שערי תורה חלק א קנט

קושי' מוהרש"א בב"ק דמ"ו ע"א ובפני יהושע שם בסוגין מאי קמ"ל המע"ה כיון דמוחזק בממון הא בלא"ה פטור מטעם מודה בקנס וכפירה לא גרע מהודאה דהא יש לו מגו שהודה אע"כ דמיירי שיש עידי רדיפה וכסברות מוהרש"א שם כיון דאיכא סהדי שרדף אחריו והוא מודה לית לן למיתלי אלא בשור ולא בסלע יע"ש וגם מסתמא מיירי דומי' דאינך בבי דבע"כ מיירי שיש עדים כמ"ש הר"אש שם, אבל למ"ד פלגא נזקא ממונא שפיר י"ל דכולהו בבי מיירי בלא עדים מיהו לרב חייא בר אבא מוכח דבע"כ מיירי שיש עידי רדיפה דאל"כ קשה מאי קמ"ל מתני' פשיטה כיון שהוא מוחזק בממון וטוען ברי שהוא בסלע ויש לו מגו שהי' מכחיש הרדיפה דלא הי' שום ריעותא בודאי סומכס מודה המע"ה שהוא פשוט בכל הש"ס דע"כ לא פליג סומכס על חכמים רק כשנולד ספק לב"ד בלא טענותיהם כמ"ש תוס' שם דומי' דשור שנגח את הפרה ואינו ידוע מנגיחת הולד ועדים הי' בנגיחת הפרה אבל אם הספק נולד רק מפי הצדדים בודאי אפי' לסומכס נאמן המוחזק כיון שטוען המזיק ברי ויש לו מגו כמ"ש תוס' שם ע"ב ד"ה זאת אע"כ מיירי שיש עידי רדיפה כיון דידוע ע"י עדותם שנולד ספק לב"ד בלא טענותיהם בשגם למאן דאמר פלגא נזקא ממונא סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימא וקמ"ל מתני' לאפוקי מסומכס אבל לרב פפא דאיירי מתני' בניזק אומר ברי ומזיק שמא שפיר י"ל לר' פפא דסובר שם בדט"ו ע"א פלגא נזקא ממונא מיירי מתני' אף שלא הי' עידי רדיפה וקמ"ל מתני' לאפוקי מסומכס דסד"א כיון שהורע כח דמוחזק כיון שטוען שמא וזהו פשוט להמעיין שם אמנם נראה אפי' לרב פפא אף שלא מוכרח מ"מ בע"כ מיירי מתני' אפי' כשיש עידי רדיפה כי סתמא קתני משמע שמיירי בכל גווני ותו הלשון שור שהי' רודף משמע שהי' ידוע מרדיפה, ותו כיון דלר' חייא בר אבא בע"כ מיירי שיש עידי רדיפה הו"ל לתלמודא, לומר דלרב פפא איירי מתני' שלא הי' עידי רדיפה אע"כ כיון דתני סתם משמע דמיירי בכל גווני אף שיש עידי רדיפה אמרינן המע"ה ומ"ש בש"ך ח"מ סימן פ"ח סע"ק ט"ז לא זכיתי להבין יע"ש והנה במס' ב"ב דצ"ג ע"א פליגי חכמים ור' אחא בגמל האוחר בין הגמלים או בשור שהי' רועה ונמצא שור הרוג בצידו סובר ר' אחא דמוציאין ממון מן המוחזק על ידי אומדנא דמוכח ולרבנן ל"מ להוציא ממון דאלים חזקת ממון והובא מחלוקתם בתוס' ב"ק דל"ו ע"א ד"ה ראוי ובמוהרש"א רש"א דמ"ו ע"א ואנן קיי"ל כחכמים, ובע"כ מתני' הנ"ל דאמרינן המע"ה אתיא רק כחכמים דלר' אחא קשה כיון דמיירי שיש עידי רדיפה ומיירי אפילו במועד כמ"ש בש"ך בסימן ת' ס"ק א' איכא הוכחה על ידי רדיפה שהוא נגח ותו אפי' בתם למ"ד פלגא נזקא ממונא דסתם שוורי' לאו בחזקת שימור קיימי איכא הוכחה כיון דעל הסלע ליכא עדים שנתחכך בסלע ועל רדיפת השור איכא עדים והוי כהוכחה, וכמ"ש בנמוקי יוסף שם וז"ל לא כי מצינו לשון כהאי והוי טענת שמא כו' הלכך מצי למימר דניזק טעון ברי ומזיק שמא ואפ"ה תנן המע"ה ושמעינן מתני' תרתי חדא דאפי' היכי שיש רגלים לדבר דהאי שור מזקי' מדקא חזי' דקא רדף בתרי' לא אמרינן איהו אזקי' אפילו ניזק ברי ומזיק שמא אלא אמרינן המע"ה ואידך גרמא בנזקין פטור דהא הכא דמודה נתבע דבסלע לקה מחמת האיך דהוי קא רדף בתרי' ואשתכח דאיהו קא גרים לי' למילקא בסלע ואפ"ה פטור וכ"כ רא"ה ז"ל עכ"ל אע"כ מתני' אתי' כחכמים וכבר כתבתי אפי' לרב פפא מיירי מתני' בכל גווני אף שהיה עידי רדיפה רק לא השגיחו ההיזק שהי' אח"כ בשעה שנעלמו מהם אי הי' ע"י שור, והמעיין היטב בלשון נ"י יראה מבואר דסובר אף שמזיק אומר שע"י רדיפת השור לקה בסלע לא אמרינן דלא הוי רדיפה הוכחה שהוזק ע"י השור דלמא ע"י רדיפה הוזק בסלע כיון שהוזק ע"י רדיפה רק דמ"מ הוי רגלים לדבר דיותר מסתבר שהוזק ע"י השור שרודף כיון שבכיון רדף ועומד ליגח משנימא שהוזק והוכה בסלע וקמ"ל מתני' דרגלים לדבר ל"מ להוציא ממון וכרבנן דר' אחא וז"ב בכוונתו

ז והנה אי' בכתובת דפ"ו אמר אמימר האי מאן דאיכא עליו כתובת אשה ובעל חוב ולית לי' רק חד ארעא לבעל חוב יהבינן לאשה לא יהיבנן יותר מה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להינשא וכתב בר"ן שם וז"ל ואם תאמר כיון שמן הדין דיחלוקו היאך גוזלין את האשה ונותנין לבעל חוב י"ל דבלוה ולוה אם קדם האחד וגבה מה שגבה גבה דבעל חוב מאוחר דוקא אמרו שלא גבה אבל בשווים מה שגבה גבה הלכך כיון שאילו קדם ובא בעל חוב לב"ד והגבוהו ראשון מה שגבה גבה מן הדין אנו מגבין לבעל חוב תחילה משום טעמא דיותר מה שהאיש רוצה לישא ולאחר גביתו זכה בהן מן הדין עכ"ל ועיין בהר"אש שם נשמע מדבריו כלל חדש היכי דבדיעבד מהני תפיסה אפילו סברא כל דהוא מועיל אשר ב"ד יזדקקו להוציא לכתחילה מן המוחזק וכיון דבדיעבד מועיל תפיסתו א"כ לא אלים כל כך חזקתו ונגד לכתחילה מהני סברא כל דהו כדי שב"ד יעשו מעשה לכתחילה ולא הוי עול כיון שאח"כ זוכה בו מן הדין וא"ל שאני התם שאין האשה מוחזק דעדיין אין הקרקע תחת ידה משא"כ היכי שאנו דנין להוציא מן המוחזק לא אמרינן סברא הנ"ל דז"א חדא לפמ"ש רמב"ן הובא בש"ך בס' תקפו כהן אף דלא קיי"ל כב"ש דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי מ"מ בעל השטר הוא מוחזק ע"י שעבוד הכתוב בו וא"כ השדה הי' בחזקת שניהם ותו כיון דעיקר טעמא דר"ן הוא כיון שאין להשני זכות גמור בדיעבד מהני הסברא כל דהו שיהי' הב"ד נותנין לכתחילה מסתבר דהאי טעמה שייך גם היכי שאנו דנין בסכסוך הנוגע למוחזק ויש להמוציא זכות בדבר שאם הי' הולך ותפס אפי' בעדים יועיל תפיסתו רק שאין לב"ד לעשות מעשה לכתחילה ראוי לומר היכי שיש למוציא ראי' לדבריו אפי' סברא כל דהו שיועיל הראי' וסברא כל דהו שיזדקקו הב"ד להוציא ממון מחזקתו ולא הוי עול כיון דחזקת ממון של המוחזק לא אלים דהא אם תפס מועיל תפיסתו, וא"כ דן מיני' מכ"ש באם שיש להמוציא הוכחה המסייע לדבריו אף דקיי"ל דל"מ להוציא ממון משום דאלים חזקת ממון מ"מ בכה"ג כיון שבלא"ה מהני תפיסתו מהני הוכחה דבכל מקים החזקת ממון אלים של"מ תפיסת התובע, ולפ"ז תיקשי לשיטת הרא"ה ונמוקי יוסף הנ"ל שהמזיק מודה פה שהי' גרמא בנזקין ובגרמא קיי"ל דחייב לשלם לצאת ידי שמים ואף די"ל דים לחלק בין גרמא דהוא עושה בעצמו הגורם לגרמא הבאה ע"י בהמתו דפטור מלשלם אפי' לצאת ידי שמים וכיו"ב כתב רמ"א בח"מ סימן שפ"ו סעיף א' אפי' לר' מאיר דדאין דינא דגרמי וחייב בדיני אדם מ"מ גרמי הבא ע"י בהמתו פטור מלשלם בדיני אדם מ"מ הא כתב הש"ך שם ס"ק ה' בשם רמב"ן דגרמי שוה בבהמה כמו באדם מסתבר ה"ה גרמא דבהמתו חייב לשלם לצאת ידי שמים כמו בגרמא דאדם ובשגם לרב פפא דסובר פלגא ניזקא ממונא וסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימא אפי' בתם ומכ"ש במועד בודאי חייב לשלם לצאת ידי שמים בגרמא הבא ע"י בהמתו כמו בגרמא הבא ע"י עצמו כיון שלא שמר ותו בלא"ה כיון שניזק טוען ברי ומזיק שמא חייב המזיק לשלם לצאת ידי שמים כדאי' בב"ק דקי"ח וא"כ תיקשי לרב פפא דסובר פ"נ ממונא דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימא וכיון דמתני' סתמא קתני משמע דמיירי בכל גווני אף שהי' עידי רדיפה כנ"ל ואמאי אי' המע"ה הא לר"פ שאינם בחזקת שימור ע"י עידי רדיפה איכא הוכחה אפי' בתם כשרודף שהוא נגח ומכ"ש אי מתני' מיירי נמי במועד כמ"ש ש"כ סימן ת' סק"א וכמ"ש בנמוקי יוסף שיותר מסתבר שהוזק ע"י רדיפת משהוזק ע"י סלע ואף דקיי"ל כרבנן דאומדנא דמוכח לא מהני להוציא ממון היינו היכי דחזקת ממון אלים כל כך דלולי אומדנא דמוכח לא הי' מהני תפיסת הניזק משא"כ הכא אף לפי דברי המזיק בסלע לקה עכ"פ הי' גרמא בנזקין ולפוסקים הנ"ל לצאת ידי שמים מהני תפיסה ותו כיון דטוען ברי ומזיק שמא חייב ג"כ לשלם לציד"ש, ואם הלך הניזק ותפס מועיל תפיסתו א"כ יש לו זכות בשור זה בדיעבד ועיקר חזקת ממון של המזיק הוא רק על לכתחילה וראוי שמועיל הוכחה שיש לניזק דשורו נגחו כיון שיש עידי רדיפה דהוי עכ"פ כסברא כל דהו ולאחר גבייתו זכה מן הדין והא לר' אחא מהני האומדנא דמוכח להוציא ממון מחזקתו אף בדבר שאין לתובע שום זכות בממון אם לא הי' כדבריו עכ"פ ראוי לומר לחכמים שאומדנא דמוכח יועיל להוציא ממון בדבר דיש לניזק זכות בממון המזיק אף לפי דברי המזיק כיון דהוי גם לפי דבריו גרמא ואם תפס מועיל תפיסתו בע"כ הדין מכרעת כדברי הניזק ונגד לכתחילה ראוי שיועיל האומדנא דמוכח כעין סברא כל דהוא שכ' הר"ן הנ"ל שמה שמהני לגבות לכתחילה ומכ"ש אומדנא דמוכח דבודאי עדיף מסברא כל דהו אע"כ לצאת ידי שמים ל"מ תפיסה כמ"ש רמב"ן ורש"ל ולכן לא מהני הוכחה לרבנן כיון שאף בדיעבד לא מהני תפיסה אלים חזקת ממון וא"ש

ח ועוד יש להביא ראי' מהא דאי' במס' ב"ב דל"ו ע"א הכי עיזי דאכלו חושלא בנהרדעא אתי מרא דחושלא