שערי תורה חלק א קסו

לה לאצטרופי לברי שלה ולפ"ז יש לומר דהש"ס רצה לוקמי מילתא דר"ג ור"א ככ"ע בין לחכמים ובין לר' שמעון ומה שאמר בתי' א' משום מגו הוא לר' שמעון, דלא שייך תי' ב', ותירץ ב' הוא לחכמים, ומה שאמר בתי' בתרא אוקי אחזקה י"ל לולי דברי רש"י ז"ל שרצה לומר חזקה כאן נמצא וכאן הי' וכיון שנמצא הזנות ברשות בעל לאחר שנשאה אמרינן כאן הי' ברשותו לאחר שנשאת ואין מחזיקין מרשותו לרשות אב והיינו כחכמים דחיישי לזנות בזמן מועט ובמוכת עץ איכא חזקה כמ"ש הר"ן דחזקת בנות ישראל שאינן מזנות ואף דלא שוה עם חזקה זו, ל"ק דהא גם לפירש"י ג"כ אינם שוה החזקות, אבל אי סברו כר' שמעון לא שייך תי' בתרא לכן אמר תי' קמא משום מגו דאף דלא חיישינן לזנות בזמן מועט היינו דלא שכיח ומ"מ אי טוענת כן נאמנת במגו דהא בכל מילתא דלא שכיח קיי"ל בכללי מגו אם טוען כן ויש לו מגו נאמן וה"ה וא"ש

ג אמנם באמת הבנת המפורשים בכוונת תוס' הנ"ל לא נהירא לי כי דוחק לפרש כן בלשון המשנה דאי' להדי' משארסתני נאנסתי ויותר יש לומר כוונת תוס' אף שאומרת משארסתני נאנסתי והודית בעצמה שהי' הזנות בעודה ארוסה ואיתרע רשות האב דשייך לומר כאן נמצא הזנות וכאן הי' מ"מ נאמנת לגמרי במגו שהי' אומרת שזינתה לאחר נשואין והי' נאמנת שחזקה כאן נמצאת וכאן הי' מסייע לה, וכן מצאתי בספר הפלאה בחידושיו לכתובת דע"ה שפירש כן והנאני, ואף שכתב הר"ש מקינון הובא בש"ך בכללי מגו סעיף קטן כ"ב דלא אמרינן מגו היכי דטענה שיכול לטעון לא שכיח כי לא ניחא לי' למטען טענה דלא שכיחא, וכ"כ תוס' בכתובת דף י"ח עמוד ב', מ"מ לפמ"ש השפתי כהן שם רבו הסוברים דאמרינן מגו אף בטענה דלא שכיח, ותו י"ל דהסוגי' אתי' כחכמים דר' שמעון דכן קיי"ל להלכה דחיישינן לזנות אפי' בזמן מועט משום דשכיח, ועיין בריב"ש סימן שפ"ה ודלא כמשנה למלך בפ"ד מיבום שהשיג עליו וא"כ שפיר יש לה מגו מעלי' שהי' אומרת שזינתה לאחר נשואין ואף שהי' זמן מועט שכיח, וא"כ לפ"ז יש ליישב ג"כ קושי' הנ"ל באופן אחר ואמינא כעין סגנון שכתב הפני יהושע לחדש פי' חדש בכוונת הש"ס שתי' קמא קאי על מתני' דמשארסתני נאנסתי ותי' בתרא משום חזקה קאי על מתני' דמוכת עץ דאיכא התם חזקה מעלי' שחזקת בנות ישראל אינן מזנות יע"ש כמו כן י"ל לפי פירושינו, ונראה ל מר כוונת התירץ ראשון שתירץ משום מגו, אין הכוונה דהי' טוענת מוכת עץ אני אף דנזכר כן בדט"ו מ"מ הכא לא נרמז מגו זו והש"ס לקמן רוצה לומר אף למאן דלית לי' כאן נמצא וכאן הי' אבל בכאן י"ל המגו שר"ל שהי' טוענת שזנתה משנשאת שהיתה נאמנת מטעם כאן נמצא וכאן הי' ותי' הלז משום מגו בפי' הנ"ל שאומרת שזינתה לאחר אירוסין ונאמנת במגו שזינתה לאחר נשואין קאי על מתני' דמשארסתני נאנסתי, ותירץ בתרא משום חזקה והיינו חזקת כשרות כמ"ש הר"ן קאי על מתני' דהיא אומרת מוכת עץ דחזקה זו לא איתרע, ומיושב מה שהקשו הראשונים זלה"ה הבאתי בפרט הקדום על תי' הש"ס משום מגו יע"ש וא"ש

ד ואולם לכאורה קשה לשיטת תוס' בכתובת דע"ה הנ"ל כפי הבנת הפלאה שנאמנת לר"ג במגו שהי' אומרת שנאנסה לאחר שניסת מהא דאי' במס' שבועות דמ"א ע"ב, ההוא דאמר לחבריו הב לי מאה זוזי דאוזיפתך א"ל להד"מ אזיל אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה אמר אביי מאי נעבד איהו אמרו אוזפיה אינהו אמרו פרעיה, רבא אמר כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי פירש"י דכיון דלא לוה לפי דיבורו לא פרעו והרי יש עדים שלוה נאמנים הם על הלואה ואינם נאמנים על הפרעון דהודאת בעל דין כמאה עדים וכן קיי"ל בש"ע ח"מ סימן ע"ט ס"א כרבא, וברור דאביי ורבא אזלו לשיטתייהו, דבמס' גיטין ד"ח ע"ב פליגי אביי ורבא בכל נכסי קנוין לך סובר אביי דלא אמרינן פלגינן דיבורא מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו ורבא סובר פלגינן דיבורא ועצמו קנה נכסים לא קנה וה"ה לאביי נאמן לגמרי ולרבא פלגינן דיבורא שנאמן לחובתו שלא פרע יותר מעדים ואינו נאמן שלא לוה נגד עדים שאמרו לוה ובע"כ ר"ל פלגינן הכוונה שהכוונה מלא לוה הוא לא פרע, ואף דיש ללוה מגו שהי' שתיק ולא אמר כלום שהי' פטור ע"י עדים המסייעים או שהי' אומר פרע כמו שאומרים העדים מ"מ עכשיו שאמר שלא פרע וגם לא לוה וטענת לא לוה הוא נגד דברי העדים שאמרו לוה הוי מגו במקום עדים וא"כ קשה אמאי קיי"ל כר"ג שנאמנת לומר שנאנסה לאחר איר סין הא אנן קיי"ל כרבא דאמרינן חזקה כאן נמצא וכאן הי' וקיי"ל כרבא דפלגינן דיבורא, וגם קיי"ל דלא אמרינן מגו במקום חזקה, ובשגם היכי שהוא להוציא ממון הא לפי דבריה שאומרת עכשיו שנאנסה לאחר אירוסין נימא שהודאתה לחובתה יועיל כיון שמודית שלא זינתה אחר נשואין אבל אינה נאמנת שזינתה בעודה ארוסה כיון דאיכא חזקה שכאן נמצא ברשות אב כאן הי' קודם אירוסין ואי משום שיש לה מגו סוף סוף עכשיו שהודית אמרה נגד חזקה דכאן נמצא וכ"ה וכמו דלא אמרינן מגו במקום עדים ה"ה דלא אמרינן מגו נגד חזקה וראוי לומר פלגינן דיבורא והיינו הכוונה, והמעיין היטב יראה שהדמיון לסוגי' דשבועות הנ"ל עולה על נכון ונראה ליישב דיש לחלק אף דלא אמרינן מגו במקום חזקה מ"מ אמרינן מגו בעיקר חזקה ולא דמי להאי דרבא הנ"ל דהתם הוי במקום עדים משא"כ הכא החזקה דכאן נמצא וכאן הי' בא רק מפיה שאומרת שזינתה בעודה ארוסה ויש לה מגו שהי' אומרת שזינתה אתר נשואין ולא הי' אומרת נגד החזקה דכ"נ וכ"ה אדרבא שהי' מסייע לה חזקה דכ"נ וכ"ה וראי' לדברינו מוכח בש"ע ח"מ סימן ע"א ס"א להמעיין בסמ"ע ס"ק ה' וש"ך ס"ק ד' דאמרינן מגו בעיקר אנן סהדי ועמ"ש בכלל ד' פרט ד', ולפי זה י"ל בדרך פלפול מה שמתרץ הש"ס ב' תירוצים משום דקו' הי' על ר' נחמן ועל ר' יוחנן וחדא תי' הוא לר"נ וחדא הוא לר"י דהנה תוס' כתבו דלר' יוחנן בהאי דמוכת עץ ליכא מגו ולפי דברינו הנ"ל לר' יוחנן גם בהאי מתני' דמשארסתני ליכא מגו לכן קאמר שני תירוצים דהנה בכתובת די"ט ע"א בהא דאמר ר' הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו כתב רש"י וז"ל אין המלוה צריך לקיימו בעדים החתומים בו שאין הלוה שוב נאמן לומר פרעתיו ולא אמרינן בהאי הפה שאסר הוא הפה שהתיר דכיון שאמר כשר הי' הרי הוחזק בשטר וכי אמר פרעתיו לא מיהמן שהרי ביד המלוה הוא עכ"ל ובע"כ מוכח דסובר דלא אמרינן מגו אפילו בעיקר חזקה דהא השטר לא נתקיים רק מפיו ואפ"ה לא נאמן ומאן דסובר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ולוה נאמן לומר פרעתי' במגו דמזויף ף בע"כ סובר דאמרינן מגו בעיקר חזקה ור"נ סובר שם צריך לקיימו ור' יוחנן סובר בב"ב דקנ"ד ע"ב דמודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ועיין שם דקנ"ה ע"א ד"ה אלא וא"כ א"ש לר' נחמן לשיטתו דסובר דאמרינן מגו בעיקר חזקה מתרץ תירץ ראשון דאיכא מגו שהי' אומרת שנאנסה לאחר נשואין דאף לפי דבריה שאומרת עכשיו הוא נגד חזקה כ"נ וכ"ה אמרינן מגו כמו התם אף לפי טענת הלוה שטוען עכשיו שפרע הוא נגד חזקה דשטרך בידי מה בעי מ"מ נאמן אבל לר' יוחנן דלא אמרינן מגו בעיקר חזקה ליכא מגו אפי' במשנתינו דמשארסתני נאנסתי, לכן מתרץ משום חזקה, ואין להקשות על דברינו הא לפמ"ש מוהר"ם לובלין אביי הוא דמקשה והוא לית לי' במס' שבועות סברא דכל האומר לא לויתי כו', דז"א כיון דרב יוסף משני כן וי"ל הוא סובר כרבא, ותו דבריו אינם מוכרחין די"ל אביי קאמר רק הא דר"ה ור"י דשמואל ואח"כ מקשה סתמא דגמרא וא"ש מיהו יותר נראה בפשיטות כוונת תוס' בד' ע"ה ע"ב ד"ה רישא הנ"ל במ"ש שאיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה שכוונתם לדברי הר"אש שם שכתב וז"ל בוגרת כיון שיצאה מרשות אביה ואינה נקראת עוד על שם בית אביה כך לעומדת בבית אביה כאילו עומדת בבית אינש דעלמא וחשיבי כאילו נכנסה לרשות הבעל כו' וכן מוכח מן התוספת עכ"ל וי"ל שכן כוונת תוס' שמיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת כו' והיינו דמיירי בבוגרת ושפיר אומרת משארסתני נאנסתי כי אף שהי' לאחר אירוסין אמרינן כאן נמצא וכאן הי' ברשות הבעל ואפשר מ"ש הר"אש שכן מוכח מתוס' כוונתו לדברי תוס' הנ"ל דהוי דחיקא לי' לפרש פירושים הנ"ל בכוונת תוס' לכן פירש כמ"ש: