שערי תורה חלק א קסד

איהו ואמר לי' בתלתא ואמר כמו שאמר בעל בית מאי אדיבורי' דידי' קא סמיך דאמר לי' מהימנת לן דהכי אמר בעל בית או דלמא אדיבורא רא דבעל הבית קא סמיך יע"ש וכתבתי בכללי עד אחד להקשות נימא חזקה אין אדם מוציא דבריו לבטלה דמוכח כוונת הפועל דסמך אדיבורא דבעל בית דאם כוונתו שהאמין לו דהכי אמר בעל הבית וסמיך אדיבורא דשליח הי' מדבר לבטלה שהוא שלא לצורך כיון דלא יהי' רק שלשה דינרים אבל אי אדיבורא דבעל בית קא סמיך לא הוציא דבריו לבטלה כי הוכרח לומר כן כדי שיהי' לו ארבעה דינרים, והבאתי ראיות מהרבה דוכתי דבכה"ג אפי' רבנן דר' מאיר בערכין ד"ה דסוברים אדם מוציא דבריו לבטלה מודה היכי שאמר לשון המשתמע לתרי אפי יש לפרש כוונתו באופן המועיל כדי שלא יהי' לבטלה, וכן מצאתי סברא כזו בס' שיטה מקובצת שם וכתבתי שם לתרץ דש"ס סובר דחזקה זו לא מהני נגד חזקת ממון יע"ש באריכות ואולם אכתי קמה מאי קמבעי' לן נשאל פי הפועל כוונתו אי יודה הא הודאה לחובתו הוי כעדים (ודוחק לומר דנ"מ היכי דחב לאחרינא כי האבעי' הוא בכל גווני) ואי יטעון ברי דאדיבורא דבעל בית קא סמיך ובעל הבית ושליח בע"כ יטענו שמא יהי' נאמן הפועל דאף דברי ושמא לאו עדיף הכא כחו של חזקת ממון איתרע על ידי חזקה אין אדם מוציא דבריו לבטלה דהא אצל חוקת ממון איכא חזקת מרא קמא ותופס ואף דלא מצי חזקה אין אדם מוציא דבריו לבטלה להוציא ממון. כיון דאיכא חזקת מרא קמא המתנגד דהוא ג"כ חזקה ונשאר לו ג"כ מעלת התפיסה עכ"פ מגרע כח חמ"ק דהא הוי חזקה לגבי חזקה ונשאר לבע"ב רק מעלת תופס ויועיל ברי נגד תופס אולם לשיטת תוס' בב"ק דמ"ו א"ש דלא מהני היכי דברי גרוע ושמא טוב וה"ה דברי גרוע ושמא טוב שא"א לבעל בית לידע כוונת הפועל אבל לרמב"ן הובא בבע"הת סימן ל"ט דל"ל חילוק הלז כמש"ל קשה, אע"כ דסובר דגם נגד תופס לא מהני ברי, שוב ראיתי בק"הח בקה"ס כתב ג"כ להסתפק בחזקת ממון לחוד בלא מרא קמא והמחזיק טוען שמא ואידך ברי אי גם בכה"ג אמרינן דחזקת ממון עדיף או לא וכתב שלא מצא ראי' אך דעתו נוטה דחזקת ממון עדיפה יע"ש וכבר נתבאר ראי' לזה, וכן משמע מס מסתימת הש"ס ופוסקים דבכל גווני ל"מ ברי אף שאין לו חמ"ק רק כיון שתופס בהיתר מהני תפיסתו, ואולם ראיתי בספר פ"י בחידושיו לכתובת די"ב ע"א שנראה שסובר שברי עדיף מתופס ולענ"ד לא מוכרח ועיין מ"ש הפני יהושע בחידושיו לב"מ ד"ב ע"א ועמ"ש לקמן בכלל ט"ו פרט ד'

ה ולכאורה עלה בדעתי להוכיח דנאמן בברי נגד תופס מהא דאי' בכתובת די"ג ע"ב בתי' ראשון דר' נחמן סובר אפי' כר"ג וע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאיכא מגו אבל הכא מאי מגו איכא וכתב הגהות מרדכי בפ"ק דב"מ לאחר שהביא דברי ריב"א דלא אמרינן מגו להוציא כתב וז"ל ובמקום שיש חזקה או ברי עם המגו אמרינן אף להוציא כדאי' בכתובת גבי משארסתני נאנסתי דנאמן במגו אף להוציא מהאי טעמא יע"ש וכ"כ הר"ש מקינון הובא בש"כ סימן פ"ב בכללי מגו ס"ק ט"ו ומוכח אפי' בברי גרוע כמו שם דברי שלה גרוע דלא הו"ל לבעל למידע כמ"ש תוס' שם מ"מ מהני בהדי מגו להוציא ממון מחזקתו, ויש להבין מאיזה טעם יועיל ברי גרוע ומגו להוציא ממון דהא המוחזק בממון יש לו ג"כ תרתי חזקת קמייתא ומעלת התפיסה, ונראה דהנה בכללי מגו כתבתי שיש לומר אף דלא אמרינן מגו להוציא ממון היינו נגד חזקת ממון ממש שהי' לו חזקת מרא קמא וגם מוחזק עכשיו בממון, אבל אם הדבר שדנין עליו מונח בר ברשות הרבים וכיו"ב ויש לאחד חזקת מרא קמא עדיף מגו מחזקת מרא קמא, וכ"כ בק"הח בכ"מ סימן פ"ג ס"ק י"ג ונלע"ד להסביר הדבר דהנה ידוע דכח מגו אלים מן התורה לאו דוקא מגו דאי בעי שתיק כגון הפה שאסר כו' דאיתא בכתובת להדי' בדכ"ב ע"א שהוא מן התורה שמקשה למה לי קרא סברא הוא, אלא אפי' מגו דאי בעי טעין הוא מן התורה כמ"ש הר"אש בשבועות דף מ"ה ע"ב סימן ג' והרב המגיד בפ' ט"ו ממלוה ולוה ה"ב ד"ה אע"פי ומהני אפי' באיסורא כדאי' בכתובות די"ג ע"א ומוהרש"א ד"ט ע"ב בתוס' ד"ה לא שרצה לומר דלא מהני מגו באיסורא לבסוף חזר בעצמו ועיין בספ"י שם, ובע"כ הטעם דמגו הוא דבר שהשכל מחייב ומסכים לזה דמן הסתם אדם בוחר בטענה היותר טובה והוי קצת הוכחה שאמר אמת וכבר כתב במוהרי"ק סימן ע"ב ותשובת מוהרי"ט ספר ב' סימן כ"ז ובארתי בכמה דוכתי שחזקה קמייתא הוא חזקה דלא אתי' מכח סברא שאין השכל והדעת מחייב שיהי' כן רק שכן הי' החוקה כל זמן שלא ראינו השתנות מסתמא לא נעשה שינוי כמו בנגע, וה"ה חזקת ממון הוא מהאי טעמא שמסתמא לא נעשה שינוי ולא יצא מרשות בעלים יע"ש שכ"כ להדי' ואולם יש למוחזק בממון עוד מעלה כיון שהוא תופס וא"כ נראה לפמ"ש הם ז"ל דחזקה דא דאתיא מכח סברא עדיף מחזקה דלא אתיא מכח סברא יא לומר היינו טעמא דמגו עדיף מחזקת מרא קמא בממון כיון שהוא כמו חזקה קמייתא באיסורא שאין הסברא מחייב ומגו הוא דבר דמסברה והשכל מחייב משא"כ נגד המוחזק עכשיו בממון ל"מ מגו דאף דסותר לחזקה נשאר מעלת התפיסה וא"כ לפ"ז א"ש תי' הש"ס הנ"ל דמגו סותר החזקת קמייתא שיש לבעל המוחזק בממון ולא נשאר רק מעלת התפיסה ועדיף ברי נגד תופס ומוכח שאפי' ברי גרוע מהני נגד תופס וכעין סברא זו לחלק בחזקת ממון שיש תרווייהו חזקה קמייתא ומעלת תפיסה מצאתי כן בש"ות ש"ר חלק א' שחיבר אאמ"ו הגאון נר"י וא"כ נפשט ספק הנ"ל, וראי' הנ"ל מסוגי' דב"מ יש לדחות לפמ"ש לעיל בכלל ג' פרט ד' דנגד ספק שיש לנו ל"מ ברי של בע"ד וצ"ע לדינא

ו ודע דיש גווני שיש לומר דברי יועיל בממון, והיינו היכי שמוחזק בממון של אחד שאינו יודע למי שייך ובא אחד וטוען ברי יש לומר דברי עדיף כיון שעכ"פ אינו של המוחזק ועומד כעת כמ"ש בהפלאה בכתובת דף כ"ו ע"ב בכוונת תו' ד"ה ויצא וצ"ע לדינא

כלל יא יבואר אי נאמן בברי בצירוף מגו להוציא ממון מחבירו הטוען שמא ובו ב' פרטים

פרט א יבואר מקורו

א גרסינן במס' כתובת די"ג ע"ב הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי כו' והוא אומר לא כי כו' רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין כו' אתמר מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע ר' הונא ור' יהודא אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף ר' נחמן ור' יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מארי א"ל אבא לר' יוסף הא דר"ה ור"י דשמואל הוא כו' לימא ר"ה ור"י כר"ג ור"נ ור"י כר"י, אמר לך ר' נחמן אנא דאמרי אפי' כר"ג ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאיכא מגו אבל הכא מאי מגו איכא אי נמי ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאוקי אחזקה אבל הכא מאי חזקה אית לי' להאי ובהגהות מרדכי בפ"ק דב"מ לאחר שהביא דברי ריב"א דסובר דלא אמרינן מגו להוציא כתב וז"ל ובמקום שיש חזקה או ברי עם המגו אמרינן אף להוציא כדאי' בכתובת גבי משארסתני נאנסתי דנאמן במגו אפילו להוציא מהאי טעמא עכ"ל וכ"כ הר"ש מקינון הובא בש"כ סימן פ"ג בכללי מגו ס"ק ט"ו, וא"כ נשמע דאפי' ברי גרוע בצירוף מגו מועיל להוציא ממון דהא הכא דברי שלה גרוע דלא הו"ל לבעל למידע כמ"ש תוס' בד"ה ר' הונא ועמ"ש בכלל יו"ד פרט ב', ויש להבין מנלן להוכיח האי דינא לדידן דלמא סובר התרצן כמ"ד דאמרינן מגו לחוד להוציא ממון, ונראה דסוברים כמ"ש תוס' בד"ה ר' הונא דקו' הש"ס לימא קאמר אביי לר' יוסף ור' יוסף הוא דתירץ לו כמ"ש בחידושי מוהר"ם לובלין שם, וכתבתי לעיל שהוכרח להביא מקודם דברי שמואל דעל זה סובב הקו' ור' יוסף סובר להדי' במס' ב"ב דל"ב ע"ב דלא אמרינן מגו להוציא כמ"ש תוס'