שערי תורה חלק א קעג

מהני תפיסה ה"ה כשמחולקים בקציצה לס"ד דש"ס דבע"ב טרוד ומסופק ג"כ בקציצה וכאילו טוען א"י אם תפס השכיר שתים אפי' בעדים מהני תפיסתו דאפילו בברי גרוע ושמא טוב חל עליו החיוב לשלם לצאת ידי שמים

ז ומעתה נבוא לפרש הסוגי' על נכון לשיטת ראנ"ח וסיעתו, דהנה הרי"ף כתב וז"ל אמר ר' נחמן תקנות קבועת שנו כאן עקרהו רבנן לשבועה מבעל בית משום דטריד בפועליו ושדיא אשכיר משום כדי חייו ופי' בר"ן שם כוונתו משום כדי חייו תיקנו שבועה על בעל בית וכיון שראו שעסקיו מרובים ואין יכול לישבע תיקנו שישבע שכיר ולולי דבריו ז"ל הייתי אומר דאין לשון רי"ף מורה כן דאם כדבריו הוי לי' לומר עקרוהו רבנן לשבועה מבעל בית שהי' עליו משום כדי חייו ושדי' אשכיר משום דבעל בית טרוד בפועליו וכפי מ"ש לשון הרי"ף משמע דסובר דגם למסקנא דמסיק בעל בית טרוד בפועליו נשאר גם טעמא דכדי חייו משום האי טעמא שדי' שבועה אשכיר לכן נראה לענ"ד לולי דבריהם זלה"ה יש לפרש הסוגי' ואומר כי המעיין בגמ' יראה שרצה מתחילה לפרש כוונת ר' נחמן משום כדי חייו דשכיר קנסו לבעל בית להפסיד ממונו שלא כדין וע"ז מקשה הש"ס וכי משום כדי חייו דשכיר יקנסו לבעל בית שלא כדין דהוי עול גמור, ואולם בזה סובר הש"ס לסברא פשוטה אם הי' שע"פי דין יכול השכיר לתפוס מבעל בית רק לכתחלה לא יוכל להוציא ממנו ע"פי דין אדם בזה ראוי לחוס על השכיר משום כדי חייו ולעשות לו תקנה להוציא מבעל בית ע"פי דין אדם שישבע ויטול כיון דבדיעבד זכה מן הדין לא הוי עול וכסברת הר"ן הנ"ל היכי דבדיעבד מהני תפיסה מהני סברא וטעמא כל דהו להוציא לכתחילה וה"ה משום כדי חייו וא"כ לאחר דמשני הש"ס בעל בית טרוד בפועליו מקשה הש"ס שפיר ניתוב בלא שבועה דכיון שטרוד הוי טענת בעל בית טענת שמא דודאי שכח כמ"ש תוס' כאילו טען אינו יודע אם פרעתיך ואף דלא הו"ל למידע ואיתרע טענת ברי של שכיר דיש לומר דלכן תובע שיודע שטרוד בפועליו ולא יהיו אצל בע"ב העזה כי יתלה בעצמו ששכח מחמת טירדה מ"מ לא גרע ברי גרוע של שכיר מאילו גם השכיר טוען שמא כיון שעכ"פ חיוב הוא ודאי ופרעון הוא ספק דהא עשאו מלאכה בעדים כמ"ש ה"המ בפ' א' משכירות הי"ו והוי כאילו טוען א"י אם פרעתיך וגם התובע מסופק דמחויב לשלם לצאת ידי שמים כנ"ל והיכי דחייב לציד"ש מועיל תפיסת השכיר וכיון דיש לנו טעמא דכדי חייו וגם למסקנא קם טעם זה ראוי ליתן לשכיר אפי' לכתחילה כעין סברא הנ"ל כיון שבדיעבד מועיל תפיסה כשיש סברא כל דהו המסייע לו מוציאין ב"ד מחבירו דלא הוי עול כיון דבדיעבד זכה בו מן הדין ור"נ בע"כ סובר במס' ב"מ כנ"ל דהיכי דחייב לשלם לצאת ידי שמים מהני תפיסה ומרא דשמעתתא הוא ר' נחמן וא"כ שפיר מקשה וניתוב לי' בלא שבועה ולפ"ז מובן ג"כ דברי תוס' במ"ש דהוי א"י אם פרעתיך אפי' לשיטת ראנ"ח דאף דהוי ברי גרוע מ"מ לא גרע משמא ושמא דחייב לשלם לצאת ידי שמים לשיטת רשד"ם המובא בש"ע סי' ע"ה ס"ק ס"ה, ומועיל תפיסה וראוי ליתן לו לכתחילה משום טעמא דכדי חייו ונשמע דתוס' סוברים דהיכי דחייב לציד"ש מועיל תפיסה וגם כשיטת רשד"ם היכי דשניהם מסופקים חייב לשלם לצאת ידי שמים ועל זה משני הש"ס כדי להפיס דעתו של בעל בית ונשמע שסובר הש"ס לולי טעם דהפסת דעת הי' נוטל השכיר אפילו בלא שבועה ובע"כ מטעם הנ"ל כיון דבדיעבד מהני תפיסה נותנין לו לכתחילה משום כדי חייו ובע"כ סובר היכי דחייב לשלם לצאת ידי שמים מהני תפיסה ושפיר מקשה אח"כ אי הכי אפי' קצץ נמי ומדוייק לשון אי הכי וגם לא קשה קו' תוס' דהוי א"י אם נתחייבתי לך ומה שתירצו תוס' כתבתי לעיל להקשות ולפמ"ש א"ש ומדוייק על נכון, ע"פי מ"ש לעיל בכלל ד' דברי גרוע ושמא טוב חייב לציד"ש ומועיל תפיסה לכן אחר שחידש ששבועה כדי להפיס ובלא"ה הי' נוטל אפי' בלא שבועה דהוי אינו יודע אם פרעתיך וקשה הא ברי מל שכיר גרוע ושמא של בע"ב טוב ופטור מדיני אדם בע"כ צריכין לומר הטעם כיון דלציד"ש מועיל תפיסה מהני טעם כדי חייו ליתן לכתחילה וסובר המקשין דגם בקציצה שייך כדי חייו ול"ל בזה סברת הר"ן כי סברא זו לא מוכרח כל כך כמבואר להמעיין וא"כ שפיר מקשה אפי' בקצץ אף דהוי א"י אם נתחייבתי לך דלא שייך משאיל"מ כיון דלא הו"ל למידע מ"מ כיון שמחויב לשלם לצאת ידי שמים כדין ב"וש אף בברי גרוע ושמא טוב מועיל תפיסת השכיר ראוי ליתן לו לכתחילה משום כדי חייו שישבע ויטול ולכן אמר אי הכי וא"ש ונכון בדרך פלפל ולק"מ על ראנ"ח וסיעתו

פרט ה יבואר ביאור סוגי' דמס' גיטין דע"ה לפי האי כללא שנחלקו הפוסקים בדין א"י אם פרעתיך וגם יבואר דעת כמה פוסקים החולקים על ראנ"ח וסוברים דנאמן התובע וחייב לשלם אפי' בברי גרוע

ח גרסינן במס' גיטין דע"ח ע"א הי' עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינו מגורשת וכן לענין קדושין וכן לענין חוב א"ל בעל חובו זרוק לי חובי וזרקו לו קרוב להמלוה זכה המלוה קרוב ללוה הלוה חייב מחצה על מחצה יחלוקו ונחלקו בפירוש המשנה רב אמר קרוב לו בארבע אמות שלו קרוב לה בארבע אמות שלה מחצה על מחצה פירשו רבה ור' יוסף בשתי כיתי עדים אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה ור' יוחנן פירש אם הוא יכול לשמור הגט ולא היא היינו קרוב לו ולהיפך הוי קרוב לה ומחצה על מחצה היינו כששניהם יכולין לשמרו או שניהם אין יכולין לשמרו ועוד אי' התם אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן לגיטין א אמרו ולא לדבר אחר פי' רש"י כגון אם זרק לו חוב קרוב לו ואבד דגט הוא דבע"כ קנוי' לה הלכך לאלתר הוי גיטה אבל בעלמא לא יע"ש. ומקשה הש"ס וכן לענין החוב כו' ומשני הכא במאי עסקינן דאמר לי' זרוק לי חובי והפטר פירש"י וז"ל דהא פטרי אבל זרוק לי חובי סתמא זרוק ושמור קאמר יע"ש אי הכי מאי למימרא לא צריכא דא"ל זרוק לי חובי בתורת גיטין, ואכתי מאי למימרא מהו דתימא מצי אמר לי' משטה אני בך קמ"ל. ובתוס' ד"ה אי הכי הקשו לפום מאי דמוקי תלמידא למתני' באמר לו זרוק לי חובי והפטר מאי מקשה א"ה מאי למימרא עדיפא מיני' הוי לי' להקשות אמאי קרוב ללוה הלוה חייב כיון דאמר לו זרוק לי חובי והפטר ותי' וז"ל ויש לומר דמיירי מסתמא דמפרש לו שיזרוק לו למקום שיכול לשמרו הוא עכ"ל, משמע להדי' דהבינו דמיירי במפרש להדי' אבל בשלא פירש רק אמר סתם זרוק לי והפטר אפי' זרקו קרוב ללוה פטור הלוה אבל הרב המגיד בפרק ששה עשר מהלכות מלוה ולוה ה"א וב"י בסי' ק"ך כתבו בשם רשב"א דגם בסתמא אף שלא פירש להדי' שיזרוק למקום שיכול לשמרו מ"מ כיון שאמר זרוק לי כוונתו הי' ש שיזרוק לרשותו שיכול לשמרו ועיין במשנה למלך בפי"ו ממלוה ה"א וב"ח ופרישה בסי' ק"ך ובש"ך שם סק"ב ובלחם משנה שם שכולם הסכימו דרמב"ם סובר כתוס' וכן דעת טור ומחבר שם ס"א ובע"הת בשער נו"ן חלק א' ס"ק ג' ולענ"ד ברור שהטור הוציא דינו מבע"הת כי כתב ממש כלשונו ועיין בה"המ שם ולכאורה תי' תוס' קצת רחוק שמתני' יהי' מיירי שפירש להדי' זרוק לי חובי והפטר ופי' זרוק לרשות שאוכל לשמרו דהא סתמא קתני ולולי דבריהם ז"ל יש לתרץ קושי' תוס' באופן אחר דלכאורה קשה מאי מקשה הש"ס על ר' יוחנן ממתני' דזרוק לי חובי והוצרך הש"ס לתרץ דמיירי דא"ל גם והפטר או בתורת גיטין דלא נזכר כן במתני' דלמא מיירי ר' יוחנן כפשוטו שלא אמר המלוה שיזרוק לו החוב ומדעת עצמו זרק החוב וזהו גופא קמ"ל דבגט נתינה בע"כ הוו נתינה ובחוב לא מהני בע"כ אבל אם פי' להדי' שיזרוק לו החוב אפילו אם לא אמר והפטר ג"כ פטור אם זרקו קרוב למלוה דכוונתו זרוק לי היינו שאוכל לשמרו והיינו זרוק לי וראיתי בס' גידולי תרומה שער נו"ן ח"א ס"ק ב' הרגיש זה וכתב לחדש דין חדש וז"ל ושמא משום דקפיד לומר זרוק לי חובי ולא קאמר סתם משמע דכוונתו לומר זרוק באופן שתהי' הזריקה לי דהיינו שתגיע לידי דלכך מפרשינן לי' דזרוק ושמור קאמר עד שיגיע לידי וכשאמר והפטר שלא הי' צריך לכך אז מפרשינן דר"ל דהפטר מ"מ ע"י זריקותך קאמר ומילת לי לאו לעיכובא הוא אלא שישתדל בכך ואין ה"נ דאם אומר זרוק חובי סתם ולא אמר לי נפטר בזריקת בכל מקום שיהי' וזכר לדבר לענין חילוק שאמרנו האי דסוף יש נוחלין גבי מתנה על מנת להחזיר והקדישו והחזירו דאמר ר' אשי חזינן אי אמר ע"מ שתחזרהו הא אהדרי' על מכת שתחזרהו לי הא לא חזי' לי' והכי נמי כשאינו אצלו הא לא חזי' לי' עכ"ל ודבריו תמוהין שכתב חידוש דין כזה היפך ממשמעות הש"ס ופוסקים שמשמע להדי'