שערי תורה חלק א קנה

המכרעת כדברי האומר ברי וכן מצאתי בש"ות שמן רקח ח"א שכתב כן כבוד אאמ"ו הגאון כר"י דלדחות חזקה בעינן ראי' ברורה או רובא אבל לדחות מעלת התפיסה שאין לו שום סברא שהוא שלו רק משום שתפוס ועומד ושב ואל תעשה עדיף סגי אפי' ראי' כל דהו דמעלה בעלמא נדחה בסברא כל דהו יע"ש באריכות ואולם לטעמא דפוסקים הנ"ל שיש למוחזק בממון חזקה מעלי' א"ש מה דלא מהני ברי, מיהו אף דסברת הש"ך נדחה לפסק הלכה דקיי"ל כר' נחמן מ"מ י"ל סברתו אליבא דר' הונא ור"י דסוברים ברי ושמא ברי עדיף, ולפ"ז מיושב שיטת הרמב"ן הנ"ל דברי גרוע עכ"פ הוי כסברא כל דהו שדעת מכרעת שיותר אמת עם התובע מעם הנתבע כיון שחבירו מסופק וסוברים ר' הונא ור' יהודא שאין ללוה במעותיו רק מעלות התפיסה שתופס במעותיו כי גם החזקת מרא קמא דאי' בש"ס בכמה דוכתי לא מהני מטעם חזקת קמייתא רק דאמרינן כאילו הוי מונח ברשותא ודוקא בפרה ושפחה אבל במעות כשמונח בר"ה אין לו חמ"ק רק כשמעותיו תחת ידו הוי מוחזק וכיון שאין לו חזקה המכרעת כדבריו רק מעלת התופס מהני ברי אפי' ברי גרוע דנגד תופס שהוא רק מעלה בעלמא מהני סברא ואפי' ראי' כל דהו אבל ר"נ ור"י סוברים שיש חזקה מעליא שיש לו חזקת קמייתא כמו באיסורא לכן ל"מ אפי' ברי טוב דחזקה הוא כודאי באיסורא ובדיני נפשות דהא סוקלין ושורפין, לכן אי אפשר להוציא ממון כי אם בראי' ברורה ובעדים ולא בברי אפי' ברי טוב וא"ש, וראיתי בקצ"הח בסוף הספר כלל א' ס"ק ה' מפלפל בענין חזקת ממון ובמכת"ה אשתמיט מיני' לשון תוס' וטו"ז וש"ך הנ"ל

ו ועוד יש לישב שיטת רמב"ן לפמ"ש בחלק ב' להקשות בשם הרב הגאון מוהר"י יחיאל באסין זלה"ה המובא בס' כנסת הגדולה בח"מ סי' כ"ה ובתומים שם מאי טעמא אמרינן קים לי בממון ולא באיסורא והרי בממון אם אין הלכה כן הוא גזל ביד המוחזק וגזל נמי איסורא ותירץ דבאיסור אפשר לצאת ידי איסור' אבל בממון אם ניתן לתובע הוי גזל בידו והקשה בס' א"ות שם אמאי ברי ושמא לא עדיף הא לנתבע שטוען שמא איכא ספק גזל ולתובע שטוען ברי לא שייך ספק איסורי וכתבתי לישב דקו' כנ"הג לא קשה רק בספיקא דדינא דליכא חזקה לשיטת כנ"הג אבל היכי דאיכא חזקה בלא"ה לק"מ כיון דאית ללוה חזקת ממון הוי כמו בספק איסורא דמועיל חזקה דחזקה משווי לודאי יע"ש, מיהו ה"מ אי אמרינן שבממון איכא חזקה קמייתא אבל אי אין לו רק מעלת התופס ודאי איכא אצל הנתבע ספק איסור וא"כ י"ל בזה פליגי ר"ה ור"י סוברים דלית ללוה חזקה קמייתא רק מעלת התפיסה ואיכא גבי' דלוה ספק איסור גזל לכן ברי עדיף דאצל מלוה ליכא ספק איסורא וכיון שהוא רק כדי לצאת ידי ספק איסורא שהוא בינו לבין קונו מהני אפי' ברי גרוע לשיטת הרמב"ן אליבא דר"ה ור"י ולתוס' אליבא דאביי וכמו בספק איסורא דמהני אפי' ברי גרוע אבל ר"נ ור"י סוברים שיש למוחזק בממון חזקה מעליא כמו כל חזקות והוי כודאי ול"מ ברי נגד חזקה והיינו דדייק הש"ס ואמר אוקי ממונא בחזקת מארי' שיש לו שם חזקה ולא הוי אצל הנתבע ספק איסור דחזקה הוא כודאי וא"ש ולפ"ז יש לומר לשיט' תוס' וסיעתם שסוברים אפי' לר' הונא ור"י בעינן ברי טוב משום דאזלי לשיטתם דס"ל דליכא שום סברא לומר שלא יהי' בממון חזקת קמייתא כמו בא באיסורין והוי דחיקא להו לפרש בכוונת ר"ה ור"י, לכן נ"ל שבעינן בדי טוב והיינו מכח חזקה שאין אדם תובע אא"כ יש לו כנ"ל שמכח זה אלים לדידהו לדחות חזקת ממון

ואולם איכא למידק לשיטת הרמב"ן הנ"ל אמאי לא קאמר הש"ס דבע"כ ר' הונא ור' יהודא לית להו לדשמואל דסובר בב"ב דצ"ב ובכ"מ דאין הולכין בממון אחר הרוב רק כרב דא"כ כיון דרוב לא מהני נגד חזקת ממון מכ"ש ברי דהא בכל מקום רוב אלים מברי וכמו שהוכיח הפני יהושע בחי' לכתובת דט"ז דהא לענין איסורא לא מהני ברי היכי דאתחזק איסורא ורובא מהני אפי' נגד חזקת איסורא דהא רובא וחזקה רובא עדיף וא"כ דכיון דברי מהני נגד חזקת ממון מכ"ש רוב ואף דעל ר' הונא לא קשה די"ל דסובר כרב רבו אבל קשה על ר' יהודא שהי' תלמידו דשמואל מיהו קו' זו יש לישב דרמב"ן לשיטתו זו ביבמות דפ"ח סובר דהלכה דע"א נאמן נגד חזקת איסור כיון שאומר ברי יע"ש ולא מוכח הוכחת הפ"י הנ"ל ועוד י"ל להמעיין בתוס' סנהדרין ד"ג ע"ב ד"ה ד"מ אבל קשה לפי מה דסברו רבנן דר' אחא בב"ב דצ"ג ע"א אפי' אומדנא דמוכח לא מהני להוציא ממון אף שיש לנו הוכחה כדבריו לא מהני נגד חזקת ממון ואיירי בכל גווני אף שאין המוחזק טוען כלל ואמאי מהני ברי גרוע שהוא רק סברא כל דהו הבא ע"י פיו אבל לשיטת תוס' א"ש דיש לומר כיון שטוען ברי היכי דהוי לי' למידע איכא חזקה שאין יכול להעיז ולתבעו כשאין לו עליו והוי חזקה דאיתא מכח סברא וכעין שכתב בתשובת מוהרי"ק סימן ע"ב דהשכל מחייב לחזקה זו וחזקה זו הוי כאנן סהדי ועדיף מרובא או מהוכחה לכן מהני אפילו להוציא ממון כעין חזקה אין אדם פורע תוך זמנו כיון דאתיא מכח סברא והדעת ור"נ ור"י י"ל דסברו מחמת חימוד ממון יכול להעיז ולא הוי חזקה דאתי' מכח סברא עיין היטב בש"ות מוהרי"ק ותוס' במס' כתובת דפ"ט ע"ב ד"ה מגו ודוק כי קצרתי וסמכתי על המעיין, ואולם לשיטת תוס' ג"כ קשה על אביי ויש לפלפל הרבה ואין כאן מקומו ולדינא אי' בש"ס וכן פסקו כל הפוסקים דהלכה כר"נ דב"וש לאו עדיף אפילו ברי טוב כדאי' ברי"ף ור"אש ורמב"ם בפ"א מטוען וטוש"ע ח"מ סימן ע"ה ס"ט

ודע דהמעיין במס' ב"ק דמ"ו ע"ב בקו' רב אשי יש לדקדק על פסק הלכה הלז, ועיין מוהר"ם לובלין ופי' שם כעין זה ועיין בתוס' במס' שבועת דכ"ב ע"ב ד"ה ואבע"א ויש ליישב להמעיין היטב ועיין בס' שיטה מקובצת שם

כלל ט יבואר בהא דקיי"ל בברי ושמא דלאו עדיף ופטור בדיני אדם ומחויב לשלם לצאת ידי שמים אם מהני תפיסה בעדים ובו ג פרטים

פרט א יבואר מקורו וגם ביאור כוונת הש"ס דא"י פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים

א גרסינן במס' ב"ק דקי"ח ע"א אמר ר' יוחנן האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע חייב בבא לצאת ידי שמים והעתיקו הרי"ף ור"אש וטוש"ע ח"מ סימן ע"ה ס"ט, ואולם רמב"ם בפרק א' מטוען הלכה ח' השמיט דין הלז ובהמ"מ שם וב"י הניחו בקו' ועמ"ש בשלטי גבורים במס' שבועות ד"מ ע"ב סוף ס"ק א' ובס' גידולי תרומה בשער ל"ט חלק א' אות ב', ויש לברר הפי' שמחויב בדיני שמים כי מצינו כעין זה בכמה דוכתי והתם נחלקו הפוסקים בכוונת דברי הש"ס אי גם נ"ד דמי להתם ואברר המקומות דמצינו שחייב לצאת ידי שמים: א) במס' ב"ק דנ"ו ע"א חשב הרבה דברים שפטור מלשלם בדיני אדם וחייב בדיני שמים וחד מנהון היודע עדות לחבירו ואינו מעיד: ב) במס' ב"מ דל"ז ע"א: ג) במס' ב"מ דצ"א ע"א ברש"י ד"ה רבא ותוס' ד"ה בבא לצאת ידי שמים: ודע במידי עיוני בפוסקים במה שאמר ר' יהושע הכובש עדותו ואינו מעיד שחייב בדיני שמים מצאתי שלשה שיטות

א שיטת הרב המאירי זלה"ה הובא בס' אסיפת זקנים במס' ב"ק דנ"ו ע"א שהוא פסול לעדות עד שישלם וז"ל כל שכתבנו עליו כאן שהוא חייב בדיני שמים פירושו שהוא חייב בהשבון הא לענין איסור אף שהוא פטור בו מדיני שמים איסור מיהו קעביד אלא שלענין השבה נאמרה ומכאן כתבו גדולי הדורות שכל שנאמר עליו חייב בדיני שמים פסול הוא לעדות עד שישוב והדברים נראין שמאחר שהוא חייב להשיב תורת גזילה חלה עליו עד שישוב עכ"ל ולכאורה קשה האיך אפשר בכובש עדותו יהי' פסול לעדות דהנה בב"י בסי' כ"ח כתב וז"ל ויש לדקדק בדבריו אם זה כובש עדותו היאך הי' אפשר לדונו