שערי תורה חלק א קנז

חייב להחזיר הנזכר בבבא מציעא שם להך חייב דנזכר בב"ק דקי"ח לענין לצאת ידי שמים ואי יסבור המרדכי מ"ש כופין על לפנים משורת הדין היינו ע"י מעשה שיורדין לנכסיו אם כן בע"כ הבין שגם מה דאי' בב"ק חייב לצאת ידי שמים היינו על מעשה שיורדין לנכסיו וזהו בודאי אינו דא"כ ליכא חילוק בין חיוב בדיני אדם לחיוב בד"ש, וכל הפוסקים מודו לזה היכי דחייב לשלם לצאת ידי משים אין כופין ע"י מעשה אע"כ מ"ש כופין לפנים משורת הדין היינו בדברים וגם בבא לצאת ידי שמים לשיטת המרדכי וסיעתו כופין בדברים ולפ"ז נשמע דמרדכי, וסיעתו סוברים כר"מ מינץ הנ"ל דהיכי דחייב לשלם לצאת ידי שמים כופין בדברים ואולם שוב ראיתי שאינו מוכרח שסוברים כמום רא"ם מינץ דהא ראב"ן כתב בחי' להדי' בכובש עדותו אין כופין אותו בדברים וכאן כתב המרדכי בשמו דכייפינן על לפנים משורת הדין ולפמ"ש האגודה יש ליישב קצת אבל לפמ"ש מרדכי בשמו קשה ובע"כ מחלק בכובש עדותו הוא דבר המסור ללב וא"א לידע כוונתו אין לכופו בדברים אבל בעלמא היכי שחיוב ברור שמחויב לשלם לצאת ידי שמים כמו במנה לי בידך והלה אומר א"י נראה דסובר דכופין בדברים כמו שכופין על שאר לפנים משורת הדין בדברים ועוד יש לחלק דדוקא בהאי דב"ק דקי"ח הנ"ל דמשמע שהחיוב לצאת ידי שמים הוא מן התורה כיון שטוען בברי לכן כופין בדברים, אבל בעד אחד הכובש עדותו וכיו"ב בכל גרמא בנזקין שכתבו בש"ות שבות יעקב חלק א' סימן קמ"ו וא"ות בסי' כ"ח שהחיוב הוא רק מדרבנן לשלם לצאת ידי סמים אפשר דאין כופין אפי' בדברים מיהו מוהרש"ל דסובר אפי' בשני עדים הכובשין עדותן דחייבין מדאור' בדיני שמים משום אליו"ע ואפ"ה אין כופין אותם אפי' בדברים בע"כ חולק המרדכי וסיעתו עליו

שוב עיינתי וראיתי שרבינו בית יוסף ורבינו רמ"א זלה"ה דקו היטב במ"ש דין הנ"ל בלשון מחלקות ובמכ"ת הגאון אמיתי בעל א"ות ז"ל שלגודל חריפתו הי' מהיר במלאכתו מלאכת השמים לדחות דבריהם, דהנה המעיין בלשון רמב"ם בפרק א' מאב דה הלכה ז' ובטוש"ע ח"מ סימן רנ"ז סעיף ה' בדין הנזכר בב"מ דכ"ד הנ"ל כתבו היכי שמצא במקום רוב נכרים אפי' ישראל נתן סימן אינו חייב להחזיר ורק טוב וישר מי שירצה לילך לעשות לפנים משורת הדין מחזיר אבידה א"כ חולקים בפי' חייב הנזכר שם על המרדכי וסיעתו הנ"ל משמע להדי' מלשונם דסוברים דאין כופין אפי' בדברים ועיין בדרכי משה סימן רנ"ט ס"ק ב' שכתב כן להדיא וא"כ א וינא שגם הב"י ורמ"א הבינו הפי' במרדכי וסיעתו שמ"ש כופין היינו בדברים רק מ"מ רמב"ם וטור סוברים שאין כופין אפי' בדברים, וכן משמע בהר"אש שם שכתב וז"ל ולאו דכייפינן לי' דאין כופין על לפנים משורת הדין יע"ש ואם איתא דסובר שכופין בדברים הו"ל לפרש וא"כ א"ש מ"ש רמ"א בתי' י"ב מחלוקת אם כופין על לפנים משורת הדין וכתבתי לעיל השגה בשם א"ות שגם הר"אש מודה שכופין בדברים וכן סובר המרדכי לק"מ כלל כי גם רמ"א זלה"ה הבין בכוונת המרדכי שכופין רק בדברים וכמו שהוכחתי לעיל רק ברמב"ם וטור שכתבו טוב וישר בע"כ סוברים שאין כופין אפי' בדברים וכמו דמשמע נמי מלשון הר"אש וא"כ עכ"פ איכא מחלוקת בזה גופא אם כופין בדברים, וכן משמע להדי' להמעיין ברבינו ירוחם בספר משרים בנתיב עשרים חלק שני דף מ' ע"ד שכתב וז"ל שכל מקום שאנו אומרים הרי הוא שלו אם רצה לעשות לפנים משורת הדין עושה ומחזירו בסימנים לבעליו ואין כופין על לפנים משורת הדין עכ"ל הוסיף מעצמו מ"ש אם רצה כו' עושה כו' ולא כתב בלשון ר"אש רבו מחום דבלשון ר"אש יש לדחוקי ולפרש שר"ל שכופין בדברים לכן ביאר להדי' וכתב אם דצה דליכא אפי' כפיה בדברים וביאר כן בכוונת הר"אש והיינו דהביא הבית יוסף דין זה בשם רבינו ירוחם שכתב כן בשם ר"אש ולא הביא בשם הר"אש שכ"כ בפ"ב דב"מ כי אין דרכו לכתוב דין המפורש בר"אש בפסקי' בשם רבינו ירוחם שכתב בשמו משום דבר"אש יש לפרש כמ"ש בא"ות לכן הביא מ"ש ברי"ו שהבין דבע"כ אין כופין אפי' בדברים וזהו פשוט וברור בעיני בכוונת הב"י ורמ"א במ"ש בלשון מחלוקת

ד ואפשר לומר אפי' הרי"ו בשם הר"אש זלה"ה שהבין שאין כופין על לפנים משורת הדין אפי' בדברים לא איירי בחיוב שמחויב לשלם לצאת ידי שמים רק בדבר אשר אפי' בדיני שמים פטור מלשלם רק הוא בגדר חסיד אם ישלם ואם לא ישלם לא עשה עבירה ולא נענש אבל היכי שיש עליו חיוב בדיני שמים ונענש בידי שמים אם לא ישלם אפטר לכ"ע כופין בדברים וכ"ע מודו בזה למוהר"ם מינץ וגם רבינו ירוחם בשם הר"אש מודה בכה"ג למרדכי היכי דאמר מנה לי בידך והלה אומר א"י דחייב לשלם לצאת ידי שמים היינו שכופין עכ"פ בדברים מיהו נראה להמעיין היטב במרדכי הנ"ל אי במנה לי בידך דחייב לציד"ש אם כופין בדברים תלי' במחלוקתם למרדכי וסיעתו שפירש לשון חייב שאמר שמואל במס' ב"מ דכ"ד חייב להחזיר פירושו חייב שכופין בדברים ה"ה מה שנזכר בב"ק דקי"ח ע"א במנה לי בידך והלה אומר א"י חייב בדיני שמים היינו שכופין בדברים ובע"כ סובר שיש לפרש כן בתיבת חייב וכמ"ש בעצמו הראי' מב"ק אבל לרמב"ם וסיעתו שכתבו שם טוב וישר שיעשה כן ופי' בלשון חייב היינו למי שירצה לעשות על צד היותר טוב ה"ה מה דנזכר שם חייב ביד"ש וכן בכל מקום פירושו מי שיצרה לעשות אבל אין כופין בדברים ובפרט הלשון הש"ס בב"ק דאי' בדברי ר' יוחנן בבא לצאת ידי שמים משמע שבא לצאת מעצמו ולא שב"ד אומרין לו ולא א"י כדאי' בב"ק דנ"ו ובמחלוקת הפוסקים הנ"ל פסקו בטוש"ע סימן רנ"ט כרמב"ם וש"ך שם הביא בס"ק ג' דעת המרדכי ובסימן כ"ח הביא דעת מוהרש"ל ולענ"ד הם דיעות חלוקות כמובן וע"ש בהגהות רמ"א ס סימן שפ"ו סעיף ג' בסופו ויש מקום לישב דברי הש"ך עיין בב"ח סימן י"ב וצ"ע בכל זה לדינא

פרט ב יבואר בהאי דינא דברי ושמא אי מהני תפיסה אפי' בפני עדים וכן בכל מקום דחייב לשלם בבא לצאת ידי שמים

ה נתתי אל לבי לעיין בהאי כללא היכי דמחייב לשלם לצאת ידי שמים אי מהני תפיסה, וראיתי מהוא מחלוקת בין אבות העולם, והמעיין היטב במס' ב"מ בש"ס וברש"י ובס' אסיפת זקנים שם ובאחרונים זלה"ה מצינו כמה שיטות בזו: א) שיטת קצת הראשונים ז"ל וכן לחד לישנא דרש"י אפילו היכי דאמרינן קים לי' בדרבה מיני' לא מהני תפיסה ומכ"ש בעלמא היכי דחייב לשלם רק לצאת ידי שמים דלא מהני תפיסה בעדים: ב) שיטת רש"י לחד פירושא וכן הוא דעת הגהות ר"אש שם בשם אור זרוע ובהגהות אשר"י במס' ב"ק בפרק שור שנגח דל"ט דבכל מקום דאמרינן קים לי' בדרבה מיני' חייב לשלם לצאת ידי שמים ומהני תפיסה אפי' בעדים כמבואר להמעיין: ג) ואולם בהבנת דברי רבינו הגדול רש"י זלה"ה נחלקו הפוסקים דעת והרש"ל ביש"ש הובא בש"ך ח"מ סימן כ"ח ס"ק ב' דכל מקום דאמרינן חייב בדיני שמים אם תפוס מפקינן מיני' ואפי' לרשרן דוקא בקים לי' בדרבה מיני' דחייב הוא לשלם רק דלא קטלינן בתרי קטלא ועבדינן החומרא הסברא נותנת שאם תפס לא מפקינן מיני' דהא מ"מ חייב הוא, אבל היכי שגרמא בנזקין היא ואין בו חיוב מן הדין אלא לצאת ידי שמים פשיטא דאי תפס מפקינן מיני', וכן בש"ות הריב"ש בסימן שצ"ב כתב בשם רמב"ן דה"ה בברי ושמא דחייב לשלם לצאת ידי שמים לא מהני תפיסה והובא דבריו בקיצר בש"כ סימן ע"ה ס"ק כ"ו וסי' ע"ו ס"ק י"ב להלכה מוסכמת בלי חולק: ד) ואולם רבו החולקי' כי מוהר"ם מינץ סימן ק"י הובא בכנ"הג בסי' כ"ח בהגהות ב"י דמי שחייב בדיני שמים אם תפס שכנגדו מהני תפיסה וכפי הנראה הבין כן בכוונת רש"י ולית לי' חילוק הנ"ל וכן נראה דעת ראב"ד הובא בטור יורה דעה סימן קס"א ורא"ה בס' החינוך סימן שמ"ג הובא במשנה למלך בפרק כ"א ממלוה הלכה א' דסוברים דמהני תפיסה אפילו בעדים, ומשמע להדי' אפי' היכי שאין החיוב לשלם לצאת ידי שמים רק מדרבנן וכמו באבק ריבית מהני תפיסה ה) בש"ות שבות יעקב חלק א' סימן קמ"ו וכן הסכים עמו הא"ות בסימן כ"ח היכי דחייב לשלם לצאת ידי שמים מן התורה מהני תפיסה והיכי דחייב דק מדרבנן לא מהני תפיסה ו) בפירש רש"י הנ"ל בענין קים לי' בדרבא מיני' דעת מהרש"ל ז"ל דוקא היכי דלא עבדינן החומרא כגון בשוגג או שלא בהתראה או בזמן הזה אבל היכי דעבדינן החומרא לא מהני תפיסה ואולם האורים ותומים שם בס"ק ד' אפי' היכי דעבדינן החומרא כגון בזמן הבית ובהתראה אפ"ה סובר רש"י דמהני תפיסה וכדמשמע בב"מ דצ"א יע"ש, ולכאורה מסתברין דברי התומים כיון דעיקר הטעם דאין לב"ד לעשות שתיהם ועבדינן החומרא וכיון דהוא תפוס ועומד אין הב"ד עושין כלל ועושה מעצמו מה שתפס בממון וראי' לזה מהא דאי' במס' ב"ק דט"ו