שערי תורה חלק א טז

סהדא כטענה אחרונה אינו כלום דהודאת בע"ד כמאה עדי' דמי ואחר טענתו הראשונה נלך וכ"כ בשם ר"ח יע"ש וכ"כ התוספת בד"ה עביד והקשו תוס' ד"ה אבל בשם ריב"ם אפילו לא אייתי סהדא אלא דאכלה שלש שנים יהי' נאמן לומר לקחתי קודם מינך במגו דאי בעי אמר מינך זבינתי' ותי' בשם ר"י דאין זה מגו דמעיקרא לא יטעון מינך זבינתי' דאינו יודע אם יש לזה שטר שקנאה ממנו ועיין מהרש"א ובתורת חיים ובש"ך ח"מ סימן קמ"ו ס"ק י"ט וכ"א מה שמפלפלים בתי' הנ"ל כי בס' תורת חיים כתב לדחות דסתם שטר קלא אית לי' וש"ך כתב שאית לי' קלא שמכר אבל לא לאד' ידוע ומ"מ אפי' לש"ך אם ידע המחזי' שהי' למערער שטר נאמן במגו וא"כ ק' לתי' התוס' ה"ל לש"ס לפלוגי אי ידוע שידע משטר נאמן במגו וכמו דקמ"ל ה"מ שבע הוי מצי לפלוגי ה"מ בסתם אבל אם הביא עדים שקודם ביאתו לב"ד ידע שהי' למערער שטר שאמר כן לפניהם אין צריך להביא עדי' שאכל שבעה שנים וסגי בעדים שאכל שלש שנים דהא נאמן במגו בשעת ביאתו לב"ד וא"כ הדרא קושי' לדוכתי'

ונראה לע"ד לישב הסוגי' בעזה"י על נכון, דע בדברי רבא הנ"ל יש לפרש בתלתא פנים מסבירות להלכה:

א) דרוב אנשים קורין לשני טובא שני חזקה א"כ הוי האי פי' שמפרש אח"כ פירוש קרוב שהיה קורא לשני טובא שני חזקה כמו רוב:

ב) דרוב אנשים אין קורין לשני טובא שני חזקה ומ"מ אף במשמעות רחוק יכול לתקן דבריו כמו דאית' בדף ל"א באומר של אבותי דיכול לתקן אח"כ דבריו ולומר אין דאבהתך הוי וזבינתי' מיני' וסמך עלה כדאבהתי אף שהוא פי' רחוק והא לנמוקי יוסף בשם רשב"א אפי' אם אומר בפי' שלשה שנים יכול אח"כ לפרש שני טובא כיון דתלת שנים הוי עיקר חזקה לא חשש להזכיר אלא מה שהי' עיקר לפי דעתו יע"ש ואפי' לטור ח"מ סי' קמ"ו שחולק, מודה בנדון דידן דהתם י"ל דסובר דכ"ע אין קורין לשני חזקה טובא שלשה שנים משא"כ הכא כיון דעכ"פ מיעוט ב"א קורין לשני טובא שני חזקה מפרשינן דבריו, ובלשון הש"ס אי' עבידי אינשי משמע רוב ובתוספת ד"ה הגירסא עביד אינש משמע מיעוטו ואולם שכיח טעות באות יו"ד בש"ס:

ג) יש לומ' שהוא מחצה על מחצה מחצה קורין לשני טובא שני חזקה ומחצה אין קורין והוי ספק שקול ונראה דרבא סובר דבאמת הדעת מכרעת לומר דרוב ב"א קורין לשני טובא בפירוש שני טובא ואולם מ"מ יכול לתקן דבריו אף בפי' רחוק כיון דהוא להעמיד ממון בחזקתו אין להוציא ממון רק בעדים או ראיה ברורה שלא יהיה שום נדנוד ספק אף בדרך רחוק דהא אין הולכין בממון אחר הרוב ויכול המוחזק לומר קים לי' שאני מן המיעוט דקורין לשני טובא שני חזקה והנה אנן קיי"ל בכ"מ אין ספק מוציא מידי וודאי כדאי' במס' יבמות דף ל"א בספק ויבם וכן הוא כלל בכל מקום ועיין תוספת מס' ב"מ דף ב' ע"א ד"ה וזה בסופו ואם שנים באו לדין וא' יש לו זכות בדבר מקודם בוודאי והשני בא לזכות מספק אין ספק מוציא מידי וודאי ולפ"ז מיושב קו' תוס' די"ל דרבא ס"ל הודאת בע"ד נגד עדים מהני רק על להבא מטעם חיוב כי מתחייב א"ע מהיום וכנ"ל ולכן בעינן דוקא עדים שאכל שבעה שנים דע"י קבלת עדות הוברר הדבר למפרע שהשדה היה של המחזיק קודם שקנה המערער דהא אכל שלשה שנים קודם א"כ השדה וודאי שלו והו והמערער בא להוציא ממנו מכח הודאתו שלא אכל רק שלמה שנים ומכחיש לעדים, ומש"ה יכול המחזיק לטעון אף אם ברור כדבריך שהודאתי הי' רק על שלש שנים לא מתחיל החיוב רק מכאן ולהבא והיינו מהיום דבידי לחייב א"ע ולא על למפרע דה דהודאתי לא מהני על למפרע דעל למפרע קם נאמנות העדים שהי' השדה שלי דעל גוף המעשה הם נאמנים יותר כנ"ל ואחרי דיש לך ספק בהודאתי דלמא היתה כוונתי על שני טובא ואין אתה יודע בבירור כוונתי לכן מספיקא אין אתה יכול לזכות בשדה זו מכאן ולהבא כיון שאני טוען ברי שלא הודיתי וקראתי לשני טובא שבי חזקה אין ספק שלך מוציא מידי וודאי דהשדה הי' בוודאי שלי עד עתה מחמת העדים המסייעים לי כי הודאתי לא מהני למפרע וממילא לא מהני רובא המסייע לך שהודיתי נגד העדים משום דרובא דאינשי קורין לשני טובא שני חזקה דהא קיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב וקים לי שאני מן המיעוט שקורין לשני טובא שני חזקה כיון שיש לי חזקת ממון שאני מוחזק בקרקע וגם יש לי חזקת מרא קמא ע"י עדים שאכלתי שבע שנים כי הודאתי אפילו אם היה וודאי הודאה לא מהני למפרע נגד עדים ועתה שהוא ספק הודאה רק ע"י רוב יוחשב וודאי הודאה הא אין הולכין בממון אחר הרוב אבל אי לית לי' עדים שאכל שבעה שנים רק על שלש' שנים א"כ ע"י שטר שיש למערער יש לו זכות על השדה שנה אחת קודם לשני חזקה של המחזיק והיה עומד השדה בחזקתו ובקרקע אזלינן בתר חזקת מרא קמא כדאי' במס' ב"מ דף ק"ב ע"ב ובתוס' כתובות דף כ' ע"א ד"ה ואוקי, ואף שטוען שאכל שני חזקה אילי כוונתו הי' רק על שלש שנים ומה שמפרש אח"כ כוונתו אינו נאמן והטעם דגם אם נאמן לפרש דבריו הראשונים עיקר זכותו ע"י מגו דהיה טוען מינך זבינתי' הא לא מצי לזכות במגו כ"א אם נתפוס שהשדה הי' בוודאי של המערער מחמת שהשטר שלו הוא קודם על שנה וכיון דהמגו בא לאחר טענתו בב"ד א"כ עיקר זכותו בא לו לאחר טענתם אבל קודם שבא לב"ד הי' המערער מוחזק ע"י שטר דקרקע בחזקת בעלים הראשונים עומדת דכל היכי דאיתא ברשותא דמרא איתא ולא מהני תפיסה בקרקע כמו במטלטלים וכמ"ש הפוסקי' הובא בש"ך בס' תקפו כהן וגם הא א"א לזכות בטענה שטוען עכשיו כ"א בטענת מגו ודיינינן טענה שטוען עכשיו כאילו הי' טוען טענה שיכול לטעון וכמ"ש הש"ך בכללי מגו סי' פ"ב ס"ק י' דלא עדיף טענה שנאמן מכח המגו מטענת המגו בעצמה והא באותו טענה שהיה טוען מנך זבינתי' ואכלתי שני חזקה בע"כ הי' מוכרח להודות שהמערער יש לו חזקת מרא קמא בקרקע ע"י שטר ובקרקע לעולם אזלינן בתר חזקת מרא קמא, א"כ בע"כ מודה בעצמו שהי' השדה שייך להמערער ולכן עכשיו דיש לנו ספק אם המגו הוי מגו דלמא הודה מתחילה שאכל רק שלשה שנים והכחיש בעצמו המגו דהודאתו עדיף מעדים מכ"ש מטענה שנאמן ע"י מגו מהאי טעמא לא יכול המחזיק להוציא מהמערער השדה מחזקת קמייתא דבקרקע אזלינן בתר חזקה קמייתא ולא בתר חזקה דהשתא דאולי הודה האמת שאכל רק שלשה שנים כי באמת הי' כן כיון דליכא עדים רק ע"י מגו אולי הודה והכחיש בעצמו המגו וא"כ יש ספק אם הי' שלו לגמרי מעולם והמערער היה וודאי בקרקע ע"י שטרו והדרינן לכללא אין ספק מוציא מידי וודאי דדוקא אם יש עדים שאכל שבעה שנים אף אם הי' ברור שהודה שאכל רק שלשה שנים מ"מ לא מהני רק מכאן ולהבא והוי המחזיק מוחזק בשדה זו עד עתה שיש לו חזקה אלימא ע"י עדים משא"כ אם אין לו עדים רק ע"י מגו יש למערער חזקה קמייתא דקרקע בחזקת בעלים ראשונים עומדת ואף דמחזיק טוען שלא הודה דקרי לשני טובא שני חזקה יש לו מגו י"ל דרבא סובר כיון דרוב בני אדם אין קורין לשני טובא שני חזקה א"כ רובא וחזקת מרא קמא מסייעין למערער אין להוציא ממון בפירוש רחוק מחזקת מרא קמא ולומר דקרא לשני טובא שני חזקה ונאמן במגו דאי בעי אמר מינך זבינתי' ואכלתי שני חזקה כיון שמערער יש לו חזקת מרא קמא ע"י השטר א"א להוציא כ"א בדבר ברור והכא הרוב מסייע לחזקה קמייתא של המערער אין בכח הברי של מחזיק להוציא מחזקת מרא קמא ורובא ובשגם כי הוא ברי גרוע דלא הו"ל למערער לידע ואמרינן להיפך דלית לי' מגו כיון שיש רוב שאין קורין לשני טובא שני חזקה א"כ הכחיש בעצמו המגו וכמו שנאמן להכחיש את העדים נאמן להכחיש את המגו ואין בכח ברי גרוע של המחזיק להוציא מחזקת מרא קמא ורובא כי תפיסה לא מהני בקרקע וא"ש ולק"מ קושי' התוספת ונכון למבין ומודה על האמת

ח אמנם נראה דעת רבותינו בעלי תוס' מדלא תירצו כן בע"כ ס"ל דהודאת בע"ד מהני אף למפרע נגד עדי' כי נגדו לחובתו לא האמינה התורה לעדים וא"כ שפיר הקשו ובירורין של הדברים נראה דהוכיחו דבע"כ א"א לומר דרבא סובר דרובא אין קורין לשני טובא שני חזקה דא"כ אפילו אם יש לו עדים שאכל שבע שנים לא יהיה נאמן לגמרי וטעמא דמלתא נראה דהנה הא דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב כתבו תוס' במס' ב"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל ובמס' ב"ב דף כ"ג ע"ב משום שיש נגד רובא חזקת ממון וחזקת ממון עדיף מרובא. ואולם נראה לענ"ד ברור דוקא אם מבורר לנו בוודאי שיש חזקת ממון המתנגד לרובא כי בממון ומטלטלין אזלינן בתר חזקה דהשתא כמ"ש תוס' כתובו' דף כ' ע"א ד"ה ואוקי וב"ב דף ס"א ע"ב ד"ה אדעתא, אבל אם הרוב הוא וודאי ובחזקה יש לכו ספק אם איכא חזקה המתנגד לרובא אין ספק חזקה מוציא מידי וודאי רוב דמי שיש לו רוב המסייע יש לו ראי' ברורה בוודאי ולהמוחזק יש לו חזקה מסופקת וכבר הקדמנו דקיי"ל כרב נחמן בב"מ דף ק"ב דבקרק' אמרינן שעומד בחזקת בעלים הראשונים ולא מהני תפיסה אפי' ברשות