שערי תורה חלק א קע

דיש לה חזקה המסייע כתב רש"י וז"ל מספקא אשעת אירוסין אי בתולה הואי ונשתעבד לה למאתים אי בעולה הואי וה והעמד אשה על חזקתה ובתולה נולדה והך השתא הוא דאיתנסא לאחר אירוסין עכ"ל והקשה בחידושי מוהר"ם שיף ז"ל אדרבא כי נוקמי אחזקתה וזיכתה תחתיו לא יהי' לה כלום דספק אונס ספק רצון ורובא ברצון כיון דלית לה קול כמ"ש תוס' בכתובת ד"ט ע"א ד"ה ואבע"א ורובא עדיף מחזקת היתר ותירץ דלענין ממון כיון דאוקמא אחזקה ובשעת אירוסין בתולה הואי א"כ נשתעבד לה למאתים ונתחייב לה ודאי מאתים והוי כא"י אם פרעתיך לאפוקי מנה לי בידך כו' לא ס"ל ברי עדיף דא"י אם נתחייב לו מעולם, ואתי' ר' נחמן כר"ג משא"כ גבי אישור לעיל יע"ש:

וא"כ לפי דבריו מוכח להדי' כשיטת רא"ה וסיעתו דאפי' בברי גרוע כמו התם דלא הו"ל לבעל למידע אפ"ה חייב לשלם כיון דהוי א"י אם פרעתיך, ועמ"ש לעיל בכלל ח' פרט ג' מיהו לענ"ד בלא"ה לק"מ קו' מוהר"ם שיף כי על תירוצו יש לפקפק הגם דנראה כוונתו כיון דיש כתובה לארוסה תיכף משאירסה נתחייב לה כתובה לכן הוי א"י אם פרעתיך מ"מ סברא זו לא ברור כלל כמ"ש לעיל דהוא לא ה התחייב א"ע ליתן רק כשימצא לה בתולים ואדעתא דתהי' זונה לא חייב כלל והוי א"י אם נתחייבתי לך דאין החיוב ברור וכיו"ב בזה כתב הא"ות בסימן ע"ה ס"ק כ"ב כיון דלא ניתנה כחובה לגבות מחיים ולא ברור החיוב עד שימות בעל או עד שיתגרש אף דשעבוד חל מיד מ"מ לא מיקרי חייב עד עת הראוי לגבי' ולא שייך אין ספק מוציא מידי ודאי דגם החוב אינו ודאי וצ"ע בסברא זו לכן נלענ"ד דהנה תוס' בכתובת ד"ט ע"א ד"ה אי למיתב הוכיחו דמוציאין ממון על ידי ספק ספיקא וכתבו וז"ל ואין לומר דאפילו בספק ספיקא נפסדת כתובתה דהא לקמן די"ג גבי משארסתני נאנסתי והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך נאנסת והי' מקחי מקח טעות ואיכא מאן דמפרש לקמן מקח טעות ממאתים אבל מנה אית לה אלמא משום דבאותו מנה הוי ספק ספיקא לא מפסדה ספק קודם שנתארסה ספק אחר שנתארסה ואת"ל אחר שנתארסה אימור באונס הוה דאי אמרת אפילו בספק ספיקא מפסדת אמאי אית לה אפי' מנה עכ"ל והוכיחו מדברי תוס' הלז גדולי חכמי ספרדיים זלה"ה בש"ות שמוציאין ממון ע"י ספק ספיקא ואולם הש"ך ז"ל בספר תקפו כהן בסימן קי"ד כתב לדחות ראי' הלז וז"ל ומדברי תוס' פ"ק דכתובת אין ראי' כלל דהתם כיון שהוא רוצה להפסיד כתובתה מטעם דאומר שהיא אסורה לו א"כ פשיטא דבספק ספיקא כיון דמותרת לו דהא ספק ספיקא שרי בכל דוכתי וא"כ מותרת לו לגמרי א"כ היאך שייך לומר שתפסיד כתובתה ואדרבה יש לדקדק מתוס' להיפך מדכתבו ואין לומר דאפילו בס"ש מפסדת כתובתה שום דמוקמינן ממון אחזקתי' כו' אלמא טעמא דאקמינן ממון בחזקתי' מהני אפילו בס"ס אלא שמקשין על זה מהא דאי' לקמן גבי משארסתני נאנסתי דאית לה מנה כיון דהוא ס"ס והיינו מטעמא דפרישית כיון דהיא מותרת לו היתר גמור מטעם ספק ספיקא לא תפסיד כתובתה אבל בעלמא קיימא הך סברא דמוקמינן מיכן ממון אחזקתי' אע"ג דאיכא ספק ספיקא עכ"ד ועיין מ"ש בס' אורים ותומים בקיצור תקפו כהן ס"ק ק"ך. ודבר גדול דיבר שחידש לן בכוונת תוס' שרצונם לומר שאין לפסוק בבת אחת תרתי דסתרי, ונלענ"ד להביא ראי' לסברא זו דלכאורה קשה לי אמאי מחייב ר"ג ליתן לה מאתים בין לתי' קמא משום מגו בין לתי' בתרא משום חזקה הא במנה שני' איכא ספק ספיקא לסייע לבעל המוחזק בממון חדא דלמא הי' קודם אירוסין והי' מקחו מקח טעות ואת"ל לאחר אירוסין דלמא זינתה ברצון ולא מבעי' לתי' בתרא בודאי קשה אמאי מהני חזקת הגוף כיון דאיכא ספק ספיקא דסותר לחזקה ולא נשאר רק ברי ושמא כקושי' הש"ס (והיאך מהני ברי גרוע וחזקה נגד ס"ס וחזקת ממון וחזקה דהשתא דהרי בעולה לפניך) ואפי' לתי' קמייתא דהוא משום מגו מ"מ לפי דעת כמה פוסקים הסוברים דלא אמרינן מגו במקום רוב וה"ה במקום ספק ספיקא שהוא מטעם רוב ובשגם מגו זו דלא הוי מגו מעליא כמ"ש ראשונים זלה"ה שם ובין למ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובה מנה ובין למ"ד אין לה כלום קשה כפי המובן ולאחר עיון ראיתי שהקשה כן ג"כ בספר הפלאה לתי' בתרא ולענ"ד קשה גם לתי' קמייתא ולפי סברת הש"ך א"ש דהנה תוס' בדף ט' ע"א בד"ה ואבע"א הקשו ונוקי אחזקת היתר לבעלה ותי' דאונסא אית לי' קלא כדאי' בירושלמי והשתא דליכא קלא הוי לי' רצון רובא ומיעוט אונס ורובא וחזקה רובא עדיף וא"ת א"כ בס"ס נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתא דמי ולא נשאר רק חד ספק ספק תחתיו ולא שייך לוקמי על חזקת היתר ואומר ר"י דהאי רובא דברצון לא הוי רוב גמור אלא מדרבנן ובמקום ספק ספיקא שרי ובמקום חד ספיקא חשבי רבנן רצון לגבי אונס רובא, א"כ סוברים תוס' במקום ספק ספיקא קם הענין על דין תורה שמותרת כיון שיש לה חזקת היתר לבעלה ואמרינן שהי' באונס דמן התורה ליכא רובא דברצון וכבר הוכיח הפני יהושע שם בתוס' ד"ה לא צריכא דסוברים תוס' דלא אמרינן ספק ספיקא נגד חזקה וגדולה מזו כתבו האחרונים בכללי ס"ס דאפילו להאומרים דמהני ספק ספיקא נגד חזקה היינו דתרווייהו ספיקות סותרין לחזקה מצרפינן הספיקות שיהי' בגדר רובא ועדיף מחזקה אבל היכי דרק ספק אחד סותר לחזקה לא מהני לכ"ע כיון דחזקה הוא כוודאי וסותר הספק ולא נשאר רק ספק אחד וסד"א לחומרא וא"כ לפ"ז לק"מ ושפיר קאמר ר"ג דנאמנת ואית לה מאתים, ואי אפשר לומר שתאבד כתובתה מטעם ספק ספיקא דלמא הי' קודם אירוסין והי' מקח טעות, ואת"ל לאחר אירוסין דלמא זינתה ברצון דז"א כיון שבע"כ אתה מוכרח לדון גם לענין איסורא אם מותרת לבעלה וצריך אתה לדון ולומר שהיא מותרת מטעם ספק ספיקא דלמא הי' הזנות קודם שנתארסה ואת"ל לאחר שנתארסה דלמא הי' באונס וע"י ס"ס הלז באמת אתה מתירה לבעלה וקשה היאך אתה מתירה לבעלה הא היי ס"ס נגד רוב וצריך אתה לומר כמ"ש תוס' בס"ס אוקי אדאורייתא דליכא רוב ומוקמינן אותה בחזקת היתר וצדקת שהי' באונס (עיין בר"אש סימן י"ח) ממילא אי אתה יכול לומר לענין ממון ס"ס להיפך דלמא זינתה תחתיו ברצון, דהא הוי תרתי דסתרי כיון דלענין איסור אתה אומר דאוקי אדאוריתא ומן התורה יש לה חזקת היתר וחזקת כשרות שהי' באונס ממילא גם לענין ממון ליכא ספק שני דלמא הי' ברצון דאיכא חזקה שהי' באונס דבכה"ג לכ"ע לא מהני ספק ספיקא נגד חזקה כיון דאין תרווייהו ספיקות נגד חזקה ולא נשאר רק ספק ראשון דלמא הי' קודם אירוסין ומהני המגו או החזקת גוף והא דהוצרכו תוס' לומר הטעם דאית להימנה מטעם ספק ספיקא הא בלא"ה אין לחוש שהוא ברצון מטעם חזקת היתר י"ל כנ"ל דאם לא הי' ספק ספיקא הוי אמרינן שהוא ברצון מטעם רוב ועל ידי ס"ס איכא חזקת היתר וא"ש ולפ"ז ממילא מיושב קו' מוהר"ם שיף הנ"ל דלכאורה קשה על תי' בתרא בכתובת שם שמתרץ טעמא דר"ג משום דאוקמי אחזקה הא הוי ג"כ תרתי דסתרי כיון שאתה מתירה לבעלה משום ספק ספיקא ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון ותיקשי היאך אתה אומר ספק אינו תחתיו הא יש חזקת הגוף שהי' בתולה ובע"כ הי' תחתיו ובע"כ צריך אתה לומר שחזקה דהשתא דהרי בעולה לפניך וחזקת היתר לבעלה מתנגד שלא הי' תחתיו, וא"כ קשה איך אתה אומר לענין כתובה שיט לה כתובה מטעם אוקי אחזקתי' והשתא נבעלה לאחר אירוסין הא הוי תרתי דסתרי, אמנם ז"א דודאי מותר לפסוק אפילו תרתי דסתרי כל חד וחד כדינו ממון כדינו ואיסור כדינו וכן מצינו בהרבה דוכתי והיינו היכי דלא ניכר העולם שהוא סותר דעיקר הטעם שאין לפסוק במילתא דתמי' אצל העולם וכדאי' במס' פסחים ד"י ביני שבילין ובכמה דוכתי שבהוראה אחת אין לפסוק מילתא דמחזי כשקרא וכתמי' אצל העולם, וכ"כ תוס' בנדה ד"ס ע"א וכן הוא בהגהות מרדכי בריש מס' ב"מ וא"כ סברת הש"ך נכונה שאם אתה תפסוק שמותרת לבעלה מטעם ס"ס ואין לה כתובה הוי כמילתא דתמי' הניכר לעולם משא"כ הכא כיון שבאמת יט לה כתובה ומותרת לבעלה ליכא מילתא דתמי' אצל העולם, וכיו"ב הוא במס' עירובין דע"ו ע"א הכי השתא התם ספק יממא ספק לילה לא מנכרא מילתא אבל הכא אי דלגבי האי בית לגבי האי בית כו' וכתב רש"י וז"ל לא מנכרא ולא הוי מילי דרבנן כחוכא, אבל הנך בתים כו' הוי מילי דרבנן כי חוכא יע"ש ועיין כיו"ב במשנה למלך בפרק ב' מהלכות חמץ ומצה הלכה י"א, וא"כ ממילא מיושב קו' מוהר"ם דאי אפשר לומר שלא יהי' לה כתובה מטעם רובא דברצון כיון דבמקום ספק ספיקא אוקי אדין תורה דליכא רובא ואדרבא מסייע לה שהי' באונס מכח חזקת היתר וחזקת כשרות ואתה מתירה לבעלה מטעם ס"ס ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ואת"ל תחתיו