורייתא ומן התורה לא מהני החזקה. ואיתרע החזקה קמייתא שהי' לבעל דמהני תפיסה ואפילו למ"ד ת"ות ס"דר וחכמים החמירו שלא לסמוך על חזקה ובממין אוקי על דין תורה מ"מ מהני תפיסה לא מבעי' אם תפסה קודם שנולד הספק רק אפילו אם תפסה לאחר שנולד הספק מהני כיון שטוענת ברי כמ"ש הפוסקים בכללי תפיסה רק דאמרינן שהעדים המכחישים נאמנים יותר דמה שהעדים מעידין שיצאה בהינומא אין אומרים בבירור שהי' בתולה רק שכן הי' המנהג כמ"ש רש"י בד"ה אם, ומ"ש תוס' דהוי מגו במקום עדים היינו מגו במקום מנהג מדינה וכמ"ש ג"כ בספר הפלאה שם. ועיין בש"ך בסי' פ"ב בכללי מגו מה"ט נאמנים העדים שמעידים שיודעין בבירור שלא הי' בתולה כי אינם מכחישים לעדים רק למנהג וכיון שמנהג עשוי' להשתנות נאמנים לומר שנשתנה אז המנהג ואף שלא הי' בתולה היתה יוצאת כן ועיין מ"ש בש"ות מוהרי"ט בחלק א"העז סי' ק"ה ובא"ות בכללי מגו ס"ק צ"ב (וצ"ע בדין זה ולא כתבתי רק כנוש' ונותן כי יש לעיין בזה טובא ואין כאן מקומו) אבל באנן סהדי באופנים הנ"ל עדיפי מעדים, הגם דלא מצינו דעל ידי אנן סהדי הורגין, ועדים מהני אפילו בדיני נפשות, הטעם שכן הי' גזירות הכתוב בדיני נפשות בעינן דוקא עדים וכמו דמוכרחין אנו לומר כן לר' חסדא דסובר בב"ב דל"ג ע"ב לפי' רשב"ם דאמרינן מגו אפילו להכחיש עדים אף דעדים מהני בדיני נפשות ומגו ל"מ בדיני נפשות בע"כ סובר בדיני נפשות הוא גז"הכ ובדיני ממונות מוקמינן הדבר על סברא חיצונה וסברא חיצונה הוא דמגו הוי כהוכחה ברורה שבן הוא כיון דבידו לטעון טענה המעולה יותר ועדים אינם נאמנים רק מכח חזקת כשרות שאינם משקרין כמ"ש הרמב"ם ולפעמים משקרין והוכחה עדיף אפילו מרובא כמ"ש בכמה דוכתי שכן מוכח ממתני' המובא במס' יבמות דקט"ו ע"ב ומכ"ש דעדיף מחזקה, כמו כן י"ל באנן סהדי בדיני ממונות וכה"ג מוקמינן על סברא חיצונה דאנן סהדי עדיף מעדים ותו הלא דעת תוס' במס' שבועת דל"ב ע"א ד"ה דאי דכל אומדנא דאמרינן בדיני ממונות מהני אפילו בדיני נפשות יע"ש. וי"ל בדבר שברור מאד מהני אפילו לדיני נפשות ואף שמשמע דעת רמב"ם בעדות בידיעה שלא בראי' לא מהני בדיני נפשות, מ"מ בדיני ממונות כיון דמהני אנן סהדי י"ל דעדיף אפילו מעדים הגם דמלשון כה"ג בח"מ בכללי מגו סק"ך משמע דעדים עדיפי מאנן סהדי, יש לפרש כוונתו באופן אחד להמעיין בש"ך סי' פ"ב בכללי מגו ס"ק י"ב ועיין ש"ות מהר"י טראני ספר א' סימן ג' ותו אפי' בדיני נפשות מהני חזקה כשבנה כרוך אחריה כדאי' בקידושין ד"פ ע"א ובע"כ הטעם דהוי כאנן סהדי שכן הוא כמ"ש מוהרי"ק הובא בב"ש ס"יט סק"א דבדיני נפשות בעינן ראי' עם חזקה כגון שנוהג עמה כאיש ואשתו ובנה כרוך אחריה הרי דבר שאנו חוקרין מכח אומדן דעת התורה מהני אפי' בדיני נפשות ובע"כ רמב"ם שכתב עדות בידיעה שלא בראי' לא מהני בדיני נפשות לאו כללא זו בכל מקום דהיכי דדבר ברור מאד על ידי ראי' ברורה מהני וא"כ שפיר י"ל כדברינו הנ"ל דאנן סהדי עדיף מעדים

ד וראי' לדברינו מהא דאי' בכתובת דט"ז ע"א אי כל הנשאת בתולה יש לה קול כי אתי עדים מאי הוי וכתב רש"י כיון שחזקה יש קול הרבה הי' יודעים ואף דהוא רק חזקה בעלמא מ"מ כיון דחכמים חקרו על פי עוצם שכלם שכן הוא הוי בגדר אנן סהדי ודבר ברור לנו ששקר העידו וכן מוכח במס' בכורות דכ"ח ע"א אבעי' להו מפני המשתנין וכולהו אשתני, או דלמא איכא דמשתני ואיכא דלא משתני למאי נפקא מיני' לאכחושי סהדי אי אמרת כולהו משתני שקרי נינהי ואי אמרת איכא דמשתני ואיכא דלא משתני מהימני הרי דמוכח מה שחקרו חכמים בשכלם הקדוש שכן הוא שכולהו משתני לא מהימני עדים להכחיש וכן ראיתי בש"ות חכם צבי סי' ע"ז בסופו שמביא ראי' אם באו עדים והעידו נגד המסור בידינו ממהלך הטבעי אמרינן סהדי שקרא נינהו והטבע קיים, כדאי' במס' ר"ה בד"ך נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה לא נולד קודם חצות בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה, אמר רב אשי נ"מ לאכחושי סהדי הרי היכי דהעידו עדים נגד המסור ביד חכמים ממהלך הטבעי אמרינן סהדי שקרי נינהו והטבע קיים אף דאפשר דהי' מעשה ניסים מ"מ אינם נאמנים בכה"ג היכי