שערי תורה חלק א קעב

דלא מהני תפיסה רק בקים לי' בדרבה מיני' ואולם דעת ראב"ד הובא בטוי"ד סימן קס"א ורא"ה בס' החינוך סימן שמ"ג וכן הובא במשנה למלך בפרק כ"א ממלוה דעת תשובת מהר"ם מינץ שהבין כן ברש"י דבכל מקום היכי דחל חיוב עליו לשלם לצאת ידי שמים מהני תפיסה אפי' בפני עדים ועמ"ש לעיל בכלל ט' פרט ב' יע"ש ונראה להביא ראי' דבע"כ ר' נחמן סובר היכי דחייב לשלם כדי לצאת ידי שמים מועיל תפיסה, דהנה אי' במס' בבא מציעא דע"ה ע"ב במתני' שכר את החמור כו', וכל דבר שאבד וחזרו בהן מקום שאין שם אדם שוכר עליהן או מטען ואי' בדע"ח עד כמה שוכר עליהן אמר ר' נחמן עד כדי שכרן איתבי' רבא לר' נחמן עד ארבעים וחמשים זוז אמר לי' כי תניא ההוא כשבאתה חבילת לידו והנה רש"י פירש בד"ה כדי שכרן וז"ל אם עשו אצלו קצת מלאכה ולא קיבלו כלום שוכר עליהן כל מה שהוא חייב לאחרים יוסיף ויגמרו ע"ש משמע להדי' דסובר אם לא התחילו במלאכה שאינו אוחז בשכרן אינו שוכר עליהם דאין צריכין לשלם מכיסם אבל הר"אש הוכיח בשם ראב"ד דאפילו לא התחילו במלאכה שוכר עליהן ומחויבים לשלם מכיסם ויש להבין לרש"י מדוע לא פירש כראב"ד כמשמעות לשון המשנה כמ"ש הר"אש דאיירי אפי' לא אתחילו במלאכה דסתמא קתני ונראה להוכיח כמ"ש מוהר"ם מינץ הנ"ל בהבנת דברי רש"י במס' ב"מ דצ"א דהנה בהא דאי' במתני' בסיפא דהוי דבר אבד שוכר עליהם צריך ביאור להבין הא ברישא שאם אינו דבר אבד אם חזרו הפועלים אין לו עליהם רק תערומת משום דלא הוי קנין רק קנין דברים בעלמא כמ"ש ברש"י בדע"ו ע"ב ד"ה אין ואמאי חייבין בסיפא מה בכך דהוי דבר אבד מ"מ אמאי נתחייבו לשלם בדיבורא בעלמא. ואולם הטעם מבואר דבדבר אבד נתחייבו מטעם גרמי דהוי ברי הזיקא והיזק נעשה מידי כמ"ש תוס' דע"ו ע"ב ד"ה אין ובהגהות אשר"י שם וזהו פשוט בש"ס בכמה דוכתי אפי' לרבנן דר' מאיר דלית להו דינא דגרמי היינו דפטור מלשלם אבל אסור דלא גרע מגרמא בנזקין דאי' במס' ב"ב דף כ"ב דאסור וחייב הגורם לשלם לצאת ידי שמים כמו לר"מ בגרמי בנזקין ומהני תפיסה לשיטת מוהר"ם מינץ דסובר בכל מקום שחייב לציד"ש מועיל תפיסה א"כ י"ל בפשיטות לכן לא רצה רש"י לפרש במתני' הפירוש כראב"ד משום דרצונו לאוקמי מתני' אפי' כרבנן דר"מ דמשמע להדי' דבהאי דינא דמתני' ליכא מחלוקת ואף דבעלמא אמרינן סתם מתני' ר' מאיר מ"מ היכי דאפשר לומר דאתי' ככ"ע עדיף לכן מוכרח לפרש דאיירי שהתחילו במלאכה דבעל בית מוחזק ותפוס בשכרן וכיון דהיכי דחייב לשלם לצאת ידי שמים מהני תפיסה, לכן נתחייבו הפועלים אפי' לחכמים וז"ש במתני' שוכר עליהן עד כדי דמיהן, וא"כ לפ"ז י"ל רש"י וראב"ד לא פליגי לדינא די"ל גם רש"י מודה לראב"ד לדידן דקיי"ל כר' מאיר דדאין דינא דגרמי ומחייב לשלם בדיני אדם באמת שוכר עליהן אף אם לא התחילו במלאכה שלא תפס הבעל בית משכרן מחויבין לשלם מכיסם והיינו טעמא דראב"ד רק רש"י רצה לפרש מתני' ככ"ע, ולפ"ז מיושב קו' הגהות אשר"י שם שהקשה על ר' נחמן דדאין דינא דגרמי למה בעינן שבאתה חבילה לידו ובהנ"ל א"ש לפמ"ש בס' שיטה מקובצת שם דארבעים וחמשים זוז הוא לאו דוקא דה"ה יותר כל מה שהתפיס רק נקיט דרך גוזמא וא"כ י"ל אף דר' נחמן פוסק כן מ"מ כיון דלא נזכר במתני' שרבנן דר' מאיר חולקי' אף דסתם מתני' ר' מאיר מ"מ היכי דאפשר למעט במחלוקת עדיף ובשגם כי בברייתא מתני ג"כ האי דינא בסתמא משמע דאתי' ככ"ע, לכן מוכרח לאוקמי כשבאתה חבילה לידו שוכר עד ארבעי' ונ' זוז ה"ה יותר דכיון דבעל בית תופס ועכ"פ נתחייבו הפועלים אפי' לחכמים כדי לצאת ידי שמים דבגרמי לרבנן דמי כמו גרמא לר' מאיר ומהני תפיסה אבל באמת מודה ר' נחמן לר' מאיר אפי' לא באתה חבילה לידו חייבין הפועלים לשלם הכל מה שגרמו היזק בדיני אדם מטעם גרמי וא"ש כן נלע"ד לולי דברי ראשונים זלה"ה, וא"כ נשמע ד"ר נחמן סובר היכי דחייב לשלם כדי לצאת ידי שמים מהני תפיסה

כלל כ למדתי מדברי הר"ן ז"ל דאי' במס' כתובת דפ"ו ע"א האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה ובעל חיב ולית לי' רק חד ארעא לבעל חוב יהבינן לאשה לא יהבינן יותר מה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא וכתב בר"ן שם וז"ל וא"ת כיון שהדין נותן דיחלוקו היאך גוזלין את האשה ונותנין לבעל חוב יש לומר דלוה ולוה אם קדם האחר וגבה מה שגבה גבה, הלכך כיון שאילו קדם ובא בעל חוב לבית דין והגבהו ראשון מה שגבה גבה מן הדין אנו מגבין לבעל חוב תחילה משים טעמא דיותר מה שהאיש רוצה לישא כו' ולאחר גבייתו זכה בהן מן הדין עכ"ל נשמע אף בסברא כל דהו מהני להוציא ממון כמו התם שהי' בחזקת שניהם היכי דבדיעבד מועיל תפיסת אחד מהצדדים רק שלא מצי ב"ד להורת ליתן לו לכתחילה מהני אפי' סברא וטעמא כל דהו שיש לאחד מהם שיועיל שיעשה ב"ד מעשה להוציא מחבירו לכתחילה ולא הוי עול כיון שבדיעבד זכה בדבר שתפס מן הדין ועמ"ש לעיל כלל ט' פרט ב'

כלל ג נראה לשיטת ראנ"ח וסיעתו דסוברים היכי שטוען אינו יודע אם פרעתיך בברי גרוע ושמא טוב פטור מלשלם היינו שאין ב"ד כופין אותו לשלם אבל מודו שעכ"פ חל עליו החיוב לשלם לצאת ידי שמים ונ"מ להסוברים שהיכי שחייב לצאת ידי שמים מועיל תפיסה ה"ה יכול התובע לתפוס והטע' לענ"ד פשוט ומוכרח דבודאי ברי גרוע שטוען לא גרע מאילו טוען שמא והיכי דשניהם מסופקים כגון שטוען הלוה א"י אם פרעתיך והמלוה מסופק אף דקיי"ל במלוה על פה פטור מלשלם כמ"ש הש"ך סי' ע"ה ס"ק ס"ה מ"מ כתב שם הש"ך בשם רשד"ם דמחויב לשלם לצאת ידי שמים, ומה שהש"ך מפקפק שם על האי דינא כבר הביא בתומים ס"ק י"ט ראי' לדברי רשד"ם מירושלמי מכ"ש בברי גרוע ושמא טוב דחל על הנתבע חיוב לשלם כדי לצאת ידי שמים היכי שטוען אינו יודע אם פרעתיך דהא לא גרע משניהם טוענים שמא כיון דעיקר טעמא דברי גרוע לא מהני דאנו אומרין דמחמת שיודע שהנתבע אין יכול לידע אומר כן מ"מ לא ברור לן שבודאי משקר אולי באמת יודע וא"כ לא גרע מאם הי' טוען שמא וזהו פשוט

כלל ד נראה לברר בהא דקיי"ל היכי שטוען ברי וחבירו טוען איני יודע אם נתחייבתי לך דפטור בדיני אדם וחייב לשלם כדי לצאת ידי שמים אי היינו דוקא בברי טוב ושמא גרוע כעין דמחלקינן לר' הונא ור' יהודא לענין חיוב בדיני אדם ה"ה לדידן לענין חיוב לצאת ידי שמים, אבל בברי גרוע ושמא טוב פטור או דלמא בכל גווני חייב לשלם לצאת ידי שמים ולעיל בכלל ט' פרט ב' הבאתי מ"ש כבוד אאמ"ו הרב הגאון המפורסים מו"ה אלעזר נרו בספרו שמן רקח בשם כבוד גיסי הרב הגאון המפורסים אלוף נעורי מ"ו ירמי' זצ"ל שיש לחלק גם לענין חיוב לשלם לצאת ידי שמים לדידן דקיי"ל כר' נחמן בין ברי טוב ושמא גרוע לברי גרוע ושמא טוב, ולולי דמסתפינא הייתי אומר דלא מוכרח כלל וראי' לזה מש"ע ח"מ סימן ע"ה סעיף י"ח דאיתא שם אם טענו שניהם ספק כגון שטענו הלויתך ואינו יודע כמה, והשיב אמת שהלויתני ואינו יודע כמה אין הנתבע נשבע אפילו שבועת היסת ומשלם מה שברור לו ויוצא אף ידי שמים ויש אומרים כיון שזוכר שלוה אינו יוצא ידי שמים עד שיתפשר עם המלוה במה שיוכל יע"ש ואמאי לא ביאר בש"ע גם האי דינא היכי שטוען ברי גרוע ושכנגדו טוען שמא א"י אם נתחייבתי לך שפטור מלשלם לצאת ידי שמים אע"כ לענין לצאת ידי שמים לא שייך האי חילוק כיון שמ"מ טוען ספק ושכנגדו ברי אף שהוא ברי גרוע חייב לשלם והחילוק בין ברי טיב ושמא גרוע הוא רק לר"ה ור"י דב"וש ברי עדיף וחייב בדיני אדם או לדידן בא"י אם פרעתיך לשיטת ראנ"ח, אבל לענין חייב לצאת ידי שמים בכל גווני חייב וכן מוכח בש"ע סימן ע"ה סעיף ט' שכתב בסתם בברי ושמא שחייב לצאת יד"ש ולא כתב בברי גרוע שהוא פטור אע"כ אפי' לדיעה ראשונה הנ"ל בסעיף י"ח שפטור לשלם לצאת ידי שמים היינו כשברור שמלוה מסופק משא"כ כשטוען ברי גרוע כן נראה לענ"ד, ולפ"ז נ"מ בנידון דידן כשמחולקים בקציצה לפ"ד דש"ס דגם בקציצה בעל בית טרוד בפועליו ואינו יודע כמה קצץ ששכח כמו בפרעון שבודאי שכח נראה למ"ד דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם משום דלא הוי למידע ולא נוכל לכופו בדיני אדם שישלם שתים כמו שאמר שכיר כיון דמטעם מתוך פטור וגם מטעם ברי ושמא פטור לשלם בדיני אדם כיון דהוי אינו יודע אם נתחייבתי לך מ"מ עכ"פ מחייב הבע"ב לשלם לשכיר שתים כדי לצאת ידי שמים כדין ברי ושמא שחייב לשלם לציד"ש כנ"ל. ואף דברי של שכור גרוע ושמא של בע"ב טוב מ"מ בברי גרוע ושמא חל עליו החיוב לציד"ש כדמוכח בש"ע הנ"ל, וטעמא דמילתא נראה דברי של בע"ב אמרו חז"ל מחמת טירדת פועלים כאילו טוען ודאי שמא ומה שאומר ברי אומר בדדמי וברי של שכיר אף דהוי ברי גרוע מ"מ אינו טוען שמא ולית לן למיתלי טעם שיהי' מסופק וא"כ לפוסקים דהיכי דחייב לשלם לצאת ידי שמים