שערי תורה חלק א קפ

ע"פי שיטת אחרונים הנזכר בפרט א' ואכתי יש לומר דקושי' הוא כך ניהו דליכא חזקת חיוב עכ"פ לית לי' לשואל חזקת ממון מעליא כמו בחזקת ממון במנה לי בידך דהתם יש ללוה חזקה דהשתא שעכשיו מוחזק וגם חזקה קמייתא שקודם שבא הספק לפנינו הי' בחזקת פטור מלשלם כמ"ש טו"ז בסס"י ע"ה משא"כ הכא עכ"פ לית לשואל חזקה קמייתא דאף דאיתרע חזקת חיוב המסייע למשאיל אחר שבא ימי שכירות מ"מ לית לשואל חזקה קמייתא כיון שיש ספק דילמא מתה בשעה שהי' שאולה ולא דמי לשאר חזקת ממון ודלמא בכה"ג אית לי' לר' נחמן בדי עדיף דל"ד להתם, אך לשון נמוקי יוסף משמע להדי' שסובר שדמי ממש לדין א"י אם פרעתיך ובגוף דברי רשב"א ז"ל יותר כראה בעיני לפרש כוונתו כמ"ש בפרט ג' שכוונתו כיון דאית לפנינו ספק ע"י עדים איתרע חזקת חיוב ועמ"ש האורים ותומים בסימן ע"ה ס"ק י"ט לדחות דברי רשב"א מהלכה מטעם אחר ולאחר העיון ראיתי בספר קצות החושן סימן שמ"ד ס"ק ג' שהביא דברי רשב"א וכפי הנראה לא פירש דברי רשב"א כ"מש והמעיין יבין ולא נראה לענ"ד כלל דבריו, וגם מה שהבין בשיטת רשב"א שסובר היכי שיש ספק לפנינו וטוען א"י אם פרעתיך הדין יחלוקו במכ"ת לא עיין היטב דרשב"א לא כתב כן רק היכי שיש הכחשה בין שתי כתי עדים, והטעם כמש"ל בפרט ג' שכוונתו דוקא היכי דאיתרע החזקה שנעשה מעשה שראוי להסתפק והספק ידוע לנו ע"י עדים דאיתרע החזקה, משא"כ היכי שהספק בא מבעל דבר ושכנגדו טוען ברי וליכא ספק לפנינו ב"ד כמ"ש לעיל בפרט ג' ונדחין כל דבריו שם כי אין כלל לנידון דנמוקי יוסף דוק ותשכח כדברי, ולדינא צע"ג בכל זה

ט ודע לפי פירושי בכוונת רשב"א שסובר הא דא"י אם פרעתיך פטור מלשלם דוקא כשספק הוא ע"י שנעשה מעשה לפנינו שידוע לנו שאיתרע החזקת חיוב אבל אם ליכא ריעותא ידוע לב"ד בחזקה אף שנולד ספק לב"ד בלא טענותיהם לא איתרע החזקת קמייתא שהי' מסייע למלוה ומחויב לשלם ודלא כהבנת אחרונים זלה"ה, נראה להוכיח שדעת ראב"ד ורשב"א כשיטת ראנ"ח וסיעתו המובא במשנה למלך בפ"ד משאלה ופקדון והבאתי דבריהם בכלל י"ג דהיכי דברי גרוע ושמא טוב פטור מלשלם אף כשטוען א"י אם פרעתיך, דאי' במס' ב"ק דמ"ה ע"א ת"ר שור שהמית עד שלא נגמר דינו מכרו מכור הקדישו מוקדש כו' החזירו שומר לבעליו מוחזר משנגמר דינו מכרו אינו מכור כו' החזירו שומר לבעליו אינו מוחזר, ר' יעקב אומר אף משנגמר דינו החזיר שומר לבית בעלים מוחזר ומסיק רבה דכ"ע אומרין באיסורי הנאה הרי שלך לפניך אלא הכי פליגי רבנן סוברים אין גומרין דינו של שור אלא בפניו דאמר לי' אי אהדרת נהלי' הוי מעריקנא לאגמא ור' יעקב סבר גומרין דינו של שור שלא בפניו דא"ל סוף סוף מיגמר הוי גמירי לדינא, והקשה רש"י לר' יעקב נמי לימא לי' אי הוי אהדרת נהלי' הוי שחטינא לי' ע"ש מה שתירץ וכתב בספר אסיפת זקנים שם ליישב קושי' רמ"י הנ"ל וז"ל והמחוור שבכולן מה שפי' הראב"ד דהא דאמר הוי מעריקנא לאגמא כו' הכי קאמר שבקינא לי' דנהדר לאגמא שהוא מקום מרעיתו וכיון דלא אהדר אפסדתיה ואילו מעשה לא קטעין ונ"ל שחסר וצ"ל שיכול לומר לו) לא הברחתיו לאגם ולא שחטתיו, אלו דברי הרב ז"ל ויפה אמר שאילו טען מעשה חדש מאן לימא לך שהי' עושה כן עכ"ל בשם רשב"א זלה"ה ובע"כ כוונתו שמספק א"י יכול להוציא ממון מן השומר, וקשה כיון שבעלים טוענים ברי דהי' עושים כן ושומר אין יכול לטעון רק שמא, הוי א"י אם פרעתיך דהא השומר מחויב להחזיר לבעלים פרעון מבורר בבירור, כיון שמחויב בודאי, ולפי דברי הבעלים שטוענים ברי לא הי' פרעון, ולפי הבנת אחרונים הנ"ל ניחא די"ל רשב"א אזיל לשיטתו שכתב במס' גיטין דע"ח דהיכי דנולד ספק פרעון לב"ד לולי דברי בעל דבר הוי ספק מעליא ואיתרע חזקת חיוב המסייע לתובע ופטור הנתבע לגמרי, ודוקא היכי דהכחישו כיתות העדים זא"ז הדין דחולקין אבל היכא דליכא הכחשה פטור לגמרי ה"ה איכא לב"ד ספק אם הי' עושה מעשה חדש וגם לולי דבריו איכא ספק לב"ד אם אמת כדבריו ולא דמי לא"י אם פרעתיך דלולי דברי הלוה הוא בחזקת חיוב משא"כ הכא יש ספק לפנינו אך לפי פירושינו ברשב"א קשה, ובעכצ"ל דסוברים בא"י אם פרעתיך היכי דברי גרוע ושמא טוב דלא הוי לי' למידע פטור וה"נ א"י השומר לידע וא"ש:

אמנם לפ"ז קשה דהא מוכח מסוגין דבע"כ רבה סובר בברי גרוע בצירוף חזקת חיוב לא מהני להוציא ממון, דאל"כ קשה אמאי סובר ר' יעקב דפטור השומר מה בכך שמוחזק בממון מ"מ יתחייב כיון שבעלים טוענים בדי, וא"כ קשה קושי' הש"ס בכתובת די"ב ע"ב ממתני' דמשארסתני נאנסתי דסובר ר"ג דנאמנת להוציא ממון בברי גרוע כמ"ש תוס' שם ד"ה ר' הונא דכיון דרבה סובר בדי"ב ע"א כנסה בחזקת בתול' ונמצא בעולה כתובתה מנה כמ"ש תוס' שם ד"ה אמר ונסתר תי' ראשון שמתרץ שם משום מגו כמ"ש תוס' שם ד"ה אלא, ובע"כ צריך לומר לדידי' תי' בתרא ומוכח דברי גרוע וחזקה מהני להוציא ממון וה"ה בא"י אם פרעתיך מהני ברי גרוע וחזקת חיוב להוציא ממון עמ"ש בכלל י"ג פרט ב' ובכאן נסתר מ"ש שם בס"ק ג' דוק שם ודוחק לומר דר' יעקב ור"ג נחלקו בזה ונראה להוכיח מכאן דרשב"א ל"ל סברת הש"ך בס' צ"א ס"ק י"ב שהבאתי בכלל י"ב פרט ב' בשם בע"הת שסובר בכל מקום שיש חזקה וברי מהני להוציא ממון, כמו התם די"ל שאני חזקת הגוף שהוא חזקה אלימא כמ"ש תוס' בכתובת דע"ה מהני אפי' בצירוף ברי גרוע ולא בשאר חזקות ובשגם כי הש"ך בסימן פ"ב כתב בשם נימוקי יוסף במס' כתובת די"ח שאין מדמין חזקות זו לזו וא"ש ועדיין צ"ע לדינא ויש לי הרבה הרהורי דברים בעניני' הללו, ואין רצוני להאריך יותר מדאי

כלל טו יבואר מחלוקת רשד"ם וטו"ז היכי שפרע בודאי החוב ואח"כ הראה המלוה ללוה מטבע מזויפת שקיבל ממנו והלוה משיב אינו יודע אם היה מטבע זו בתוך אותן המעות אם נאמן המלוה להוציא מלוה כיון שטוען ברי והלוה שמא אי יש לו דין א"י אם נתחייבתי לך או דין א"י אם פרעתיך וגם יבואר דין דספק פרעון קודם הלואה ובו ד פרטים

פרט א יבואר מחלוקת רשד"ם וטו"ז

א בטורי זהב בח"מ סוף סימן ע"ה הביא ספק באחד שפרע לחבירו חובו במעות ואחר הפרעון הראה מלוה ללוה מטבע מזויפת וטוען שקיבל ממנו בתוך הפרעון, והלוה משיב א"י אם הי' מטבע זו בתוך אותן מעות, דעת רשד"ם בש"ות סימן פ' וכ"כ הש"ך בשמו בסימן רל"ב ס"ק ט"ו דהוי כטוען א"י אם פרעתיך דחייב לשלם, אבל דעת הטו"ז שם דהוי כטוען א"י אם נתחייבתי לך דעיקר טעמא דמחלקינן ביניהם כיון דעכשיו נולד הספק מוקמינן בחזקת שהי' קודם שנולד הספק ולכן פטור בא"י אם נתחייבתי לך דקודם שהי' הספק הי' בחזקת פטור, ובא"י אם פרעתיך קודם שנולד הספק הי' בחזקת חיוב, דהלואה הי' ודאי, וא"כ בנ"ד שפרע ונסתלק ממנו ועכשיו נודע הספק במטבע אוקי הדבר כמו שהי' עד עתה והוא בחזקת פרעון טוב דרוב מטבעות אינם מזויפים והוי כתובעו עכשיו תביעה חדשה וזה טוען א"י אם נתחייבתי לך עכ"ד, ולענ"ד תלי' במחלוקת קדומה דהנה בארתי בכללי חזקות, בכל מקום דאזלינן בתר חזקה היכי שיש לנו ספק מוקמינן הדבר על חזקה קמייתא כמו שהי' קודם הספק, אי אזלינן בתר שעה שנודע הספק לנו או בתר שעה שנולד הספק אף קודם שנודע לנו, ולוקים