שערי תורה חלק א קס

תפסינהו וקא טעין טובא אמר אבוהו דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן דמגו דאי בעי אמר לקוחין הן בידי וביארו בנמוקי יוסף ור"ן במס' שבועת דמ"ו שמיירי שמרא דעיזא א"י וקשה למה לי טעמא דמגו הא אף דברי ושמא לאו עדיף מ"מ מחייב לשלם לצאת ידי שמים ואי מהני תפיסה הא הכא הוא תפוס ועומד בעיזים דמהני תפיסה בפני עדים לשיטת פוסקים הנ"ל אע"כ כרמב"ן ורש"ל. מיהו שוב ראיתי דיש לדחות די"ל כמ"ש אאמ"ו הגאון המפורסם נר"י יאיר בש"ות שמן רקח חלק ראשון סימן מ"ה בשם אלוף נעורי כבוד גיסי הרב הגאון המפורשים מו"הרר ירמי' זצ"ל דיש לומר הא דחייב לצאת ידי שמים דוקא היכי דהוי לי' למידע אבל היכי דלא ה"ל למידע פטור אפי' לצאת ידי שמים דבנידון דמחייב ר' הונא ור' יהודא בדיני אדם לשיטת תוס' מחייב ר' נחמן ור' יוחנן בדיני שמים והכא לא הוי לי' למידע וא"כ לא מוכרח ועמ"ש בכלל הקדום פרט ד'

ט ומצאתי ראיתי שבע"כ הרמב"ן ז"ל סובר בגרמא בנזקין אף שמחויב לשלם לצאת ידי שמים ל"מ תפיסה דכתב בדפ"ח ע"ב הבאתי לשונו בפרט הקדום שפי' מה דאי' בב"ק דנ"ו ארבעה דברים העושה אותן פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים הכוונה שצריך לצאת ידי שמים אם לרעה נתכוין כו' אם לטובה כו' יע"ש וכיון שתלי' בכוונתו אם הי' לרעה או לטובה והוא דבר המסור אל לבו ואם לא כיון לרעה פטור אפי' בדיני שמים היאך יוכל שכנגדו לתפוס מספק כיון שטוען ברי שלא כיון לרעה והא קיי"ל כל תפיסה מספק לא מהני והכא הוי ספק אם כיון לרעה ובע"כ הכוונה בש"ס שהדבר מסור ללבו אבל א"י לתפוס מיהו אכתי י"ל דמודה בברי ושמא דחייב בדיני שמים שמים דמהני תפיסה ואין למדין זה מזה ועיין לקמן בכלל י"ג פרט ד' הוכחתי בדרך פלפול דר' נחמן סובר לצאת ידי שמים מועיל תפיסה

ודע לענין הלכה כתב במחנה למלך בפרק כ"א ממלוה ולוה כיון שמספקא לן אי מי שמחויב בדיני שמים מהני תפיסה יוכל התופס לומר קים לי כמאן דאמר. אי תפיס לא מפקינן מיני' ועדיין צריך אני להתיישב בזה עכ"ל ועיין בכ"הג בח"מ סימן כ"ח סע"ק כ"ה ובכלל קים לי' סע"ק ל"ד ולכאורה נראה לפמ"ש בש"ות מוהר"י מטראני ספר א' סימן קנ"א היכי שיש מחלוקת בתפיסה עצמה אין יכול לומר קים לי וראייתו מהא דאי' בכתובת דפ"ד ע"ב גבי קריבתי' דר' יוחנן תפסה תורא משל יתמי ואמר לה ר' יוחנן שפיר תפסה ואח"כ אמר ר' יוחנן מה אעשה שכנגדי חולק עלי וקשה מה בכך כיון דאיכא מחלוקת יכולה לטעון קים לי א"ו כיון דמחלוקת בתפיסה עצמה אי יכול לתפוס א"י לומר קים לי יע"ש, וא"כ ה"ה כיון דהוא מחלוקת בתפיסה עצמה אי היכי דחייב לשלם לצאת ידי שמים מהני תפיסה א"י לומר קים לי כמ"ד דמהני, ואולם הש"ך בתקפו כהן סימן ק"א וק"ב וכ"ג השיג על מוהרי"ט דגם בכה"ג יכול לומר קים לי וראיות מהרי"ט יש לדחות לפי מה דמוכח להמעיין בכנ"הג בכלל קים לי דבעד יורשים ונפרע שלא בפניו טוענין הב"ד קים לי אבל היכי דבעל דבר הוא בב"ד אין טוענין עבורו קים לי ומשמע שם אפי' בעם הארץ והתם לא טענה היא קים לי מיהו דין זה לא מוכרח כ"כ ויש להאריך בהאי כללא טובא ואין כחן מקומו

פרט ג יבואר דין מחודש בהא דקיי"ל בברי ושמא דפטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים היכי שלוה פרעו בסתם ואח"כ אמר הלוה שטעה וקסבור שהוא חייב בדיני אדם אי הוי מחילה בטעות לשיטת פוסקים הסוברים היכי דחייב לשלם לצאת ידי שמים לא מהני תפיסה

י בש"ות בית יעקב סימן ס' פסק היכי דמלוה טוען ברי ולוה אמר אינו יודע אם נתחייבתי לך ופרעו בסתם ואח"כ אמר הלוה שטעה קסבר הי' שמחויב לשלם בדיני אדם ואילו הי' יודע דפטור בדיני אדם לא הי' נותן וכתב דהוי מחילה בטעות והביא ראי' מהא דאי' במס' סנהדרין דע"ב ע"א רבא איגנבי לי' דינרי במחתרת אהדרינהו לי' ולא קיבלו הואיל ונפיק מפומא דרב דבדמים קנינהו והקשו בתוס' בד"ה לא וז"ל תימא הא מחויב לצאת ידי שמים כדאמר בפרק הפועלים דצ"א גבי החוסם פרה ודש בה אתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו ויש לומר דכאן לא הי' רוצים להחזיר אלא א"כ יתחייבו בדיני אדם עכ"ל והבין בש"ות הנ"ל כוונתם דהוי בטעות שהי' סוברים בדין חייבים להחזיר יע"ש ובאמת כל מעיין ישפוט בצדק שלא מוכח כלל דיש לומר כוונת תוס' שאמרו להדי' שאין מחזירין לו כי אם כשהם מחויבים בדיני אדם וכן משמע בלשונם ולא מוכח היכי דנתן סתם אם יוכל אחר כך לומר שהי' בטעות, כיון דיש לומר סתם ישראל הוא מוחזק בכשרות ורוצה לצאת ידי שמים ולא הוי מחילה בטעות כי על ידי חזקת כשרות אמרינן שמעיקרא נתן לו לצאת ידי שמים ועכשיו חוזר בו, אמנם ניהו דליכא ראי' מהתם מ"מ הוא ספק רבתי לדינא בהא דקיי"ל דיש לישראל חזקת כשרות אם הוא רק מה שמחויב לעשות כפי דין אשר יורו המורים או שיש לו חזקת כשרות אף מה שאינו מחויב ע"פי ב"ד לעשות רק לצאת ידי שמים וראיתי בספר קצות החושן סימן ע"ה ס"ק ד' שהביא תשובת בית יעקב הנ"ל והשיג עליו בפירוש תוס' כמ"ש ובזה האמת אתו, ואולם הביא ראי' לסתור דינו ולבבי לא כן ידמה אמרתי לברר ראייתו ואת אשר השיגה ידי להשיב על דבריו, ראי' א' הוכיח היכי דחייב לשלם לצאת ידי שמים ונתנו בסתם לא אמרינן דהוי מחילה בטעות מהא דאי' בכתובת דצ"א ע"ב ההוא גברא דהוי מסקי בי' מאה זוזי ושביק קטינא דארעא דהוי שווי' חמשין זוזי אתא בעל חוב וקטריף לי' אזיל יתמי יהבי לי' חמשין זוזי הדר קטריף לי' אתי לקמי' דאביי אמר להן מצוה על היתומין לפרוע חובת אביהן הני קמאי מצוה קעבידתו השתא בדין קטריף ולא אמרן אלא דלא אמרו לי' הני חמשין זוזי דמי ארעא דקטינא אבל אמרו לי' הני חמשין זוזי דמי דארעא דקטינא סלוקי סלקוהו וכן פסקו הרי"ף ורמב"ם בפרק א' ממלוה ולוה וטוש"ע סימן ק"ז מבואר מזה היכי דנותן סתמא אע"פי שאינו חייב בדיני אדם אמרינן למצוה קעביד ה"ה אמרינן בסתמא למצוה קעביד לצאת ידי שמים ולא הוי בטעות עכ"ד ולענ"ד לא מוכח כלל לפמ"ש רמב"ם בפרק י"ח ממלוה הלכה יו"ד וז"ל מת ראובן והניח שדה אחת שוה מאה ובא שמעון וטרפה ונתנו לו יתומים מאה מן המטלטלין שהניח אביהם וסלקוהו ה"ז חוזר וטורף אותה בשאר חובו שמאה שנתנו לו מצוה עשו שמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם עכ"ל משמע להדי' מלשונו וכן הבין בספר הפלאה דוקא כשסלקו במטלטלין עצמן שירשו נראה שרצונם ליתן לו מה שירשו מאביהם אבל אם נתנו מעות משלהם אע"ג דהניח אביהם מטלטלין יכולין לומר שנתנו בעד קרקע יע"ש וא"כ לא מוכח אך מלשון כל הפוסקים משמע שאין חילוק ובכל גווני אמרינן שמן הסתם נתנו לשם מצוה יע"ש, מיהו לענ"ד בלא"ה לא מוכח כלל דשאני התם כיון דאתא בעל חוב וקטריף בע"כ נעשה טירפה על פי ב"ד שצריכין לכתוב שטר טירפא כדין וכהלכה שצריך שומא והכרזה וטירפה כדאי' בש"ע בסימן ק"ט ובכמה דוכתי וכיון דבאמת חייבין לו יותר מדמי קרקע אטו בשופטני עסקינן בודאי תבע הבעל חוב בתחילה בפעם הראשון ליתומים לפני ב"ד כל דמי החוב לגבות קרקע ומטלטלים שהניח אביהם ובודאי פסקו הב"ד כדין ואמרו שהשעבוד וכפיה הוא רק על קרקע ועל מטלטלין ומעות ליכא שעבוד רק מנוה עליהם שצריכין הב"ד לומר להם שהוא מצוה ואינם יוצאים ידי שמים עד שישלמו ועיין בים של שלמה בפרק הכונס סימן ו' שכתב שם וז"ל וכן מצאתי בספר צפנת פענח כל מקום שאמרו חייב בדיני שמים אם בא צריכין להודיע אין אנו יכולין לחייב אותך אבל צריך אתה לצאת ידי שמים כי דינך מסור לו כדי שיתן אל לבו וירצה את חבירו ויצא ידי שמים יע"ש וה"ה בכל מקום שמצוה חל לפרוע צריכין ב"ד לומר הדין ומעתה כיון שבע"כ אמרו כן הב"ד ליתומים בע"כ לא איירי הנידון שיתומים אמרו בפירוש שאין רצונם לקיים המצוה ממטלטלים רק לסלק ממקרקעי, דא"כ הוי כמו שאמרו להדי הני חמשין זוזי דמי ארעא ועדיף הוא כיון שביארו כוונתם אע"כ מיירי שלא גילו דעתם כלל ושתקו לכן שפיר קאמרינן דהשעבוד קם על קרקע דהוי אומדנא דמוכח כאילו ביארו להדי' כוונתם דהיכי דיש אומדנא דמוכח דברים שבלב דברים כמ"ש בתוס' בקידושין דמ"ט ע"ב ובכמה דוכתי, ומצינן בש"ס בדוכתי טובא דהיכי דהוי דבר אשר יכול להתנות ולפרש דבריו כי הוא דבר דאסיק אדעתא ולא התנה מוכח שהוא מרוצה ואינו משגיח על התנאי כדאי' במס' כתובת בתוס' ד"ג ע"א בש"ס ובפוסקים גבי טענת אונס בגיטין דבאונס דשכיח לכ"ע אין טענת אונס מדבעי לאתנויי ולא אתני אחולי מחל ועיין בהר"אש בחולין דנ"א