שערי תורה חלק א קסה

שם ד"ה אמאי, וא"כ דבריהם ברורין שבע"כ הטעם משום צירוף הברי מיהו לתוס' במס' ב"מ דף ב' ע"א ד"ה וזה בלא"ה ניחא דבמגו דאי בעי טעון לכ"ע לא אמרינן מגו להוציא אך בתוס' ב"מ דף קי"ו ע"א בד"ה ורבא, מוכח לרבה אמרינן מגו להוציא אפילו מגו דאי בעי טעין ועיין ג"כ א"ות בכללי מגו ס"ק י"א ונשמע מהגהות מרדכי הנ"ל דהני תרי תירוצים בש"ס הילכתא נינהו ואולם רבינו הגדול הרי"ף זלה"ה לא הביא בהלכותיו רק תירץ בתרא ולכאורה משמע דסובר דאין הלכה כתי' קמא והייני דסובר כפוסקים דמגו להוציא לא אמרינן, ועיין ן ברמב"ם בפ' י"ד ממלוה, וכן משמע להמעיין בס' כנסת הגדולה בסימן פ"ב בכללי מגו ס"ק נ' שלא מצא סוברים דאמרינן מגו להוציא רק הרמב"ן ורש"בא וריטב"א ולדעת כנ"הג גם הר"ן בכללם הגם להמעיין בפי' הרי"ף בעובדא הנזכר במס' ב"ב דל"ג ובחידושי רמב"ן שם לא מוכרח לומר דרי"ף סובר כן מ"מ כיון שתלמידו ר"י מיגא"ש סובר כן כמ"ש בנמוקי יוסף בשמו, וכן כתב רמב"ם בפרק יו"ד ממס' שביעית במשנה ה' בפירוש משניות שם מסתמא סובר ג"כ רי"ף רבם וכן קיבלו ממנו לכן סובר להלכה אפי' בצירוף ברי לא מהני מגו להוציא והיינו טעמא דהשמיט תי' ראשון וא"כ חולק על הגהות מרדכי והר"ש מקינון הנ"ל ולפ"ז קשה על הש"כ בכללי מגו שהשמיט דעת הרי"ף ז"ל מיהו י"ל כוונת הרי"ף בברי גרוע כמו התם בצירוף מגו ל"מ להוציא ממון אבל בברי טוב בצירוף מגו מודה לפוסקים הנ"ל דמהני להוציא ממון ואכתי מחולק עם פוסקים הנ"ל בברי גרוע שמוכח לדידהו אפי' בכה"ג מהני, ויותר יש לומר הטעם דהשמיט תי' ראשון כי בחידושי רא"ה במס' כתובת שם תמה על תי' הלז דליכא מגו וכתב דאיכא נוסחא דלא גרסי לי' וכן מצאתי בשיטה מקובצת בכתובת דט"ז ע"א שכתב כן להדי' בשם רמב"ן כדעת הרי"ף שלא הי' גורס התירץ קמא וא"כ י"ל דבעלמא מוד' הרי"ף היכי דאיכא מגו מעליא בצירוף ברי שמהני להוציא ממון ואפשר אפי' בברי גרוע ולכן לא כתב הש"כ שרי"ף חולק וראיתי בחידושי רמב"ן במס' ב"ב ד"ה אמאי שהקשה לסוברים דלא אמרינן מגו להוציא וז"ל מיהו קשה לי האי סוגי' דכתובת דט"ו דאמרינן נאמנת אשה לומר מוכת עץ אני וגובה מאתים משום מגו וא ואע"ג דר' יהושע בהאי מגו פליגי הא בעינן בגמ' מאי טעמא ומפרשינן משום טעמא אחרינא כדמפרשינן התם אלמא לכ"ע שמי' מגו ומפקינן מיני' ממונא יע"ש ולא הבנתי דבריו די"ל שאני התם כמ"ש הגהות מרדכי כיון דאיכא ברי בצירוף מגו דבעל טוען שמא שהוא מוקדם והיא ברי, ותו למה הביא דוקא סוגי' זו ולא הביא סוגי' די"ב מיהו קושיא זו יש ליישב קצת אבל קו' הנ"ל קשה ונראה לענ"ד דבכיון כתב קו' מרפ"ב דכתובת שכוונתי לקושי' הב"ח הובא בש"ך בכללי מגו ס"ק א' דוק בש"ך שם ובתומים ס"ק י"א והיינו דלא הביא סוגי' הנזכר בדי"ג דידע דיש לדחות כמ"ש משום צירוף ברי אבל התם קשה מנלן להקשות דלמא היינו טעמא דר' יהושע, ותמהני על הב"ח וש"ך שלא הביאו דבריו ועיין בחידושי רא"ה בכתובת דט"ז ע"א, וראיתי בהגהות מימוני בפרק ט"ו מטוען ונטען ס"ק ט' שכתב וז"ל והא דאמר בכתובת דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי במגו דיכולה לומר מוכת עץ אני תחתיך והיינו מגו להוציא משום דהיא בחזקת בתולה וגם היא טוענת טענת ברי והבעל טוען שמא עכ"ל כתב לשון המשתמע לתרי אפי דיש לומר דסובר כהר"ש מקינון והגהות מרדכי שחדא מנייהו בהדי מגו מהני ומ"ש וגם היא כו' הוא וא"ו המחלקת ובלשון או, או שיש לומר דסובר כיון שיש ברי וחזקה בהדי מגו מהני להוציא ועיין בספר פני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סימן קע"ו שרצה לומר כן בשיטת רמב"ם כיון דאיכא תרי שינויא בגמרא אי טעמא דר"ג משום ברי ושמא בהדי חזקה או ברי ושמא בהדי מגו מספיקא לא מפקינן ממונא עד דאיכא כולהו למעליותא דהיינו ברי וחזקה ומגו וא"כ מ"ש וגם הוא וא"ו החיבור אך רבינו מוהרש"ל ז"ל בס' ים של שלמה במס' ב"ק בפרק הגוזל בתרא סימן למ"ד הביא הג"מיי הלז ופירש כוונתו שברי ומגו או ברי וחזקה מהני להוציא יע"ש ואולם תמהני למה הביא ראי' מהגהות מיימוני שאינו מוכרח כל כך, הו"ל להביא דברי הגהות מרדכי ור"אש שכ"כ להדי' וכ"כ להדי' רבינו הגדול מוהר"ם בר ברוך זלה"ה הביאו במרדכי במס' ב"מ בפרק המפקיד סימן רפ"ב בשאלה על ראובן שטען על שמעון השאלתיך ספר קדשים יע"ש, וכ"כ תמהני על הש"ך בסימן פ"ב בכללי מגו ס"ק א' וס"ק ט"ו שלא הביא ראי' ממוהר"ם הנ"ל, ואולי משום דשם יש לפרש ג"כ כוונתו בצירוף כולהי בהדדי יע"ש לכן הביא דברי הגהות מרדכי והר"ש שכ"כ להדי' וכל זה פשוט, ולדינא כתב הב"ש בסימן ס"ח ס"ק כ"ב שרי"ף הביא רק תי' בתרא משום חזקה, מיהו רמב"ם וטור וש"ג כתבו הטעם ראשון כדי לחוש לתי' ראשון וכוונתו מדלא הביאו דין דמוכת עץ אני תחתיך רק הביאו דין הנזכר במתני' ואולם בס' הפלאה דחה היטב דהא בסימן קי"ז פסקו להלכה כסתם מתני' דמומין בדע"ה כר"ג שם והתם ליכא מגו רק חזקה מבואר דטעמא דחזקה עיקר וכן מבואר דעת הרבה ראשונים זלה"ה בס' שיטה מקובצת דטעמא דחזקה עיקר וטעמא דמגו הוא רק סניף בעלמא ובקצת ספרים לא גרסו כלל וק"ק על הר"אש שבסוגין לא הביא כלל הני תירוצים רק לעיל בד"ט ע"א סימן י"ח הביא תרווייהו ונראה מסוגי' דמומין בדע"ה יש להוכיח דעתו דטעמא משום חזקה, וצ"ע לדינא

פרט ב יבואר לפרש הסוגי' דמס' כתובת בדף י"ב ע"כ הנ"ל בהנך כ' תירוצים הנזכרים שם אי טעמא דנאמנות להוציא ממון משום ברי ומגו או משום ברי וחזקה בדרך פלפול לישב קו' המפורשי' ויבוארו כמה דינים וסברות

ב בפרט א' הבאתי לשון הש"ס בכתובת, ולכאורה, הסוגי' מוקשה: א) הקשה בס' פני יהושע כיון דלפמ"ש תוס' בד"ה אלא לר' יוחנן לא שייך רק תי' בתרא א"כ לר' נחמן נמי סגי בתי' בתרא: ב) הקשה על תי' בתרא לפמ"ש רש"י דחזקה הוא שנולד בתולה והשתא הוא דאיתנסא אחר ארוסין הא איכא חזקה דהשתא דהרי היא בעולה לפניך וחזקת ממון המתנגד: ג) הקשיתי לעיל בכלל ד' פרט ג' דמוכח מסוגי' דקדושין דע"ט ע"א וכן פסקו הטור ומחבר באבן העזר סימן ל"ז דחזקה קמייתא ושעת מציאתן שווי' ולולי דברי ראשונים זלה"ה יש לפרש הסוגי' באופן אחר דהנה איכא בכתובת דע"ה ע"ב אמר רבא רישא כאן נמצא וכאן הי' וכתבו התוס' בד"ה רישא כאן נמצא וכאן הי' ולא מצי למימר השתא העמד רשות אב על חזקתו דהא איתרע לי' שנמצא ברשותו, הלכך אזלינן בתר חזקת ממון והיא אומרת משארסתני נאנסתי התם נמצאת הריעותא ברשות הבעל שנשאה ולא מצא בתולים ולכך נאמנות לרבן גמליאל דלא איתרע חזקת רשות האב ואיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה דאי בעינן שודאי לא נאנסה משנשאה אע"ג שנכנסה לרשות הבעל איתרע לי' חזקת רשות האב הואיל ודאי ברשות אביה נאנסה עכ"ל ולפ"ז בע"כ צ"ל מה דאמרה משארסתני נאנסתי הוא לאו דוקא רק שהיא טוענת משארסתני נאנסתי וכ"כ ה המפורשים והנה אי' במס' גיטין די"ז ע"א במתני' נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ור' שמעון מכשיר ואי' בגמ' מפני מה תיקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות שם וז"ל וד' שמעון מכשיר לפי שאין לזמן אצלינו בגט אשה תועלת מרובה לפי שעיקר אצלינו תיקון זמן בגיטין משום בת אחותו שמא תזנה תחתיו והיא אשת איש כו' לפיכך אין בין יום ולילה שיתחדש כמו זה ואין הלכה כר' שמעון עכ"ל וא"כ נתבאר לחכמים חיישינן לזנות אפילו בזמן מועט ולר' שמעון לא חיישינן, וראיתי בספר הפלאה בקונטרס אחרון לקידושין סימן ס"ח ס"ק י"ח שרמז ג"כ לפי' משניות הנ"ל וכ"כ בחידושיו בריש פ"ק דכתובת בפשיטות דלא חיישינן לזנות בזמן מועט ודבריו תמוהין דלא קיי"ל כר' שמעון, ועיין בש"ות הריב"ש סימן שפ"ה ומשנה למלך בפרק כ"ד מיבום הלכה כ"ט. ולפ"ז נראה בנידון דמתני' כיון דמן הסתם נעשה כתקנת חכמים שנשאת ברביעי ונבעלת בליל חמישי, ממילא מה שטענה שזנתה תחת רשות הבעל והיינו לאחר נשואין הוי זמן מועט וכיון דלא חיישינן בע"כ משקרת ובע"כ הי' קודם נשואין ושייך כאן נמצא וכאן הי' קודם אירוסין שאיתרע חזקת רשות אב ואזלינן בתר חזקת ממון ובע"כ אליבא דר' שמעון הא דסובר ר"ג דנאמנת אף דאיתרע חזקה דבתולה נולדה ע"י חזקה דכ"נ וכ"ה, כיון שבע"כ הי' הזנות ברשות אב, הטעם כתי' ראשון דנאמנת אף דלא שכיח משום מגו בהדי ברי, אבל לחכמים דחיישינן לזנות אפי' בזמן מועט שפיר י"ל טעמא דר"ג דנאמנת לומר משכנסה נאנסה, משום דחזקה כאן נמצא הזנות ברשות הבעל לאחר נשואין כאן הי' לאחר נשואין ואין מחזקינן מרשות לרשות המסייע